הזמן של
Efri Halperin
רז נזרי, האדם הכי מוכשר והכי שקול בצמרת המשפטית של המדינה יעץ להם בזמן לרדת מהעץ מראש ולהסתפק בכתב אישום כל הפרת אמונים בתיק המתנות ובתיק בזק. לדעתי עמדתו עלתה לו בכיסא היועמ"ש לממשלה, ... המשך קריאה

רז נזרי, האדם הכי מוכשר והכי שקול בצמרת המשפטית של המדינה יעץ להם בזמן לרדת מהעץ מראש ולהסתפק בכתב אישום כל הפרת אמונים בתיק המתנות ובתיק בזק. לדעתי עמדתו עלתה לו בכיסא היועמ"ש לממשלה, ובצדק הוא נטש את המערכת הציבורית לנפשה, היא לא ראויה לו. ואת המחיר כולנו נשלם, מחיר הרווליציה במקום האוולוציה.

תמיד דחיה לעתירה לדיון נוסף תתבסס על כך שההלכה המקורית איננה הלכה חדשה או קשה, וזאת בגלל שהן העילות היחידות לדיון נוסף.
1) סדר הדין האזרחי שונה משמעותי מסדר הדין בבג"צ, בבג"צ אין חקירות, וכפי שקבע לדוגמא מני רבות ההנשיא בדימוס בספרו "בירור עובדות אינו הצד החזק של בית המשפט הגבוה לצדק, מבחינה זו בית משפט ... המשך קריאה

1) סדר הדין האזרחי שונה משמעותי מסדר הדין בבג"צ, בבג"צ אין חקירות, וכפי שקבע לדוגמא מני רבות ההנשיא בדימוס בספרו "בירור עובדות אינו הצד החזק של בית המשפט הגבוה לצדק, מבחינה זו בית משפט שלום או בית משפט מחוזי עדיף על בג"צ"
2) עיינתי בפסק דינו מ 2016 של סולברג, לטעמי אין כל קשר בין מה שקבע סולברג בפסק הדין ובין מה שנכתב לעיל.
3) לטעמי האמור לעיל גורם עוול מאד קשה לסולברג בפרט ולמערכת המשפט בפכלל וראוי שהכותב והאתר יפעלו לאלתר לתיקון הפגיעה לפחות על פי העקרונות של תקנון האתיקה של מועצץ העיתונות.

יש לי דילמה עם הפרסום הזה. לכאורה יש התחקיר עדויות על חשש לניגוד עניינים של דנציגר, ואם זה נכון זה לפחות מאד מביך, מאידך גיסא הצדדים בדיון לא דרשו את פסילתו, האמירה כי אין מקום לבקש פסל... המשך קריאה

יש לי דילמה עם הפרסום הזה. לכאורה יש התחקיר עדויות על חשש לניגוד עניינים של דנציגר, ואם זה נכון זה לפחות מאד מביך, מאידך גיסא הצדדים בדיון לא דרשו את פסילתו, האמירה כי אין מקום לבקש פסלות שופט בעליון איננה מדוייקת, אני ביקשתי (בע"פ ובכתב) את פסלותה של הנשיאה ביניש בדיון בבג"צ שהשתתפתי בו כמבקש להצטרף (שביתת הרופאים, העותר היה העו"ד בפרקליטות שהמליץ לבטל ההליכים נגד בעלה עו"ד יחיאל ביניש, לטעמי לנשיאה בייניש אסור היה להתקרב לדיון הזה, אפילו אם הייתה זו בקשת הצדדים) והשמים לא נפלו, היא פשוט התעלמה וגם עליה השמים לא נפלו, נכון, לי מותר הרבה יותר מאשר לעורכי דין צמרת, כי אני מופיע מול שופטים עליונים רק כשאני חפץ, ולא על מנת להתפרנס, גם לא איכפת אם כל המלייאנים שם יחשבו שאני ליצן.

אז בואו נראה מה עלול לצאת מהפרסום הזה, הפרסום עלול לזעזע את החלטת העליון ע"י ברון, שוהם ודציגר, אשר בקשה לדיון נוסף בו נדחתה לפני מספר שבועות/חודשים על ידי הנשיאה חיות.

האם יש מקום לזעזע את פסק הדין?, האם לא הגיע הזמן לסיים עם הסאגה הזו? הרי אין ספק שהקבלנים בנו על חוף הים (על פי הגדרת חוף ים של תמ"א 13), אין ספק שחרגו מהאישור שניתן להם לבנות במרחק של 100 מטר מהחוף, כי האישור ניתן לדירות נופש ותיירות בלבד, ברור שעל הקונים שנותרו "בעונש" חל העיקרון של "ייזהר הקונה" ביתר שאת מאשר אלה שהצליחו לחמוק מהדין, עקב אותה פשרה המתוארת בתחקיר. ברור שאלה שחמקו מאימת הדין עשו זאת בדרך שלדעתי היא לפחות מביכה ובלתי הוגנת, אבל מה לעשות העותרת ויתרה להם, וזה בסמכותה.

מבדיקה שלי שאיננה 100% הוויתור לאותה קבוצה, ובייחוד הסיבה שעמדה בשורש הויתור, לא היו ארגומנט או לפחות לא ארגומנט בולט בהליכים המאוחרים, חיפשתי כעת בפסק הדין נשוא התחקיר את סעיפים 24 ו 78 של חוק בתי המשפט אשר עמדו בשורש המוטיבציה לפשרה, והם אינם מוזכרים כלל בפסק הדין, כלומר בית המשפט לא דן או לפחות לא דן לרמה שקיבלה ביטוי בולט בפסק הדין באי השוויון שיצרה אותה פשרה, השופט שוהם שצדד בעמדת הקבלנים/דיירים ביסס להבנתי את החלטתו (בדעת מיעוט) על חופש הקניין, טענה שליוותה את הדיונים האלה מראשיתם, וגורן פסל אותה מכל וכל ואחריו פסלו אותה כמה וכמה מותבים במחוזי ובעליון, כי חופש הקניין קיים רק בנוגע לקניין שהתקבל כדין, ודאי שאיננו מתקיים על קניין שהתקבל שלא כדין, וכאן הקניין התקבל שלא בהתאם ל"רשיון" ולכן יש להתאים את הזכויות של בעלי הקנין ל"רשיון" בדיעבד, לא על ידי שלילת הקניין אלא על ידי צמצום הזכויות בו, והמתווה ארוך הזקן שהגה גורן, נראה הולם ביותר.

ברור שאם נטלתי חפץ בלא רשות בעליו אין לי זכויות קניין עליו, על אף שהוא כעת ברשותי, או אם מכרתי יצירה אשר לאחרים יש זכויות עליה, זכות הקניין איננה תופסת לגבי, אלא אולי חלקית על פי המידה של הפרת הזכויות.

אז מה אנחנו עושים כאן?, יוצרים מצב שבגלל פגם טכני חמור יותר או חמור פחות, ואחרים יאמרו שהפגם איננו רק טכני, אנחנו מערערים את הפתרון הראוי היותר, ואנו פועלים בלי משים לטובת אלה אשר שובע אין להם, ולפחות בחוצפה שאין כדוגמתה שוללים מן הציבור את חוף הים, על מנת לעשות לביתם, ויש להם די כסף וסבלנות, על מנת להמשיך ולרדוף אחרי אינטרס הציבור, עד אשר יכריעו אותו. אז האם להם צריך לעזור? האם את הצדק שלהם עלינו לחפש?

איך התחלנו?, דילמה.

חזרה להיסטוריה. בדצמבר 1999 החליט בית המשפט המחוזי בת"א, ע"י הנשיא אורי גורן בעתירת החברה להגנת הטבע בייצוגו של עו"ד רנאטו יאראק, נגד הועדה המקומית הרצליה הועדה המחוזית ת"א ומינהל הת... המשך קריאה

חזרה להיסטוריה.

בדצמבר 1999 החליט בית המשפט המחוזי בת"א, ע"י הנשיא אורי גורן בעתירת החברה להגנת הטבע בייצוגו של עו"ד רנאטו יאראק, נגד הועדה המקומית הרצליה הועדה המחוזית ת"א ומינהל התכנון במשרד הפנים בעניין מרינה – קומבינה הרצליה.

קודם לכן, ב 1998 התקיימו בחירות לרשויות המקומיות, ראש עיריית הרצליה לנדאו, יוזם המרינה, הוחלף ביעל גרמן, הועדה המקומית הרצליה משיבה בתיק, הפכה דה פקטו את עורה, והצטרפה לטענות העותרים (יוצגה ע"י עו"ד ליאור כץ ממשרד רענן הר-זהב.)

היזמים ערערו על פסק דינו של גורן לעליון, ובעליון הסכימו הצדדים להחזיר את התיק לגורן, בין היתר על מנת שישמע את רוכשי הדירות שביקשו לטעון בשלבים המאד מאוחרים של הדיון במחוזי, וסורבו על ידי גורן.

עקב בקשת דיירים להצטרף, פורסמו שמות דיירים, והתברר כי ברשימה נמצאת השופטת מיכל רובינשטיין מבית המשפט המחוזי בת"א, תחת נשיאותו של גורן, ואז הגיש אחד היזמים בקשה על פי סעיפים 24 ו 78 לחוק בתי המשפט המסמיכים את נשיא בית המשפט העליון או משנהו לקבוע באיזה בית משפט ידון שפט בו הוא דן.

בפועל הייתה זו בקשה לפסילתו של גורן עקב הצטרפות רובינשטיין כמשיבה.

נשיא העליון או משנהו לא מיהרו להחליט, גורן השאיר בתוקפם את הצווים שהיו בתוקף עובר לבקשת "פסילתו", בנימוק שכל עוד "פסילתו" עומדת על הפרק הוא מנוע מלקבל החלטות בתיק, והיזמים התחילו להזיע.

אז נוצרה דינמיקה מאחורי הקלעים כיצד לצאת מהפלונטר, ונמצא פתרון בהסכמה של העותרת לוותר לקבוצת רוכשים, אשר בהם נכללה רובינשטיין, על מנת שהתיק לא ייצא מידיו של גורן.
ההסדר הזה קיבל תוקף, מה שפתר את הפלונטר והחזיר את התיק מהעליון למחוזי (כשנה חלפה בין פסק בדין במחוזי ופסק הדין בערעור).

נקבע אז סף מתקבל על הדעת, מועד ההחלטה של גורן, 9 בדצמבר 1999, וניתן לומר שלפני כן הזהירות הנדרשת מהקונים היא פחות מובהקת מאשר אלה שרכשו לאחר מכן.

התיק חזר לגורן ולמעט מילוט של אותה קבוצה מפסק הדין לבקשת העותרת, פסק הדין נותר למיטב זכרוני על תלו המלא, בהמשך היו ניסיונות לתקוף אותו אשר כולם כשלו.

פרי העץ הרעיל ניטע כבר אז, קבוצת שמנת נמלטה מהדין, ובכללם לפחות שתי שופטת, אחת בפועל, מיכל רובינשטיין ואחת בדימוס, השופטת אבנור ובתה, ברשימה היו עוד אנשי שמנת ובכללם רופאים מפורסמים ובעלי ממון.

סגירה
בחזרה לכתבה