"תעזבו את הארץ, למי אכפת?" שומע בדרך כלל המפגין המתוסכל שספק מהרהר ספק מאיים בעזיבה אל ברלין ודומותיה. והנה פתאום הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, זוכה לקיתונות של בוז ברשתות החברתיות – מוצדק – בשל האיום לעזוב את הארץ אם יגייסו לומדי תורה, ובהצעות נדיבות לקניית כרטיס טיסה בכיוון אחד לכבוד הרב לכל יעד שיחפוץ.
ברלין היא לא רייכסטאג של שלום, יורו ואור, שמחכה לכל ליברל ישראלי. אין בנמצא גם מדינה שתסכים לקלוט את הרב יוסף ואת תלמידי הישיבה המתבדלים ומתבטלים ממלאכה.
רקפת גינסברג, מנכ"לית התנועה המסורתית, פועלת לשינוי חברתי וקידום דיאלוג בין כל חלקי החברה הישראלית. משמשת כחברת ועד מנהל במרכז ייעוץ לאישה. בעבר בוועד מנהל בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, וכן ניהלה תפקידי פיתוח חוסן במסגרת נט"ל (נפגעי טראומה לאומית)
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
החברה הליברלית מייצרת ערך במו ידיה: מעניקה מזמנה וממרצה למטרה גדולה ממנה, מרוויחה לחם בזיעת אפיים, ואז משלמת מיסים.
החברה הקניבלית לא מייצרת שום ערך, היא מפעילה מנופי כוח פוליטיים עד כדי סחיטה באיומים ואז מנתבת את האתנן לביצור מעמדה.
כתבת מאמר יפה ומאוזן, אבל יום הדין ובו תאלצי להכריע בשאלה האם את ליברלית או קניבלית.
החברה החרדית לא רק לא משתתפת בגיוס בחוריה לצבא וזניחה בתרומה הכלכלית ,דורשת מהחברה היצרנית המשרתת ומשלמת את המיסים לשלם עבורם על כל השירותים: בריאות, בטחון, שיכון ואפילו הם דורשים שנשלם על גידול ילדיהם.
50% מהילדים בגילאי 1-4 הם חרדים.
כאן תקום שממה!!