את מה שפרופ' דניאל פרידמן ניסה לעשות בהיחבא, יריב לוין עושה היום מהמקפצה.

בשלהי שנת 2007, בעוד שופטי בג"ץ שוקדים על כתיבת פסק דינם בעתירות לביטול עסקת הטיעון שחתם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז עם נשיא המדינה לשעבר משה קצב, יזם פרידמן, שכיהן אז כשר המשפטים בממשלת אולמרט, הצעת חוק שמטרתה הגבלת סמכותו של בג"ץ לפסוק בעניינים כלכליים וביטחוניים מסוימים, וכן בעתירות הנוגעות לשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. ככה במקרה.

פרידמן מעולם לא הודה שההצעה – ועוד יותר מזה, עיתוי שיגורה – נעשו במטרה להשפיע על שופטי בג"ץ, ולהרתיע אותם מלבטל את עסקת הטיעון של קצב. אך השופט אדמונד לוי, שישב בהרכב שדן בעתירות בעניין קצב, קרא היטב את המתרחש. וכך הוא כתב בשולי פסק דינו, שבו טען, בדעת מיעוט, שיש להורות על ביטול העסקה:

"בעוד בית משפט זה שוקד על מלאכת כתיבתו של פסק-הדין בעתירות הנוכחיות, נמצא מי שטרח לפרסם ברבים כי הוא שוקל ליזום חקיקה אשר תמנע מבית המשפט הגבוה לצדק להתערב בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה. וכל שאוכל לומר על כך הם שניים – ראשית, שזהו איום גס שמערכת המשפט טרם ידעה כמותו ואשר נועד, ככל הנראה, להשפיע על פסיקותיה; שנית, שהתנהלות זו הינה מתכון בדוק לפגיעה אנושה בדמוקרטיה, לסאוב השלטון ולשחיתות נמשכת".

ההצעה של פרידמן נראית היום כשיא המתינות והעדינות, לעומת שורת היוזמות שעליהן הכריז אמש (רביעי) יריב לוין, פחות משבוע מאז כניסתו ללשכת שר המשפטים, ובלא כל עבודת מטה סדורה.

שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי ב-2009 (צילום: קובי גדעון/פלאש90)

תוכניתו של לוין היא ה-"D9" שהימין מאיים לשלוף כבר זמן רב, ובאמצעותו להשמיד לא רק את בית המשפט העליון אלא את כלל מערכת שלטון החוק. זאת, באמצעות הכפפה מלאה של מערכת המשפט למערכת הפוליטית, וביטול רעיון העצמאות השיפוטית.

לוין הודיע על ארבע יוזמות חקיקה:

• פסקת התגברות שתאפשר לכנסת להתגבר על כל פסק דין של בית המשפט העליון, ברוב קואליציוני מינימלי של 61 ח"כים;
• ביטול עילת הסבירות ככלי שיפוטי שבאמצעותו רשאי בית המשפט לבחון את החלטות הרשות המבצעת;
• חקיקת "חוק היועמ"שים" שיהפוך את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למשרות אמון של השרים;
• שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, תוך מתן רוב מוחלט לקואליציה בוועדה.

זהו הרגע לצלצל בכל פעמוני האזעקה, ולהפעיל צפירות עולות ויורדות, מחרישות אוזניים ככל הניתן.

שר המשפטים יריב לוין בדרכו להצגת הרפורמה שלו במערכת המשפט, 4 בינואר 2023 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

כפי שהוסבר בזמן ישראל ביחס לכל אחד מרכיבי התוכנית, מימוש תוכניתו של לוין כמוה כביטולו המוחלט של בג"ץ. הערכאה השיפוטית, הפועלת עוד מימי המנדט הבריטי כגוף שיפוטי הניצב לצידם של אזרחים שנפגעו מהחלטות שקיבל השלטון בעניינם, לא תוכל עוד למלא את תפקידה.

אזרחים פרטיים, הן בעתירות פרטיות והן בעתירות בנושאים ציבוריים, יעמדו חשופים אל מול כוחו הבלתי מרוסן של השלטון, שיוכל לפגוע בזכויותיהם, אפילו שלא כדין, ככל העולה על רוחו – איש לא יוכל לעצור אותו.

שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים תוך מתן כוח אבסולוטי לקואליציה הפוליטית, יפר את האיזון שננקט במינוי שופטים לכלל הערכאות בישראל מאז קום המדינה, ויטה את אופי הבחירה לכזה הנשען על שיקולים פוליטיים.

שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים תוך מתן כוח אבסולוטי לקואליציה הפוליטית, יפר את האיזון שננקט במינוי שופטים בישראל מאז קום המדינה, ויטה את אופי הבחירה לכזה הנשען על שיקולים פוליטיים

לוין, ככל שניתן להבין מדבריו אמש, מתכוון להרחיב את הרכב הוועדה ל-11 חברים. לכנסת ולממשלה יהיו שלושה נציגים כל אחת במקום שניים כיום, ובנוסף – במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין, ימונו שני "נציגי ציבור" על ידי שר המשפטים עצמו.

בנוסף, יועבר השימוע למועמדים לבית המשפט העליון – שבקדנציה החולפת נקבע כי הוא יקוים בפני הוועדה עצמה – אל ועדת החוקה שבכנסת, כך שחברי הכנסת יוכלו "לראיין" את המועמדים בשידור חי ולבחון אם הם אוחזים בדעות הנכונות.

ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 4 בינואר 2023 (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)

התוצאה תהיה הדגשת ההטיה הפוליטית של המועמדים למינוי ולקידום, אובדן העצמאות והניטרליות של בתי המשפט, ולמעשה הרס של מערכת השפיטה בישראל. אולי זה מה שלוין רוצה.

תמונה מתעתעת במיוחד שירטט לוין ביחס למה שמכונה בתקשורת "פסקת התגברות". הוא לא הבטיח חוק יסוד חקיקה מלא ומאוזן, אך טרח להגדיר את פסקת ההתגברות שתיחקק כ"מאוזנת", אף שהיא תאפשר לכל רוב קואליציוני מזערי, של 61 ח"כים, להתגבר על פסק דין של העליון שביטל חוק.

לוין לא הבטיח חוק יסוד חקיקה מלא ומאוזן, אך טרח להגדיר את פסקת ההתגברות שתיחקק כ"מאוזנת", אף שהיא תאפשר לכל רוב קואליציוני מזערי, של 61 ח"כים, להתגבר על פסק דין של העליון שביטל חוק

לוין גם הבטיח איסור מפורש על בית המשפט העליון לבחון פסילת תיקונים לחוקי יסוד – וזאת בעיתוי נפיץ, ערב הדיון הבוקר בתיקון לחוק יסוד הממשלה הקרוי "חוק דרעי".

וכך לוין מתכוון להסדיר, נכון לעכשיו, את הסמכות החוקתית של בית המשפט העליון לפסול חוקים רגילים העומדים בסתירה לחוק יסוד:

העליון יוכל לדון בעתירה חוקתית רק בהרכב מלא של 15 שופטים, ופסק הדין שיבטל חוק יצטרך להינתן ברוב מיוחד – לא ברור כמה, אך לא יהיה די ברוב רגיל. לעומת זאת, לוין מנפנף בסוכריה דמיונית ותיאורטית לעליון: הכנסת לא תוכל להתגבר על פסק דין המבטל חוק, אם פסק הדין המבטל יינתן פה-אחד, דהיינו בהסכמת כלל שופטי העליון.

בית השפט העליון בהרכב מלא, לכבוד טקס הפרידה מחנן מלצר, 12 באפריל 2021 (צילום: צילום מסך, לע"מ)

במציאות הנוכחית, ועוד יותר מכך במציאות העתידית של הרכב העליון נוכח השינוי בשיטת מינוי השופטים, אין לזה שום היתכנות. לכן תמיד תהיה רשאית הכנסת לממש את סמכות ההתגברות.

אי אפשר כמובן לטעות בעיתוי הכרזתו של לוין. מעבר לניסיון השקוף להשתלט על הכותרות ערב הדיון הגורלי הצפוי הבוקר מול הרכב של 11 שופטי בג"ץ בעתירות נגד "חוק דרעי" ולביטול מינויו של אריה דרעי לשר בממשלה, לוין שלח איתות ברור לבית המשפט העליון במטרה להלך עליו אימים:

אם אכן יינתן פסק דין שייאלץ את דרעי לפרוש מכהונתו בממשלה, ועקב כך תיפגע יציבותה של הקואליציה, אלה הם הצעדים שבכוונת הממשלה לקדם במהירות, כדי לפגוע בכל עיקרון היקר לשוחרי מערכת המשפט ושלטון החוק.

לוין שלח איתות ברור לבית המשפט העליון במטרה להלך עליו אימים: אם אכן יינתן פסק דין שייאלץ את דרעי לפרוש מכהונתו בממשלה, אלה הם הצעדים שבכוונת הממשלה לקדם במהירות

שר המשפטים הכחיש, בתשובה לשאלות כתבים, את הקשר בין מועד הכרזתו לבין הדיון בבג"ץ, ואמר: "זה לא שייך לשום תיק ספציפי, זו רפורמה הכרחית, היא לא קשורה למשפט כזה או אחר". אבל כפי שנהוג בחוגים מסוימים, יש איומים שלא צריך לומר באופן מפורש. מי שצריך להבין – מבין.

דווקא הרצינות שלוין מפגין בקידום תוכניתו משחררת את השופטים להחליט באופן חופשי, מבלי לשקול שיקולים של שכר ועונש: אם הגרזן ממילא כבר הונף על עצמאות מערכת המשפט, ויוזמות החקיקה ההרסניות יקודמו בלי קשר לתוצאות העתירה בעניין דרעי, עדיף כבר להחליט כראוי, בהתאם לדין, ולקבוע, בהתאם לעמדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, כי המינוי נגוע באי-סבירות קיצונית.