1
עדיין לא דרמה
החלטות של שופט יחיד בבג"ץ, על העברת עתירה המצויה על שולחנו כשופט תורן לדיון בפני הרכב, הן החלטות שאינן מגיעות בדרך כלל לתודעה הציבורית.
אלה הן החלטות טכניות, שמתקבלות ברוב רובן של העתירות התלויות ועומדות בבית המשפט. עתירה מוגשת לבג"ץ, השופט התורן מורה למשיבים להגיש תשובתם, ולאחר מכן הן עוברות לדיון בפני הרכב. הפרוצדורות האלה בדרך כלל לא חוצות את סף תשומת הלב התקשורתית.
אך החלטתה של שופטת בית המשפט העליון רות רונן מאתמול (חמישי) להעביר עתירה שבטיפולה לדיון בפני הרכב, ועוד "בהקדם" – זכתה לכותרות מהדהדות.
זה ההקשר והנסיבות שבהן מתקבלת ההחלטה: מדובר בעתירה של קבוצת "מבצר הדמוקרטיה", שהגישה עו"ד דפנה הולץ-לכנר בחודש מאי האחרון, לאחר הודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על כך שהוא "נכנס לאירוע" חקיקת חוקי ההפיכה המשטרית, והודעתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה כי בכך נתניהו מפר את הסדר ניגוד העניינים שלו.
העותרים מבקשים מבית המשפט להורות כי נוכח הפרת הסדר ניגוד העניינים, נתניהו מנוע מלהמשיך לכהן בתפקיד ראש הממשלה. ה"מניעות" הזו קרובה ברוחה ל"נבצרות" של ראש הממשלה, שהפכה במידה רבה לאות מתה לאחר חקיקת התיקון לסעיף הנבצרות בחוק יסוד הממשלה – החוק היחיד בחוקי ההפיכה המשטרית שהגיע לקו הסיום וחקיקתו הושלמה.
נתניהו בהצהרה: עלינו לדחות ולגנות הסתה והתלהמות, משני הצדדים • מאמין שאפשר להביא רפורמה שתיתן מענה לשני הצדדים • הערב אני מודיע – עד כאן. אני נכנס לאירוע pic.twitter.com/9rQSQF7M6w
— כאן חדשות (@kann_news) March 23, 2023
השופטת רונן הורתה למשיבים להגיש את תשובתם לעתירה. התשובות הללו הוגשו לפני כשלושה שבועות. לאחר מכן הגיבו העותרים עצמם לתשובות המשיבים, ואתמול הנחיתה השופטת רונן את הפצצה: "העתירה תועבר לדיון בפני הרכב בהקדם", היא כתבה בהחלטתה.
מאז מאי 2020, אז נדונו בפני הרכב של 11 שופטים העתירות בעניין הטלת המנדט להרכיב ממשלה על נתניהו הנאשם בפלילים, כמעט כל העתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין כהונתו של נתניהו נדחו על הסף בלי שהתקיים דיון באולם. העתירה בעניין הסדר ניגוד העניינים של נתניהו, שפסק הדין בה ניתן במרץ 2021 הייתה חריג, מאחר שהיא נדונה באולם וניתן בה פסק דין מפורט.
מאז מאי 2020, אז נדונו בפני הרכב של 11 שופטים העתירות בעניין הטלת המנדט להרכיב ממשלה על נתניהו הנאשם בפלילים, כמעט כל העתירות שהוגשו לבג"ץ בעניין כהונתו של נתניהו נדחו על הסף בלי שהתקיים דיון באולם
מוקדם לצקת משמעות מרחיקת לכת מדי להחלטתה של השופטת רונן. כעת יש לראות האם נשיאת העליון אסתר חיות תקבע הרכב מורחב לדיון בעתירה, וכיצד תתרגם מזכירות בית המשפט את הקביעה "בהקדם" לתאריך שבו תידון העתירה.
כרגע עדיין מדובר בקביעה של שופטת אחת, אך היא עשויה לבשר על תשומת לב ונכונות מצד השופטים לשקול ברצינות את הטענה, שראש ממשלת ישראל אינו רשאי להמשיך ולקדם את חקיקת ההפיכה המשטרית במצבו המשפטי הנוכחי.
וגם אם העתירה לא תתקבל בסופו של יום, הרי שמעצם היותה תלויה ועומדת על שולחנו של בג"ץ, נוצר מצב חדש – שבו בית המשפט מאותת לנתניהו כי לקידום חקיקה שתכליתה לקצץ בסמכויותיו של בית המשפט העליון, יש מחיר. לבית המשפט עדיין יש מה לומר.
2
החמלה של סולברג
יש כמה קווים מחברים בין שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי, שהלך לעולמו לפני תשע שנים, לבין השופט המכהן נעם סולברג, המיועד להתמנות לנשיא העליון בעוד חמש שנים.
למשל, העובדה שהם היו שקופים למדי מבחינה אידיאולוגית, כך שנראה שדעותיהם ידועות לציבור. או העובדה שקודמו לבית המשפט העליון לא רק על יסוד מצוינותם המשפטית (ושניהם משפטנים מצוינים) אלא גם על יסוד היבטים נוספים באישיותם.
אך בין השניים משתרעת תהום של ממש הן בכל הנוגע לאג'נדה השיפוטית, ובעיקר בנוגע לרגישותם לזכויותיהם של מיעוטים וחלשים.
בשנת 2006 נתן השופט אדמונד לוי את אחד מפסקי הדין המהדהדים שלו, בנוגע להסדר שחל ביחס לעובדים זרים בישראל, הכובל אותם למעסיק שהביא אותם לישראל, מערים קשיים על מעבר בין מעסיקים ומביא כתוצאה מכך לפגיעה חמורה בזכויותיהם, ולסכנת התעמרות בהם.
לוי, ולצידו השופטים אהרן ברק ומישאל חשין, ביטלו את "הסדר הכבילה", ובתום פסק דינו של לוי, הטבול כל כולו ברגישות אנושית לחלש ולגר, הוא כתב:
"אל לה למצוקתם של עובדים אלה מלהפוך עבורנו קרדום לחפור בו. חלילה לנו מהפיכת עוניים מנוף לפגיעה בלתי-מבוקרת ובלתי-מידתית בזכויות-יסוד. אנו, בעיקר אנו – שטעמה המר של גלות אינו זר לנו – הלוא ידענו את נפש הגר, שגרים היינו בארץ מצרים".
השבוע ניתן פסק דין נוסף של בג"ץ בנוגע להיבטים חוקתיים שעניינם פגיעה בזכויות היסוד של עובדים זרים. בהרכב מורחב של שבעה שופטים, קיבל בית המשפט עתירה לביטול סעיף מחוק עובדים זרים, וכן סעיפים שונים בתקנות, שבהם עוגן הסדר ניכוי סכומי פיקדון המופקדים לטובת עובדים זרים על ידי מעסיקיהם, סכומים שאמורים לעבור אל העובדים עצמם במועד עזיבתם את הארץ.
לא מדובר במסתננים או בעובדים שנמצאים בישראל שלא כדין, אלא בעובדים זרים "חוקיים", העובדים בענפי הבניין והסיעוד.
הסדר הניכוי קובע כי אם העובד אינו יוצא מישראל במועד שפגה אשרת השהייה שלו, המדינה רשאית ליטול כספים בהדרגה מהפיקדון העומד לזכותו, כך שאיחור של שישה חודשים מביא להחרמה מלאה של הפיקדון. מדובר בכספים שהמעסיק הפקיד, המקבילים לכספי קרן פנסיה.
ברוב של שישה שופטים נגד אחד, פסל בג"ץ את הסדר הניכוי, תוך שנקבע כי מדובר בפגיעה בזכות החוקתית לקניין – וכי פגיעה זו אינה עומדת במבחן המידתיות, שכן פגיעתה החוקתית עולה בהרבה על התועלת שהיא אמורה להביא.
בדעת מיעוט ניצב השופט סולברג, שקבע כי לא זו בלבד שהסדר ניכוי הפיקדון הוא מידתי, אלא שכלל לא נפגעה זכותם הקניינית של העובדים הזרים.
פסק דינו של סולברג פוסע בדרך עקלקלה, תוך אימוץ דעות מיעוט ועמדות אזוטריות מפסיקת העליון בעבר, על מנת להגיע למסקנה שלאחר שהוכחה הפגיעה בזכות החוקתית, נטל השכנוע בשאלת המידתיות מוטל על כתפי העותרים ולא על הממשלה והכנסת; וכן על מנת להמעיט בערכה של הפגיעה בעובדים הזרים, עד כדי כך שנטילת כספי הפיקדון שלהם לא תסווג כפגיעה בזכותם הקניינית.
פסק דינו של סולברג פוסע בדרך עקלקלה, תוך אימוץ דעות מיעוט ועמדות אזוטריות מפסיקת העליון בעבר, על מנת להמעיט בערכה של הפגיעה בעובדים הזרים
את כל זאת הוא מבסס על העובדה שהוסבר לעובדים עם כניסתם לישראל על אודות מנגנון ניכוי הפיקדון במקרה של איחור ביציאה מישראל; ועל העובדה שאיחור זה ביציאתם הפך אותם למפירי חוק. הנימוקים האלה גרמו לחבריו להרכב להשמיע, מעל דפי פסק הדין, ביקורת חריפה על סולברג.
"אני חוששת כי התפיסה העקרונית שמציג חברי השופט סולברג עלולה, גם אם לא לכך כוונתו, להוביל לכך שאזרחי מדינות אחרות הבאים בשעריה של מדינת ישראל, יפשטו מעליהם עם כניסתם ארצה את הגנתם של חוקי היסוד", כתבה השופטת דפנה ברק-ארז. והשופט עופר גרוסקופף הוסיף, בנימה לא אופיינית:
"ישראלי שחטא, אף על פי שחטא – זוכה להגנת חוקי היסוד. ועובד זר שחטא, מה דינו? האין הוא בעל זכויות יסוד הראויות להגנה חוקתית? האם כספים פנסיוניים שצבר כדין הופכים למרמס, וניתן להעלימם במלואם בהרף הוראת חוק?
תשובת בית משפט זה על השאלות הללו חייבת להיות זכה וצלולה – גם לעובד הזר יש זכויות חוקתיות מכוח חוקי היסוד, וחובת מערכת המשפט הישראלית להגן עליהן אינה פוסקת אף אם חטא".
פסק הדין הזה ייכנס להיסטוריה, כפסק הדין ה-23 שבו בוטלה חקיקה ראשית של הכנסת, מאז תחילת העידן החוקתי במשפט הישראלי. הפעם הקודמת שבה ניתן פסק דין שנכנס לרשימה המצומצמת הזו הייתה לפני שנתיים, בשלהי כהונתו של השופט חנן מלצר בבית המשפט העליון.
אך הוא ייזכר גם כנקודת ציון משמעותית בבית המשפט העליון עצמו, שבה עלתה שלב נוסף המחלוקת המקצועית והאידיאולוגית בתוככי בית המשפט העליון, בין שני המחנות המצויים בו.
3
רוטמן בשירות לוין
הכנסת בחרה השבוע את ח"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית לנציג השני מטעמה, לצד ח"כ קארין אלהרר מיש עתיד, בוועדה לבחירת שופטים.
מייד לאחר מכן שיגר יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, מכתב באמצעות עורכי דינו, ובו דרש מהממשלה למנות שר נוסף מטעמה לוועדה, לצד שר המשפטים יריב לוין המשמש יו"ר הוועדה מתוקף תפקידו (למעשה – שרה נוספת, נוכח חובת הייצוג משני המינים החלה על כל הסקטורים בוועדה).
לפיד אף איים שאם הממשלה לא תפעל כך בתוך שבועיים ימים, יעתור לבג"ץ בדרישה לחייב את הממשלה להשלים את הרכב הוועדה, ולחייב את לוין לכנסה ולמנות שופטים.
פנייה דומה העבירה התנועה לאיכות השלטון, הדורשת הן מלוין והן מהממשלה כולה להשלים את הרכב הוועדה ולהפעילה במטרה למלא את עשרות התקנים השיפוטיים הממתינים לאיוש.
הדרישה הזו מבוססת על הגרסה הנוכחית של עילת הסבירות, הבוחנת הן את הפעולות השלטוניות במשקפי הסבירות, והן את ההימנעות מעשיית פעולות שלטוניות. במילים אחרות – גם הימנעות של גורם שלטוני בעל סמכות מלהפעיל את סמכותו, עשויה להיות בנסיבות מסוימות נגועה באי סבירות קיצונית.
הדוגמה הקלאסית היא זו של ראש הממשלה יצחק רבין בהלכת דרעי-פנחסי: פסק הדין מבוסס למעשה על הקביעה שהימנעותו מלפטר את דרעי מהממשלה נוכח העובדה שהוגש נגדו כתב אישום באשמת שוחד, נגועה באי-סבירות קיצונית.
ביום שני האחרון אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק מבית היוצר של יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן, שותפו של לוין ליוזמות ההפיכה המשטרית, לביטול הלכת הסבירות ביחס לנבחרי ציבור.
בנוסח המעודכן שהניח רוטמן על שולחן הוועדה לאחר ההצבעה במליאה, במסגרת הדיונים לקראת קריאה שנייה ושלישית, מובהר כי החסינות הממשלתית מסבירות חלה על כל החלטה – "לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות".
בנוסח המעודכן שהניח רוטמן על שולחן הוועדה לאחר ההצבעה במליאה, מובהר כי החסינות הממשלתית מסבירות חלה על כל החלטה – "לרבות בענייני מינויים או החלטה להימנע מהפעלת כל סמכות"
נראה שהסעיף הזה נתפר במיוחד למידותיו של שר המשפטים. ירצה – יכנס את הוועדה. לא ירצה – יימנע מהפעלת סמכותו עד קץ הימים.
כהרגלו של רוטמן, איש לא טרח לבחון את ההשלכות העצומות והחמורות של מתן היתר גורף לשרי הממשלה להימנע מהפעלת סמכויותיהם, סתם כי לא בא להם.
מנגנונים ממשלתיים עצומים עלולים להיות משותקים, בתחומים קריטיים של רווחה, בריאות, חינוך, כלכלה – ויהיו למעשה בני ערובה בידי הממשלה, עד שהשר הרלוונטי יואיל בטובו להפעיל את סמכויותיו.
אבל בקואליציה הזו לא מסתכלים מעבר לקצה האף.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גילי, מה הקשר? אם אתה רוצה לחיות בתיאוקרטיה הקם לך את ממלכת יהודה במשא ומתן עם מדינת ישראל, או ממלכה במקום אחר על פני כדור הארץ וכולנו נפרגן לך למרות הדברים הנוראיים שתחליטו לעשות שם כביכול בשם כל הטוב הזה שגורם לכם לעשות לפעמים דברים איומים בעוורון אתי טוטאלי
סליחה שאני ככה משחק את הזה שרואה משהו שלא כולם רואים, או שאני גבוה ורואה את הדברים מלמעלה. ובכל זאת, ביבי לא ביבי, זה סתם תופעה של הקיום, או נוסחה, או X או Y או זה או זאת. ובמילים מדויקות יותר: חייבים להכיר בכך שיש כח שגדול מאיתנו, מהתבונה המוגבלת שלנו – וזה בעיה, כי ליאור שליין טוען שהתבונה שלו הרבה יותר גדולה מתבונת כותבי התורה.