בביקורי האחרון בארץ נפגשתי לארוחת צהרים עם אשה שאני מעריך מאד, פמיניסטית מהסוג המקשיב. על הרבה דברים הסכמנו, על הרבה דברים הסכמנו פחות, אבל בנושא אחד לא הצלחנו אפילו לקרב עמדות, נושא פער השכר.
נראה שהנתון המופרך שנשים מרוויחות 25%-30% פחות מגברים על עבודה זהה בתנאים זהים השתרש כל כך עמוק בדעת הקהל, ששום מחקר (ומאלה אביא בהמשך) לא מצליח לערער את אותו דו״ח ארור של האו״ם אשר נערך ברשלנות, תוך השמטת פרטים מהותיים כמו מספר שעות עבודה, וותק וסוג העיסוק.
כולנו יודעים מי היה זה שאמר (אבל אסור להשוות) ששקר, אם חוזרים עליו מספיק פעמים, הופך לאמת, וזה מה שקרה עם שקר פער השכר. אבל את בת שיחי אני כאמור מעריך מאד, והיא טענה בפני בתוקף ומידע אישי שבשוק ההייטק הפער שריר וקיים. והיא מבינה בהייטק הידידה שלי, לא פחות ממני, אולי קצת יותר. בעצם הרבה יותר.
אז החלטתי להתעלם מהדיווחים על הבדיקה שביצעה גוגל בקרב עובדיה על מנת לגלות הפרשי שכר, בדיקה שבסיומה נאלצה להעלות שכר לכמה אלפי עובדים ממין זכר שהרוויחו פחות מעמיתותיהן הנשים, כי יותר משאני גבר לבן פריבילגי ושוביניסט, קודם כל אני קפיטליסט חזירי.
ככה שעם חזרתי לארגנטינה בה אני חי וזימנתי למשרדי את מנהלת כוח האדם בחברה שלי.
כשנכנסה למשרד מיהרתי לידע אותה ששש עשרה המצלמות פועלות, מכיוון שאמנם רק 2% מן התלונות על הטרדה מינית הן תלונות שווא, אבל בימינו אי אפשר להיות זהיר מידי. הצעתי לה קפה, והבטחתי לה שהישיבה לא תתארך מעבר לשעה שלוש אחר הצהריים, שעה בה היא מסיימת את עבודתה כדי לקבל את פני הילדים החוזרים מבית הספר.
בחברה שלי יש כמה עשרות עובדים, רובם מתכנתים ואנשי פיתוח, ורובם בעוונותי גברים. אתם יודעים איך זה, חבר מביא חבר, הפטריארכיה דואגת למקורבים.
בחברה שלי יש כמה עשרות עובדים, רובם מתכנתים ואנשי פיתוח, ורובם בעוונותי גברים. אתם יודעים איך זה, חבר מביא חבר, הפטריארכיה דואגת למקורבים. הרגשתי זעם גדול על טפשותי ועל הבזבזנות הבלתי נסלחת שלי כמנהל עסק. איך זה יכול להיות שאני משלם משכורת יתר לעובדים רק בשל היותם גברים, כשעומד לרשותי כח אדם איכותי שמוכן לעבוד עבור 25%-30% פחות?
כשעברנו יחד על בסיס הנתונים של כח האדם, זעמי רק התגבר. הסתבר לי שאני עוד יותר אידיוט ממה שחשבתי. מסתבר שאני משלם משכורת זהה למתכנתים ולמתכנתות, בחלק מהמקרים יש מתכנתות שמרוויחות אפילו קצת יותר, ולא בגלל איזשהו מדד שוביניסטי של מראה חיצוני, אלא כנראה שהן פשוט מתכנתות טובות.
בכל אופן לא נפלה רוחי, רצה הגורל ויש ארבע עמדות חדשות שדורשות איוש בחברה, החלטתי שאת העמדות האלה אאייש בנשים ואציע להן 85% מהשכר אותו מקבלים גברים על אותה עבודה. מה שנקרא בעגת העסקים win win. הן הרי מועסקות מן הסתם בחברות פחות פמיניסטיות משלי בעבור 70%-75% מן השכר אותו מקבלים גברים, כפי שהבטיחה לי ידידתי, אני אציע להן שיפור של 10-15% במשכורת, כך אחסוך עלויות לחברה, ובמקביל אתרום לצמצום פער השכר המגדרי. הרגשתי נפלא עם עצמי באותו יום.
במודעת הגיוס הבטחתי באותיות קידוש לבנה ״תנאים משופרים לנשים״ ושלחתי את מנהלת כח האדם לעשות את הסינון הראשוני.
במודעת הגיוס הבטחתי באותיות קידוש לבנה ״תנאים משופרים לנשים״ ושלחתי את מנהלת כח האדם לעשות את הסינון הראשוני.
אחרי שלושת ימי הראיונות הראשונים, לא רק שלא מצאתי מתכנתות, כמעט ואיבדתי את מנהלת כח האדם שלי. היא הודיעה לי חד משמעית שהיא לא מוכנה להמשיך בהשפלה הזו, מבטי הבוז שהיא קיבלה כאשר הציעה למתכנתות את השכר שאמור היה להוות שיפור עבורן היו יותר מידי בשבילה.
לא אסתיר מכם את האמת, היו כמה מועמדות שהיו מוכנות לעבוד במשכורת מופחתת. בדרך כלל מדובר היה בעבודה מהבית (בגלל הילדים…) או שעות מופחתות (בגלל הילדים…). אז או קיי או קיי, אני יודע. אני שומע את קריאות ההסללה מהשורות האחרונות, הפטריארכיה מסלילה את הנשים לטפל בילדים ולעסוק במטלות הבית בנוסף לקרירה המקצועית. אבל זה לא הנושא שלנו היום, אני מבטיח פוסט בנושא ההסללה בפעם אחרת.
היום אנחנו מדברים על פער השכר, ולא – זה לא אותו הדבר. הטענה בדבר פער השכר היא שנשים מרוויחות פחות כסף על אותה עבודה, באותם תנאים. אם יש הסללה שגורמת לנשים לעבוד פחות שעות ולהקדיש זמן לעבודות הבית, זה נושא חשוב שדורש דיון, אבל זה לא הנושא שלנו כרגע.
הידידה שלי, חוץ מהייטק מבינה גם בעתונות ובכתיבה בכלל, ובדרך כלל הביקורת שלה על הפוסטים שלי היא שהם שטחיים, והיא צודקת. אני לא כותב עבודות מחקר אקדמיות, אני זורק רעיון פרובוקטיבי מתוך מטרה לעורר מחשבה ודיון.
הרעיון הכללי שלי בפוסט הזה הוא שאין ולא יכול להיות פער שכר בשוק קפיטליסטי. אני לא החזיר הקפיטליסטי היחיד, כל בעל חברה מעוניין להפחית את עלויות השכר שלו, אם באמת היה מאגר של עובדות מוכשרות שמוכנות לעבוד במשכורת נמוכה, כל השוק היה רץ אחריהן ומציע להן עבודה, בלי קשר לג׳ניטליה שלהן. וכשכל השוק רץ אחריך, הערך שלך עולה, ככה זה בקפיטליזם.
חברות מרחיקות אל מעבר לים ומעסיקות אנשים שאינם דוברים את השפה, עם הפרשי שעות והפרשי מנטליות, רק כדי לחסוך בעלויות, כל זה כאשר יש לנו אוצר בלום של כח עבודה זול ממש מתחת ליד? זה לא עובד ככה. בשוק הציבורי בכלל אין על מה לדבר משום שהוא מפוקח ועובד על פי נורמות קשיחות. אין פער שכר, כי לא יכול להיות.
כל הטיעונים שנשים עובדות בעבודות שמשלמים עליהן פחות כי פטריארכיה, הן טענות מענינות ששוות בדיקה, אבל גם הן לא קשורות ישירות לנושא הפוסט שהוא השאלה האם נשים מרוויחות פחות על אותה עבודה באותם תנאים.
ועכשיו, אחרי שפרשתי את טיעוני השטחיים, אביא כמה מחקרים שמאששים אותם באופן אמפירי, סתם כדי שהידידה שלי תפסיק להגיד שאני שטחי.
מקורות:
למי שאין כח להתעמק במחקרים ומאמרים בשפות זרות, כאן יש וידאו קצר וקליט בעברית שנותן סקירה לא רעה, אם כי שטחית כמעט כמו הפוסטים שלי.
פער השכר (ההפרש המפורסם שאומר שנשים מרוויחות 77 סנט על כל דולר שמרוויח גבר) מבוסס על חישוב של ההכנסה החציונית של הנשים לעומת ההכנסה החציונית של הגברים. החישוב לא לוקח בחשבון שעות עבודה, וותק, הכשרה ותחומי העסקה ואת כל הנתונים שאביא בהמשך שמראים שפער השכר, גם אם הוא קיים אינו עולה על שני אחוז, וגם פער זה אין שום סיבה אמיתית להניח שהוא נובע מאפליה:
נשים עובדות פחות שעות מגברים. הרבה יותר נשים עובדות במשרה חלקית, אבל גם אלה שעובדות במשרה מלאה עובדות בממוצע 35 דקות פחות ביום, ומעטות עובדות בעבודות שדורשות יותר מחמישים שעות בשבוע.
נשים עוסקות במקצועות בהם מרוויחים פחות. אל תקפצו לי עם הסללה, זה לא הנושא של הפוסט, אבל על קצה המזלג, לנשים יש נטיה לבחור במקצועות שקשורים בטיפול באנשים ופחות במקצועות שעוסקים ״בדברים״. זו נטיה מולדת בעיקרה ולא נובעת מהסללה. אפילו ברפואה, מקצוע בו יש נוכחות נשית גבוהה, נשים בוחרות לעסוק ברפואת ילדים שהוא ענף שמרוויחים בו פחות.
גם בעריכת דין, נשים נוטות לבחור לעסוק בדיני משפחה שהוא תחום משתלם פחות מהמשפט הפלילי בו יש רוב גברי ברור. נתונים ממחקר שערכה רוקסנה קריימר על ״תקרת הזכוכית״ בארגנטינה
בעשרת המקצועות הרווחיים בארה״ב ביותר יש רק אחד בו יש רוב נשי (רוקחות) ובעשרת המקצועות הפחות רווחיים יש רק אחד עם רוב גברי (תאולוגיה)
כאשר נשים מתמידות בקרירה קורפורטיבית ועושות מסלול דומה לזה שעושים הגברים, הן זוכות לקידום מהיר יותר ומרוויחות יותר מאשר הגברים.
גברים עובדים בעבודות המסוכנות ביותר. על סיכון משלמים, לא משלמים הרבה, אבל בין המקצועות שאינם דורשים השכלה רחבה או כישורים יוצאי דופן, לעבודה מסוכנת יש תגמול כספי נוסף. בטבלת עשרת המקצועות המסוכנים בארה״ב, בתשעה מהם יש רוב של מעל ל 90% גברים, רק באחד מהם יש רוב זעום של 76% גברים.
זה הילדים, טמבל!
נשים בגילאי העשרים מרוויחות יותר מגברים (אין להן ילדים בדרך כלל)
טיים גם הוא גילה כבר ב 2010 שבעצם נשים מרוויחות יותר מגברים, ובאחוזים משמעותיים. הם לא יכלו להתאפק שם מלחזור על השטות של פער השכר המפוברק של 20% (שמחושב כרגיל בלי לקחת בחשבון שעות עבודה ובחירת מקצוע) אבל כשהם ירדו לפרטים והשוו בין נשים צעירות ללא ילדים לבין גברים בגיל דומה בערים הגדולות – הפתעה- הפער התהפך! אז זהו, שהפער לא ״התהפך״, פשוט עשיתם השוואה הגיונית.
למעשה פער השכר בין נשים ללא ילדים לבין נשים עם ילדים, הוא גדול יותר מאשר פער השכר בין גברים ללא ילדים לנשים עם ילדים, את זה אומרת וויקיפדיה, ואם וויקיפדיה אומרת, אז בטוח שזה נכון.
ולסיום הנושא של הילדים, הנה מחקר שאומר שאין הבדל בשכר בין גברים ונשים עם אותן התחיבויות משפחתיות.
פער מרחק הנסיעה – נשים נוטות לבחור מקומות עבודה קרובים יותר לביתן והנטיה הזו מתחזקת כמובן כאשר הן אמהות. נטיה זו משפיעה ישירות על האפשרות לבחור עבודה משתלמת.
נשים נוטות לדרוש פחות שכר. שוב, אפשר להאשים את הפטריארכיה או את טבען הפחות אגרסיבי של הנשים, אבל העובדה היא שנשים נותנות יותר משקל בבחירת מקום עבודה לתנאים ולזמן החופשי ופחות למשכורת. מספר כפול של נשים מגברים מדווחות על הרגשת מועקה כשהן צריכות להתמקח על שכר (הן משוות את ההרגשה לטיפול אצל רופא שיניים). גברים מבקשים העלאה בממוצע ארבע פעמים יותר מנשים. עשרים אחוז מהנשים הבוגרות לא מנהל משא ומתן בכלל (גם לא בקניה של רכב למשל) ובעוד 83% מהנשים אומרות שזה חשוב לנהל מו״מ על השכר, רק 41% מהן עושות זאת בפועל.
כשלוקחים בחשבון את כל הנתונים, משקללים את מספר שעות העבודה, את העיסוקים השונים של גברים ושל נשים, את ההבדל ביכולת (או ברצון) המיקוח ואת שאר הבחירות שעושים גברים ונשים, בין אם הן בחירות חופשיות ובין אם מוסללות על ידי הפטריארכיה האימתנית ששולחת את הנשים לגדל ילדים ואת הגברים להתחשמל על עמודי מתח גבוה, אנחנו מגלים שפער השכר קרוב יותר לשני אחוז מאשר לשלושים, וגם שני אחוז אלה (שהם לגמרי בתוך התכנות שגיאה סטטיסטית) לא בהכרח נובעים מאפליה.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
הכותרות הראשיות עכשיו
אבא ז״ל היה לו מנהג. היה לוקח מפתח וחורץ על הקיר סימן של איקס. סוג של חותמת שעם. היום בו עברתי לגור לבד קיבל גם הוא חריץ שכזה. ״אתה עושה טעות ותחזור הביתה בלי כלום כמו שאתה עוזב״, אמר לי. אבא צדק. ההורים תמיד צודקים.
כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר.
לא קינאתי בבני הדודים כשרכבו על האופניים החדשות שקיבלו. זה לא עניין אותי. אני לא אדם של שופינג. יריב שלי ממש מכריח אותי לקנות בגדים. אהבתי מאוד לצייר. תמיד ציירתי וכתבתי. להיות צייר היה תמיד במחשבות שלי. הציור היה חיים.
כבר בכיתה א׳ הרגשתי משיכה לבנים. לא, לא שיחקתי בבובות. אני לא חושב שהיו לאחיותיי בובות. לא היה כסף למותרות כמו צעצועים. מעולם לא ביקשתי מהוריי דבר
עד שהגעתי לצבא לא הכרתי הומואים. בחטיבה הייתה לי חברה. הייתי בן 15. זה לא החזיק. בצבא הכרתי בחורה. קיבוצניקית. היה לנו רומן קצר. שירתתי בצריפין. בה״ד 6. בית ספר לתחזוקה, לשם הגעתי אחרי טירונות אי שם בדרום. תחזוקה זה אפסנאות. עברתי קורס בנושא. מרתק (סתם). בבסיס זה למדו חיילים להיות נהגים של, ולהפוך טבחים של סירי ענק.
נשארתי בבסיס כחלק ממחלקות ההדרכה. בשל לימודי האמנות והגרפיקה בתיכון שילבו אותי כשרטט בהוצאה לאור. סיפקנו שקפים וחומרים מודפסים למחלקות ההדרכה בבסיס. את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס.
היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר ומילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים. את סיכת חיל תחזוקה אני עיצבתי. נדמה לי שיש כבר אחרת במקומה.
בהוצאה לאור הכרתי את מי שיהיו חברים שלי וילוו את חיי בעשורים הבאים. היינו רביעייה. נותרתי עם אחת, את השניים האחרים שיחררתי מחיי. השתחררה המועקה שלא רצתה לצאת. בסוף יצאה והיום אני משוחרר, בעיקר מביקורת
את כישרון הציור שלי ניצלו לקישוט הבסיס. היו מצמידים לי חיילים טריים (אם התמזל מזלי היו בהם חתיכים). שירטטתי להם קווי מיתאר והם מילאו אותו בצבע. ממש כמו בגן ילדים. העיקר לא לצאת מהקווים
בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״. למ׳ לקח הרבה מאוד זמן לצאת מהארון. אני תמיד אומר שצריך לתת לכל אדם את הזמן שלו להיפתח. לכל אחד התפרחת שלו.
דרך א׳ ידעתי שיש דבר כזה מועדונים. קודם לכן לא יצאתי לבלות. גם לא כשהייתי בתיכון. עם חברים בחטיבה שהיתה בשכונה הקרובה אלינו נהגנו ״להסתובב״ בדיזנגוף, ואולי הייתה גם גלידה אמריקאית על הדרך.
לא יצאתי קודם לכן למועדון גם לא כשלמדתי בתיכון הצפונבוני. א׳ מסתבר הכיר את עולם הבנים כבר מגיל 15. לי היה זה עולם חדש. לא היו לי הרבה עולמות מלבד ספרים וכן ציור. גם ״כן״ לא בטוח שהיה לי. אחרי הצבא כן.
בצבא הכרתי את א׳. ההתוודות שלו שהוא הומו הייתה קסומה. חדשה. מרגשת. יום אחרי אמרתי שגם אני חושב שאני ״כזה״
״דיווין״, מועדון ריקודים להומואים, היה אז מקום מפגש יחיד. חיים כהן (הזמר אדם) היה התקליטן. אחרי הצבא הכרתי את ״גן העצמאות״ שהיה ה״מקום״ למצוא בו זיון, ואם התמזל המזל יותר מסקס.
ב״דיווין״ הכרתי את האהבה הראשונה שלי. קראו לו ג׳קי. יעקב טלבי. מעולם קודם לכן לא התרגשתי בבטן כמו עם היפה הזה. היו עוד יפים. תמיד אזכור לו את הרגשות הראשונים שלי.
תמיד ידעתי שאני נמשך לגברים. בנעורי היו התנסויות. מעולם לא שאלתי את עצמי יותר מדי שאלות על הזהות המינית שלי. התמזל מזלי וניחנתי באופי אדיש, שקיבל את החיים כי שהם בלי התפלספויות.
כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור עם א׳ ומ׳ בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. יריקה מהים והליכה קצרה מבן יהודה וממועדון ״התיאטרון״. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בתל אביב בדרכו ממצרים. אז צילם עבור הנשיונל גי׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו.
עבדתי במלצרות, הייתי ברמן, מנהל משמרת״. תמיד פיטרו אותי. אהבתי את אורח החיים החדש. עבודה בשעות שמאפשרת לחוות לעתים את היום לרב את הלילה והייתי איש של לילה.
כשהשתחררתי מהצבא עברתי לגור בדירה שכורה ברחוב סירקין פינת מנדלי מוכר ספרים. שם הכרתי בחור בשם דויד לה שאפל שעצר בת"א בדרכו ממצרים. אז צילם לנשיונל ג׳אוגרפיק. ״בילינו״ לילה אחד במלון שלו
לא פעם מצאתי עצמי חוזר (אחרי משמרת בקפה בו עבדתי) עם האופניים מ״גן העצמאות״ אחרי סקס או בלי סקס. היו לילות שהבאתי לדירה השכורה בחורים והיו לילות לבנים של ציור. הרבה לילות לבנים של ציור.
בלי שרציתי או תכננתי, מצאתי עצמי בזוגיות מוזרה עם עולה חדש מאמריקה, צעיר ממני בכמה שנים. הייתי אז בן 23.
אחרי שנפרדנו הוא שב לארצו והתגורר קרוב לבוסטון בעיירה של הומואים מזדקנים. אמנים ומשוררים. פרובינסטאון קראו לה. הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה.
הוא שלח לי כרטיס טיסה הלוך ושוב. וזו הייתה הנסיעה של אחריי צבא. לבד. פעם ראשונה בארץ זרה. עם אקס ממנו ברחתי אחרי חודשיים הישר לניו-יורק. העיר הגדולה
אני זוכר את הלילה הראשון. הייתי רשום במועדון הלוהט באותם ימים ״ליים לייט״. רשם אותי מעצב תפאורות שהכרתי בעיירה ההיא. לקחתי איתי את האיש הנחמד שנתן לי לישון בדירתו. הבחור הכי יפה, מוקף בנות, הביט לעברי.
בשירותים מול המראה כבר הבטנו אחד לשני בעיניים. והיו לי עיניים. שלחתי את הנחמד הביתה ומצאתי את עצמי נוסע בארבע לפנות בוקר בסאבווי ל״ברונקס״ עם היפיוף האיטלקי שהדבר הראשון שעשה כשירדנו מהרכבת היה לקנות דלי ענק של קנטאקי פרייד צ׳יקן.
הקשרים שיצרתי בעיירה הציורית חיברו אותי לצלמים והפכתי חבר של הצלם דויד אמסטרונג ז״ל ונאן גולדין, היום צלמת מאוד ידועה בעולם, אז היתה מורה באוניברסיטת ניו יורק. היא היתה המורה הרוחנית של דויד. שניהם צילמו אותי הרבה. אני מופיע במספר ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה.
כשהזכרתי את השם דויד לה שאפל שהכרתי בלילה תל אביבי, דחקו בי כולם לחדש את הקשר עימו וכך עשיתי. לה שאפל, מגדולי הצלמים של דורנו, ניהלנו רומן קצר. אפילו עבדתי איתו. זה נמוג כמו שזה בא. הייתי קישוט לא יותר.
הצלם דויד אמסטרונג ז״ל והצלמת נאן גולדין צילמו אותי הרבה. אני מופיע בכמה ספרי צילום, מיצגי צילום ב״מומה״ בניו יורק, אפילו רכשו פורטרט שלי בגלריה בלונדון. הייתי מוזה. מוזה יפה
איזה כיף שמגדת עתידות צועניה וקשישה שישבה בחלון ראוווה בוילג׳ של מנהטן, אמרה לי לחזור לישראל, שם מחכה לי אהבה גדולה. היא צדקה. יריב ואני בזוגיות בריאה כבר כמעט 27 שנים. אנחנו מגדלים את רואי (20) ואת יאן (מכשפה בת 13). בסוף בסוף אין כמו הבית. אין כמו משפחה. למזלי היא טובה. לא לכולם יש המזל הזה ועדיין, תעשו הכל כדי להיות מאושרים. חגים שמחים.
אפי אליסי, בן 53, בזוגיות עם יריב מזה 26 שנים, מגדל את רואי בן ה-20 ואת יאן בת ה-13. מייסד ועורך אחראי של מגזין אופנה Fashion Israel, מרצה על בריאות הנפש מטעם ״אנוש״, ״נגישות ישראל״ ובאופן פרטי.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
בכל מקום שהיס"מ מופיע בו – תדע שמישהו הולך לספוג אלימות. מי? פשוט מאד: מי שבצד הלא-נכון. איך יודעים איפה הצד הלא-נכון? הצד שעומדים בו מפקדי המשטרה הבכירים באירוע.
במוצאי-שבת האחרונה עמדו מפקד מחוז מרכז של המשטרה, עמי אשד; מפקד משטרת פתח-תקווה, ברק מרדכי, וסגנו, שי גז; והתובע במשטרת פתח-תקווה, גרגורי פוקס – בצדה המערבי של כיכר גורן בפתח-תקווה. הצד בו מתנהלת כבר שלוש שנים בקביעות המחאה נגד השחיתות השלטונית והרס הדמוקרטיה. מנגד, ביציע המזרחי, היתה ההפגנה בהזמנת הליכוד, למען ראש-הממשלה, בהשתתפות ראש מערך ההסברה בליכוד ואחרים.
ככה זה נראה בפועל: אדם מעוכב בידי המשטרה. איש יס"מ אוחז בו. הוא אזוק. הוא לא מנסה להשתחרר. הוא לא מביע התנגדות. הוא לא מוציא מילה. מגיע איש יס"מ מימינו ומאגרף לו את הפרצוף, כמו שרואים בסרטים
ככה זה נראה בפועל: אדם מעוכב בידי המשטרה. איש יס"מ אוחז בו. הוא אזוק. הוא לא מנסה להשתחרר. הוא לא מביע התנגדות. הוא לא מוציא מילה. מגיע איש יס"מ מימינו ומאגרף לו את הפרצוף, כמו שרואים בסרטים.
אדם אחר, איש שקט ומהוגן, מוחזק בידי שוטרים כשהוא שכוב על הכביש ופניו לאספלט. הוא לא מנסה להתנגד, הוא לא הפעיל אלימות. הוא מנוטרל. עוברות כמה שניות. ראשו מוטח באספלט. השניים נוטרלו מלכתחילה, כי נשאו שלט ענק "CRIME MINISTER". המשטרה קבעה שאסור להניף את השלט, רק לפרוש אותו על הכביש.
קרוב לחודשיים אני עם דלקת חריפה בשריר הכתף. שוטר הגיע מאחורי הגב שלי בהפגנה שקיימנו בבת-ים מול רדיו בלה-בלה-רגב מארח את שרה נתניהו, העבריינית המורשעת, עיקם אותה מאחורי הגב שלי (נוהל משטרתי ידוע). בכח, בסיבוב. לא הפעלתי אלימות על איש, לא החלפתי דברים קשים עם אף-אחד. למעשה, להיפך: איש ליכוד, ממארגני האירוע בבת-ים, ואני, דיברנו בינינו. בכבוד וברוח טובה. הבהרנו שמה שלא יהיה – אלימות משני צדדי הנוכחים (ליכוד ואנחנו) לא תהיה.
לא הפעלתי אלימות על איש, לא החלפתי דברים קשים עם אף-אחד. למעשה, להיפך: איש ליכוד, ממארגני האירוע בבת-ים, ואני, דיברנו בינינו. בכבוד וברוח טובה
הנסיון העשיר שיש לי עם המושג "משטרת ישראל: אבטחת שלום הציבור" לימד אותי שעל המשטרה אסור לסמוך. אז אני מסתובב באירועים מסוימים עם אמצעי הגנה עצמית. כדי לא להבהיל את איש הליכוד או ליצור תחושת איום כלפיו, החזקתי אותו מאחורי הגב. זה לא היה דיאלוג ראשון שלנו באירוע. השוטרים שחצצו בין שתי הקבוצות ראו את זה. יש היגיון ששוטר יבקש לדעת מה פתאום בנאדם מחזיק אמצעי הגנה עצמית באירוע עם פוטנציאל רגיש. אבל ההיגיון אומר שהגיוני שאזרח יחזיק ברשותו אמצעי כזה באירוע כזה. אפשר לברר, אפשר לבקש. לא חייבים לקרוע שריר בכתף.
באירועים מהסוג הזה, המשטרה חוצצת בין קבוצות המפגינים. הגיוני. איש ליכוד חצה את קו השוטרים והגיע אלינו. "אם לא תסתלקו תוך דקה…", הוא לחש באוזנו של חברי להפגנה, ישי הדס, שבאותו רגע היה עם מיקרופון הגברה ביד. "אם לא נסתלק תוך דקה, יקרה מה? ספר לנו", חזר אחריו הדס למיקרופון.
ההיגיון אומר שאחד כזה צריך להרחיק מיידית מהזירה. אולי אפילו לעכב אותו. ודאי לא להתיר לו להסתובב אחר-כך שוב ושוב בשטח ההפגנה שלנו. אז ההיגיון אומר, אז מה. ההיגיון הרי חייב להיעצר איפה שהוא. והוא לעולם נעצר איפה שאזרחים שומרי חוק מאוימים בו.
יש היגיון ששוטר יבקש לדעת למה בנאדם מחזיק אמצעי הגנה עצמית באירוע עם פוטנציאל רגיש. אבל הגיוני שאזרח יחזיק ברשותו אמצעי כזה באירוע כזה. אפשר לברר, אפשר לבקש. לא חייבים לקרוע שריר בכתף
בכלי-נשק אוטומטי שלופים, אחד עם אצבע על ההדק, עמדו השוטרים ואנשי היס"מ שחצצו בין הצדדים באירוע בבת-ים. עם הפנים אלינו, עם הגב לאנשי הימין.
סוף יולי האחרון. הפגנת מחאה קבועה ביום שישי שעה שהיועץ-המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, עושה דרכו לבית-הכנסת. מפגין מוכנס בידי שוטר לניידת וממנה לתחנה.
הוא סירב להזדהות בפני השוטר, כיוון שלא התקיימה עילה בדבר חשד סביר לביצוע עבירה, כמתחייב בחוק. מאחר והמפגין שידר לייב לפייסבוק תוך כדי הליכה ברחוב, אפשר להיווכח שהסירוב להזדהות מוצדק.
מפגין אחר שהגיע למקום ותיעד במצלמת הטלפון את השתלשלות האירוע, מעוכב גם הוא. מופעל עליו כח רב, כדי אלימות, בידי מספר שוטרים, הוא מוכנס לניידת. הוא מתנדב במשטרה, למרבה האירוניה. הוא נושא אקדח. אבל כשאין שיקול דעת או היגיון – זו עילה לאלימות חסרת פרופורציה ומעצר מיותר. מה זו אלימות חסרת פרופורציה? זעזוע מוח, כאבים עזים, בחילות וסחרחורות, יום בבית-חולים.
מפגין אחר מעוכב, ומופעל עליו כח רב, כדי אלימות, בידי מספר שוטרים. הוא מתנדב במשטרה, למרבה האירוניה. מה זו אלימות חסרת פרופורציה? זעזוע מוח, כאבים עזים, בחילות וסחרחורות, יום בבית-חולים
הלאה. שבע שנים אחורה. קיץ 2012. מוצאי-שבת, שעת לילה מאוחרת. צומת עזריאלי חסום במסגרת הפגנה נגד השחיתות ויוקר המחייה. הצומת חסום כמה שעות במסגרת נוהל לא-כתוב שנוצר בין המשטרה למוחים: מאפשרים לשחרר קצת לחץ באמצעות חסימת צומת.
עמדנו כחמישה אנשים בלב הצומת. לידינו שוטר. אווירה רגועה, אין עימותים. השוטר מדבר עם אחד מהחמישה. אחרי רגע הוא שולף תרסיס גז ומתיז על כולנו. סתם ככה. בנונשלנטיות. כאילו מדובר בעניין טבעי.
שישי. 16 אוגוסט, לפני כחודשיים. שעת לילה מאוחרת. שישה אנשים מוחזקים בכלוב העצורים במשטרת פתח-תקווה, נעולים מאחורי סורג ובריח. הרקע: עיכוב אחד מפעילי המחאה נגד השחיתות והרס הדמוקרטיה, והובלתו למעצר בתחנה.
הפעיל לא עבר על החוק. גם לא על הוראות מפקד מחוז מרכז, אשד. דווקא הוראות מפקד המחוז הן אלה שבמובהק מנוגדות לחוק ולפסיקת בג"צ. הפעיל הלך ברחוב. הוא "נשלף" ממנו למעצר כי ככה בא לה, למשטרה.
אחריו מעוכבת ונלקחת פעילה אחרת. בעקבות מעצר השניים, כבר הגיעו עשרות פעילים למחות מחוץ לתחנת משטרת פתח-תקווה. אז כבר עלה מניין המעוכבים והעצורים לעשרים. אנשים הוטחו לכביש, אחרים הורמו ממנו כאילו הם סחבות. הפעיל שעוכב? הוא אני. זאת לא עדות שמיעה; אני יודע מה היה שם.
עמדנו כחמישה אנשים בלב הצומת. לידינו שוטר. אווירה רגועה, אין עימותים. השוטר מדבר עם אחד מהחמישה. אחרי רגע הוא שולף תרסיס גז ומתיז על כולנו. סתם ככה. בנונשלנטיות. כאילו מדובר בעניין טבעי
ניגש שוטר לכלוב, מצביע על אחד העצורים ובקול רם ומאיים אומר לו:
"אתה צילמת אותי. אתה העלית לפייסבוק את התמונה. אתה עוד תשלם על זה. אתה עוד תראה מה יקרה לך".
אני נצמד לסורג ואומר לשוטר, "מה אתה עושה?! אתה מאיים על עצור ועוד לפני חקירה. אתה לא יכול לעשות את זה!"
"סתום ת'פה, מי דיבר אליך?!", הוא עונה. עצור נוסף, יוסף זרניק, מצטרף לוויכוח. הוא אומר לשוטר, "מה זה צריך להיות? זה איום על עצור!"
"בוא אתה לחיפוש", אומר מייד השוטר לזרניק.
הוא פותח את התא ומוציא אותו משם לחיפוש. לא חודרני, לשם ההבהרה. אגב, כל העצורים, איש בתורו, נלקחו לחיפוש. מגיעים שני שוטרים, האדיב והקשוח, שמים על הידיים כפפות לייטקס, מתייצבים מחוץ לכלוב. המסר מהכפפות ברור לעצורים. הם לא יודעים בשלב זה שהחיפוש לא יהיה חודרני.
החיפוש נעשה בתא שירותי נכים. שואלים את השוטרים למה בשירותים. השוטר האדיב אומר שזה כדי לשמור על הפרטיות שלהם. "לא", ענינו בחיוך, כל אחד בתורו, "זה בגלל שזה החדר היחיד בלי מצלמות"
אחד-אחד מוציאים אותנו משם. החיפוש נעשה בתא שירותי נכים. זרניק ואני, כל אחד בתורו (ייתכן וגם אחרים), שואלים את השוטרים למה בשירותים. השוטר האדיב אומר שזה כדי לשמור על הפרטיות שלהם. "לא", ענינו בחיוך, כל אחד בתורו, "זה בגלל שזה החדר היחיד בלי מצלמות".
יוני 2017. עוד הפגנה בכיכר גורן יוצאת לדרך. הצעדה מתקדמת במעלה אחד הרחובות. המשטרה כבר נערכה מראש: היא הביאה איתה אוטובוס לאסוף משם עצורים. מי אמר שיהיו עצורים? מי אמר שבכמות שתצריך אוטובוס(!)? אבל הביאו. ואוטובוס שמגיע ריק במערכה הראשונה להפגנה, יעזוב מלא במערכה האחרונה. כי צריך למלא מכסות.
המשטרה כבר נערכה מראש: הביאה איתה אוטובוס לאסוף משם עצורים. מי אמר שיהיו עצורים? מי אמר שבכמות שתצריך אוטובוס(!)? אבל הביאו. ואוטובוס שמגיע ריק במערכה הראשונה להפגנה, יעזוב מלא במערכה האחרונה
סגן-מפקד משטרת פתח-תקווה אז, סהר שיין, ניגש לאחד המפגינים בצעדה, חוסם אותו ושואל:
"תגיד, אתה אמרת לי קודם 'עוד פעם אחת אתה קורא לי זרניק ואני נותן לך…'?" אני לא זוכר בוודאות מה הקצין אמר שההוא איים שייתן לו, אבל לצורך העניין נניח שמדובר ב"סטירה". כלומר, קצין המשטרה פנה למפגין בשם של מישהו אחר והמפגין ענה לו שלא יקרא לו ככה. הגיוני.
עונה המוחה: "כן, אני אמרתי. אני באמת לא זרניק".
עונה השוטר: "אז למה אמרת את זה? בשביל מה הפרובוקציה?"
מתנהלים חילופי דברים קצרים ביניהם שבשפת הכדורסל קוראים לזה, השוטר נעמד לסחוט "עבירת תוקף" (אני אוציא ממך עבירה בזמן שאני שומר עליך), ניגש מפגין אחר ושואל את שיין:
"רגע, הוא (קרי מי ש"נחשד" כזרניק) מעוכב או עצור?"
"לא", עונה השוטר.
"אה", אומר המפגין שאיננו זרניק, "אז אני יכול ללכת", והולך.
אומר השוטר למפגין שהתערב והכניס היגיון לשיגעון: "הוא לא, אבל עכשיו, אתה מעוכב",
ומפקיד אותו בידי שוטרים שהפקידו אותו באוטובוס העצורים. מספר דו-ספרתי של מפגינים עזב את אזור כיכר גורן באותו ערב באוטובוס שהביאה המשטרה.
כל הסיפורים כאן, לא יותר מדוגמיות, מייצגות אמנם, אבל דוגמיות ספורות, הם המחשות להתנהלות המשטרה והיס"מ, מי הפרובוקטור האמיתי, ועל מי (ליתר דיוק, על מה) באמת מגנה המשטרה בישראל.
כל הסיפורים כאן, לא יותר מדוגמיות ספורות, הם המחשות להתנהלות המשטרה והיס"מ, מי הפרובוקטור האמיתי, ועל מי (ליתר דיוק, על מה) באמת מגנה המשטרה בישראל
אף לא אחד מהם הוא במסגרת "התנגשויות אלימות" עם משטרה. "התנגשויות אלימות" עם משטרה הן עניין נפרד. הכלל "כשלוקחים סיכון, עלולים לחטוף", שרלוונטי ל"התנגשויות אלימות" עם המשטרה, לא מתקיים כאן.
לילה במעצר, שחרור בערבות, הליכים משפטיים, העמסה על אוטובוסים כמו גרעינים במשקל. בימוי הגבלות שלא מתיישרות עם החוק (אסור להניף שלט; אבל לפרוש מותר! אותו שלט, אגב, הונף ללא הפרעה בפתח-תקווה ובערים רבות אחרות בארץ עד אותו יום). זו אלימות. אלימות חמורה. היא כזו כיוון שהיא שוללת בהינד עפעף עצמאות מאזרחים שלא עברו על חוק, שהופכת את החופש שלהם לבן-ערובה. הטחת ראש באספלט, אגרוף לפרצוף, זעזוע מוח, עיקום יד. זה כבר נגזרת. מובן מאליו, דבר של מה בכך.
לילה במעצר, שחרור בערבות, הליכים משפטיים, העמסה על אוטובוסים כגרעינים במשקל – זו אלימות, השוללת חופש מאזרחים שומרי חוק. הטחת ראש באספלט, אגרוף לפרצוף, זעזוע מוח, עיקום יד – זה כבר נגזרת
משטרה פועלת על-פי חוק. למשטרה יש מרחב מסוים שנקרא "שיקול דעת". שיקול דעת מופעל לעולם לטובת האזרח. הוא מתקיים במקרים שבהם אזרח עשה מעשה שלא עולה בקנה אחד עם החוק, אבל הנסיבות (אי-ידיעה, "חוסר דרמה", פעם ראשונה, וכדומה) מצדיקות את הפעלתו. אחרת זה לא היה "שיקול דעת", אלא היצמדות להוראות החוק.
גם בתי-משפט מפעילים שיקול דעת. למעשה, כל גוף ציבורי או ממשלתי בעל סמכויות ענישה ואכיפה פועל ככה. בישראל, המשטרה פועלת שלא על-פי חוק ואת שיקול הדעת מפעילים לרעת האזרח. היגיון הפוך.
חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט מחבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הכי גרוע , הכל אמת פה
משטרת ישראל מליציית מנדלבליט , עובדת קשה מאוד כדי לכתוב ספר חוקים חדש.
למזלי , אני אשכנזי , טיפה מגודל , יודע לדבר , חייכן , והכי חשוב , תמיד הידיים שלי מונפות בגובה 2,40 , הרבה מעל כולם , שהמצלמות יראו שאני לא "מתעמת" עם השוטרים .
אין הפגנה שאני לא מקבל לפחות 4 איומי מעצר עיכוב לתחנה ושאר ירקות .
אני מחייך , מושיט ידיים לאזיקים , אבל הם יודעים שזכותי לשוטט שם , זה נכתב בפסק דין בהחלטת שופטת שראתה את האיוולת המשטרתית .
אני לא רואה את האור שבקצה המנהרה .
בעתיד יאלצו לעשות המון סמינרים כדי ללמד את פיקוד המשטרה לכבד את האזרחים , לתת להם את הכבוד , כי המשכורת של השוטרים מגיעה מהכיס שלנו
במדינה דמוקרטית מתוקנת השלטון מגן על האזרח והמשטרה מגנה על האזרח.
רק במדינות דיקטטוריות ובמדינת ישראל השלטון מתעמר באזרח והמשטרה מגנה על השלטון. מדינת ישראל היא מזמן כבר לא דמוקרטיה. כאשר אזרח הגון פוחד משוטר, משהו רע וגרוע קיים הן בשלטון והן במשטרה. ולא אמרנו כלום על רמת השוטרים והמפקדים והיסמניקים שמגוייסים למשטרה.
למקרה שפיספסת
תגובות אחרונות
האוכלוסייה היהודית בארצות הברית גדלה ב-10% ב-7 השנים האחרונות והיא הגדולה בעולם, כך עולה מפרויקט מחקר שאסף מידע מ-150 סקרים נפרדים.
המחקר, שערך המכון למחקרים חברתיים על שם סטיינהרדט באוניברסיטת ברנדייס, בחן את האוכלוסייה היהודית ב-48 מדינות ארה"ב (הוואי ואלסקה לא נכללו בסקר) וכלל השוואות למחקרים דומים שערך המכון ב-2012 וב-2015.
הנתונים מראים כי ארצות הברית היא כיום המדינה בעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בעולם, ובה כ-7.5 מיליון יהודים. בישראל, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים כעת 6.74 מיליון יהודים.
"הציניות בנוגע ליהדות ארה"ב והסברה שאנחנו אוכלוסייה שהולכת ומתכווצת, שאנו אוכלוסייה שהולכת ונעלמת, אינה נכונה", אומר לאונרד סאקס, מנהל מרכז סטיינהרדט. "הנבואה של יהדות ההולכת ונעלמת עדיין לא התגשמה".
המחקר אינו קובע מספר מוחלט לגבי מספרם של היהודים בארצות הברית, זאת מכיוון שבניגוד לישראל, מרשם האוכלוסייה אינו כולל שאלות לגבי השתייכותם הדתית של האזרחים ולכן הנתונים מתבססים על סקרים והערכות.
לפי המחקר האחרון, מספר היהודים בארה"ב עשוי לנוע בין 7.1 מיליון ל-7.8 מיליון. יהודים מהווים כ-2% מהאוכלוסייה בארה"ב. ההגדרה בה השתמשו החוקרים לשאלת מיהו יהודי היא גמישה יותר מכפי שמקובל בישראל.
כ-4.4 מיליון מבוגרים בארה"ב מגדירים את עצמם כיהודים. בנוסף יש כ-1.5 מיליון מבוגרים נוספים "הרואים עצמם כבעלי רקע יהודי, או יהודים על פי קריטריונים אחרים". כמו כן, ישנם 1.6 מיליון ילדים שגדלים כיהודים בארה"ב.
מיהם האמריקנים הרואים עצמם בעלי רקע יהודי אך לא מזדהים עם דת משה?
"יותר מקובל כיום לומר, אם אינך יהודי דתי, שאתה יהודי חסר דת", אומר סאקס. "יותר אנשים, במיוחד צעירים שאינם שומרי מצוות, הינם חסרי דת, אבל אין זה אומר שהם אינם מעורבים או שהם אינם הופכים למעורבים יותר בתור מבוגרים".
הבדל מרכזי נוסף שעולה מהמחקר בין הקהילות היהודיות בישראל ובארה"ב נוגע לפוליטיקה. בעוד בישראל רוב הציבור היהודי נוטה לימין ולשמרנות, הרי שבארה"ב, לפי המחקר, היהודים היו ונותרו מבצר של ליברליזם פוליטי.
המחקר מצא ש-51% מיהודי ארה"ב מזדהים כדמוקרטים (לעומת 34% מכלל האמריקאים). רק 17% מהם מזדהים עם הרפובליקנים. יש יותר מפי שניים יהודים ליברלים (42%) לעומת יהודים שמרנים (20%). כל הנתונים מעידים כי הקהילה היהודית שם נוטה שמאלה באופן מובהק ביחס לכלל האוכלוסייה האמריקנית.
נתונים אחרים שנבדקו במחקר חיזקו את ההנחה שיהודי ארצות הברית נותרו כשהיו תמיד: ליברלים, משכילים ולבנים.
בנוסף, המספרים מראים כי הקהילה היהודית האמריקנית מוסיפה להיות מבוגרת יותר מהאוכלוסייה הכללית. 26% מיהודי ארצות הברית הם בני 65 ומעלה, בהשוואה ל-20% בלבד בקרב כלל הציבור. שיעור היהודים המבוגרים הגבוה ביותר נמצא, באופן לא מפתיע, בפלורידה, שם שליש מהיהודים הם מעל גיל 65.
בהסתכלות על הפיזור הגאוגרפי של היהודים בארצות הברית, נמצא כי ניו יורק היא עדיין המרכז היהודי הגדול בארצות הברית, ובעולם כולו.
באזור המטרופולין של ניו יורק, הכולל את העיר והפרברים סביבה ובניו ג'רזי, חיים כ-1.8 מיליון יהודים. בתוך העיר ניו יורק, היהודים מתרכזים בברוקלין ובמנהטן, שבהם נמצאים 678,000 יהודים המהווים 16% מהאוכלוסייה.
המדינה בעלת מספר היהודים הקטן ביותר בארצות הברית היא וויאומינג, שם מתגוררים לפי המחקר רק 2,200 יהודים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מצטער נעמה, אני לא יכול לעזור לך בחניה ברוורס, אני לא טוב בזה במיוחד, אבל שמעתי שיש רכבים חדשים שבאים עם מערכות לסיוע בחניה, אשמח לשלוח לך חומר בנושא אם תבקשי. לעיניין המחמאה על תגובתך, זה נאמר בציניות כמובן, תגובתך לא היתה ממש מענינת, היא היתה קלישאה אחת גדולה, רק השתדלתי להיות מנומס. אבל מכיוון שאת מרשה לעצמך לומר לי על מה לדעתך אני אמור לכתוב ועל מה לא, אני מרשה לעצמי להניח את הנימוס בצד. אני סולד בדיוק כמוך מהדרת נשים על במות, באקדמיה והיכן שלא יהיה, זה מצדיק כמובן כתיבת פוסט או מאמר, אבל במקום לתת לי הוראה לכתוב אחד כזה. את יותר ממוזמנת לכתוב אותו בעצמך. כנ״ל לעיניין ההסללה וכל נושא שבוער בעצמותייך. אני כתבתי פוסט בעיניין הנתון השגוי של פער השכר, שהוא לא 30% וגם לא 11% אך למרות זאת, גם ארגוני נשים וגם חברות כנסת פמיניסטיות ממשיכות לנפנף במספר השקרי הזה. זה שלדעתך הייתי צריך לכתוב על משהו שמעניין אותך יותר זו בעיה שלך. יש הרבה דברים שנכתבים שלא נראים לי חשובים מספיק, בדרך כלל אני לא מתעכב להגיב עליהם.
ומה קורה כשנשים מרוויחות יותר מהגבר? ובכן, הן לא מוכנות להתחתן איתם כי לפי "המחקר" הזה, גברים הם כבר לא חומר נישואין מספיק טוב ולא מביאים כלום לזוגיות. לכן, הם מאשימים את הגברים בכך שלנשים אין מספיק בעלים פוטנציאליים. במילים פחות מכובסות גברים שלא משמשים ככספומט הם לא אטרקטיביים מספיק. זה הצביעות מאחורי הסיפור אבל האמת היא זו שהראיתי במחקרים הקודמים.
https://www.google.co.il/amp/s/www.newshub.co.nz/home/lifestyle/2019/09/broke-men-leading-to-fewer-us-women-getting-married-study.amp.html
ופה זה פמיניסטית שכביכול שמה לב לתופעה שגם פמיניסטיות נוהגות בצביעות זו. העניין שהקריאה שלה לא תעזור כי אלא הם אמיתות שלא ניתן להתגבר עליהן.
https://www.google.co.il/amp/s/thelibertarianrepublic.com/dear-feminists-please-stop-marrying-up-patriarchy-ceo-husband-income/amp/
הינה עוד כמה מחקרים שמחזקים את מה שכתבת ושוללים את השקרים של המיזאנדריה הפמיניסטית.
ראשית, כסוג של הפרכה אולטימטיבית, עדיף להתחיל קודם בביולוגיה ובמוח ומשם להתקדם הלאה מכיוון שזה מראה שהבחירות קשורות לשוני ברמות אלו ולא שום הסללה או נורמות חברתיות. אז קודם כל כאן יש לנו מחקר שמראה שבחירות מקצועיות של נשים אינן הסללה חברתית אלא קשורה באופן ביולוגי ואבולוציוני להבדלים ההורמונליים ובמוח של גברים ונשים:
http://www.rci.rutgers.edu/~shors/pdf/gender_brain_Apr30_2006.pdf
נמשיך, פה יש לנו עוד מחקר חשוב שלא תשמעו עליו בתקשורת המיינסטרים ושברצוני לפרט עליו מכיוון שהוא לא תומך בהסללה אנטי גברית שלא לומר בהרבה מקרים בהסתה נגדם. ובכן, המחקר הזה שנערך באוסטרליה בדק ומצא שבכדי לאזן בין אמהות לקריירה, נשים בוחרות בעבודות גמישות לא מתוך כפייה גברית – פטריארכלית אלא רצון חופשי (ולמרות שמטבען בעבודות אלו יש פחות תנאים ושכר). לפי המחקר גברים גם מסכימים לסידור זה בניגוד לרצונם, בניגוד למה שהם רוצים, וזאת מתוך הראייה הכוללת של טובת המשפחה, טובת הילדים ומתוך הרצון לאפשר לאישה איזון בין קריירה לאמהות ומיצוי שאיפותיה.
זאת ועוד, אותם גברים בתפקידם כבוסים וכמנהלים, מקדמים את הנשים בעבודות שלהן ולמרות שהן כאמור לא עובדות כמו עמיתיהם הגברים. משמעות הדינמיקה הזו ברורה: נשים מקבלות שכר זהה ואף גבוה מזה של הגברים למרות שבעבודה הם לא משתווים אליהם. מדובר על אפליית גברים מובנית בתחום העבודה. נשים עובדות פחות אבל מרוויחות יותר. כפי שהראיתי בלא מעט פוסטים קודמים דינמיקה זו קיימת גם בישראל. יתירה מזאת, בעוד הנשים זוכות להטבות מפליגות, גברים זוכים ליחס נוקשה וכל ניסיון לקבל תנאים הוגנים כמו הנשים זוכה בבוז ובזלזול. ואם כך, לא רק שגברים מוותרים מרצונם לנשותיהם, הם מקבלים עונש נוסף על ידי מעסיקיהם. וגרוע מכך, כפי שנראה מייד, זה לא נגמר כאן.
אז איך זה קשור לאפליית אבות וגברים? כאן חשוב לזכור שכאשר הנישואין מסיבות אלו ואחרות קורסים ארגוני הנשים בחסות השדולות וחברות הכנסת שלהן מנהלות מלחמת שקרים, השמצות, דמוניזציה ודה לגיטימציה של האבות תוך שהן משקרות ומסתירות את חלקו של האב לא רק בחיי ילדיו אלא גם ביכולתה של אשתו להשיג את מאוויה ושאיפותיה. הן משקרות כאילו האב לא השתתף בגידול ילדיו, כאילו אין לו חלק בתמיכה באישתו, כאילו האישה עשתה זאת לבד וזאת מתוך הרצון לאיין אותו, את תרומתו ואת מורשתו. בכך הן משיגות לא רק את הרחקת האב מהמשפחה אלא גם את המורשת והתרומה של כלל הגברים לחברה. מטרתן של הפמיניסטיות, כפי שחנה רוזין, אחת ממנהיגותיהן היותר חשובות, כתבה אינה יצירת שוויון אלא מטריארכיה. וזו האמת מאחורי מס השפתיים של ארגוני הנשים הפמיניסטיים. את האמת והדינמיקה הזו המחקר הזה שהבאנו כאן חושף ללא כחל ושרק:
הינה הלינק
https://www.theguardian.com/world/2016/feb/03/flexible-working-helps-women-succeed-but-makes-men-unhappy-study-finds
המאמר הבא חשוב במיוחד בהפרכת המיתוסים והשקרים בנוגע לפערי השכר מכיוון שהוא לא רק מפרט על כל ההבדלים שציינו למעלה אלא בעיקר משום שהוא מוכיח שגם נשים בעלות עסק עצמאי בו אין להן מנהלים ובוסים על הראש מרוויחות כחצי מהגברים פשוט משום שמטרותיהן שונות ולא משום אפליה סקסיסטית משום סוג שהוא, הסללה או נורמות חברתיות:
https://www.cbsnews.com/news/the-gender-pay-gap-is-a-complete-myth/
המחקר הזה שנערך בהארוורד מראה שנשים שעובדות כנהגות אוטובוס ורכבות בתאגידי הסתדרות בארצות הברית שם הכל שוויוני ואין אפליה גם לאחר שהילדים גדלים ועוזבים את הבית לא עובדות יותר שעות למרות שהאופציה הזו קיימת כי הם רוצים להיות איתם ועם הנכדים. ובמילים אחרות, הוא מוכיח שזה נטו בחירות אישיות של נשים ולא אילוצי בחירה של גברים שנשים נדחפות אליהם מחוסר ברירה או הסללה מסוג כלשהו:
https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://scholar.harvard.edu/files/bolotnyy/files/be_gendergap.pdf&ved=2ahUKEwiZ-9GJkOniAhUjPewKHVisA5sQFjAAegQIAxAB&usg=AOvVaw3HpK7q5iEKA2A-sZ7yU07J
פה מאמר על כך
https://fee.org/articles/harvard-study-gender-pay-gap-explained-entirely-by-work-choices-of-men-and-women/
כאן יש לנו מאמר של פרופסור כריסטינה הוף סומרס שמפריכה שוב את המיתוס של פערי השכר מזוויות נוספות וחושפת את שיטות וטקטיקות המניפולציה הפמיניסטיות:
https://m.huffpost.com/us/entry/2073804
כאן גם סרטון שלה שמדבר על אותה התופעה
מחקר נוסף של פורבס היוקרתי שמפריך את המיתוס והשקרים על פערי השכר וחושף גם הוא את טקטיקות המניפולציה הרגילות בעובדות ובנתונים:
https://www.forbes.com/sites/karinagness/2016/04/12/dont-buy-into-the-gender-pay-gap-myth/#294b59a2596
כאן כתבה שחושפת את העובדה שנשים חולשות על יותר ממחצית ההון האישי, שקשורה בעקיפין לנתונים אלו ומפריכה את טענות הדיכוי הנשי אפילו לו באמת פער מגדרי בשכר היה קיים:
http://www.businessinsider.com/women-now-control-more-than-half-of-us-personal-wealth-2015-4
שתי הכתבות האחרונות שתסכמנה את הפרק הזה מסבירות או ליתר דיוק חושפות מה קרה למשל כאשר בבי.בי.סי ובגוגל נאלצו להתמודד עם האשמות של הטייה מגדרית בשכר לרעת הנשים ולטובת הגברים והחליטו לערוך בדיקה יסודית. ובכן, הם קודם כל הגיעו לאותם מסקנות כמונו ובסופו של דבר נאלצו להגדיל הרבה יותר את שכרם של הגברים ומעט מאוד נשים לאחר שהצחנה הפמיניסטית צפה על פני השטח והתברר כמובן שגברים הם אלו שסובלים מאפליה בשכר ולא נשים. אגב, זו הסיבה מדוע בדיקה אמתית לא ממש תקרה. והייתי למעשה אומר לא תתקיים אף פעם. חשוב להבין שלמעט פסיאדו מחקר פמיניסטי לא יתבצע אף פעם מחקר אמתי בתחום. למה זה כך אתם שואלים? משום שכמו שהראיתי נשים עובדות משמעותית הרבה פחות שעות אבל מרוויחות יותר פר שעה לעומת הגברים שנאלצים מחוסר ברירה להיקבר עם השעות הנוספות בעבודה ובעיקר כאשר מחשבים את כל הטבות המס לנשים שאותם מממנים כלל הגברים במיסים (דרך הפיקציה של השכר הגבוה והשעות הנוספות). הינה לינק לכתבה על בדיקת הב.ב.סי.
https://www.dailymail.co.uk/news/article-5332355/BBC-hands-pay-rises-men-women.html
בגוגל, אחת החברות שסובלות הכי הרבה מתרבות הפוליטיקלי קורקט, קרה דבר דומה. ב 2018 החברה נתבעה על ידי נשים כביכול על אפליה בשכר. הדבר כמובן גרר בדיקה ואיך לא בדומה ל BBC הבדיקה של גוגל העלתה כמובן שמי שסובל מאפליה בשכר אלו לא הנשים אלא בעיקר הגברים. עקב כך נאלצו בגוגל להגדיל את שכרם של של כ 8000 מעובדיה הגברים מסך 10000 עובדים.
https://www.npr.org/2019/03/05/700288695/google-pay-study-finds-its-underpaying-men-for-some-jobs
ועכשיו עוד אסופת כתבות בנושא.
סרטון של עמוד 'שווים – שונים': האם אישה אכן תקבל על אותו התפקיד, אותן השעות, אותה רמת סיכון בדיוק כמו גבר, 30% פחות בשכר??
ווידאו נוסף של עמוד 'שווים – שונים': למה יש פערי שכר בין גברים לנשים?
אז מה שאתה אומר בעצם זה שלא בא לך להתייחס לתמונה הכללית, אלא לפרק אותה לגורמים נוחים יותר. נכון, פערי הזכר בישראל הם 11 אחוזים ולא שלושים, אז מה? זה תקין? והבעיה בישראל היא ההסללה והיחס לנשים כאל האחראיות (לרוב) לגידוך הילדים וטיפוח הקריירה. אז היי, נכון – עלית על נתון ידוע – זה לא פער של 30 אחוז. אבל המשמעות? מה בעצם באת לתת שיעור במתמטיקה? מה שחשוב לעתיד ילדותינ- הוא חינוך לשיוויונית, וחינוך שיוויוני. במדינה הזאת נשים לא יכולות לשיר על אותה במה כבקהל יש דוסים, וגם באקדמיה מקימים מחיצות. אז לא באת לדבר על זה בפוסט הזה – אבל היי, השלכות הן משהו רחב, והן משמעותיות יותר, ועך זה צריך לדבר. על איזה חג בדיוק דיברת?
הי נעמה, תגובה מענינת, אבל אני מניח שהיא מיועדת לפוסט אחר.
לפוסט שעוסק בהסללה, בתקרת הזכוכחת, בעוולות הקפיטליזם ובעוד מושגים שמצדיקים דיון רציני, שגם בו מן הסתם יהיה לנו וויכוח משמעותי, אבל כל מה שאמרת לא משנה את מה שהצגתי כאן. נשים לא מרוויחות 20-30% מהשכר אותו מרוויחים על אותה עבודה. זו הטענה בפוסט, היא נתמכת בעוסדות, מחקרים וטיעונים הדיוניים. אז כן, ישראל מדינה שוביניסטית, היא גם גזענית, שמרנית וקצת תאוקרטית. לא, אני לא חושב שהיא פטריארכלית, אבל זה נושא ממש ממש מורכב ואני לא מתכוון להכנס אליו בתגובות, כמו לשאר הטיעונים שלך על הסללה ואפליה, מהסיבה הפשוטה שהפוסט שלי בא להזים טענה פשוטה (ומוטעה) בדבר הפרשי שכר על עבודה זהה.
חג שמח
מממ. מעניין ופנטסטי. זו אגדה פמיניסטית עם זקן? כי ההסללה לה לה לה היא לא עניין זניח. לא יודעת איך זה בארגנטינה, אבל במדינת ישראל הפטריאכלית, שלא לומר השוביניסטית, עדיין נוטים להאמין שנשים הן המטפלות העיקריות בילדים, שהן אלה שצריכות ליהות זמינות בשעות אחה"צ ובימי מחלה, והן עדיין נתקלות בתקרת זכוכית מבטון יצוק. תראה כמה נשים יש בממשלה לה לה לה, ובכנסת. הקפיטליזם הנפלא שמאפשר לכאורה לכולנו להרוויח על פי כשרוננו, נחסם אולי בחומה של טראמפ, אולי בחומת מגן או בצוק איתן. יש לקוות שזה ישתנה ובמיוחד לשם כך עשיתי בנות ולא בנים כמובן. בתגובה שכתבתי כאן אתמול ומשום מה לא הצלחתי לפרסם כי אני אשה, סיפרתי על מקום עבודה מאד מתקדם שעבדתי בו שלא עשה שום דבר רע לאימהות שחזרו מחופשת לידה חוץ מלקצץ להן בשכר כי הן היו צריכות לצאת לאסוף את הילדים מהגן (זה היה לפני עשרים שנה, בתקופת בדינוזאורים). היום החוק מתקדם יותר, אבל בפרקטיקה, בישראל לפחות, יכולות ההתקדמות וההשתכרות של נשים, מוגבלת יותר. שששש אסו ר לדבר על זה, כי זה לא חוקי אולי, והיי הקפיטליזם מאפשר לנו להרוויח על פי כשרוננו, לא? לא. שנה טובה לדוד גיבור
זו שאלה לא פשוטה בכלל אפרת, ואין לי תשובה חד משמעית. אני לא בטוח שיש תשובה חד משמעית בכלל, יש הרבה מאד גורמים שצריך לקחת בחשבון. קודם כל אני רוצה להבהיר שזה לא קשור למה שרציתי להראות בפוסט, שהוא הדרך השגויה שבה נערכות ההשוואות הסטטיסטיות בין מה שמרוויחות נשים למה שמרוויחים גברים, אבל עדיין השאלה מעניינת.
כרמ אלקסנדרה יקרה, קראתי הרבה מחקרים. ציטטתתי לא מעט מהם, את קראת מחקרים שאומרים אחרת? המחקרים מתחלקים לשניים, אלה שלוקחים בחשבון שעות עבודה, סוג עיסוק ושנות וותק ואלה שלא. מחקרים מהסוג הראשון מראים שאין פער. אלה העובדות, נא להתמודד. הבנות שלי חיות בעולם לא הוגן ולא בטוח, לא עבורן ולא עבור אף אחד. לא עבור מהגרים, לא עבור פליטים, לא עבור פלסטינים, עניים, אתיופיים. מביך לקרוא את התגובה שלך ולראות עד כמה את מרוכזת בעוולות שאת חושבת שנגרמות לך ברת מזל שמשתייכת לחמישה האחוזים העשירים ביותר בעולם (כן כן תעשי חשבון) כי יש גברים שעומדים לפנייך בתור לחלוקת הפריבילגיות. גברים שמשרתים יותר זמן בצבא ממך, מתים בגיל צעיר יותר, מתאבדים פי ארבי ממך, נרצחים ביחס של אחד לשמונב, יוצאים לפנסיה חמש שנים אחרייך. בקיצור, העולם הוא לא סיפור בלהות לנשים כמו שאוהבים לספר לך, הוא סיפור קצת יותר מורכב, וזה מה שאני מנסה להראות פה. זו לא גזענות מגדרית, מה שאת עושה זה אד הומינם, ״הכותב הוא גבר״ מה זה קשור מי הכותב, מדובר בעובדות. ולעיניין ההסללה, יש לי כמובן הרבה מה לומר בנושא, אבל כמו שציינתי לא על זה הפוסט.
מציעה לך לקרוא עוד מחקרים בנושא. כמו כן גורמי ההסללה הם אמיתיים מאוד כמה נוח לכתוב עליהם בציניות. במקום לחפש במה הפיבוריטסם עובד כביכול למען נשים תחשוב מה אתה יכול לעשות למען שיוון ושיוויון הזדמנויות אתה אב לשתי בנות ואני אומרת לך כאישה שהן חיות בעולם לא הוגן ולא בטוח עבורן ! כמה לא מפליא לפתוח כתבה כזו ושהכותב הוא גבר… פשוט מביך וחסר רגישות ומודעות כל מילאניאל שקןרא את זה נדהם מהגזענות המגדרית