התכנסותה של הוועדה לבחירת שופטים אתמול (ראשון) ללא שלושת נציגי הקואליציה – שני שרים וחבר כנסת – היא רגע קשה ויוצא דופן בתולדות הליכי מינוי שופטים בישראל.
החרמת ישיבתה של הוועדה לבחירת שופטים, דווקא ברגע שבו היא מתכנסת לבחירת נשיא לבית המשפט העליון – ועוד בנסיבות החריגות שנוצרו במערכת המשפט בשנתיים האחרונות – מכתימה מבחינה ציבורית את ההליך ואת נסיבות כניסתו של השופט יצחק עמית לתפקיד הרם.
חשוב להבהיר: הכתם הוא במישור הציבורי בלבד, ואולי רק במבט היסטורי, ונובע מהטעם המר שנוצר בעקבות האקט של שר המשפטים יריב לוין, השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר, שהחליטו להחרים את הדיון.
בשעתיים הראשונות פירט השופט עמית באריכות את תשובותיו לכל הטענות שהועלו בעניינו, והשיב לשאלות חברי הוועדה. בסופו של דבר קיימה הוועדה שתי הצבעות, ובשתיהן התקבלה ההכרעה פה אחד
מבחינה משפטית, עמית נבחר לנשיא כדת וכדין, ואין ולו צל צלו של פגם הן בהוראת בג"ץ לכנס את הוועדה עד אמש במטרה להצביע על המינוי; הן בהחלטה להתכנס אף ללא התייצבות שר המשפטים, יו"ר הוועדה; והן בניהול הישיבה וההצבעות בהרכב חסר מאוד של הוועדה.
מבחינה חוקית, הוועדה לבחירת שופטים רשאית להתכנס כאשר רוב חבריה מתייצבים. מתוך תשעת החברים, התייצבו שישה לדיון אתמול, שהתקיים באופן חריג בלשכת מנהל בתי המשפט ולא אצל שר המשפטים כמקובל. הוועדה קיימה דיון במשך שעות ארוכות, אך רק שעתיים מתוכו הוקדשו לבחירת נשיא ומשנה לנשיא, והיתר באופן מפתיע למינוי שופטים לבתי המשפט השלום והמחוזיים.
בשעתיים הראשונות, כאמור, פירט השופט עמית באריכות את תשובותיו לכל הטענות שהועלו בעניינו, והשיב לשאלות חברי הוועדה. בסופו של דבר קיימה הוועדה שתי הצבעות, ובשתיהן התקבלה ההכרעה פה אחד: עמית נבחר לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. השופט נעם סולברג נבחר לתפקיד המשנה לנשיא העליון.
הסדר ההיסטורי הושב על כנו, וגם עקרון הסניוריטי עודנו עומד על רגליו. מאז פרישתה של אסתר חיות מכהונתה, באוקטובר 2023, שבוע וחצי אחרי השבת השחורה של 7 באוקטובר, לא כיהנו בעליון נשיא קבוע, ואף לא משנה לנשיא קבוע. זאת משום שעוזי פוגלמן, ששימש משנה של חיות עד פרישתה, הוזז אוטומטית לעמדת ממלא מקום הנשיא.
ואז הגיעה הפצצה שהטיל לוין: "כל עוד לא נבחר נשיא בהליך תקין על פי חוק, לא ניתן יהיה לבצע פעולות הדורשות עבודה משותפת בין נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים"
בכל אחת מההצבעות השתתפו חמישה בלבד, כמובן. עמית יצא מהחדר בשלב ההצבעה על נשיא, סולברג יצא בשלב ההצבעה על משנה לנשיא. בהתעלם מהאווירה הבלתי חגיגית בעליל ששרתה על האירוע, בסופו של דבר המהלך נעשה. בסיבוב הזה שלטון החוק ניצח. שר המשפטים נחל כישלון מוחץ.
זה כמובן לא סוף הסיפור מבחינת לוין. כמו מהמר נואש השוקע עוד ועוד בחובות, הוא מכפיל שוב את ההימור. הוא יכול היה לעשות חישוב של פוליטיקאי בוגר, להבין שהפסיד, לשתף פעולה עם נשיא העליון החדש ולהביא בכל זאת הישגים לצד האידיאולוגי שהוא מתיימר לייצג. במקום זאת הוא הוציא שתי הודעות רושפות, האחת בשם קבוצת חברי הקואליציה בוועדה, והשנייה בשם עצמו.
"אנחנו לא השתתפנו בדיון", הודיעו לוין, סטרוק וקרויזר. "בחירת נשיא לעליון בשעה שמרחפת עננה כבדה ביחס להתנהלותו, ומבלי שקוימה החובה הבסיסית לקיים בדיקה מקצועית ואובייקטיבית באשר לאותן טענות, היא חרפה מוסרית, מנוגדת לכל כללי המנהל התקין ומדיפה ריח עז של אכיפה בררנית".
חמורה מכך הייתה הודעתו האישית של לוין במכתב ששיגר אמש למנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל. "הליך בחירת נשיא בית המשפט העליון מכוח צווי בג"ץ, הוא הליך פסול מיסודו ובלתי חוקי. צר לי מאוד על הנזק שכבר נגרם ושעתיד להיגרם למערכת המשפט כתוצאה מההתנהלות הכוחנית והבלתי חוקית של שופטי בג"ץ ושל חברים בוועדה לבחירת שופטים".
ללוין אין סמכות להחליט באופן חד־צדדי כי הוא אינו מכיר במי שנבחר כדין לתפקידו. זוהי הפיכה משטרית פשוטו כמשמעו, כאילו היו קמים כעת אזרחים ומודיעים כי אינם מכירים בממשלת ישראל
ואז הגיעה הפצצה שהטיל לוין: "כל עוד לא נבחר נשיא בהליך תקין על פי חוק, לא ניתן יהיה לבצע פעולות הדורשות עבודה משותפת בין נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים. לפיכך, הנני להודיע באופן חד משמעי כי איני מכיר בשופט עמית כנשיא בית המשפט העליון".
הודעתו זו של לוין, המבשרת על תוכנית הפעולה שלו מעתה והלאה ביחס לעבודה מול מערכת בתי המשפט, היא גם בלתי חוקית וגם לוקה בסתירה פנימית חריפה.
ללוין אין סמכות להחליט באופן חד־צדדי כי הוא אינו מכיר במי שנבחר כדין לתפקידו. זוהי הפיכה משטרית פשוטו כמשמעו, כאילו היו קמים כעת אזרחים ומודיעים כי אינם מכירים בממשלת ישראל, והיא מבחינתם אינה קיימת ואין לה שום סמכות.
אם שר המשפטים אכן מתכוון לפעול בהתאם לחוק, כפי שהוא חוזר ואומר בכל הזדמנות, הוא צריך להכיר בכך שהוועדה התכנסה בהתאם לפסק דין של בג"ץ. הוא צריך להכיר בכך שההצבעה נעשתה בהתאם לסמכות הפורמלית הקבועה בחוק.
האופן שלוין בוחר לפעול אינו רק ילדותי ובלתי חוקי, אלא גם מתנגש עם המציאות עצמה. עד היכן יוכל לוין להכחיש את עצם כהונתו של עמית כנשיא?
אם יש לו טענות באשר לחוקיות המהלך – ובכן, הכתובת היא בג"ץ. הדרך פתוחה בפני לוין להגיש עתירה, ולדרוש שקביעת הוועדה לבחירת שופטים למנות את עמית בטרם נעשתה בדיקה מלאה של כלל ההסתייגויות שהועלו לגביו, תתבטל.
האופן שלוין בוחר לפעול אינו רק ילדותי ובלתי חוקי, אלא גם מתנגש עם המציאות עצמה. עד היכן יוכל לוין להכחיש את עצם כהונתו של עמית כנשיא? הוא יתייחס לפסקי דין של העליון שעמית חתום עליהם כאל פיסת נייר שאיננה פסק דין? רק בענייני בג"ץ או גם בפסקי דין אזרחיים ופליליים?
האם הוא יתייחס אל יוסף אלרון כאל הנשיא האמיתי של העליון? הוא יתייחס אל עמית כאל ממלא מקום הנשיא, כפי שהיה עד אתמול, או ישנמך אותו לדרגת שופט מן המניין?
מה שמדהים יותר מכל הוא שלוין אינו מהסס לסתור את עצמו בהשמיעו את אותה עמדה ממש. רק אמש הוא שב והצהיר שאין כל דחיפות במינוי נשיא קבוע לבית המשפט העליון, מאחר ש"בידי ממלא המקום הנשיא מצויות כל סמכויות הנשיא".
אם לדעת לוין עמית החזיק כדין בתואר ממלא מקום הנשיא עד אתמול, ומינויו לנשיא הוא בלתי חוקי, משמעות הדבר שהוא עדיין מחזיק בתפקיד ממלא מקום הנשיא, ובידו מצויות ממילא כל סמכויות הנשיא
במילים אחרות, עמית החזיק עד עתה ממילא בכל הסמכויות של נשיא, מתוקף תפקידו כממלא מקום הנשיא במהלך שלושת החודשים האחרונים (מאז פרישתו של פוגלמן). אך באותה נשימה טוען לוין: "כל עוד לא נבחר נשיא לבית המשפט העליון בהליך תקין על פי חוק, לא ניתן יהיה לבצע פעולות הדורשות עבודה משותפת בין נשיא העליון ושר המשפטים". הטענות הללו אינן מתיישבות זו עם זו.
אם לדעת לוין עמית החזיק כדין בתואר ממלא מקום הנשיא עד אתמול, ומינויו לנשיא הוא בלתי חוקי, משמעות הדבר שהוא עדיין מחזיק בתפקיד ממלא מקום הנשיא, ובידו מצויות ממילא כל סמכויות הנשיא. מדוע אם כך נמנע לוין מלשתף פעולה עם עמית עד עתה בכל החודשים האחרונים? ומה מונע ממנו לשתף עמו פעולה מכאן והלאה, אפילו אם הוא רק ממלא מקום?
האיום הזה של לוין משמעו שכל הפעולות הדורשות החלטה משותפת של השר והנשיא לא יתקיימו: לא ימונו נשיאים, סגני נשיאים ושופטים בכירים בכל ערכאות השיפוט ברחבי הארץ; לא יובא מועמד מטעם השר והנשיא לתפקיד נציב תלונות הציבור על שופטים; לא יתמנו רשמים לבית המשפט העליון ולבית הדין הארצי לעבודה; לא ימונו שופטים לוועדות שחרורים, ועוד.
טוב היה אם מי ממקורביו הפוליטיים של לוין היה אוחז בדש מעילו, מנער אותו מעט, ומפציר בו לחשב מסלול מחדש. אך נראה שאין טעם להתאמץ: שר המשפטים לכוד בין חומות אישיותו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומישהו הגדיר את זה בתגובות לפני כמה ימים: לוין הוא הכלב ששוגר על ידי נתניהו לתקוף את מערכת המשפט. העניין הוא שזה כלב שנוהג לרוץ לתוך קירות. את הבום המהדהד שמענו אתמול. כמה בומים כאלה עדיין צפויים לנו?