ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים מחוק העונשין איננה היוזמה היחידה של מפלגת הציונות הדתית, שחשפה אתמול (שלישי) את תוכנית הפעולה שלה עבור מערכת המשפט. אך יוזמה זו היא המאפיין הבוטה ביותר של התוכנית מבית היוצר של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן, מאחר שהיא באה לשרת באופן מובהק ופרסונלי את עניינו של נאשם אחד – בנימין נתניהו.

עוד בטרם התקיימה מסיבת העיתונאים שבה הציגו אנשי הציונות הדתית את משנתם, מיהרו אנשי הליכוד להבהיר, מבלי להתנער מאותן יוזמות, כי "ההצעות של סמוטריץ' בעניינים המשפטיים לא יחולו רטרואקטיבית ולא ישפיעו על ההליכים בעניין נתניהו, שבלאו הכי קורסים בבית המשפט".

אין במשפט הזה אמת: אם אכן תבוטל העבירה שבסעיף 284 לחוק העונשין – מרמה והפרת אמונים – יתבטלו מאליהם האישומים נגד נתניהו בתיקים 1000 ו-2000, ויופעל לחץ רב על התביעה לסגת גם מהאישום היחיד שייוותר נגד נתניהו, בעבירת שוחד בתיק 4000.

סעיף 4 לחוק העונשין קובע כך:

"נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה – תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם – יופסקו; ניתן גזר-דין – יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה".

ובקיצור: משפטים תלויים ועומדים בעבירה זו יופסקו. עונשי מאסר בעבירה זו יסתיימו; וכל תוצאה אחרת, כמו רישום פלילי או קלון – ייעלמו. המעשה שנחשב בעבר לעבירה, יהיה כלא היה.

בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן מציגים את תוכנית "חוק וצדק" של הציונות הדתית, 18 באוקטובר 2022 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

אפשר אמנם לטעון, כי לצד ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים, יחוקק הסדר המורה שהביטול לא יחול על הליכים תלויים ועומדים. ואולם ברור שביטול העבירה תוך קביעה שהליכים משפטיים שכבר החלו, בגין העמדה לדין בעבירה זו, יימשכו – יביא לכאוס משפטי ולשורת עיוותים.

"עבירה בעלת רקמה פתוחה"

עבירת מרמה והפרת אמונים היא כלי מרכזי של מערכת אכיפת החוק למאבק בשחיתות השלטונית וביטולה הוא מסר שאי אפשר לטעות בו, שמשמעותו הרמת ידיים במאבק מול השחיתות ומול המושחתים. כל פעולה שלא תיתפס ברשתה הצרה והמאתגרת של עבירת השוחד, תיחשב חוקית. זה יהיה אסון של ממש לשלטון החוק, ולטוהר המידות של נבחרי ציבור ועובדי ציבור.

החלק המתעתע ביותר ביוזמת הימין הקיצוני לבטל את עבירת מרמה והפרת אמונים, הוא בכך שביקורת על מהותה של העבירה הפלילית הזו נשמעת זה שנים רבות, גם מתוך הקהילה המשפטית עצמה.

החלק המתעתע ביותר ביוזמת הימין הקיצוני לבטל את עבירת מרמה והפרת אמונים, הוא בכך שביקורת על מהותה של העבירה הפלילית הזו נשמעת זה שנים רבות, גם מתוך הקהילה המשפטית עצמה

במשך שנים נטען כלפי העבירה הזו כי היא ערטילאית ומעורפלת, "עבירה בעלת רקמה פתוחה", ויש אף שקראו לבטלה. בהקשר זה נוהגים להזכיר את קריאותיו של פרופ' מרדכי קרמניצר לביטול העבירה, תוך התעלמות מהעובדה שגם קרמניצר שינה דעתו ברבות השנים.

ואכן, מרמה והפרת אמונים מנוסחת כ"עבירת סל", באופן שונה מהותית מהדרך שבה מנוסחות עבירות פליליות רגילות. למעשה, בלשון הסעיף אין אפילו הגדרה או מענה לשאלה מהו מעשה של הפרת אמונים.

פרופ' מרדכי קרמניצר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בשל כך, העבירה הזו חורגת מהעיקרון הבסיסי במשפט פלילי, הקרוי "עקרון החוקיות", שפירושו בלשון תלמודית "אין עונשין אלא אם כן מזהירין תחילה". ובלשון פשוטה: החוק הפלילי צריך להבהיר בדיוק מהו קו הגבול בין מעשים מותרים לאסורים. עבירת מרמה והפרת אמונים לא מתנהגת כך, ומכאן הביקורת עליה והקריאות לבטלה.

בשל אותה עמימות, נתקלה מערכת המשפט פעמים רבות בקשיים ביישומה האפקטיבי של העבירה. יו"ר הסוכנות היהודית שמחה דיניץ זוכה מחמת הספק בשנת 1996 בבית המשפט העליון מעבירה זו בפרשת כרטיסי האשראי של הסוכנות, לאחר שנקבע כי דיניץ סבר בתום לב שהוא רשאי להשתמש בכרטיסי הסוכנות לצורך רכישות אישיות וכי תשלומים אלה מנוכים משכרו.

דוגמה נוספת לקושי ביישום העבירה הזו מצוי בפרשת השר אביגדור ליברמן, שזוכה ב-2013 בבית משפט השלום בירושלים מעבירת מרמה והפרת אמונים בפרשת השגריר בבלארוס. השופטים קבעו כי מעשהו של ליברמן, שקידם את זאב בן-אריה בתפקידיו במשרד החוץ, לאחר שזה פעל להדליף לו את מסמכי חיקור הדין נגד ליברמן בבלארוס, אכן היה מעשה פסול, אך לא הגיע לרמה פלילית של מרמה והפרת אמונים.

כלי עבודה משמעותי

לפחות פעמיים ב-15 השנים האחרונות יזם משרד המשפטים ניסוח מחדש של העבירה בחוק העונשין, תוך יצירת מקרים טיפוסיים של הפרת אמונים – פעולה בניגוד עניינים; שימוש במידע שלטוני פנימי לקידום עניין אישי; יצירת מצג שווא במילוי תפקיד; קבלת טובת הנאה בשל התפקיד השלטוני.

מי שמנע את קידום הרפורמה החקיקתית הזו בעבירת מרמה והפרת אמונים היו הפוליטיקאים עצמם: תזכירי החוק הממשלתיים לא עברו אפילו את משוכת ועדת השרים לענייני חקיקה, לא בשנת 2009 תחת שר המשפטים יעקב נאמן; ולא ב-2016 בתקופתה של השרה איילת שקד.

משרד המשפטים בירושלים (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

שניהם לא הצליחו לגבש רוב פוליטי, אפילו מקרב הקואליציה, בחקיקה שעשויה הייתה לפזר חלק מהערפל סביב העבירה, ולתת לה שיניים יותר חדות. למערכת הפוליטית אין כנראה אינטרס להפוך את העבירה הזו לשימושית יותר.

גם ללא תיקון החקיקה, עבירת מרמה והפרת אמונים אינה כה מעורפלת כפי שעלול להתרשם הדיוט המסתפק בקריאת סעיף החוק בלבד. החל משנת 2004, בפסק הדין המונומנטלי בפרשת שמעון שבס, דאג בית המשפט העליון לצקת תוכן קונקרטי לעבירה המעורפלת, באופן שיהפוך את העבירה לכלי עבודה משמעותי יותר במסגרת מאבקה של החברה ומערכת החוק בשחיתות השלטונית.

"התרופה אינה בביטול העבירה", כתב בית המשפט העליון באותו פסק דין, "שכן על ידי כך תחסר שיטת המשפט שלנו מכשיר חשוב להבטחת פעולתו הראויה של המנהל הציבורי.

"האיסור הפלילי על הפרת אמונים הוא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והשורות, למניעת סטיות מהשורה, ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. ביטולה של העבירה או צמצומה יפגעו בכוחה של החברה להגן על עצמה מפני עובדי ציבור העושים שימוש רעה בכוח השלטון".

"האיסור הפלילי על הפרת אמונים הוא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והשורות, למניעת סטיות מהשורה, ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור"

דברים אלה כוחם יפה, אולי אף ביתר שאת, היום – בשעה שפוליטיקאי בכיר, המתמודד על ראשות הממשלה, עומד לדין בעבירות של שחיתות שלטונית, ושחיתות זו מאיימת לחלחל מטה מהצמרת אל המערכת השלטונית כולה, ולהפוך לנורמה שלטת.

בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן מציגים את תוכנית "חוק וצדק" של הציונות הדתית, 18 באוקטובר 2022 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

מי שמבקש לבטל את עבירת הפרת האמונים, איננו מעוניין בשיפור מנגנוני השלטון, אלא בהסרת אימת הדין מעל הפוליטיקאים ופקידי הציבור שיסורו למרותם – כך שאלה ואלה יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם, בלי להתחשב במגבלות החוק והמנהל התקין.

מי שמבקש לבטל את עבירת הפרת האמונים, איננו מעוניין בשיפור מנגנוני השלטון, אלא בהסרת אימת הדין מעל הפוליטיקאים ופקידי הציבור שיסורו למרותם

על יתר היוזמות בתוכנית המשפטית של הציונות הדתית, מוטב לא להרחיב את הדיבור. אימוץ היוזמות הללו פירושו סוף לשלטון החוק המדינה, לעקרונות של הפרדת רשויות ואף לזכויות אדם ואזרח, ודרדורה של ישראל לרפובליקת בננות של ממש.