פרקליטות מחוז דרום הגישה היום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתבי אישום נגד ראשי המכינה הקדם-צבאית "בני ציון", בשל אחריותם למותם של עשרה מחניכי המכינה בנחל צפית לפני כשנה וחצי. כתבי האישום הוגשו נגד ראש המכינה יובל כאהן, ונגד מנהל התוכנית החינוכית של המכינה, אביב ברדיצ'ב, בגין המתה בקלות דעת ובגרימת חבלה חמורה.

בכל בוקר בדרכי לבית הספר אני חולף על פני האנדרטה לזכרו של צור אלפי ז"ל – בן המושבה מזכרת בתיה, שנספה באסון השיטפון בנחל צפית. האנדרטה מהווה עבורי תזכורת יום-יומית לאחריות הגדולה המוטלת עלי כמחנך.

בכל בוקר, בדרכי לביה"ס, אני חולף על פני האנדרטה לזכר צור אלפי ז"ל – בן המושבה מזכרת בתיה, שנספה באסון השיטפון בנחל צפית. האנדרטה היא תזכורת יום-יומית עבורי לאחריות הגדולה המוטלת עלי כמחנך

צור  ז"ל, אשר בשארית כוחותיו הצליח להציל את חברותיו למסע, לפני שנשטף אל מותו במי השיטפון הקטלניים, מדגים את כל הטוב, המחויב והערכי עליו אנו מכווינים בחינוך ילדינו. העצב, הבעתה, והבלבול שאחזה ברבים מאיתנו, כשממדי האסון והגורמים שהובילו עליו נחשפו, זכורה לי היטב.

הורים נותנים את אמונם, ומפקידים את היקר להם מכל בידיהם האחראיות של אנשי החינוך. אנו מחנכים את ילדינו לשאוף קדימה, להוביל ערכית ולעשות כמיטב מאמציהם לממש את יעודם האישי.

המכינות הקדם צבאיות מהוות סמל של תרומה למדינה, ערכיות ושאיפה למצוינות. הטובים/ות ביותר הולכים היום לפני שירותם הצבאי למכינות הקד"צ. ראשי המכינות, המנהלים והמדריכים הם אנשי החינוך הטובים ביותר – "יפי הבלורית והתואר" של עשייה ציונית במילניום השלישי.

למול האידיאליזציה של מפעל המכינות  – העובדה כי מותם של עשרת תלמידי המכינה היה יכול להימנע בקלות ע"י ראש המכינה יובל כאהן, מטלטלת את אמות הסיפין

למול האידיאליזציה של מפעל המכינות  – העובדה כי מותם של עשרת תלמידי המכינה היה יכול להימנע בקלות ע"י ראש המכינה יובל כאהן, מטלטלת את אמות הסיפין. "במעשיהם ובמחדליהם האסורים, גרמו הנאשמים למותם של עשרה מחברי הקבוצה ולחבלה חמורה של שני המועמדים לגיוס, בקלות דעת, וזאת כאשר הם נוטלים סיכון בלתי סביר …", נאמר בכתב האישום.

המוות המיותר לא נגרם בשל אסון טבע, תאונה או התערבות שמימית – מדובר בטרגדיה איומה מעשי ידי אדם. ניתן היה למנוע את האסון, פשוט צריך היה לבטל את מסלול הטיול שתוכנן לאותו היום. אילו המבוגרים האחראים, שתפקידם היה לדאוג לשלומם ולמוגנותם של משתתפי הטיול, היו נוהגים בשיקול דעת סביר האסון היה נמנע!

כמו בטרגדיה יוונית, גם בטרגדית מותם של חניכי המכינה בנחל צפית, ההיבריס  – חטא היוהרה – הוא זה שהוביל לאסון.

המוות המיותר לא נגרם בשל אסון טבע, תאונה או התערבות שמימית – מדובר בטרגדיה איומה מעשי ידי אדם. ניתן היה למנוע את האסון, פשוט צריך היה לבטל את מסלול הטיול שתוכנן לאותו היום

למרות סכנת השיטפון הברורה והמיידית, שהיתה ידועה למנהלי המכינה, ולמרות התרעות חוזרות ונשנות שהגיעו לידיעתם לפני הטיול ובמהלכו, ובכלל זה התרעות מגורמים בקיאים ומומחים בענייני סכנת הגשמים והשיטפונות באזור הטיול – יובל כאהן ראש המכינה, ואביב ברדיצ'ב מנהל התוכניות החינוכיות, לא ביטלו את הטיול שתוכנן באזור, ולא מנעו מהחניכים מלהיכנס לתוך ערוץ הנחל בו הם מצאו את מותם.

הידיעה על הגשת כתבי האישום, הזכירה לי את הפוסט שפרסם ראש המכינה יובל כאהן בפייסבוק לפני כשנה ועורר סערה תקשורתית גדולה. הפוסט פורסם מיד לאחר החלטת הפרקליטות על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע כנגדו.

כאהן כתב שם את השורות הבאות: "שמעתי אמש את הנאום של ביבי אחרי כתב החשדות. בעבר הנאום הזה היה עושה עליי פחות רושם. היום הרגשתי קצת הזדהות. הפכנו לחברה של תליינים". בפוסט חשף יובל את רגשותיו ומתח ביקורת חריפה כנגד התקשורת, האנשים שסבבו אותו, מערכת אכיפת החוק והחברה כולה: "…הפייסבוק הוא שם מתעתע. הוא מרוקן את הפנים מהתוכן שלהם. הופך את הפנים לריקות. למנותקות מהאדם. כשמו כן הוא. הספר שלקח לנו את הפנים. הוא הפך את כולנו לעיתונאים, שופטים, מבקרים, ומוציאים להורג…"

1007 מילים, בהן אין ולו משפט אחד של לקיחת אחריות, חשבון נפש, חרטה או בקשת מחילה. כאהן מאשים את סביבתו, את התקשורת, את המשטרה ואת מערכת אכיפת החוק. הוא מנסה במתק מקלדת לעמעם ולצמצם עובדה אחת פשוטה: עשרה מחניכי המכינה, מהטובים שבבני הארץ, טבעו למוות במשמרת שלו!

1007 מילים, בהן אין ולו משפט אחד של לקיחת אחריות, חשבון נפש, חרטה או בקשת מחילה. כאהן מאשים את סביבתו, את התקשורת, את המשטרה ואת מערכת אכיפת החוק, ומנסה במתק מקלדת לעמעם את חלקו

בסדרי העדיפות שהובילו את כאהן בהחלטותיו: האיתנות, העמידה במשימה, החוויה המחשלת, וה"יהיה בסדר", קדמו לאחריות הראשונית לה הוא מחוייב -היא הדאגה לשלומם וביטחונם של תלמידיו. לפי כתב האישום, כאהן התעלם מהאזהרות שקיבל מפני שיטפונות וכתב בהודעת וואטסאפ כי "זה ממש לא מעניין".

העמדתם לדין של ראשי המכינה, הינה תחילתו של מהלך לסגירת מעגל, בו המדינה מפעילה את סמכותה – באמצעות מערכת המשפט, כחלק ממעטפת האחריות של הריבון על ביטחונם ומוגנותם של האזרחים.

מיצוי הדין עם אלו שחטאו/פשעו, מחזיר לנו האזרחים את תחושת הביטחון במציאות היום יומית בה אנו חיים. אחריותם של אנשי החינוך לביטחונם ומוגנותם של התלמידים/ות היא הבסיס האתי להגשמתה של ה"אמנה" בין ההורים למערכת החינוך.

העמדתם לדין של ראשי המכינה, הינה תחילתו של מהלך לסגירת מעגל, בו המדינה מפעילה את סמכותה – באמצעות מערכת המשפט, כחלק ממעטפת האחריות של הריבון על ביטחונם ומוגנותם של האזרחים

האמון שנותנים ההורים במערכת החינוך – משמש כבסיס עליו נשענת ההתחייבות שבין האזרח למדינתו ובין המדינה לאזרחיה. כולנו נדרשים להפקיד את ילדינו, בכל בוקר, בגני הילדים ובבתי הספר. תפקידן של מסגרות אלו ללמד, להדריך, לכוון ולחנך. אולם, מעבר לתפקידים אלו – המשימה הראשונית והחשובה ביותר המוטלת על מסגרות החינוך היא לשמור ולהגן על ילדינו.

אחריות המחנכים למוגנותם של תלמידיהם אינה מסתכמת בשיעורי חברה העוסקים ברכיבה נכונה ובטוחה על אופניים חשמליים, זהירות בדרכים או הימנעות מצריכה ושימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים. אחריותנו רחבה, עמוקה ומשמעותית בהרבה.

קל לכעוס, להתנער ולהזדעזע מהדברים שפרסם בשעתו מנהל המכינה, יובל כאהן. ברגע אחד חרב עליו עולמו. איש חינוך מוכר ונערץ הפך ברגע אחד ל"אויב הציבור מס' 1", ולמי שנדרש להתמודד עם כתב אישום חמור מרובה סעיפים.

טרגדיה יוונית נפתחת ב"מעשה מביש", ממשיכה בסיבלו של הגיבור, ומסתיימת באישור מחודש של הערכים לאחר קתרזיס מזקק. אבל כאן, גם שנה וחצי לאחר האסון, יובל כאהן שעמד בראש המכינה לא חזר בו מדבריו, לא לקח אחריות, לא ביקש מחילה ממשפחות ההרוגים, ונראה שטרם עבר את תהליך בחינת הערכים ואישורם מחדש.

טרגדיה יוונית נפתחת ב"מעשה מביש", ממשיכה בסיבלו של הגיבור, ומסתיימת באישור מחודש של הערכים לאחר קתרזיס מזקק. נראה שכאן, גם שנה וחצי לאחר האסון, יובל כאהן טרם עבר את תהליך בחינת הערכים ואישורם מחדש

מנהיגות חינוכית אמיתית חייבת להישען על מחויבות בלתי מתפשרת ליצירת תנאים מוגנים – הן ברמה החיצונית והן ברמה הפנימית. תנאים המאפשרים לכל אחת ואחד מתלמידינו לצמוח ולהתפתח בסביבה מוגנת, בדיוק באופן המיוחד המתאים לכל אחת ואחד מהם/ן.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן.