בראשית החודש (5.11) אושר בכנסת חוק המסמיך את מנכ"ל משרד החינוך לפטר בהליך מהיר וללא הודעה מוקדמת מורה ש"עשה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור", או "פרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור".

מהלך זה התרחש במקביל לסערה סביב נאומו של עמוס שוקן בו הזכיר את המילים הנפיצות "אפרטהייד" ו"נכבה" והאשים את ישראל בכך שהיא "נלחמת בלוחמי החופש הפלסטינים שישראל מכנה טרוריסטים". מה הקשר בין דבריו של שוקן לחוק החדש ומה השלכותיו על מערכת החינוך?

מה הקשר בין דבריו של שוקן לבין החוק החדש שאושר בכנסת, המאפשר לפטר בהליך מהיר וללא הודעה מוקדמת מורה שהביע הזדהות, שיבח או עודד לכאורה מעשה טרור – ומה השלכותיו על מערכת החינוך?

נניח שלבקשת תלמידים מתקיים דיון בשיעור אזרחות על דבריו של שוקן. ולמה "נניח"? מכיוון שקשה לדמיין מצב שהמורה מסכימה לדון בנושא כה רגיש, כשהיא יודעת שהסיכוי שהשיעור לא יתפוצץ ושהיא לא תמצא את עצמה מותקפת על ידי תלמידים והוריהם או בשיחת בירור, הוא זהה לסיכוי שהממשלה תעשה מאמץ אמיתי לסיים את המלחמה בקרוב ולהשיב את החטופים.

הסיכוי הזה היה נמוך עוד לפני חקיקת החוק, וכעת הפך לכמעט אפסי, במיוחד לנוכח זה שהפרשנות של "טרור" בממשלה הנוכחית היא מאוד רחבה. למשל, ביולי 2023 שר החינוך, יואב קיש, הגדיר את ההפגנות נגד המהפכה המשפטית כ"טרור".

שאלה נוספת שכדאי לשאול היא, באיזו מידה ניתן לקיים דיון על דבריו של שוקן, אם מושגים שהזכיר כמו אפרטהייד ונכבה אינם נהירים לתלמידי ישראל, כיוון שמורים נמנעים מלעסוק בהם. האם דיון בהם גם ייחשב לתמיכה בטרור?

חוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2016  מבהיר את הצורך לדון בכיתות בנושאים שנויים במחלוקת, ומתיר למורים לנקוט עמדה בנושאים אלה, ובלבד שאינם מציגים אותה כמחייבת, ומאפשרים הבעת מגוון עמדות.

למרות זאת, דיון בכיתה בדילמות הקשורות בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובאופי המדינה נתפס בציבור כמעט כעבירה, מה שמשתיק מורים רבים לאזרחות.

אמנם בכל העולם אקלים פוליטי מקוטב מרתיע מורים מדיונים בנושאים שנויים במחלוקת, אבל בישראל מתרחש מזה עשור תהליך השתקה ממוסד בין היתר על ידי חוקים כמו "חוק הנכבה", "חוק שוברים שתיקה" וחוקים אחרים שהוצעו בשנים האחרונות. זאת לצד פרקטיקות אחרות ובהן שימועים לאנשי חינוך (דוגמת אדם ורטה, מאיר ברוכין, מנהלי בית הספר הריאלי בחיפה).

הסיכוי לדיון בנושא היה נמוך עוד לפני החוק, וכעת הפך כמעט אפסי. בעיקר כשהפרשנות של "טרור" בממשלה הנוכחית מאוד רחבה. ביולי 2023, למשל, שר החינוך קיש הגדיר הפגנות נגד המהפכה המשפטית כ"טרור"

מצב המלחמה מחמיר את ההשתקה. על המסרים של משרד החינוך למורי האזרחות בזמן המלחמה ניתן ללמוד מהצעת מערכי "שיעורי חוסן בשעת חרום" ומחוזר מפמ"ר אזרחות תשפ"ה. מערכי השיעור כוללים נושאים כמו: "אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת", הכרזת העצמאות והקשר שלה לאירועי השעה, מעורבות חברתית ואזרחית, סמכויות המדינה בשעת חירום, סמלי המדינה, "פייק ניוז", בחירות בזמן מלחמה, יהדות התפוצות והמלחמה, ו"ביחד ננצח", העוסק בממשלת אחדות לאומית.

בפירוט ההנחיות של כל אחד מאלה לא ניתן למצוא התייחסות לדיון בדילמות ומחלוקות אודות המציאות, והדגש העיקרי הוא על חוסן ואחדות. ברוח זו כתוב גם חוזר המפמ"ר שפורסם למורים בתחילת שנת הלימודים (תשפ"ה), שמתמקד בעניינים פדגוגיים (כמו דרכי ההיבחנות בבגרות), ומתייחס לעבודת המורים לאזרחות כ"שליחות הנובעת מהרצון למציאת המכנה המשותף ואיחוי השברים". אך בולט היעדר התייחסות להתמודדות עם מגוון קולות בכיתה, לקשיים שיצופו ולדרכי תמיכה במורים שיצטרכו לקיים דיונים מורכבים.

הדגש על "מציאת המכנה המשותף" אמנם חשוב בעת הזו, אך באופן שבו הדבר נעשה, המסרים וההנחיות של משרד החינוך דוחקים את הפלורליזם שראוי שיתקיים בבתי הספר במדינה דמוקרטית.

התנהלות זו מהדהדת את מושג ה"אזרחות הלוחמנית" של פרופ' סיגל בן פורת (2006), שלפיו בעת מלחמה היחסים בין האזרח למדינה מצטמצמים לקשר המבוסס על הישרדות משותפת, תוך צמצום שלושה מרכיבים של אזרחות דמוקרטית: השתתפות אזרחית המתמקדת בתרומה למאמץ המלחמתי, פלורליזם שנדחק לטובת אחדות לאומית, וגבולות הדיון הציבורי שמצטמצמים כשביקורת על השלטון או הצבא נתפסת כאיום.

מצב המלחמה מחמיר את ההשתקה. הדגש על "מציאת המכנה המשותף" אמנם חשוב בעת הזו, אך באופן בו נעשה – מסרי וההנחיות משרד החינוך דוחקים את הפלורליזם, שראוי שיתקיים בבתיה"ס במדינה דמוקרטית

בעת מלחמה, מודל האזרחות הלוחמנית משתקף גם במערכת החינוך, המבטאת אחדות לאומית תוך ויתור על חינוך דמוקרטי וחשיבה ביקורתית. תהליך זה מתחיל בפעילויות הלא פורמליות ומחלחל לתוכניות הלימודים הרשמיות.

אם כן, ונוכח האקלים הפוליטי שצמצם את הדמוקרטיה בבתי הספר עוד לפני המלחמה, מה הסיכוי שמורים אכן יוכלו לקיים דיון משמעותי בכתה, שמובעות בו עמדות שונות ונבחנות לעומקן?

אולי השורות הבאות מתוך שיר שמופיע במערכי שיעור שפרסם ארגון "זהות", הנהנים מחסות ותמיכה רשמית של משרד החינוך יספקו תשובה:

"אם אני בשבי, אם נחטפתי
אל תעשו שום עסקאות
לא בשביל זה הקרבתי
לא לשחרר אף מחבל למעני
הניצחון יותר חשוב".

ד"ר עירית הרבון היא ראשת החוג לחינוך במסלול האקדמי המכללה למינהל וחוקרת סוגיות הקשורות בחינוך, אזרחות ודמוקרטיה בישראל.