בעקבות התקיפה הנרחבת על איראן, ישראל ניצבת בפני רגע אסטרטגי נדיר להחלשת המשטר האיראני ולעצירת הגרעין. המהלך הזה מתלווה לדיווחים על מצבו הבריאותי הרעוע והמידרדר של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי בן ה-85, ומעלה שאלות בנוגע לעתיד המשטר.

בהקשר זה, מספר מועמדים בולטים ממתינים לאפשרות להנהיג את המדינה לאחר ח'אמנאי. המועמד המרכזי הוא בנו השני של ח'אמנאי, מוג'תבא ח'אמנאי.

מוג'תבא ח'מאנאי נחשב לדמות שנויה במחלוקת בכל הנוגע לתהליך הירושה האפשרי, בעיקר בשל החוויה השלילית עם השלטון המלוכני של משפחת פהלווי, שהודחה במהפכה האסלאמית. עם זאת, המשפחתולוגיה, הנפוטיזם הקיצוני, הסיאוב והשחיתות שנגועים בנימי המשטר, הפכו כבר מזמן לאידאולוגיה השלטת, ולפיכך נראה שההצעה לקדם את בנו של ח'אמנאי נועדה לניטרול קידומו של עלי  ח'ומייני, נכדו של המנהיג העליון.

מספר מועמדים בולטים ממתינים לאפשרות להנהיג את המדינה לאחר ח'אמנאי. המועמד המרכזי הוא בנו השני של ח'אמנאי, מוג'תבא ח'אמנאי, הנחשב לדמות שנויה במחלוקת בכל הנוגע לתהליך הירושה האפשרי

איראן, שבה מבנה של מועצות ומוסדות שלטוניים, מתיימרת לשדר מראית עין של יציבות מוסדית, אך מתרבים בה הסימנים למצוקה פנימית, לצד הלחץ החיצוני. ח'אמנאי נודע בקו שמרני ותקיף, ובשעה שהמדינה ניצבת בפני אתגרים רבים – שני מחליפיו הפוטנציאליים העיקריים צפויים להתבסס על אותם רעיונות יסוד. בראשם, כינון הגמוניה איראנית-שיעית במזרח התיכון על חשבונם של הסונים, וזאת תוך שימוש ביהודים ובישראל כאויב משותף, שבאמצעותו ניתן לגייס שכירי חרב מבין הערבים.

המשטר הרצחני והדכאני, אשר כופה ביד ברזל גרסה רדיקלית במיוחד של  האסלאם, עומד מול אתגרים משמעותיים בזירה הפנימית והחיצונית, כאשר כל סימן של חולשה עלול להוות אות למתנגדי המשטר מבפנים ומבחוץ.

בזירת הפנים, למרות אינדוקטרינציה של החברה האיראנית על ידי השלטונות – השחיתות והדיכוי השלטוניים והדתיים נותנים את אותותיהם על האזרחים. גם המצב הכלכלי הרעוע והרפתקאות המימון והחימוש של המשטר את המיליציות שלו בתימן, סוריה, לבנון ועיראק על חשבון האזרחים – מהווים סיבה למחאה.

איראן, כמדינה מרובת עדות, שואפת לשמר את ההגמוניה הפרסית ולהימנע ממרידות של אוכלוסיות לא-פרסיות, ולשם כך מתאמצת לשלב את חלקן במערכת הפוליטית והדתית שם. עם זאת, בהינתן האות, מיליציות המורכבות מבני עמים לא פרסיים ואשר חותרות לעצמאות, יחתרו לממש תכניות צבאיות ופוליטיות משלהם. אין זו יד המקרה שיום אחד בלבד לאחר התקיפה הישראלית באיראן, מיליציות בלוצ'יות הביאו להרג של 10 חיילים איראניים. הבעיה עם חולשה, במקרה האיראני, היא שניתן להריח אותה מרחוק.

אין זו יד המקרה, שיום אחד בלבד לאחר התקיפה הישראלית באיראן, מיליציות בלוצ'יות הביאו להרג עשרה חיילים איראניים. הבעיה עם חולשה, במקרה האיראני, היא שניתן להריח אותה מרחוק

כדי לשמר את המערכת האיראנית הקיימת צריכה איראן לנקוט ביד ברזל. וכך, בשנת 2024 לבדה, ביצעה איראן לפחות 400 הוצאות להורג של אנשי אופוזיציה, עיתונאים וגורמים שאיימו לפגוע אידיאולוגית, פוליטית או דתית בהגמוניה של המשטר, תוך האשמות בבגידה או בחילול הקודש.

מספר כולל של 93 איש נידונו לעונש מוות בחודש אוגוסט 2024 לבדו. זו אינה תופעה ייחודית לשנה זו. במהלך 2023 נרשמו כ-853 הוצאות להורג — המספר הגבוה ביותר מזה שמונה שנים.

בשלהי כהונתו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן קודמה תכנית בתקציב של כ-100 מיליון דולר, שמטרתה לחמש קבוצות מיעוטים אתניים באיראן שיערערו את יציבות המשטר האיראני. התוכנית ירדה מהפרק בתקופת הנשיא ברק אובמה, בשל חשש מתגובות זרות והקצנה של המשטר האיראני כלפי הקבוצות החמושות.

כמו כן, עלו חששות לגבי חוקיות התוכנית והתאמתה למדיניות האמריקאית באותה התקופה, במיוחד בהקשר של הסכם הגרעין עם איראן שממשל אובמה קידם ביתר שאת.

לצערנו, חלק מתוצאות ההחלטה העגומה שלא לפעול נגד המשטר הקיצוני הנוכחי השולט באיראן, היו התחזקות המיליציות השיעיות בלבנון, סוריה, עיראק, ותימן, לצד מיליציות סוניות נתמכות איראן כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי.

לצערנו, בין תוצאות ההחלטה העגומה לא לפעול נגד המשטר הקיצוני הנוכחי באיראן, היו התחזקות המיליציות השיעיות בלבנון, סוריה, עיראק, ותימן – לצד מיליציות סוניות נתמכות איראן כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי

שימור המשטר באיראן נחשב לערך עליון בעיני ההנהגה, ולרוב גובר בנקל על עקרונות דתיים ומוסריים בסיסיים. שהמשטר מוכן ליישם מדיניות גמישה ולעיתים סותרת עקרונות איסלאמיים, במטרה לשמור על יציבותו ושלטונו.

דוגמה לכך היא הפגיעה המתמדת בזכויות אדם וחירות הפרט, וכן קשר הדוק עם רוסיה וסין "הכופרות" ולעיתים גם עם "השטן הגדול" האמריקאי, בזמן שאלו מוצגים בימים כתיקונם על ידי המשטר כמדינות ש"מסכנות את האסלאם", "חסרות מוסר", "אימפריאליסטיות", "מופקרות", "עובדות אלילים" וכו'.

בעקבות התקיפה הישראלית, איראן ניצבת בפני מציאות ביטחונית חדשה, הנובעת משחיקת יכולות ההגנה המוגבלות ממילא שלה. תפישת הביטחון של איראן התבססה בשני העשורים האחרונים על מערך הטילים של זרועות הפרוקסי שלה, במטרה להרחיק מעצמה איומים ישירים.

עם זאת, בשל ההתפוררות הצבאית של חזבאללה וחמאס, איראן מוצאת עצמה חשופה כמעט לחלוטין בפני גלי תקיפה ישירים נגד סמלי שלטון, ובפני פגיעה אפשרית במתקני הגרעין והנפט. לראייה, מערכות ההגנה האוויריות, ובפרט ה-S300 המתקדמות, הושמדו כמעט כליל, לאחר שהמשטר השקיע בהן עלות מצטברת של מיליארדי דולרים.

מנגד, ראוי לזכור שאחד המרכיבים המרכזיים במדיניות האיראנית הוא נכונותה להקריב חיי אזרחים ומשאבים לשם השגת מטרותיה האסטרטגיות. כך למשל, במהלך מלחמת איראן-עיראק נשלחו ילדים איראניים עניים עם מפתחות פלסטיק לפנות שדות מוקשים, תוך הבטחה שאם הם ימותו הם יגיעו לגן העדן המובטח.

המשטר האיראני, כמו משטר חמאס, יהיה מוכן לשלם כל מחיר בהקרבת אזרחיו למען שימור המשטר, שעומד כערך עליון בעיני ההנהגה. עד עתה מי ששילם על מעשיו היו בעיקר שכירי חרב ערביים.

ישראל ניצבת מול חלון הזדמנויות צבאי ואסטרטגי חסר תקדים, ומן הראוי שתשקול בכובד ראש את השימוש בחולשות המובנות של המשטר באיראן וכן במהלכים צבאיים נוספים שינטרלו את יכולותיו בצורה משמעותיות. מהלכים שיבטיחו לה, ולמדינות האזור בכלל, הזדמנות ליציבות ולפיתוח אזוריים.

ישראל ניצבת מול חלון הזדמנויות צבאי ואסטרטגי חסר תקדים, ומן הראוי שתשקול בכובד ראש את השימוש בחולשות המובנות של המשטר באיראן ובמהלכים צבאיים נוספים לנטרול משמעותי של יכולותיו

אחרי עשרות שנים של "המערכה שבין המלחמות", הגיע זמן המלחמה. עלינו לדאוג לכך שהמלחמה, אשר נכפתה עלינו, תשמש הזדמנות לקידום סדר אזורי חדש שלא נתון לגחמותיהם ולמשאלותיהם של האייתוללות בטהראן.

רוני שלום הוא חוקר המזרח התיכון, מתמחה בתחום החוקים והדינמיקה של המזרח התיכון ומרצה במכללה האקדמית רמת גן. בנוסף, הוא פעיל בעמותות לסיוע כלכלי "פעמונים" ו"יזמות יש עתיד".