ז'וזף ז'ואנוביסי היה ספסר מלחמה יהודי צרפתי-רומני, שעשה מיליונים ממכירת מתכות לנאצים, בד בבד עם תמיכה במחתרת הצרפתית.

חייו של ז'ואנוביסי עומדים במרכזו של ספר קומיקס חדש באנגלית, "היֹה היה בצרפת", שבו דמותו המורכבת משתפת פעולה עם שני הצדדים במלחמת העולם השנייה, בניסיון לשמור על שלומו ועל שלום משפחתו בכל מחיר.

עטיפת הספר "היה היה בצרפת"

אולי ההיבט המדהים ביותר בסיפורו של ז'ואנוביסי הוא שהוא הצליח לשרוד את המלחמה בשעה שספסרי מלחמה יהודים צרפתים רבים אחרים מתו מוות אלים. ז'ואנוביסי יצא מהמלחמה כגיבור בעיני אחדים וכבוגד בעיני אחרים – אבל חי.

ז'ואנוביסי, שהתייתם במהלך פרעות קישינב ב-1905, נישא ליתומה אחרת בשם אווה, ובשנת 1925 הם היגרו לפרוור בצפון פריז. שם הוא קיבל משרה צנועה בעסק גרוטאות המתכת של הדוד של אשתו, ולשניים נולדו שתי בנות.

ז'ואנוביסי, שהיה אנאלפבית אבל פיקח, דחק את הדוד החוצה והשתלט על העסק בעזרת אחיו מרסל. עד מהרה הוא התחיל לעשות עסקים עם המאפיה והחל גם לספק מתכות לשלטון הנאצי בגרמניה השכנה.

אזרחי צרפת שנולדו בעשורים שלאחר המלחמה התוודעו לז'ואנוביסי באמצעות ספרו של אלפונס בודאר "מר ז'וזף המוזר" וסרט טלוויזיה מ-2001 המבוסס עליו.

מתוך "היֹה היה בצרפת" (צילום: כל הזכויות שמורות ל-Éditions Glénat)

רבים אחרים למדו על הביוגרפיה שלו באמצעות הרומן הגרפי "היֹה היה בצרפת", שיצא לאור בצרפתית ב-2015, לאחר שפורסם תחילה כסדרה בת שישה כרכים בשנים 2012-2007. כעת יוצאת לאור לראשונה מהדורה אנגלית של הרומן.

 ז'ואנוביסי נמלט לישראל ב-1958, וביקש מקלט על בסיס חוק השבות. כאשר נודע כי יש לו עבר פלילי וכי הוא נכנס לארץ על סמך פרטים כוזבים, הוא הוסגר לצרפת. ניסיונותיו להציע תרומות כדי לזכות לחסד השלטון נדחו

הגרסה הצרפתית המקורית, רב-מכר עולמי זוכה פרסים, נכתבה בידי פביאן נורי ואוירה על ידי סילביין ואלֶה. נורי, 43, מספר כי הוא התוודע לסיפורו של ז'ואנוביסי כמעט לפני 20 שנה, כשחקר את הפשע המאורגן בצרפת במאה ה-20.

פביאן נורי (צילום: באדיבות Éditions Glénat)

"כל חייו היו סיפור מדהים של עלייה ונפילה, שבמרכזו הכיבוש הנאצי", הוא אומר. "היו בו כל ההיבטים של עולם הפשע, אבל מנקודת מבט חדשה ואמיתית.

"הוא לא היה גנגסטר, לפחות לא כמו שאנשים מדמיינים גנגסטרים. וכמובן, חמש השנים של המלחמה, בהן שיתף פעולה עם שני הצדדים עד הסוף, הן לא ייאמנו. אבל זה לא סיפור על מלחמת העולם השנייה. זה סיפורו של אדם, ביוגרפיה".

נורי מספר שהיה לו קל יחסית לאתר מקורות ראשוניים ומשניים כדי לפתח מהם רומן גרפי בן 368 עמודים. שלא כמו פעילותם של ספסרי מלחמה אחרים, שנרצחו על ידי הגסטפו, פעילותו של ז'ואנוביסי מתועדת במסמכים ציבוריים כגון מסמכים משפטיים ודיווחים עיתונאיים מהמשפט המתוקשר שנערך לו אחרי המלחמה.

חיים בתחום האפור

"אין הרבה רומנים גרפיים על השואה שכוללים מחקר ופרטים כאלה", אומר ד"ר ז'אן-מארק דרייפוס, היסטוריון של השואה באוניברסיטת מנצ'סטר ובמכון למדע המדינה בפריז, שמשמש עמית בכיר במוזיאון לזכר השואה בוושינגטון.

למרות שדרייפוס חולק מחמאות ל"היֹה היה בצרפת", הוא מסתייג ואומר שבלתי אפשרי לדעת את כל האמת על ז'ואנוביסי ועל התחום האפור שבו הוא פעל.

"על פי הגדרה, סוג כזה של היסטוריה לא יכול להיות מתועד במלואו. הגסטפו והמחתרת הצרפתית לא תיעדו את המעשים שלהם", אומר דרייפוס.

"בקרוב לא יהיו יותר עדים חיים לפשע הנורא ביותר בהיסטוריה. ונחשי מי חזר? הלאומנים, הקיצונים, מצעדי השנאה שקיווינו שקיומם ייאסר במשך מאות. לקח רק 80 שנה עד שהם זחלו שוב מהמחילות שלהם"

נורי אומר שהוא הוסיף בפתח הרומן הערה המציינת כי "היֹה היה בצרפת" הוא יצירה בדיונית. הוא מבוסס על מחקר היסטורי, אבל יש בו סצנות "אמיתיות בחלקן" ו"כוזבות בחלקן", עקב "פישוט, עיבוי והתקה של האירועים" בידי המחבר. נוסף על כך, חלק מדמויות המשנה ברומן מורכבות מדמויותיהם של אנשים שונים.

"אני לא היסטוריון, גם אם אני משתדל לעשות מחקר רציני עבור הסיפורים שלי. עקבתי אחר המסלול הכללי של חייו, ככל שיכולתי, פשוט מפני שלא יכולתי להמציא משהו טוב יותר", הוא אומר.

מתוך "היֹה היה בצרפת" (צילום: כל הזכויות שמורות ל-Éditions Glénat)

הספר לוקח את הקוראים למסע תזזיתי מפרעות קישינב ועד למותו של ז'ואנוביסי בקלישי, צרפת, ב-1965. לפעמים קשה להבחין בין דמויות המשנה המחליאות שז'ואנוביסי הסתבך איתן – מבריונים נאצים ועד שוטרים מושחתים.

במאמציו לשרוד בעוד הוא צובר מיליונים, ז'ואנוביסי להטט בקשריו עם בעלי בריתו ועם אויביו – ולא תמיד היה בטוח מי מהם הוא מי.

"מציאות" גרפית ומבעיתה

"היֹה היה בצרפת" כולל כמה סצנות גרפיות אלימות, ואינו מיועד לקוראים בעלי לב חלש. אחת הסצנות האלה מתרחשת כאשר ז'ואנוביסי, מלווה בעוזרת והמאהבת הנאמנה שלו לוסי, מותקף בעיר מנד, שם הוא נתון במעצר בית לאחר ששוחרר מהכלא שנשלח אליו בעקבות המשפט שנערך לו ב-1949 והרשעתו בשיתוף פעולה כלכלי עם האויב. "לעולם לא אהיה בטוח", זועק ז'ואנוביסי, ששרד את ההתקפה. ואכן, האמירה הזאת מסכמת את כל אופן קיומו של האנטי-גיבור.

לאחר שהותקף, ז'ואנוביסי נמלט לישראל ב-1958, וביקש מקלט על בסיס חוק השבות. אולם כאשר השלטונות בארץ גילו כי יש לו עבר פלילי וכי הוא נכנס לישראל על סמך פרטים כוזבים, הוא הוסגר חזרה לצרפת. ניסיונותיו להציע תרומות פילנתרופיות למוסדות ישראליים כדי לזכות לחסדי השלטונות נדחו.

"הסיפור הזה מספר משהו חשוב על ישראל של שנות ה-50; היא ראתה את עצמה כמדינה מוסרית. זה היה מהלך חכם מבחינת יחסי ציבור שלה לדחות את ז'ואנוביסי", אומר דרייפוס.

ז'אן-מארק דרייפוס (צילום: מוזיאון ארה"ב לזכר השואה)

למרות שז'ואנוביסי היה רחוק מלהיות חף מפשע, דרייפוס מציין שההתמקדות של צרפת בשיתוף הפעולה שלו עם הנאצים הייתה "מסך עשן", דרך להסיט את תשומת הלב משיתוף הפעולה של הממסד הצרפתי עם גרמניה בשנות המלחמה.

"הספר הזה עוסק בניצול הכלכלי של צרפת, במורכבות של התקופה ההיא ובקושי של צרפת להשלים עם שיתוף הפעולה שלה לאחר המלחמה", אומר דרייפוס.

למרות ש"היֹה היה בצרפת" הוא סיפור מאוד צרפתי, נורי מכיר בכך שהוא עוסק בנושאים אוניברסליים ושמח על תרגומו לאנגלית.

"אני חושב שהגורל של האיש הזה מעורר תחושות אוניברסליות . כמובן, הוא נטוע עמוק בהיסטוריה של צרפת, אבל יש משהו בהישרדות, בכוח ובאשמה שאפשר להרגיש בהרבה מדינות", הוא אומר.

תמונתו של ז'ואנוביסי מתעודת הזהות שלו, אוקטובר 1944 (צילום: רשות הציבור, ויקישיתוף)

לדבריו של נורי, הרומן פורסם באנגלית בעיתוי הולם ביותר. סיפור חייו של ז'ואנוביסי והבחירות שלו הם מאלפים ורלוונטיים לזמננו.

"בקרוב לא יהיו יותר עדים חיים לפשע הנורא ביותר בהיסטוריה. ונחשי מי חזר? הלאומנים, הקיצונים, מצעדי השנאה שקיווינו שקיומם ייאסר במשך מאות. לקח רק 80 שנה עד שהם זחלו שוב מהמחילות שלהם", הוא אומר. "עלינו לזכור, ולשאול את עצמנו בכנות: מה אני הייתי עושה אז? מה עליי לעשות עכשיו?".