בעוד פחות מחודש, ב־6 באוקטובר – יום אחד לפני יום השנה לאסון 7 באוקטובר – יפרוש מכהונתו ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון השופט עוזי פוגלמן, עם הגיעו לגיל 70.
את מקומו יירש השופט יצחק עמית, עדיין לא כנשיא קבוע של בית המשפט העליון, אלא כממלא מקום של ממלא מקום. פוגלמן זכה בתואר נוכח העובדה שהוועדה לבחירת שופטים מינתה אותו למשנה של אסתר חיות. עמית ייכנס לתפקידו נוכח הסטטוס שלו כ"וותיק השופטים" בעליון ביום פרישתו של פוגלמן.
ייקח עוד חודש, אולי חודשיים, לאחר אותו מועד ועמית ימונה לנשיא קבוע של בית המשפט העליון, על אפו ועל חמתו של שר המשפטים יריב לוין. פסק הדין של בג"ץ שניתן אתמול (ראשון), שלא הפתיע איש ושהיה ברור מלכתחילה מה תהיה השורה התחתונה שלו, הבטיח זאת.
לוין יעשה קולות שיהלכו על גבול המשבר החוקתי ויתלבט בקול רם אם לציית לפסק הדין, אבל בסופו של דבר לא תהיה לו ברירה
לוין יעשה קולות שיהלכו על גבול המשבר החוקתי ויתלבט בקול רם אם לציית לפסק הדין, אבל בסופו של דבר לא תהיה לו ברירה. אולי הוא אפילו יזכה את טקס השבעתו של עמית לנשיא בנאום מריר וקנטרני.
בשורה התחתונה, השופטים יעל וילנר, אלכס שטיין ועופר גרוסקופף קיבלו פה אחד את העתירה והורו לשר המשפטים לפרסם ברשומות את שמות המועמדים לנשיאות העליון. כלומר, את שמותיהם של השופטים יצחק עמית ויוסף אלרון.
על פי כללי השפיטה, הוועדה רשאית להתכנס רק בחלוף 45 ימים ממועד פרסום השמות כדי לאפשר לציבור להגיש התנגדויות לוועדה. בג"ץ הורה ללוין לכנס את הוועדה בסמוך לאחר תום המועד – ואם יציית, פירוש הדבר שהוועדה תבחר את עמית לכל המוקדם ב־7 בנובמבר, לאחר שיכהן כממלא מקום כחודש ימים.
שלושת השופטים, המדורגים במקטעים שונים של המדרג השמרני בעליון, הנחיתו על לוין את כל כובד משקל פסיקותיו של בית המשפט העליון מימים ימימה. זה לא פסק דין אקטיביסטי, אלא בדיוק ההפך מכך, זוהי פסיקה שמרנית למהדרין.
כל השופטים הדגישו כי רצונו של לוין למנות נשיא ושופטים רק ב"הסכמה רחבה" מבטא שאיפה מבורכת, בוודאי בעת מלחמה, אך שיקול זה אינו יכול לגבור על חובתו של השר לפעול, גם בהיעדר הסכמה כזו
וילנר התמקדה בחובתו של בעל הסמכות המיניסטריאלית להפעיל את סמכויותיו במהירות הנדרשת בנסיבות העניין, וכעת – 11 חודשים לאחר פרישתה של הנשיאה אסתר חיות – לא יכולה להיות מחלוקת שהסחבת שנוקט לוין היא מעבר לכל פרופורציה.
שטיין, המצטט פסיקה של בית המשפט משנות ה־60 ואילך, הדגיש כי לשר מותר אומנם להפעיל שיקול דעת ביחס לעיתוי כינוס הוועדה, אך סמכות הרשות הופכת לסמכות חובה בעת שמחדליו מביאים את המערכת שתחת אחריותו לסף חידלון.
כל השופטים הדגישו כי רצונו של לוין למנות נשיא ושופטים רק ב"הסכמה רחבה" מבטא שאיפה מבורכת, בוודאי בעת מלחמה, אך שיקול זה אינו יכול לגבור על חובתו של השר לפעול, גם בהיעדר הסכמה כזו. אחרת שר המשפטים נוטל לידיו זכות וטו דה פקטו בניגוד למנגנון שהמחוקק קבע, שנמנע מלתת לשר משקל עודף לעומת חברי הוועדה האחרים ביחס לזהות המועמדים המתמנים.
תגובתו של לוין לפסק הדין של בג"ץ היא המשכו של מופע הטנטרום ששר המשפטים מציג בניסיון לבלום את הוועדה לא רק מלעשות את מה שרוב רובה של חבריה דורשים לעשות, אלא את מה שהוא עצמו מחויב לעשות בתפקידו כשר הממונה על מערכת המשפט. ערימת השקרים והמניפולציות שהוא הצליח לדחוס בתגובה מזכירה את מורו ורבו בפוליטיקה הישראלית.
זה נראה כמו שיעור בסיסי בתורת ההשלכה בפסיכולוגיה. מי שניסה להשתלט באופן כוחני על הוועדה הוא לוין בעצמו, באמצעות שינוי חקיקה שביקש להפוך את מינוי השופטים להליך הנשלט על ידי פוליטיקאים
דף המסרים של לוין, שהודהד בהמשך על ידי חברים אחרים בקואליציה, היא כי פסק הדין "מנוגד לחוק מפורש וניתן תוך ניגוד עניינים חמור", וכי הוא מהווה "השתלטות כוחנית על הוועדה לבחירת שופטים ונטילת סמכויות השר בניגוד לחוק".
זה נראה כמו שיעור בסיסי בתורת ההשלכה בפסיכולוגיה. מי שניסה להשתלט באופן כוחני על הוועדה הוא לוין בעצמו, באמצעות שינוי חקיקה שביקש להפוך את מינוי השופטים להליך הנשלט על ידי פוליטיקאים.
פסק הדין דווקא אינו מנוגד לחוק מפורש, אך הימנעותו של לוין מלמלא אחר הציווי שבחוק, שלפיו "ראה שר המשפטים שיש צורך למנות שופט – יכנס את הוועדה", היא זו המנוגדת לחוק. ואשר לניגוד העניינים: אין למדינת ישראל בית משפט עליון אחר שאליו אפשר להעביר את הסמכויות במקרים כאלה.
לא בכדי ישבו בהרכב שופטים שאינם נציגי העליון בוועדה לבחירת שופטים. אך כשמוגשת עתירה, אין לבית המשפט ברירה אלא לדון. זה נקרא "חריג הצורך" בדיני ניגוד עניינים, וזה בכלל בהנחה שמקבלים את הטענה של לוין שהעליון נגוע בניגוד עניינים, כלומר שהאינטרס למנות נשיא בית משפט עליון במינוי קבע הוא אינטרס פרטי של השופטים ולא של כלל הציבור.
אולי זה מה שלוין מעדיף, מתוך חישוב שככל שבג"ץ יחייב אותו לממש את סמכויותיו המיניסטריאליות, כך יגברו סיכוייו לממש את תוכניות ההפיכה המשטרית שנבלמו אשתקד
לוין חתם את תגובתו באיום, שכבר הושמע מפיו, ולפיו "לא אוכל לעבוד עם נשיא שמונה באופן בלתי חוקי בידי חבריו, ושאינו לגיטימי בעיני ציבור עצום".
אם שר המשפטים יממש את איומו ואכן יימנע מלשתף פעולה עם עמית לאחר שימונה לנשיא, פירוש הדבר שלא ימונו נשיאים, סגני נשיאים ושופטים בכירים בערכאות השונות; לא ימונו שופטים במינוי בפועל, לא ימונו רשמים, לא ימונה נציב תלונות על שופטים, לא יוקמו ועדות פנימיות ולא יקודמו רפורמות; ואולי גם לא יתנהל כלל משא ומתן בין הסקטורים בוועדה לבחירת שופטים לטובת מינוי שופטים לכלל הערכאות. לוין מבטיח שיתוק מוחלט, שממנו יסבול הציבור כולו.
כמובן שדרך התנהלות כזו היא בלתי חוקית באופן בוטה, אפילו יותר מאשר הימנעותו ממינוי נשיא בית המשפט העליון. ברור גם שיוגשו עתירות שיחייבו אותו לפעול, וברור שבית המשפט, לאחר שיעשה כל שביכולתו כדי לאפשר לשר מוצא של כבוד מהסבך, יחייב אותו לעשות כן.
זה השלב ההתפתחותי, הלא בוגר במיוחד, שבו מצויים היחסים שבין הרשות המבצעת לרשות השופטת. ואולי זה מה שלוין מעדיף, מתוך חישוב שככל שבג"ץ יחייב אותו לממש את סמכויותיו המיניסטריאליות, כך יגברו סיכוייו לממש את תוכניות ההפיכה המשטרית שנבלמו אשתקד.
לוין ידע שאין לו סיכוי לזכות ברוב למועמדו לנשיאות, אלרון, וביקש לעשות שימוש בהסכמתו להתפשר בשביל להשיג כוח עודף ביחס לבחירת שופטי העליון החדשים
הבידול שערכו השופטים בפסק הדין בין החובה המוטלת על שר המשפטים להניע את תהליך בחירתו של נשיא לבית המשפט העליון לבין אי הטלת חובה מקבילה לפעול למען מינוי שני שופטים חדשים לעליון, עניינו בשאלת התוחלת.
מאחר שלשם בחירת נשיא לעליון די ברוב רגיל בוועדה, של חמישה מתוך תשעת חבריה, ברור שבמצב הדברים הנוכחי יש רוב לאחד המועמדים ויש תוחלת בהליך הבחירה. לעומת זאת, ביחס לבחירת שופטים לעליון קיים מבוי סתום, נוכח הדרישה לרוב מיוחד של שבעה מתשעת חברי הוועדה, בשל קיומו של בלוק הקואליציה הכולל את לוין, השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר.
גם הדיווח הבוקר (שני), לפיו ראש הממשלה בנימין נתניהו תומך ביוזמה לקבוע שגם לשם בחירת נשיא לבית המשפט העליון נדרש רוב מיוחד של שבעה חברי הוועדה לבחירת שופטים, לא יסייע ללוין: מהלך כזה מחייב שינוי חקיקה, והסיכוי של הקואליציה להעבירו בפרק הזמן שהכתיב בית המשפט העליון – אפסי. הוא גם יעורר מחדש את המחאה מימי ההפיכה המשטרית נוכח הפוליטיזציה הבוטה הגלומה בו והיותו בבחינת שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק.
הצעות הפשרה המגוחכות שהציע לוין לפוגלמן היו מבוססות על יצירת קשר בין מינוי נשיא לבחירת שופטים חדשים: לוין ידע שאין לו סיכוי לזכות ברוב למועמדו לנשיאות, אלרון, וביקש לעשות שימוש בהסכמתו להתפשר בשביל להשיג כוח עודף ביחס לבחירת שופטי העליון החדשים.
פסק הדין של בג"ץ, המפריד בין שתי הסוגיות, מסכל את תוכניותיו גם בהקשר הזה: נשיא העליון ימונה כעת, ובחירת שופטים חדשים לעליון תידחה להמשך – אולי אפילו לתקופה שאחרי סיום כהונתו של לוין
פסק הדין של בג"ץ, המפריד בין שתי הסוגיות, מסכל את תוכניותיו גם בהקשר הזה: נשיא העליון ימונה כעת, ובחירת שופטים חדשים לעליון תידחה להמשך – אולי אפילו לתקופה שאחרי סיום כהונתו של לוין כשר המשפטים, או של הממשלה כולה.
אם כך אכן יקרה, לוין ייזכר לא רק כשר המשפטים ההרסני ביותר שכיהן אי פעם, אלא גם כשלומיאל ביותר, מי שוויתר במו ידיו על אפשרות להותיר אחריו חותם כלשהו על דמותו של העליון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנובושת מושחתי בגצ בושת מושחתי הפרקליטות! אחד אחד עבריינים מוכחים כולל יועמשים!והקפלניסטים האנרכיסטים ימח שמכם הורסים כל חלקה טובה בדמוקרטיה ובבחירת העם הפטריוטי הערכי וישר ההליכות.
חטא הגאווה ושנאת החינם הרצחנית שלכם מחריבה את מדינת ישראל. אתם משתפי הפעולה החדשים עם האוייב!
מושחתים מטןרפים משנאה שורפי האסמים. רוקדים על דם חיילינו.
לכתב ההנכבד, בכובעו כשומר סף (והמון תודות על כך)
מר נתניהו הודיע שהוא תומך ביוזמת לוין לחוקק חוק שידרוש 7 מתוך 9 למינוי נשיא בימש העליון. אני יודע שאין לזה התכנות בלוח הזמנים למניעת מינוי השופט עמית
ועדיין
למר נתניהו יש הסכם ניגוד עניינים בתוקף, ובפסיקה
התמיכה שלו ביוזמת לוין חוצה את גבול ניגוד העניינים
דרעי מנוע מלשרת כשר גם בגלל השתק–שיפוטי
אולי תוכלו לכפות על הפסיכופת את הסכם ניגוד העניינים (היום הוא נראה לציבור כנייר טואלט)
אולי הגיע הזמן לשלוף את ההשתק השיפוטי נגדו, שהיום הוא כבר תיק עב כרס (החל מ'נכנסתי לאירוע')
ומי כמוך יודע איך אפשר למרר את החיים, ואולי להוציא לנבצרות את הסיכון הכי גדול לקיומנו בארצנו (על פי 300 ותיקי כל מערכות הבטחון לדורותיהם)