1
מנכ"ל חברת החשמל מאיר שפיגלר קיבל החלטה מוצדקת, הוגנת ואנושית כשהעדיף לחבר ביום שישי שעבר את הערים החרדיות לזרם החשמל לפני כניסת השבת.
כל ניתוק יזום, כמו זה שבוצע באותו יום לוהט, הוא צעד שנעשה מתוך אילוץ ובמודעות מלאה שנגרם לציבור נזק. תפקידם של המערכת והמנהל הוא לנסות למזער את הנזק ולחלק את נטל הניתוק באופן הוגן בין צרכני החשמל השונים.
בחברת החשמל ידעו שהפסקות החשמל היזומות יימשכו לכל היותר שעות ספורות, שכן לקראת הערב הטמפרטורות יירדו והביקושים יצנחו. להשאיר עיר כמו מודיעין עילית עם השאלטר למטה עד כניסת השבת זה אומר לגזור על 80 אלף תושביה סוף שבוע שלם בלי חשמל, שכן יש מערכות ומכשירים שלא מתחילים לפעול מעצמם עם חידוש הזרם.
להשאיר עיר כמו מודיעין עילית עם השאלטר למטה עד כניסת השבת זה אומר לגזור על 80 אלף תושביה סוף שבוע שלם בלי חשמל, שכן יש מערכות ומכשירים שלא מתחילים לפעול מעצמם עם חידוש הזרם
לעומת זאת, בית חילוני שנותק מחשמל יכול להפעיל את המכשירים גם בתוך השבת מייד עם החיבור המחודש לרשת, ולכן הניתוק שלו יהיה הרבה יותר קצר והנזק קטן משמעותית.
"אם חילוני שהיה בנתק מחשמל מקבל אותו בשעה 21:00 והוא עובר את כל השבת בצורה נאותה, ודתי שמחזירים אליו את החשמל רגע לפני כניסת השבת, הוא בעצם הופך להיות חסר אונים כל השבת – ההחלטה שהתקבלה היא ההחלטה הראויה ביותר". מאיר שפיגלר, מנכ"ל @IecIsrael על הפסקת החשמל בשישי@MeravMichaeli pic.twitter.com/PS0TQlbLI7
— ערוץ כנסת (@KnessetT) June 7, 2023
כשזו המשוואה, ההחלטה שהתקבלה סמוך לכניסת השבת לחבר את החרדים ראויה ואפילו מתבקשת, גם אם זה בא על חשבון ניתוק של יותר משקי בית חילוניים.
מנקודת מבט חילונית זה מתסכל; מנקודת מבט של מנהל מערכת ציבורית, זה הוגן ומוצדק. מנקודת מבט של החברה הישראלית, קוראים לזה ערבות הדדית והתחשבות בזולת.
מנקודת מבט חילונית זה מתסכל; מנקודת מבט של מנהל מערכת ציבורית, זה הוגן ומוצדק. מנקודת מבט של החברה הישראלית, קוראים לזה ערבות הדדית והתחשבות בזולת
התגובה האוטומטית שנשמעה מכיוון רבים בציבור החילוני מצערת. זו הייתה הזדמנות להוכיח שהמאבק בממשלה, בתקציב ובהפקרות הרת האסון במערכת החינוך החרדית, הוא מאבק ענייני, מאבק בעד עתידה של ישראל ולא נגד החרדים כבני אדם.
אפשר לסבול ניתוק לשעה או שעתיים מהזרם כדי שלמישהו אחר יהיה חשמל כל השבת. שעה בלי מזגן לא חייבת להיות חלק מהשסע הפוליטי ומלחמת התרבות. היא יכולה להיות פשוט שעה בלי מזגן. זה מספיק לא נעים בפני עצמו.
2
דן, גימלאי בן 77, נסע ברכבת הקלה בירושלים. בגילו, ובאדיבות הרפורמה של השרה הקודמת מרב מיכאלי, הוא פטור מתשלום. בכל זאת חלה עליו חובה לתקף את כרטיס הרב קו גימלאי שלו, לצורך התחשבנות בין משרד התחבורה למפעילי התחבורה הציבורית, במקרה הזה חברת "כפיר".
אלא שבהגיעו לתחנה, דן גילה ששכח את הכרטיס בבית. בלית ברירה, ובהיותו אזרח ממושמע, החליט לשלם עבור הנסיעה והנפיק כרטיס במכונת התשלום. כשעלה לרכבת וניסה לתקף אותו, גילה שכנראה עשה משהו לא נכון והתיקוף לא הצליח.
בדיוק ברגע הזה הגיח הפקח. דן סיפר לו את סיפורו, הציג תעודת מזהה שמוכיחה את גילו ואת העובדה שהוא זכאי לנסוע חינם, אבל את הפקח זה לא עניין. הוא ביקש מדן לרדת איתו בתחנה והעניק לו קנס בסך 180 שקל – על נסיעה שכזכור הוא כלל לא אמור לשלם עליה.
דן סיפר לפקח את סיפורו, הציג תעודת מזהה שמוכיחה את גילו ואת העובדה שהוא זכאי לנסוע חינם, אבל את הפקח זה לא עניין והעניק לו קנס בסך 180 שקל – על נסיעה שהוא כלל לא אמור לשלם עליה
סלעית לא נסעה כבר תקופה ברכבת הקלה. כשהגיעה לתחנה, בדקה את כרטיס הרב קו שלה וקיבלה חיווי לפיו נזקפות לזכותה שש נסיעות. היא עלתה לקרון, ניסתה לתקף – ולא הצליחה.
כשהגיע הפקח חלקה איתו את השתלשלות העניינים, גם הוא ניסה לתקף, גם הוא נכשל, והורה לסלעית לרדת איתו מהרכבת. גם הוא ראה שהמכשיר מצביע על שש נסיעות שעדיין עומדות לזכותה, אבל זה לא עניין אותו. אין תיקוף – יש קנס.
דן וסלעית הגישו ערעור לחברת "כפיר". הערעור של שניהם – אלוהים יודע בשם איזה הגיון ונורמה ציבורית – נדחה. שניהם לא ויתרו וביקשו להישפט. במקרה של כפיר אין אופציה להישפט, ומי שהערעור הראשון שלו נדחה מועבר לדיון בפני ועדת ערר חיצונית של משרד התחבורה.
כשדן וסלעית ביקשו פרטים על הוועדה, הפנו אותם ב"כפיר" למשרד התחבורה – אחרי הכול, זו ועדה שלהם. כשפנו למשרד התחבורה, החזירו אותם ל"כפיר".
וכך מצאו את עצמם אזרחים תמימים, שבסך הכול רצו להסיר מעל ראשם את עננת החוב ולשכנע את המערכת בצדקתם, מתרוצצים בין מפעילת תחבורה ציבורית למשרד התחבורה ותוהים מי אמור להכריע בעניינם.
מתברר שלוועדה הזו אכן אחראי משרד התחבורה, רק ששרת התחבורה צריכה להקים אותה ועד כה מירי רגב לא עשתה את זה. כרגע, הוועדה פשוט לא קיימת. אין מי שידון בערעור, אין מי שיקבל החלטה.
מתברר שלוועדה הזו אכן אחראי משרד התחבורה, רק ששרת התחבורה צריכה להקים אותה ועד כה מירי רגב לא עשתה את זה. כרגע, הוועדה פשוט לא קיימת. אין מי שידון בערעור, אין מי שיקבל החלטה
החדשות הטובות: נוסעים כמו דן וסלעית לא צריכים לשלם את הקנס עד שתתכנס הוועדה, אי שם בעתיד. החדשות הרעות מתפצלות לשתיים: לאנשים ישרי דרך כמו דן וסלעית אין אפשרות להניח את הסיפור הזה מאחוריהם ולהמשיך הלאה. מתישהו הוא כנראה יפציע בחייהם, וזו לא הרגשה נעימה.
אבל מה שאולי יותר חמור: לפי הערכות, מאז שהתחבורה הציבורית בישראל עברה למערכות תשלום מתקדמות ללא מעורבות של הנהג – וטוב שעברה – 15%-20% מהנוסעים מתחמקים מתשלום. במקרה של הרכבת הקלה זה עלול להגיע לרבבות נוסעים ביום שחוגגים על הקופה הציבורית.
העובדה שאין ועדה נותנת תמריץ נוסף להימנע מתשלום: אם ייתפסו על חם יערערו, ואחר כך יערערו שוב, ואז יועברו לוועדה שלא קיימת. הניסיון מלמד שקנסות שתלויים ועומדים שנים, בסוף נוטים להתייבש. או כמו שאמר השבוע גורם במערך התחבורה הציבורית, "התשלום הפך להיות המלצה בלבד".
3
ומהרכבת שנוסעת לזו שעדיין לא. הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב בדרכו הבטוחה להיכנס לספר השיאים של גינס. הקטגוריה: המסטיק הכי נמתח בעולם.
ההיסטוריה של תשתיות התחבורה, בישראל ובכלל, כבר ראתה פרויקטים שהשקתם התאחרה הרבה יותר (כרגע האיחור לעומת תאריך היעד המקורי – שנה ו-8 חודשים); אבל ספק אם יש עוד פרויקט שבו הישורת האחרונה נמרחה ונמרחה עד למיאוס, כשתושבי גוש דן רואים מדי יום בעיניים כלות איך הרכבות נוסעות בלי הפסקה מצד לצד של המסילה, רק בלי נוסעים.
כרגע אין תאריך יעד – רשמי או לא רשמי – להפעלה מסחרית של הרכבת. בנת"ע סיימו סידרה אינסופית של טסטים בעקבות תקלות הבטיחות שהתגלו במערכות הרגישות.
כרגע אין תאריך יעד – רשמי או לא רשמי – להפעלה מסחרית של הרכבת. בנת"ע סיימו סידרה אינסופית של טסטים בעקבות תקלות הבטיחות שהתגלו במערכות הרגישות
הנתונים הוגשו לחברת בקרה גרמנית, שתפקידה לבחון אותם ולאשר שהרכבת כשירה להפעלה או לחילופין לשלוח את כולם למקצה שיפורים נוסף. בנת"ע ממתינים בציפורניים כסוסות למוצא פיהם של הגרמנים ומקווים שהם ייתנו תשובה – ושהיא תהיה חיובית – בתוך כשבועיים.
בהנחה ובתקווה שזה יקרה, יגיע השלב האחרון – קבלת האישור הסופי ממשרד התחבורה, שאפשר לומר בעדינות שהוא כרגע לא המקום הכי יציב וצפוי בעולם.
אם ההתנהלות מול הגרמנים היא על בסיס מקצועי-הנדסי נטו, בזירה הפנים-ישראלית הכול אפוף – או לפחות חשוד בהיותו אפוף – בעננה של פוליטיקה ואינטרסים.
האוויר מתפוצץ מרוב ספקולציות על המהלכים והמניעים של מירי רגב. למשל, שהיא מתכוונת לתקוע כל טריז אפשרי בגלגלי הרכבת כדי למנוע מרון חולדאי את התענוג של ההשקה החגיגית בטרם הבחירות לעירייה (שיתקיימו ב-31 באוקטובר);
האוויר מתפוצץ מרוב ספקולציות על המהלכים והמניעים של מירי רגב. למשל, שהיא מתכוונת לתקוע כל טריז אפשרי בגלגלי הרכבת כדי למנוע מרון חולדאי את התענוג של ההשקה החגיגית בטרם הבחירות לעירייה
או שהיא מתכוונת למרר את חיי נת"ע – שהיו"רית שלה, עו"ד מיה ליקוורניק, מונתה על ידי מרב מיכאלי – על מנת להדיח אותה מפרויקט המטרו, ולנהל את המאבק הזה על גבם של תושבי גוש דן.
כל אלה, עד להוכחה אחרת, תיאוריות קונספירציה בלבד. אני מעריך ומקווה שרגב, כמו כולם, רוצה לראות את הרכבת נוסעת כמה שיותר מהר. בסוף, זו תהיה גם החגיגה שלה ושל התחבורה הציבורית שהיא אחראית עליה.
צריך גם לזכור שרגב היא לא השחקנית היחידה על המגרש: כל יום של עיכוב עולה למשק מיליונים, עלות ישירה של כ-200 אלף כרטיסי נסיעה שאמורים להימכר מדי יום ועלות עקיפה של פקקים ומטרופולין תקוע, כך שגם למשרד האוצר יש מה לומר בנושא.
כל יום של עיכוב עולה למשק מיליונים, עלות ישירה של כ-200 אלף כרטיסי נסיעה שאמורים להימכר מדי יום ועלות עקיפה של פקקים ומטרופולין תקוע, כך שגם למשרד האוצר יש מה לומר בנושא
ואם כל זה לא מספיק, אליאס מטר – ראש אגף הרכבות במשרד התחבורה, איש מקצוע ותיק ומוערך – עוזב בפועל את תפקידו ב-30 ביוני, כך שהוא כנראה לא יהיה שם כדי לבחון את דוחות הבקרה של החברה הגרמנית ובקשת ההפעלה של נת"ע.
את הסיכום המדויק ביותר למצב שמעתי השבוע מבכיר בתחום התחבורה. לא ברור מה יהיה ומתי יהיה, הוא אמר, למעט דבר אחד שאפשר לומר בוודאות: יהיו חילופי האשמות, ובשפע. את התענוג המפוקפק הזה אף אחד לא ייקח מאיתנו.
4
ציידי שיטפונות בדרך כלל מתמקדים ברגעים שבהם הזרם מגיע לשיאו, שוצף ודוהר בלב המדבר. הצילום של ערן גיסיס צד את עיני מפני שהוא לכד את הרגע הראשון – זה שבו חיל החלוץ של השיטפון מגשש את דרכו ופורץ אל נחל עמרם שבהרי אילת. בשלב הזה הוא עוד נראה עדין ולא מזיק, בתוך זמן קצר יהפוך למסה גדולה וגועשת.
הצילום הוא אחד מ-50 שיוצגו בתקופה הקרובה בתערוכה של נופי מים בנגב ובערבה, שיזמה רשות ניקוז ונחלים ערבה. התערוכה תוצג בגלריית אמני אילת.
5
"הקצב הכחול" הוא שם מוזר לסדרת מוצרים טבעוניים, אבל המוצרים עצמם, שמיובאים מהולנד, דווקא ממוקמים עמוק בתוך המיינסטרים.
השבוע טעמתי את הנאגטס (שניצלונים). לא מעדן גורמה אבל לגמרי עושים את העבודה – אותה עבודה לה הייתם מצפים, ובכן, מנאגטס.
ההרכב התזונתי, כיאה למזון מהיר (6 דקות טיגון בשמן וזה מוכן), אינו מזהיר, אבל גם לא באזור האסון: 15 גרם חלבון ל-100 גרם, אבל גם 16 גרם שומן (מתוכם 1.9 גרם שומן רווי) ו-600 מ"ג נתרן.
ההרכב התזונתי, כיאה למזון מהיר (6 דקות טיגון בשמן וזה מוכן), אינו מזהיר, אבל גם לא באזור האסון: 15 גרם חלבון ל-100 גרם, אבל גם 16 גרם שומן (מתוכם 1.9 גרם שומן רווי) ו-600 מ"ג נתרן
כמובן שעדיף להכין לילדים מנה מוקפדת של טופו, אבל בימים שבהם הבחירה היא בין נאגטס של "הקצב הכחול" לכאלה שהמילוי שלהם הוא מחית תרנגולת שהואבסה באנטיביוטיקה, יש כאן מנצח ברור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו