פרקליטות מחוז דרום הגישה היום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתבי אישום נגד ראשי המכינה הקדם-צבאית "בני ציון", בשל אחריותם למותם של עשרה מחניכי המכינה בנחל צפית לפני כשנה וחצי. כתבי האישום הוגשו נגד ראש המכינה יובל כאהן, ונגד מנהל התוכנית החינוכית של המכינה, אביב ברדיצ'ב, בגין המתה בקלות דעת ובגרימת חבלה חמורה.

בכל בוקר בדרכי לבית הספר אני חולף על פני האנדרטה לזכרו של צור אלפי ז"ל – בן המושבה מזכרת בתיה, שנספה באסון השיטפון בנחל צפית. האנדרטה מהווה עבורי תזכורת יום-יומית לאחריות הגדולה המוטלת עלי כמחנך.

בכל בוקר, בדרכי לביה"ס, אני חולף על פני האנדרטה לזכר צור אלפי ז"ל – בן המושבה מזכרת בתיה, שנספה באסון השיטפון בנחל צפית. האנדרטה היא תזכורת יום-יומית עבורי לאחריות הגדולה המוטלת עלי כמחנך

צור  ז"ל, אשר בשארית כוחותיו הצליח להציל את חברותיו למסע, לפני שנשטף אל מותו במי השיטפון הקטלניים, מדגים את כל הטוב, המחויב והערכי עליו אנו מכווינים בחינוך ילדינו. העצב, הבעתה, והבלבול שאחזה ברבים מאיתנו, כשממדי האסון והגורמים שהובילו עליו נחשפו, זכורה לי היטב.

הורים נותנים את אמונם, ומפקידים את היקר להם מכל בידיהם האחראיות של אנשי החינוך. אנו מחנכים את ילדינו לשאוף קדימה, להוביל ערכית ולעשות כמיטב מאמציהם לממש את יעודם האישי.

המכינות הקדם צבאיות מהוות סמל של תרומה למדינה, ערכיות ושאיפה למצוינות. הטובים/ות ביותר הולכים היום לפני שירותם הצבאי למכינות הקד"צ. ראשי המכינות, המנהלים והמדריכים הם אנשי החינוך הטובים ביותר – "יפי הבלורית והתואר" של עשייה ציונית במילניום השלישי.

למול האידיאליזציה של מפעל המכינות  – העובדה כי מותם של עשרת תלמידי המכינה היה יכול להימנע בקלות ע"י ראש המכינה יובל כאהן, מטלטלת את אמות הסיפין

למול האידיאליזציה של מפעל המכינות  – העובדה כי מותם של עשרת תלמידי המכינה היה יכול להימנע בקלות ע"י ראש המכינה יובל כאהן, מטלטלת את אמות הסיפין. "במעשיהם ובמחדליהם האסורים, גרמו הנאשמים למותם של עשרה מחברי הקבוצה ולחבלה חמורה של שני המועמדים לגיוס, בקלות דעת, וזאת כאשר הם נוטלים סיכון בלתי סביר …", נאמר בכתב האישום.

המוות המיותר לא נגרם בשל אסון טבע, תאונה או התערבות שמימית – מדובר בטרגדיה איומה מעשי ידי אדם. ניתן היה למנוע את האסון, פשוט צריך היה לבטל את מסלול הטיול שתוכנן לאותו היום. אילו המבוגרים האחראים, שתפקידם היה לדאוג לשלומם ולמוגנותם של משתתפי הטיול, היו נוהגים בשיקול דעת סביר האסון היה נמנע!

כמו בטרגדיה יוונית, גם בטרגדית מותם של חניכי המכינה בנחל צפית, ההיבריס  – חטא היוהרה – הוא זה שהוביל לאסון.

המוות המיותר לא נגרם בשל אסון טבע, תאונה או התערבות שמימית – מדובר בטרגדיה איומה מעשי ידי אדם. ניתן היה למנוע את האסון, פשוט צריך היה לבטל את מסלול הטיול שתוכנן לאותו היום

למרות סכנת השיטפון הברורה והמיידית, שהיתה ידועה למנהלי המכינה, ולמרות התרעות חוזרות ונשנות שהגיעו לידיעתם לפני הטיול ובמהלכו, ובכלל זה התרעות מגורמים בקיאים ומומחים בענייני סכנת הגשמים והשיטפונות באזור הטיול – יובל כאהן ראש המכינה, ואביב ברדיצ'ב מנהל התוכניות החינוכיות, לא ביטלו את הטיול שתוכנן באזור, ולא מנעו מהחניכים מלהיכנס לתוך ערוץ הנחל בו הם מצאו את מותם.

הידיעה על הגשת כתבי האישום, הזכירה לי את הפוסט שפרסם ראש המכינה יובל כאהן בפייסבוק לפני כשנה ועורר סערה תקשורתית גדולה. הפוסט פורסם מיד לאחר החלטת הפרקליטות על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע כנגדו.

כאהן כתב שם את השורות הבאות: "שמעתי אמש את הנאום של ביבי אחרי כתב החשדות. בעבר הנאום הזה היה עושה עליי פחות רושם. היום הרגשתי קצת הזדהות. הפכנו לחברה של תליינים". בפוסט חשף יובל את רגשותיו ומתח ביקורת חריפה כנגד התקשורת, האנשים שסבבו אותו, מערכת אכיפת החוק והחברה כולה: "…הפייסבוק הוא שם מתעתע. הוא מרוקן את הפנים מהתוכן שלהם. הופך את הפנים לריקות. למנותקות מהאדם. כשמו כן הוא. הספר שלקח לנו את הפנים. הוא הפך את כולנו לעיתונאים, שופטים, מבקרים, ומוציאים להורג…"

1007 מילים, בהן אין ולו משפט אחד של לקיחת אחריות, חשבון נפש, חרטה או בקשת מחילה. כאהן מאשים את סביבתו, את התקשורת, את המשטרה ואת מערכת אכיפת החוק. הוא מנסה במתק מקלדת לעמעם ולצמצם עובדה אחת פשוטה: עשרה מחניכי המכינה, מהטובים שבבני הארץ, טבעו למוות במשמרת שלו!

1007 מילים, בהן אין ולו משפט אחד של לקיחת אחריות, חשבון נפש, חרטה או בקשת מחילה. כאהן מאשים את סביבתו, את התקשורת, את המשטרה ואת מערכת אכיפת החוק, ומנסה במתק מקלדת לעמעם את חלקו

בסדרי העדיפות שהובילו את כאהן בהחלטותיו: האיתנות, העמידה במשימה, החוויה המחשלת, וה"יהיה בסדר", קדמו לאחריות הראשונית לה הוא מחוייב -היא הדאגה לשלומם וביטחונם של תלמידיו. לפי כתב האישום, כאהן התעלם מהאזהרות שקיבל מפני שיטפונות וכתב בהודעת וואטסאפ כי "זה ממש לא מעניין".

העמדתם לדין של ראשי המכינה, הינה תחילתו של מהלך לסגירת מעגל, בו המדינה מפעילה את סמכותה – באמצעות מערכת המשפט, כחלק ממעטפת האחריות של הריבון על ביטחונם ומוגנותם של האזרחים.

מיצוי הדין עם אלו שחטאו/פשעו, מחזיר לנו האזרחים את תחושת הביטחון במציאות היום יומית בה אנו חיים. אחריותם של אנשי החינוך לביטחונם ומוגנותם של התלמידים/ות היא הבסיס האתי להגשמתה של ה"אמנה" בין ההורים למערכת החינוך.

העמדתם לדין של ראשי המכינה, הינה תחילתו של מהלך לסגירת מעגל, בו המדינה מפעילה את סמכותה – באמצעות מערכת המשפט, כחלק ממעטפת האחריות של הריבון על ביטחונם ומוגנותם של האזרחים

האמון שנותנים ההורים במערכת החינוך – משמש כבסיס עליו נשענת ההתחייבות שבין האזרח למדינתו ובין המדינה לאזרחיה. כולנו נדרשים להפקיד את ילדינו, בכל בוקר, בגני הילדים ובבתי הספר. תפקידן של מסגרות אלו ללמד, להדריך, לכוון ולחנך. אולם, מעבר לתפקידים אלו – המשימה הראשונית והחשובה ביותר המוטלת על מסגרות החינוך היא לשמור ולהגן על ילדינו.

אחריות המחנכים למוגנותם של תלמידיהם אינה מסתכמת בשיעורי חברה העוסקים ברכיבה נכונה ובטוחה על אופניים חשמליים, זהירות בדרכים או הימנעות מצריכה ושימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים. אחריותנו רחבה, עמוקה ומשמעותית בהרבה.

קל לכעוס, להתנער ולהזדעזע מהדברים שפרסם בשעתו מנהל המכינה, יובל כאהן. ברגע אחד חרב עליו עולמו. איש חינוך מוכר ונערץ הפך ברגע אחד ל"אויב הציבור מס' 1", ולמי שנדרש להתמודד עם כתב אישום חמור מרובה סעיפים.

טרגדיה יוונית נפתחת ב"מעשה מביש", ממשיכה בסיבלו של הגיבור, ומסתיימת באישור מחודש של הערכים לאחר קתרזיס מזקק. אבל כאן, גם שנה וחצי לאחר האסון, יובל כאהן שעמד בראש המכינה לא חזר בו מדבריו, לא לקח אחריות, לא ביקש מחילה ממשפחות ההרוגים, ונראה שטרם עבר את תהליך בחינת הערכים ואישורם מחדש.

טרגדיה יוונית נפתחת ב"מעשה מביש", ממשיכה בסיבלו של הגיבור, ומסתיימת באישור מחודש של הערכים לאחר קתרזיס מזקק. נראה שכאן, גם שנה וחצי לאחר האסון, יובל כאהן טרם עבר את תהליך בחינת הערכים ואישורם מחדש

מנהיגות חינוכית אמיתית חייבת להישען על מחויבות בלתי מתפשרת ליצירת תנאים מוגנים – הן ברמה החיצונית והן ברמה הפנימית. תנאים המאפשרים לכל אחת ואחד מתלמידינו לצמוח ולהתפתח בסביבה מוגנת, בדיוק באופן המיוחד המתאים לכל אחת ואחד מהם/ן.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי.

בכל פעם נדמה שנשבר שיא השפל. ובכל פעם מחדש אנחנו נדהמים לגלות שאנחנו עדיין מופתעים. מופתעים מכך שנשבר שיא נוסף. הגענו לתחתיתו של הבור? כנראה שלא. כנראה שהתחתית עדיין עמוקה.

במובנים רבים ועמוקים, הכריז נתניהו מלחמה על הדמוקרטיה. הנקודה היא שכעת הוא עלול להצית גם אלימות פיזית של ממש.  

משטר דמוקרטי מושתת על ביצור זכויות האדם והאזרח וכן על דיאלוג נוקב אבל מכובד בין יריבים פוליטיים. ממשל נתניהו הפך את ארגוני זכויות האדם לאויבי האומה, את השמאל והמרכז למסוכנים, את אזרחי המדינה הערבית לבוגדים, את האקדמיה (הליברל-דמוקרטית בדרך כלל) לאליטה שנואה, את התקשורת החופשית לאויבת.

משטר דמוקרטי מושתת על תקשורת חופשית. בלא לחצים אגרסיביים על בעלי כלי תקשורת. בלא מו"מ נסתר עם מו"ל חזק, ללא לחץ עצום על עיתונאים לפעול שלא על פי צו מצפונם המקצועי אלא על פי לחצי מקורבי רה"מ

משטר דמוקרטי מושתת על תקשורת חופשית. כזו שהמשטר אינו אוהב אבל נוהג בה בהגינות. בלא לחצים אגרסיביים על בעלי כלי תקשורת. בלא משא ומתן נסתר עם מוציא לאור חזק שמצוי על קו התפר שבין הפרת אמונים לשוחד. בלא הענקת סכום עתק על חשבוננו לבעל הון אחר תמורת הטיית סיקור בוטה, כלומר ללא שוחד עצום ממדים לכאורה. ללא לחץ עצום על עיתונאים לפעול שלא על פי צו מצפונם המקצועי אלא על פי לחצי מקורבי נתניהו. ללא חיסול רשות השידור תוך ניסיון להמיט חורבן על תאגיד השידור הציבורי, ללא קריאה להחרמת ערוץ 12 וללא הסתה אישית נגד עיתונאים חוקרים מהז'אנר האמיץ של רביב דרוקר.

משטר דמוקרטי מושתת על תחושה חופשית של אזרחים כי מותר להם להפגין למען הבטחת מיצוי המאבק בשחיתות בצמרת. מבלי שראש הממשלה ישקר בצורה מודעת ובוטה כי המפגינים בראשות מני נפתלי מקבלים מימון בדיוני, שלא קיבלו מעולם, מקרן נפלאה למען זכויות אדם, שאותה הפך נתניהו בעשור שיטתי של הסתה לאויבת האומה (הקרן החדשה לישראל) ומבלי שהוא יחזור על השקר הזה שוב ושוב.

משטר דמוקרטי מושתת על כך שהויכוח הנוקב אינו עלול להפוך להר געש של אלימות. מבלי שהאזרחים מהמיעוט האתני המוחלש מופלים שיטתית ומשמשים שק חבטות לאלימותו המילולית והמשסה של ראש הממשלה

משטר דמוקרטי מושתת על כך שהויכוח הנוקב אינו עלול להפוך להר געש של אלימות. שהגזענות שמזכירה את חוקי נירנברג אינה מקבלת לגיטימציה ממנהיג המדינה. מבלי שהאזרחים מהמיעוט האתני המוחלש מופלים שיטתית ומשמשים שק חבטות לאלימותו המילולית והמשסה של ראש הממשלה. ומבלי שהמנהיג נוקט בכל דרך כדי להפחיד יריבים פוליטיים ולעשות דה לגיטימציה לכל ביקורת.

משטר דמוקרטי מושתת על מערכות אכיפת חוק חזקות, עצמאיות ובעלות לגיטימיות ציבורית (שכפופות תמיד גם לביקורת מחמירה למניעת הפרת זכויות האדם והאזרח).

נתניהו הפך את מבקר המדינה ממוסד ביקורתי חיוני וחזק למוסד מוחלש שבראשו אומר הן שיטתי שהצליח להחריב את המוסד הזה בתוך חודשים. נתניהו לחץ למינוי מזכירו האישי ישירות לתפקיד ראש התביעה הכללית בלא צינון מתוך תקווה שהלה יימנע מכתבי אישום (אך דומה שמנדלבליט החליט לאכזב אותו. אולי גם בעקבות לחץ ציבורי ודמוקרטי).

נתניהו מינה מפכ"ל ימני ודתי שגר בעבר בקריית ארבע כדי שישמש נאמנו האישי ונדהם לגלות שרוני אלשייך אינו מוכן לעגל למענו פינות. לכן הוא נהנה מהמצב הנורא שבו לא קיים מפכ"ל במשטרת ישראל לאורך קרוב לשנה. ונתניהו, נכנס אישית ובאמצעות חבר חנפים נרצעים בבכירי פרקליטות המדינה.

הכותרת המחרידה והכוזבת שהתנוססה מאחורי גבו בכנס החירום ההיסטרי ונוטף הרעל נגד אפשרות ממשלה בתמיכת המשותפת, קבעה שמדובר בממשלת מיעוט בתמיכת גורמים "תומכי טרור". ואתם יודעים מה עושים לתומכי טרור

זו רק רשימה חלקית. אבל בואו נתמקד במה שהתחולל בימים האחרונים. כי הפעם מדובר בסכנת נפשות.

הכותרת המחרידה והכוזבת שהתנוססה מאחורי גבו של הדמגוג המשסה בכנס החירום ההיסטרי ונוטף הרעל נגד אפשרות ממשלת המיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת, קבעה שמדובר בממשלת מיעוט בתמיכת גורמים "תומכי טרור". ואתם הרי יודעים מה עושים למי שתומך בטרור.

אגב, מסר התמיכה בטרור הכוזב והנורא, חוזר מפי נתניהו בכל מערכת בחירות. אך הפעם הוא מגיע לשיאים חדשים.

ומתחת לכותרת – הנואם: מנהיג שמבקש להקרין דימוי חזק ולאומי שפיו נוטף ארס לאומני וגזעני וכל דבריו מבטאים התקרבנות והסתה. הוא קבע בשפלות שאין כדוגמתה כי הרשימה המשותפת מבקשת להשמיד את המדינה.

זוהי הסתה מובהקת, ישירה ומשוללת עכבות. כך נראו לצערנו מנהיגים לאומניים ופאשיסטיים באירופה של אז או באמריקה הלטינית לפני 40 ו-50 שנים. אתם הרי יודעים מה צריך לעשות למי שמבקשים להשמיד אותנו, נכון?

חלקים מנאומו של נתניהו כבר אינם מצויים במתחם הויכוח הפוליטי. הם חרגו משם למתחם ההסתה הישירה. הוא כבר אינו מחמם את הגחלים. במידה רבה, הוא מלבה אותם. מצית את האש. מבעיר את הלהבה

חלקים מנאומו של נתניהו כבר אינם מצויים במתחם הויכוח הפוליטי. הם חרגו משם למתחם ההסתה הישירה. הוא כבר אינו מחמם את הגחלים. במידה רבה, הוא מלבה אותם. מצית את האש. מבעיר את הלהבה.

אני באמת חושש שחלילה וחס עלול להירצח עיתונאי ביקורתי או פעיל פוליטי. אני באמת חושש שחלילה וחס, עלול להירצח חבר כנסת מהרשימה המשותפת. אני באמת חושש שחלילה וחס ייערך ניסיון התנקשות במנהיג ממפלגת כחול-לבן.

אחריותו המוסרית של נתניהו לאלימות בחברה הישראלית היא ראשונה במעלה. יש לפעול בכל דרך חוקית ודמוקרטית כדי להביא לסיום שלטונו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

המאבק נגד הפגיעה בבעלי החיים המשועבדים במשקים נפרש על גבי מספר חזיתות. מבחינתי האישית – הייתי שמח מאד לו היינו כולנו עוצרים את האלימות כלפי קורבנות אלו, מעצם היותם קורבנות החשים כאב וצער ושאינם רוצים למות, אך אני יכול רק לשמוח על כך שיותר ויותר אנשים מפסיקים לצרוך מוצרים מן החי גם מתוך סיבות בריאותיות וסביבתיות.

אכתוב כאן היום על נגזרת אחת של החזית הסביבתית, נגזרת שהמפלצתיות שלה כמעט ובלתי ניתנת לתפיסה, ויש לכך סיבה טובה.

במהלך הבצורת הקשה של שנת 2015 בקליפורניה, התעשיה העיקרית שהואשמה היתה תעשיית הדגל של המדינה – תעשיית השקדים. מדובר באמת בתעשייה בזבזנית, יחסית, בכל הקשור למים. יש גבול! נאמר. הרי לא יתכן שבזמנים כל כך קשים של בעיה אמיתית במים, תעשיה אחת תמשיך להתנהל כאילו בעיה זו אינה קיימת.

יש גבול! נאמר. לא יתכן שבזמנים קשים של מצוקת מים, תעשית השקדים תמשיך להתנהל כרגיל. או-אז קמו פעילים למען בע"ח בזעם. הרי קיימת תעשייה בזבזנית הרבה יותר בקליפורניה – צמחי  האלפלפה להאבסת חיות במשקים

או-אז קמו פעילים למען בעלי חיים בזעם מוצדק. הרי קיימת תעשייה בזבזנית הרבה יותר בקליפורניה, אך היא נעלמת מהעין ומנסה שלא למשוך תשומת לב – תעשיית צמחי האלפלפא, המיועדים להאבסת חיות במשקים.

כן. כמובן. אתם צודקים. גם חלקינו אוכלים אלפלפא, ולא רק פרות. אבל כאן נכנס הנתון שהרבה פעמים פשוט נמחק מדיונים או ויכוחים בנושא הזה פשוט מכיוון שהוא לא יאמן – ישנם ענפי חקלאות שונים בהם המטרה העיקרית היא האכלת חיות משק ולא בני אדם. במקרה הזה, לדוגמא – סביר להניח שגם אם כל בני האדם יפסיקו לאכול אלפלפא מחר (מי מאיתנו שבכלל מכירים את הצמח הזה), תעשיית האלפלפא תוכל לסבול את הנזק הכלכלי יחסית בקלות. כל עוד מאכילים במוצריהם חיות משק, לא נשקפת סכנה לתעשייה.

כן. גם חלקינו אוכלים אלפלפא, ולא רק פרות. אבל כאן נכנס הנתון הלא יאמן – ישנם ענפי חקלאות שונים בהם המטרה העיקרית היא האכלת חיות משק ולא בני אדם

המחשבה הזו כאילו בלתי מתקבלת על הדעת. אנחנו רגילים לחשוב שבעלי החיים במשקים השונים ניזונים משאריות חקלאיות של בני האדם. אני אוכל את התירס עצמו, בזמן שהפרה אוכלת את הגבעול והעלים.

מי בכלל, בדעתו הצלולה, יחשוב על כך שיש אנשים שכל עיסוקם הוא לגדל אוכל עבור פרות שדינן להירצח? אבל כאן, אפילו מתחת למפלצתיות שבמכונת ההרג האחראית להשמדתם של מיליונים רבים בכל שנה, ישנה התשתית שלה – מפלצתית לא פחות ומאיימת על כולנו בבזבזנות שלה.

אתם לא צריכים שאיזה טבעוני יספר לכם את זה. המועצות השונות של הסויה בארצות הברית כותבות זאת בבירור – הלקוחות העיקריים שלנו הן תעשיות הבקר והעופות.

מי יעלה בדעתו שיש אנשים שכל עיסוקם גידול אוכל לפרות שדינן להירצח? אפילו מתחת למפלצתיות שבמכונת ההרג, האחראית להשמדת מיליונים בכל שנה, ישנה התשתית שלה – מפלצתית לא פחות ומאיימת על כולנו בבזבזנות שלה

גם רשתות בשר גדולות כמו ברגר קינג לוקחות חלק בסוג כזה של חקלאות, שפוגע ביערות הגשם ובמאזן האקולוגי, מעבר לפגיעה הברורה והאלימה בחיות המשק.

וזאת מבלי להזכיר פגיעה שניונית בחיות בר, שמושמדות על מנת לגדל חיות משק או על מנת לגדל את האוכל שלהן, כמו סוסי בר בארצות הברית או תנים ונשרים בארץ.

כשמדברים איתכם על שטחי חקלאות הולכים וגדלים, התורמים לפגיעה אנושה באדמה, לכריתת יערות ולהתחממות הגלובלית, הגיע הזמן להפסיק להאשים את הסלט ולהתחיל להאשים את ההמבורגר או הסטייק. יותר נכון – את מי שגידלו את הפרות ואת האוכל שלהן.

כשמדברים על שטחי חקלאות גדלים, התורמים לפגיעה אנושה באדמה, לכריתת יערות ולהתחממות הגלובלית, הגיע הזמן להפסיק להאשים את הסלט ולהתחיל להאשים את ההמבורגר או הסטייק. או את מגדלי הפרות ומזונן

סליחה על הביטוי השחוק, אך הוא מתאים מאד במקרה עליו אנו מדברים – תעשיית המוצרים מן החי היא גוף סרטני, אלים וחסר רחמים. היא יוצרת עוד ועוד תאים של עצמה – עוד ועוד קורבנות, מגדילה את שטחה, משעבדת כמות הולכת וגדלה של שטחים, ומבזבזת כמות הולכת וגדלה של משאבים. היא פוגעת בבריאות, בסביבה וכמובן – בבעלי החיים הלא אנושיים, וכמעט כל אספקט שלה הוא איום ונורא. למה כתבתי כמעט? הנה הסיבה:

בהפגנה האחרונה בה לקחתי חלק, פירטתי דרך מערכת הגברה עבור האנשים ברחוב את כל מערך הנזקים שתעשיה זו אחראית אליו. "אז מדוע חלקינו עדיין תורמים לתעשייה שמזיקה כל כך?" שאלתי, וכמו משמיים עבר לידי אבא לשתי בנות שאמר במהירות ובבוז מופגן כלפינו – "כי זה טעים", ובכך השלים את כל מה שרציתי לומר.

"אז מדוע חלקינו עדיין תורמים לתעשייה שמזיקה כל כך?" שאלתי, וכמו משמיים עבר לידי אבא לשתי בנות שאמר במהירות ובבוז מופגן כלפינו – "כי זה טעים". כל הנזקים האלו, כל האימה הזו, כל הנזק הזה, כי זה טעים

כל הנזקים האלו, כל האימה הזו, כל הנזק הזה, כי זה טעים. חייכתי ודמיינתי את אותו אבא מסביר לבנותיו שאל להן לאכול הרבה ממתקים כדי לא ללכת לרופא השיניים, ואין זה משנה כמה טעימים הממתקים. פרופורציות בדרישות שלנו הן דבר מעניין ולפעמים בלתי נתפס, בין אם של תעשיית החקלאות המגויסת עבור חיות המשק ובין אם בדאגות שלנו, שבגללן לא נאכל מאכל מסוים.

פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור וספרו השני - "חיה ללא תכלית" יצא בהוצאת רסלינג. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי