סעיף 26 להסכם הקואליציוני שנחתם ב-20 באפריל בין בנימין נתניהו לבני גנץ, קובע כי הקואליציה תציג את מועמדותם של חברי הכנסת צבי האוזר ואסנת מארק (אז עדיין לא חברת כנסת, אלא מיועדת להתמנות לאחר שיחוקק "חוק נורווגי"), וכי כלל חברי הקואליציה מחויבים לבחור בשני אלה ולהימנע מלהציע מועמדים נוספים.

אמש, בתום שעות ארוכות ומייגעות של ספירת קולות הח"כים שהצביעו בהצבעה חשאית, התברר כי הקואליציה המשוסעת מילאה את התחייבותה. האוזר ומארק הם נציגי הכנסת ה-23 לוועדה לבחירת שופטים.  זהו צעד משמעותי בדרך להשלמת הרכבה של הוועדה, לאחר למעלה משנה וחצי שבה הייתה משותקת (ישיבתה האחרונה של הוועדה, לפני עידן ועידנים, הייתה בנובמבר 2018).

ביום ראשון הקרוב אמורה הממשלה לאשר את הצעת ההחלטה לאשר את מינויה של שרת התחבורה מירי רגב לנציגה השנייה מטעם הממשלה לוועדה לבחירת שופטים, לצד שר המשפטים אבי ניסנקורן. אף זאת בהתאם להסכם הקואליציוני, הקובע כי השר הנוסף, לצד שר המשפטים שמינויו מתחייב בחוק, יהיה מ"גוש הליכוד" בממשלה.

שינויים צפויים גם בסקטורים הנוספים המיוצגים בוועדה לבחירת שופטים: בעוד שלושה שבועות יסיים המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, את כהונתו בוועדה, ובמקומו ייכנס השופט עוזי פוגלמן, שנבחר על ידי חבר שופטי העליון להצטרף לנשיאת העליון אסתר חיות ולשופט ניל הנדל בוועדה.

שופט בית המשפט העליון ניל הנדל (צילום: יונתן סינדל/פלאש 90)

את הפאזל תשלים ב-28 ביולי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, שתתכנס לבחור נציג מטעמה לוועדה, במקום עו"ד אפי נוה, שהתפטר בקלון הן מחברותו בוועדה והן מראשות לשכת עורכי הדין, בשל האישומים הפליליים נגדו.

קצרה היריעה מלפרט את כל נפתולי הפוליטיקה הפנימית בלשכה, ולתאר את החיבורים הגלויים והסמויים לפוליטיקה הארצית. בשורה התחתונה – חמישה מתמודדים על הכיסא. שניים מהצד ה"ליברלי" – ערן גולן ומוחמד נעאמנה; שניים מהצד ה"שמרני" – יצחק נטוביץ ודורון ברזילי; ואחד כמועמד "מרכז" – יצחק (יצי) גורדון. המאבק עודנו פתוח, כל המתמודדים הם עצמם חברים במועצה הארצית.

הנציגה השנייה של הלשכה בוועדה, עו"ד אילנה סקר, שנותרה בתפקיד עוד מהעידן הקודם בלשכה, אמורה לסיים את תפקידה בעוד כחודשיים. או-אז תתכנס המועצה הארצית בלשכה כדי לבחור נציגה במקומה. סקר מקווה שתצליח לשכנע את החברים להותירה לקדנציה נוספת, אך נוכח זיהויה עם נוה והרצון הקולקטיבי חוצה המחנות בלשכה להתרחק מהתקופה האפלה בתולדותיה, מדובר ככל הנראה בתקוות שווא.

התסריט הולך ומתגבש, אם כך, והשיא הדרמטי עוד לפנינו: בלשכת עורכי הדין לא זוכרים מתי בפעם האחרונה היה משקל כה כבד מוטל על כתפיהם.

עו"ד אילנה סקר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אם לוקחים ברצינות את כובד המשימות שיוטלו על הוועדה לבחירת שופטים בקדנציה הקרובה, בהינתן שראש ממשלת ישראל עומד למשפט פלילי, ובהינתן מסכת הלחצים חסרת התקדים המופעלת על שופטי העליון מצד המערכת הפוליטית – שלטון החוק כולו עשוי להיות תלוי בזהות המועמדים שתשגר הלשכה לוועדה. מילים גדולות, זה נכון, אבל הרגע הזה מחייב מילים גדולות.

נחצה עוד קו אדום

בחזרה להאוזר ומארק, שנבחרו אתמול ע"י מליאת הכנסת. דבר אחד כבר ברור: לנתניהו, הנאשם בפלילים, יש שתי נציגות אישיות מובהקות מטעמו בוועדה – רגב ומארק. לא יעזור כאן שום הסדר ניגוד עניינים שנתניהו יחתום עליו – מה שנתניהו ירצה, רגב ומארק יעשו בוועדה. זה אפילו לא עניין של ימין או שמאל, או שופטים "ימנים שמרנים" כפי שהצהירה אתמול מארק, בראיון לערוץ 7, רגע אחרי בחירתה. העיקרון יהיה לפעול בהתאם לאינטרסים של הנאשם רם המעלה.

מארק, צריך לזכור, מכהנת כחברת כנסת "זמנית", שכן היא נכנסה לכנסת הנוכחית רק הודות לחקיקת ה"חוק הנורווגי". אם שרי הליכוד שהתפטרו מהכנסת בהתאם לחוק זה יעזבו את כהונתם בממשלה – היא לא תהיה עוד חברת כנסת, ותיאלץ לסיים גם את חברותה בוועדה לבחירת שופטים. גורלה הפוליטי נתון בידיו של נתניהו.

בכל זאת, ועל אף ששטף האירועים לעתים משכיח את מה שנראה כעקרונות יסוד עד לפני חמש דקות, חייבים להתעכב על הנקודה הזו, המפוגגת עוד קו אדום בחיינו הציבוריים.

שיטת בחירת השופטים בישראל היא א-פוליטית. אין מועמדים של הימין ומועמדים של השמאל. אין "ליברלים" ו"שמרנים" כמו השופטים המתמנים לבתי המשפט הפדרליים בארה"ב. שיטת הבחירה מושתתת על מצוינות ומקצוענות.

ח"כ אסנת מארק בוועדת הכנסת, ב-21 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

והנה, עומדת חברת כנסת בישראל, שנבחרה גם לחברת הוועדה לבחירת שופטים, ומצהירה בקול גדול כי בכוונתה לבחור "שופטים ימנים", שופטים "של הליכוד" – כלומר שמערכת בתי המשפט תקבל לשורותיה שופטים המזוהים לפי שיוכם הפוליטי. קשה לשער את היקף הנזק ששיטת בחירה כזו תעשה לאמון הציבור במערכת המשפט. קשה לשער גם את הנזק לרמת השפיטה, אם מצוינות משפטית והתאמה לשיפוט לא יהוו אמות המידה היחידות למינוי שיפוטי.

מעבר לסכנת הפוליטיזציה החמורה המרחפת כעת מעל המערכת, האם יש לחברי הוועדה החדשים תוכניות פעולה קונקרטיות בקנה? האוזר, בהודעתו החגיגית אמש, שמר על עמימות בעניין זה: "מערכת המשפט אינה חפה מטעויות ואינה חסינה מביקורת, ואולם אני רואה את ייעודי כמי שבא לתקן ולשפר ולא כדי להרוס". מארק, מצידה, הכריזה: "יש המון תוכניות. בימים הקרובים תקבלו לא מעט תוכניות לוועדה לבחירת שופטים".

אם לשפוט לפי היוזמות שהועלו בשנים האחרונות במערכת הפוליטית ביחס לרפורמות בבחירת שופטים, מדובר על רעיונות הנעים החל משימוע פומבי בוועדת החוקה למועמדים לבית המשפט העליון, שינוי הרכב הוועדה באופן שידלל את משקל השופטים בה, ועד תיחקור המועמדים כיצד היו פוסקים בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות. יש רק בעיה אחת: ההסכם הקואליציוני קובע כי "לא יחולו שינויים בהרכב הוועדה, בתהליכי המינוי בה ובמועדי מינוי השופטים המקובלים". נותר רק שמחנה גנץ הממשלה יעמוד על כך שסעיף זה אכן ייושם.

הקרב על האופוזיציה

האם בכלל הייתה רשאית הכנסת לבחור שני נציגים של הקואליציה כנציגי הכנסת לוועדה? יש להניח שהשאלה הזו תונח על שולחנו של בג"ץ בימים הקרובים. בפסק דין מונומנטלי שניתן ב-2017 הזהיר בית המשפט העליון את הכנסת מפני פעולה שכזו, נוכח החשיבות הרבה שבמתן זכות ייצוג לאופוזיציה בפורומים שלטוניים, אם כי הוא לא קבע פוזיטיבית שבחירת נציג אחד לקואליציה ואחד לאופוזיציה היא נוהג משפטי מחייב.

"אין אנו מתערבים במקרה הנוכחי", כתב אז השופט הנדל, "עם זאת, היה ותחליט הכנסת בבחירות הבאות לוועדה לבחירת שופטים שלא למנות מטעמה נציג מסיעות האופוזיציה – תעמוד בפניה משוכה משפטית רצינית". ובכן, הפעם הבאה היא עכשיו ובפני הכנסת עומדת "משוכה משפטית רצינית". בפסק הדין בעניין הטלת המנדט על נתניהו, בעתירות שנדחו פה-אחד על ידי 11 שופטים, ציין השופט מלצר כי ראוי לתת "התראת בטלות" לקואליציה בשני נושאים, אחד מהם הוא כרסום זכויות האופוזיציה.

"היה ותחליט הכנסת בבחירות הבאות לוועדה לבחירת שופטים שלא למנות מטעמה נציג מסיעות האופוזיציה – תעמוד בפניה משוכה משפטית רצינית". ובכן, עכשיו עומדת בפני הכנסת "משוכה משפטית רצינית"

מי שדווקא אינה סבורה שמוטלת על הכנסת חובה לבחור נציג אחד מהאופוזיציה, היא ממלאת-מקום היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד שגית אפיק. בחוות דעת שמסרה לח"כים בשבוע שעבר, היא כתבה כי "בחקיקה או בתקנון הכנסת לא נקבעה הוראה הנוגעת להשתייכות הקואליציונית או האופוזיציונית של נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים (…) אני סבורה שלא ניתן ללמוד מהתנהלות הכנסת לאורך השנים על קיומו של 'נוהג חוקתי' מחייב בעניין זה (…) על-פי המצב החוקי הקיים, אין מניעה כי לוועדה לבחירת שופטים ייבחרו שני נציגים מסיעות הקואליציה".

הפתעה: אין מחסור בשופטים

לכשיסתיימו ההליכים לגיבוש הרכבה החדש של הוועדה לבחירת שופטים, היא תתכנס ותתחיל לעבוד, לאחר שלא כונסה לאורך כל התקופה שבה כיהנה ממשלת מעבר, כאמור למעלה משנה וחצי.

בעבר, כשהיו תקופות ארוכות שבהן לא פעלה הוועדה לבחירת שופטים, הצטברו חוסרים קשים בשופטים בערכאות השיפוט השונות, נוכח פרישתם של שופטים והתפנות תקנים שלא מולאו. שרי משפטים קודמים, כמו דניאל פרידמן ואיילת שקד, "זכו מן ההפקר" כשהוועדות שעמדו בראשן מינו עשרות, ולעתים מאות שופטים חדשים.

על-פי נתונים שמסרה הנהלת בתי המשפט לזמן ישראל, באופן מפתיע זה איננו המצב כעת. מסיבה כלשהי, ערכאות בתי המשפט לא התרוקנו משופטים בתקופה שבה היו המינויים מוקפאים. לפי נתונים אלה, בבתי הדין לעבודה חסרים שני שופטים; בבתי המשפט המחוזיים שני שופטים; ובבתי משפט השלום שבעה שופטים בסך הכול.

על-פי נתונים שמסרה הנהלת בתי המשפט לזמן ישראל, באופן מפתיע ערכאות בתי המשפט לא התרוקנו משופטים בתקופה שבה היו המינויים מוקפאים

אפשר אולי להסביר זאת במאמצים שעשתה המערכת להשאיר שופטים ולעכב את פרישתם. אם כך הוא הדבר, הרי שעם חזרתה של הוועדה לתפקוד צפוי גל של פרישות שופטים מהמערכת. בשנים האחרונות מבקשים יותר ויותר שופטים לפרוש לפני הגעתם לגיל 70, מה שמאפשר להם לפצוח בקריירה חדשה, כמגשרים או בוררים בשכר גבוה. כדי לשמר את זכויות הפנסיה שלהם על אף הפרישה המוקדמת, הם זקוקים לאישור הוועדה לבחירת שופטים.

מצד שני, גם התור של מועמדים להיכנס למערכת השיפוטית הולך ומתארך. בהנהלת בתי המשפט רשומים 79 מועמדים שסיימו את קורס ההכנה לשפיטה, עמדו בכבוד במבחנים של "מרכז ההערכה", וממתינים לדיון בעניינם בוועדה לבחירת שופטים. חזרתה של הוועדה לפעילות עשויה לסיים את תקופת ההמתנה שלהם.