בסדרה המצוינת "מתחת לבלטות" (כאן 11) מקדיש שאול אמסטרדמסקי פרק לנושא הדיור בחברה הערבית. בפרק מתואר מעבר של משפחות ערביות לערים וישובים יהודים. לדברי המרואיינים בפרק, בבאר שבע 30% מהזוכים במכרז בשכונת "רקפות" הם ערבים, ובכפר ורדים מחצית מהבתים בשכונה החדשה הם בבעלות ערבית.

מגורים של ערבים ויהודים באותו ישוב כבר מזמן אינם מוגבלים לערים המעורבות ההיסטוריות, כדוגמת חיפה, לוד ועכו. יותר ויותר ערים וישובים יהודים הופכים למעורבים. עפולה, כרמיאל, חריש, נהריה וערים נוספות נמצאות בתהליך של הפיכה לערים מעורבות, או "מתערבבות", כפי שהן מכונות במחקר.

מגורי ערבים ויהודים באותו ישוב כבר מזמן אינם מוגבלים לערים המעורבות ההיסטוריות, כדוגמת חיפה, לוד ועכו. ערים וישובים יהודים רבים הופכים מעורבים. עפולה, כרמיאל, חריש, נהריה וערים נוספות "מתערבבות"

נצרת עילית היא העיר ה"מתערבבת" הראשונה. היא הוקמה כעיר יהודית בגוש נצרת כחלק מייהוד הגליל. תושבים ערבים מהסביבה היגרו אל העיר לאורך כמה עשורים. כיום שיעור הערבים בעיר, ששינתה את שמה ל"נוף הגליל", עומד באופן רשמי על שליש, וממשיך לטפס מעלה. בערים המעורבות ההיסטוריות מתקיים במקביל תהליך הגירה פנימי של תושבים ערבים משכונות ערביות לשכונות יהודיות, דוגמת שכונת כרמל צרפתי בחיפה.

מגמה זו של התערבבות קשורה לצמיחתו של המעמד הבינוני בחברה הערבית, ולהשתלבות של האזרחים הערבים באקדמיה, במערכות הציבוריות (בייחוד מערכת הבריאות), במסחר ובתעשייה. המעבר לערים היהודיות נובע, בין השאר, מהרצון להתפתח מבחינה אישית, להתרחק מהמשפחה המסורתית ולהשתלב בחברה הישראלית.

בנוסף, קיימים גורמים הדוחפים את התושבים הערבים אל מחוץ ליישובי האם שלהם, גם במקרה שהיו רוצים להישאר לגור שם.

הישובים הערביים צפופים וחסר בהם היצע דיור. לנוכח זאת, מחירי הדיור בישובים אלה גבוהים מאוד. המדינה לא מקדמת תכניות מתאר לישובים הערביים, לא בונה ישובים ערביים חדשים ולא מרחיבה את הקיימים. זוגות צעירים שכן בונים, נאלצים לעשות זאת באופן לא חוקי ומסתכנים בצו הריסה. בנוסף, יש להם בעיה לקחת משכנתה מהבנק בגלל שמרבית הקרקעות שייכות במשותף לבני אותה משפחה.

"היום כבר אין קרקעות ואופציות כמו פעם לבנות מעל הבית של ההורים", אומר ב"מתחת לבלטות" יועץ המשכנתאות ג'אד סלימן, "אם אני חוצה את הכביש לכרמיאל אני יכול לקנות דירה חדשה מהניילון עם התנאים הכי טובים מבחינת משכנתה".

למצוקת הדיור מתווספים גורמים נוספים, הדוחפים את המשפחות הערביות לקנות בית מחוץ לישוב: הרמה הירודה של השירותים המוניציפליים, המחסור בפארקים ובגנים ציבוריים, האשפה הנערמת ברחובות, הפשיעה הגוברת והביטחון האישי שהולך ומתדרדר. בשנים האחרונות החיים בישובים הערביים הופכים ליותר ויותר קשים ומסוכנים.

למצוקת הדיור מתווספים גורמים נוספים, הדוחפים את המשפחות הערביות לקנות בית מחוץ לישוב: רמת השירותים המוניציפליים הירודה, המחסור בפארקים ובגנים ציבוריים, האשפה ברחובות, הפשיעה הגוברת ועוד

"אין שבוע שלא שומעים על מקרה רצח במגזר", אומרת סבאח אבו טהא שעברה מתל שבע ללהבים, "חשוב לי השקט הנפשי שאותו אני יכולה להבטיח לי ולמשפחתי רק בישוב הזה. בישוב אחר בדואי לא הייתי יכולה לתת את השקט לילדים".

במציאות של סכסוך לאומי מתמשך, וחוסר הכרות של מרבית היהודים עם השפה והתרבות הערבית, הגירה של ערבים לערים יהודיות נחווית כמאיימת עבור חלק מהתושבים.

בכרמיאל, השמירה על "הצביון היהודי" של העיר היוותה סוגיה מרכזית בבחירות המוניציפליות האחרונות. העיריות בערים המעורבות החדשות מתייחסות לתושבים הערבים כאל תושבים שקופים, ומונעות מהם שירותים בשפתם. למשל, בנוף הגליל, שבה קרוב למחצית מהילדים הם ערבים, לא הוקם עד היום בית ספר ערבי. זוהי מדיניות שמטרתה לצמצם את נוכחות הערבים במרחב הציבורי ואת המשך הגירתם לערים אלה.

מעבר לכך שמדיניות זו לא השיגה את מטרתה (עובדה שההגירה ממשיכה), יש בה החמצה של הזדמנות חשובה. העיר "המתערבבת" החדשה יוצרת אפשרות להכרות בין תרבויות ולשבירה של חומות הניכור והדעות הקדומות ביו יהודים וערבים. בשונה מהערים המעורבות ההיסטוריות, אין בה חלוקה לשכונות יהודיות וערביות. מתקיים בה מפגש יומיומי בין שכנים ערבים ויהודים שגרים באותו רחוב, ואף דלת מול דלת באותו בניין. ההכרות הבין אישית היא הדרך הטובה ביותר לערער עמדות גזעניות ולפוגג דעות קדומות. זו כנראה אחת הסיבות לכך שאירועי מאי 2021 האלימים פסחו על הערים המעורבות החדשות.

דרושה לנו מדיניות חדשה, שרואה את היתרון בגיוון ובמפגש הבין תרבותי, וכיצד הם מעשירים ומצמיחים את העיר. יש לקדם אינטגרציה בין שתי הקהילות, ולייצר מפגשים חיוביים ביניהן כדי לפוגג את החשש והניכור. חשוב לתגבר את לימודי השפה הערבית בקרב התלמידים היהודים, והשפה העברית בקרב הערבים, כדי לייצר גשר תרבותי. יש להנגיש את השירותים המוניציפליים לאוכלוסייה הערבית, לתת לה מענים בשפתה בחינוך ובתרבות, ולדאוג ליצוג הולם שלה בקרב עובדי העירייה.

ההכרות הבינאישית היא הדרך הטובה ביותר לערער עמדות גזעניות ולפוגג דעות קדומות. זו כנראה אחת הסיבות שאירועי מאי 2021 האלימים פסחו על הערים הללו. דרושה מדיניות שרואה את היתרון בגיוון

במקביל, המדינה צריכה לפתור את מצוקת הדיור בישובים הערבים. לקדם תכניות מתאר ובנייה חדשה; לבנות לא רק שכונות מגורים, אלא גם פארקים ומבני ציבור; לפתח אזורי תעשייה ומסחר כדי שלרשויות המקומיות הערביות תהיה הכנסה עצמאית מארנונה; להלחם בפשיעה ולהחזיר את הבטחון לרחובות.

בשנים הקרובות יותר ויותר ערים וישובים יהודיים יהפכו למעורבים. זהו מרחב חדש לחיבור ואינטגרציה בין ערבים ויהודים בישראל. נדרשת מדיניות ממשלתית שמזהה את ההזדמנות ההיסטורית הזו ומממשת אותה.

ניר רובין סירקין הוא מנהל מיזם ערים ואזורים משותפים בעמותת "יוזמות אברהם" ותושב נוף הגליל.