לא הרחק ממרכז העיר, סמוך לרחוב מגוריי הירוק, נפתחה לאחרונה מסעדה תל אביבית – מסעדת המבורגר "הסמטה" – ברחוב יהודה הלוי. בעל המסעדה, דור יעקב מהקיבוץ הגלילי מנרה שהתרוקן מיושביו, הוא הנכד של רחל רבין, אחותו הצעירה של ראש הממשלה שנרצח. רחל רבין, בת 99, היא "זקנת השבט" של מנרה, האחרונה שנשארה מהדור של מייסדי הקיבוץ, החלוצים.

עכשיו, כשהצפון בוער, רחל מתגוררת ב"בית הדר" – בית הדיור המוגן שבקיבוץ כנרת. לצידה מתגוררים שם קשישים אחדים נוספים אשר פונו מקיבוצי הצפון – ממנרה, ממצובה ומלהבות הבשן. "אין לי שום ספק שעוד נחזור למנרה", אמרה רחל רבין בחג חנוכה האחרון, בטקס הדלקת הנרות שקיימה שם חבורת הקשישים המפונים.

עכשיו, כשהצפון בוער, רחל רבין מתגוררת בבית הדיור המוגן בקיבוץ כנרת. לצידה קשישים נוספים שפונו מקיבוצי הצפון – ממנרה, ממצובה ומלהבות הבשן. "אין לי שום ספק שעוד נחזור למנרה", אמרה לאחרונה

בעיתונות דווח ש"הסמטה" התל אביבית היא סניף של מסעדה במטולה שנסגרה, בעקבות פינוי הצפון מיושביו. "סגור זמנית" כתוב בעמוד האינסטגרם של מסעדת האם. דווח גם שהמזללה הקטנה של הנכד, דור יעקב, פעלה כשנתיים וחצי ברחוב הראשונים במטולה, הייתה למוסד פופולרי שהתפרסם ברחבי הגליל, ונסגרה עקב המצב עד יעבור זעם.

רחל רבין עלתה להקים את קיבוץ מנרה בחודש מרץ 1943 יחד עם קבוצה של בוגרי הנוער העובד והלומד, ועם קבוצת נוער עולה מגרמניה ומפולין. הצעירים החלוצים התיישבו על הר מבודד וקירח, באדמת טרשים שהקרן הקיימת רכשה מבעלי קרקע מקומיים. הם נאחזו ברכס של הרי נפתלי, בגבול הלבנון, בשפיץ הצפוני של ישראל.

שם במנרה רחל רבין בנתה קיבוץ והקימה משפחה יחד עם רפי יעקב, שנפטר בשנת 2012. בני הזוג הולידו וגידלו במנרה שלושה ילדים. הם גידלו גם בן מאומץ שנפל במלחמת יום הכיפורים.

בחג השבועות, בעת שבצפון חלה הסלמה חמורה, הוקרנו בערוץ 8 של הטלוויזיה בשידור חוזר ארבעת פרקי הסדרה "הקיבוץ". סדרת המופת, שיצרו ענת זלצר ומודי בר-און ז"ל, הוקרנה לראשונה בשנת 2011. בין המרואיינים בסדרה הייתה גם רחל רבין. היא סיפרה על ימי הבראשית של מנרה: "הייתה בדידות נוראה, אמרה. אנחנו לבד על הר קירח. אבל הנוף סביבנו היה משגע".

שם במנרה רחל בנתה קיבוץ והקימה משפחה עם רפי יעקב, שנפטר ב-2012. הם הולידו וגידלו שם 3 ילדים, ובן מאומץ שנפל ביומה"כ. "הייתה בדידות נוראה, אנחנו לבד על הר קירח, אבל הנוף היה משגע", סיפרה

בסדרה רואיין גם הפרופסור אברהם בלבן, אקס קיבוץ חולדה, בן הדור השני של קיבוצו. בלבן הוא סופר, משורר ופרופסור אמריטוס לספרות עברית. הוא תהה: איך זה שהיו אנשים מהמייסדים שהתעקשו להישאר בקיבוציהם חרף הקשיים העצומים? למה הם בכל זאת נשארו? בלבן מניח שהם נשארו בזכות תחושת המשמעות, האמונה שהם עושים את הדבר הכי חשוב בעולם.

גבולות "האני" מיטשטשים, הוסיף ואמר בלבן. אנשים נבלעו בתוך הכלל וחשו עצמם כנראה חלק מחוד החנית של עמם. זאת הייתה כנראה חוויה כמעט אקסטטית.

*  *  *

רחל רבין עוקבת עכשיו מרחוק אחר האיום על מפעל חייה – קיבוץ מנרה. בחודש מאי האחרון דיווח יוחאי וולפין, מנהל הקהילה, שכ-70 אחוזים מהבתים במנרה נפגעו מטילים. גם חדר האוכל נפגע.

למחרת השבת השחורה התפנו מהקיבוץ כ-250 אנשים, לרבות 85 ילדים. כשליש מחברי הקיבוץ השתקעו בבתי מלון, משפחות אחדות עקרו לקיבוץ גדות. משפחות נוספות מצאו מקלט בבתיהם של קרובי משפחה וחברים.

רחל רבין הביעה געגועים אל תחושת הביטחון שאבדה לה עם העקירה מביתה. ואני חושבת, ממרום גילי, כמה קשים לעת זקנה, כמעט בלתי אפשריים, העקירה מהבית והוויתור על הרגלים ישנים.

רבין עוקבת מרחוק אחר האיום על מפעל חייה – מנרה. היא הביעה געגוע לתחושת הביטחון שאבדה עם העקירה מביתה. ואני חושבת, ממרום גילי, כמה קשים לעת זקנה העקירה מהבית והוויתור על הרגלים ישנים

נחום ברנע ציטט ב"ידיעות אחרונות" אחת מוותיקות הקיבוץ הגלילי סאסא. היא אמרה: "כד זקן שמעבירים מהמקום שלו למקום אחר, נשבר". ברנע כתב עוד, שמאז תחילת המלחמה היו שבע הלוויות בסאסא, כולן של ותיקי הקיבוץ. הזקנים, כדבריו, "לא מחזיקים מעמד, הם לא יכולים לעמוד בעקירה, בפליטות. ליבם נשבר".

במהלך השנים עמד קיבוץ מנרה בהרבה תלאות ואיומים ביטחוניים. הקיבוץ הגלילי ספג אש מרגמות שנורו משטח לבנון. והיו גם פגיעות בנפש – חבר הקיבוץ שנהרג, חבר נוסף נפצע. 12 גרעינים של בוגרי תנועת נוער עברו בקיבוץ, רק מתי מעט מחבריהם שרדו במקום לאורך שנים.

וקשה לשכוח את פרשת "המיליונר מבריכת השחייה של מנרה". זמן מה לאחר בחירות 1981, שהיו רצופות התקפות קשות על הקיבוצים אשר הוצגו כפריווילגים, מנוכרים ומתנשאים על יוצאי המזרח – ראש הממשלה דאז מנחם בגין רואיין ב"קול ישראל" וכך אמר: "אתם לא ראיתם בטלוויזיה את האיש הזה בקיבוץ מנרה יושב לו בבריכת השחייה כמו איזה מיליונר ומדבר בזלזול על תושבי עיירת פיתוח סמוכה?".

*  *  *

רחל רבין הייתה המורה הראשונה במנרה. בהמשך היא עסקה בחינוך במשך עשרות שנים. מילאה תפקידים חשובים במערכת החינוך הארצית, כיהנה כמזכירת קיבוצה. פרסים ותארי כבוד שהוענקו לה מעידים על פעליה הברוכים. היא זכתה בין השאר בפרס עליית הנוער והחינוך ההתיישבותי, בפרס מחנכת למופת של המכללות האקדמיות לחינוך, בפרס החינוך של האוניברסיטה העברית ובתואר "יקירה" של מכללות אורנים ותל חי. והיא הייתה גם מועמדת לזכייה בפרס ישראל על מפעל חיים.

ברנע ציטט ותיקה מסאסא: "כד זקן שמעבירים ממקומו נשבר", והוסיף שמתחילת המלחמה היו 7 הלוויות בסאסא, כולן של ותיקי הקיבוץ. הזקנים, כדבריו, "לא מחזיקים מעמד ולא יכולים לעמוד בעקירה, בפליטות. ליבם נשבר"

רחל רבין סיפרה על ימי הבראשית של מנרה בשיחה עם ההיסטוריון ד"ר שאול פז, יוצא קיבוץ מזרע. שיחתם התקיימה בשנת 2008 והיא כלולה בספרו של פז "פנינו אל השמש העולה". גילוי נאות: אני ערכתי את הספר שיצא לאור לפני קרוב לשמונה שנים. במרכזו: הקיבוצים ותנועות הנוער החלוציות בתקופה שבין מלחמת העצמאות, 1948 – למלחמת ששת הימים, 1967.

הנה קטע מדבריה של רחל רבין. בעיני הם מעוררים השתאות:

"ב-1943 עלינו מההכשרה בתל-חי והקמנו את מנרה, עדיין לא הייתי אפילו בת 18. המבוגרים בינינו היו בני 20. ליוותה אותנו אז תחושה נפלאה, כמי שמגשימים את החלומות שלנו. בהחלט ראינו את עצמנו חלוצים. אבל לא כמו אנשי העלייה השנייה והעלייה השלישית, למרות שאלו היו דמויות שמאוד הערכנו והושפענו מהן, בייחוד מאנשי כפר גלעדי.

"החיים פה היו קשים. גרנו בצריפים, מים לא היו. כל יום אחרי העבודה הסתפקנו ברחיצת הרגליים בלבד בקערות ורק פעם בכמה ימים היינו יורדים ברגל מספר קילומטרים להתקלח בכפר גלעדי ואחר כך חוזרים ועולים בלילה ברגל, עוברים דרך כפרים ערביים לבנוניים. הייתה בדידות גדולה, לאן שהבטנו בלילה היה חושך. לא היה פחד מבחינה ביטחונית, אבל הבדידות הייתה קשה מנשוא. אבל למרות החיים הקשים לא הרגשנו כמי שסובלים ומקריבים, כי היינו כל כך מזוהים עם הדברים שעשינו".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.