הארכיטקטורה האזורית, שהתגבשה בעשור האחרון במזרח הים התיכון, מציבה את ישראל בעמדה אסטרטגית משופרת, בבואה לשקלל את צעדיה הבאים סביב יצוא הגז.

האטרקטיביות האנרגטית של מזרח הים התיכון בעקבות המלחמה באוקראינה, אף שאיננה מהווה גורם "משנה משחק", מחייבת את ישראל לכלכל את צעדיה סביב ייצוא הגז ממימיה הכלכליים בתבונה ובשום שכל.

האטרקטיביות האנרגטית של מזרח הים התיכון בעקבות המלחמה באוקראינה, אף שאיננה מהווה גורם "משנה משחק", מחייבת את ישראל לכלכל בתבונה את צעדיה סביב ייצוא הגז ממימיה הכלכליים

בנוסף, מערכות הבחירות בטורקיה, יוון וקפריסין הסתיימו, ובכל אחת מהן התייצבה ממשלה חדשה ויציבה, מה שצריך לאפשר להן בחינת מדיניות ראויה באופן שקול וריאלי יותר. בישראל כידוע המצב שונה ומדאיג, אף שהורכבה ממשלה עם רוב מוצק בפרלמנט.

נכון לעכשיו, ישראל מייצאת גז לירדן ולמצרים. זו האחרונה צורכת את הגז לשוק הפנימי הצמא למקורות אנרגיה, כמו גם לייצוא חוזר לנוכח מחירי האנרגיה האטרקטיביים כעת.

ישראל מבקשת כעת לאפשר ייצוא גז נוסף משדה לוויתן, ותולה תקוות בסבב המכרזים הרביעי שנסגר זה לא מכבר. על פי דיווחים עדכניים ניגשו אליו תשע חברות, ביניהן ארבע חברות חדשות שלא השתתפו בסבבים הקודמים. בינתיים פורסם שמדובר, בין היתר, ב-BP ובחברת האזרית SOCAR.

מדובר בחדשות טובות. ישראל, וליתר דיוק, החברות הנוגעות בדבר (NEW MED, CHEVRON), שוקלות את המשך צעדיהן בכל הנוגע לחלופות היצוא הנוספות האפשריות. ברור שישראל תוסיף לייצא גז למצרים ולירדן, אולם בירושלים התחזקה התובנה שיש צורך בנתיב ייצוא נוסף, כלכלית ואסטרטגית.

מדובר בחדשות טובות. ישראל, וליתר דיוק החברות הנוגעות בדבר, שוקלות את המשך צעדיהן. ברור שישראל תוסיף לייצא גז למצרים ולירדן, אולם בירושלים התחזקה התובנה שיש צורך בנתיב ייצוא נוסף, כלכלית ואסטרטגית

על פניו, עומדות בפני ישראל שלוש חלופות עיקריות:

1. מתקן הנזלה בים בסמוך לשדה לוויתן (FLNG), חלופה שנדחתה בעבר על הסף בעיקר לנוכח העלות הגבוהה שלה, אולם נראה ששתי החברות דלעיל שוקלות כעת בחיוב את היתכנותה.
2. צינור לקפריסין ומשם באמצעות מתקן הנזלה על החוף הקפריסאי לשווקי היצוא הרלוונטיים. חלופה זו, שאמנם הועלתה בעבר, הונחה עתה על הפרק מחדש על ידי הנשיא הקפריסאי בביקורו האחרון בישראל.
3. יצוא לטורקיה, שוק אנרגיה גדול וקרוב גיאוגרפית, באמצעות צינור משדה הגז למדינה.

כל חלופה טומנת בחובה יתרונות וחסרונות, כלכליים ומדיניים-אסטרטגיים. ברור גם שלשיקול הכלכלי, הנוגע לעלות החלופה שתיבחר ולצפי של מחירי האנרגיה בשנים הבאות, יהיה משקל בהחלט משמעותי. תמונת המצב המדינית באזור מעניקה לישראל מרחב תמרון נוח, אף אם אינו נטול דילמות מורכבות.

כל חלופה טומנת בחובה יתרונות וחסרונות, כלכליים ומדיניים-אסטרטגיים. ברור גם שלשיקול הכלכלי, הנוגע לעלות החלופה שתיבחר ולצפי של מחירי האנרגיה בשנים הבאות, יהיה משקל משמעותי

על ישראל לשקלל ארבעה היבטים עיקריים:

1. מערכת היחסים ההדוקה ויחסי האמון שהתפתחו במשך השנים האחרונות עם יוון וקפריסין. מדובר במכלול אינטרסים רחב ועמוק, כולל זה הנוגע למישור הביטחוני (בתרחישי הסלמה למיניהם). אין לה תחליף כעת מבחינת ישראל. בה בעת, הסכסוך עם טורקיה סביב בעיית קפריסין בעינו עומד. יש להניח, שיקשה מאד לקדם חלופה קפריסאית ליצוא גז ללא התקדמות כלשהי (או מתווה יצירתי-קונסטרוקטיבי עם זווית טורקית) בסוגיה זו.
2. מערכת היחסים האסטרטגית עם מצרים, והאינטרס הישראלי הברור לשמר ולחזק את יחסי השלום, אמנם הקר, בין שתי המדינות, ובמיוחד עם ממשל עבד אל פתח א-סיסי.
3. מערכת היחסים המשופרת עם טורקיה בחודשים האחרונים משרתת את האינטרסים של שתי המדינות, ומחייבת מאמץ הדדי להרחבתה. בה בעת, חילוקי הדעות בין ירושלים ואנקרה, כמו גם סימני השאלה והחשדנות ביניהן, לא פגו וישליכו על מערכת השיקולים הישראלית (והטורקית) בתקופה הקרובה.
4. ההסכם הימי בין ישראל ולבנון, למרות הבעייתיות והנפיצות של הזירה הלבנונית, ממחיש כיצד ניתן לנצל, לחיוב ובאופן יצירתי, נסיבות אזוריות ובינלאומיות נוחות, לטובת שני הצדדים (וזה האמריקאי). זה איננו פותר כמובן את מכלול הסכסוך הישראלי – לבנוני, אולם משגר מסר מעודד, בעל השלכות אזוריות ואף מעבר לכך. לאחרונה, אף עלתה השאלה אם ניתן להיעזר בחלק מן הלקחים והתובנות שלו אף לסכסוכים אחרים (למשל, שדה הגז הפלסטיני מול חופי עזה, או אפילו הקפריסאי?).

האתגר המונח בפני ישראל איננו פשוט. לזכותו עומדים כאמור מצבה האזורי המשופר של ישראל במזרח הים התיכון, ואווירת הדטנט השורה על האזור בחודשים האחרונים.

השסע הפנימי בישראל והרכבה הקיצוני של הממשלה אינם משפיעים, לפי שעה, על מערכות היחסים שתיארנו. אולם סימני השאלה והדאגה ביחס ליציבותה של הזירה הישראלית – הכלכלית, הפוליטית והביטחונית – יעמיקו ככל שהמשבר בישראל יימשך, או חלילה אם יסלים, וישליכו לשלילה על מעמדה האזורי של ישראל.

האתגר בפני ישראל איננו פשוט. מחד – מצבה האזורי המשופר של ישראל במזרח הים התיכון ואווירת הדטנט באזור לאחרונה, אולם סימני השאלה לגבי יציבות הזירה הישראלית עלולים להשפיע על מעמדה האזורי

המשבר החמור ביחסי ירושלים-וושינגטון מאתגר מצידו את שאלת הנכסיות של ישראל מול שורה של שחקנים רלוונטיים באזור. הארכיטקטורה האזורית המבטיחה מחייבת שחקן ישראלי אחראי, יציב ואמין.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/