כבוד ויקר בזירה המשפטית לא נוספו לבית המשפט העליון בפסק הדין שניתן ביום חמישי האחרון בעתירה בעניין חובת ישראל לספק חשמל לרצועת עזה.
זהו אחד מפסקי הדין שאינם הולכים בשום תלם – לא בדרך שבה המוסדות הבינלאומיים מפרשים את חובותיה של ישראל בהתאם למשפט הבינלאומי, ולא בדרך שבה משרד המשפטים ובית המשפט העליון עצמו מנתחים את הנורמות הבינלאומיות.
פסק הדין נחתם ופורסם זמן קצר לאחר תום הטקס שהתקיים בשבוע שעבר בבית הנשיא, בו הושבע השופט נעם סולברג למשנה לנשיא בית המשפט העליון. זהו פסק הדין הראשון שעליו חתם סולברג כמשנה לנשיא, וכנראה שלא במקרה.
ההחלטה מסמנת שתי מגמות משמעותיות שיש יסוד להניח שהן חלק מהאג'נדה של סולברג בשנים הבאות – שנות כהונתו כמשנה לנשיא, ובהמשך גם כמיועד לנשיא העליון, עד לפרישתו בעוד כשבע שנים
ההחלטה מסמנת שתי מגמות משמעותיות שיש יסוד להניח שהן חלק מהאג'נדה של סולברג בשנים הבאות – שנות כהונתו כמשנה לנשיא, ובהמשך גם כמיועד לנשיא העליון, עד לפרישתו בעוד כשבע שנים.
המגמה האחת היא התנערות של מדינת ישראל מחובותיה בהתאם למשפט הבינלאומי, תוך שינוי כמעט בהינף יד של כללי יסוד שנטבעו בעשרות שנים של פסיקת העליון, בהתאם לצורך הפוליטי והמדיני; השנייה היא צמצום בהיקף התערבותו של בג"ץ בפעולות הממשלה בתחום הביטחוני, באמצעות הרחבתה המחודשת של דוקטרינת האי-שפיטות.
העתירה הוגשה לפני כחודש, בדרישה לביטול החלטת שר האנרגיה אלי כהן להפסיק את אספקת החשמל לרצועת עזה, בנימוק שההחלטה עלולה לפגוע בסיכוי להחזיר את החטופים השבויים בידי חמאס. העותרים הם חטופים שהושבו לישראל ובני משפחותיהם של חטופים, חיים ומתים, שעודם מוחזקים ברצועת עזה.
לאחר הגשת העתירה, הגיע מכתב תשובה של השר אל נציגי העותרים, עו"ד מורן סבוראי וגונן בן יצחק:
"הנחייתי להפסיק את מכירת החשמל לרצועת עזה נעשתה כחלק מהחלטת הדרג המדיני בעת הנוכחית, להורות על עצירת כניסת סחורות ואספקה לרצועת עזה דרך ישראל. החלטה זו היא פועל יוצא של שיקולים מדיניים-ביטחוניים מובהקים, עם תום שלב א' במתווה לשחרור החטופים".
התשובה הזו הניחה את דעתם של שופטי בג"ץ סולברג, אלכס שטיין ויחיאל כשר, אף שהיא איננה כנה. מכתבם של העותרים מוען אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החוץ גדעון סער ושר האנרגיה כהן, "באמצעות פרקליטות המדינה".
התשובה הזו הניחה את דעתם של שופטי בג"ץ סולברג, שטיין וכשר, אף שהיא איננה כנה. מכתבם של העותרים מוען אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החוץ גדעון סער ושר האנרגיה כהן, "באמצעות פרקליטות המדינה"
בפועל, תשובתו של כהן אולי מקובלת על נתניהו וסער, אך היא בוודאי שלא נכתבה על דעת פרקליטות המדינה או היועצת המשפטית לממשלה. שום גורם משפטי לא היה חותם על התשובה הזו, שאינה משקפת את הגישה המשפטית הנוהגת בישראל ביחס לחובותיה בתחום המשפט ההומניטרי כלפי רצועת עזה.
פסק הדין הקצר, שבו כל אחד משלושת השופטים השמיע את קולו, כמעט שאינו עוסק בכללי המשפט הבינלאומי, כאילו אלה התפוגגו ואינם עוד.
השופט כשר ציין כי הטענות בדבר חובת המדינה בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי חלות ביחס לאוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, אך לא בשמם הוגשה העתירה, ולכן "ספק אם העותרים הם הגורם המתאים להעלות טענות במישור זה".
השופט שטיין כתב בתמצית כי "ישראל אינה חייבת לספק חשמל לרצועת עזה, תמורת כסף או חינם", וזאת כפועל יוצא של שתי עובדות: לדבריו, "לישראל אין ריבונות משפטית על הרצועה"; ו"אויבינו, הטוענים לריבונות על שטח הרצועה, פתחו נגדנו במלחמה אכזרית אשר בחלקה ניזונה מחשמל, ואשר גבתה בקרבנו קורבנות רבים".
לדבריו של שטיין, "לישראל אין ריבונות משפטית על הרצועה"; ו"אויבינו, הטוענים לריבונות על שטח הרצועה, פתחו נגדנו במלחמה אכזרית אשר בחלקה ניזונה מחשמל, ואשר גבתה בקרבנו קורבנות רבים"
האמירות הללו, מצד שני שופטי בית המשפט העליון, אינן משקפות דבר מהמורכבות המשפטית השוררת ביחס לחובותיה של ישראל בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי, דווקא בעתות לחימה, הן ביחס לפלסטינים בגדה המערבית והן ביחס לרצועה.
היחס המורכב – יש שיאמרו פסאדה משפטית – שמשרד המשפטים ובית המשפט העליון טורחים לשמר שנים רבות, הוא נכס חיוני עבור המדינה. שכן, זוהי העילה היחידה שבגינה ישראל יכולה לטעון בפורומים בינלאומיים, דיפלומטיים ומשפטיים, כי יש לה מערכת משפטית עצמאית וחזקה, המוודאת כי ישראל פועלת בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי המחייבים – אפילו לשיטת ישראל.
היחס המורכב שמערכת המשפט טורחת לשמר שנים רבות, הוא נכס חיוני עבור המדינה. שכן, זוהי העילה היחידה שבגינה ישראל יכולה לטעון בפורומים בינלאומיים כי יש לה מערכת משפטית עצמאית וחזקה
לא כך פעלה הממשלה, ולא כך פעל בית המשפט העליון בעבר: בינואר 2008, בעתירה קודמת שעסקה בצמצום אספקת החשמל לרצועת עזה, כתבה נשיאת בית המשפט העליון דאז דורית ביניש בפסק הדין, כי המדינה התחייבה "לעקוב אחר המתרחש ברצועת עזה ולוודא כי הצמצום אינו גורם לפגיעה הומניטרית בתושבי רצועת עזה, כפי שמתחייב מדיני המשפט הישראלי והמשפט הבינלאומי".
בית המשפט העליון קבע אז, כפי שקבע פעמים רבות לאורך השנים, כי "החובות העיקריות המוטלות על מדינת ישראל ביחס לתושבי רצועת עזה נובעות ממצב הלחימה השורר בינה לבין ארגון חמאס השולט ברצועה, חובות אלה נובעות גם ממידת שליטתה של מדינת ישראל במעברי הגבול שבינה לבין רצועת עזה".
המדינה עצמה הציגה את הבסיס הנורמטיבי, בהתאם להוראות המשפט הבינלאומי, היוצר חובות משפטיות לישראל, לרבות אמנת ז'נבה הרביעית משנת 1949 והפרוטוקול הראשון הנספח לאמנות ז'נבה משנת 1977.
נראה כי בית המשפט העליון חי בשלום עם העובדה שקולה המשפטי של המדינה נדם. במקום זאת עסוקים השופטים בהחייאתה של דוקטרינת האי-שפיטות, ובהתפלפלויות ביניהם באשר למשמעויותיה והיקפה
וכעת? נראה כי בית המשפט העליון חי בשלום עם העובדה שקולה המשפטי של המדינה נדם. במקום זאת עסוקים השופטים בהחייאתה של דוקטרינת האי-שפיטות, ובהתפלפלויות ביניהם באשר למשמעויותיה והיקפה. "לבית משפט זה אין את הכלים לערוך את האיזון בין כלל השיקולים הנדרשים לצורך קבלת החלטה בנושא", כתב השופט כשר.
הוא אף הוסיף חטא על פשע והכניס שיקול זר מובהק למסכת שיקוליו, בדבר הדימוי שעלול להיווצר לבית המשפט העליון עצמו כתוצאה מעיסוק בעתירה: "עצם הדיון בעתירה עלול ליצור רושם מוטעה לגבי התערבותו של בית משפט זה בסוגיות מסוג הסוגייה דנן", הוא כתב, "ומכאן שראוי לדעתי להימנע מקיום דיון כאמור".
הנימוק הזה משקף בלבול עמוק: הרשות השופטת אינה אמורה לעסוק בדימויה בקרב הציבור, היא לא בתחרות פופולריות. הרושם שיתקבל בציבור איננו שיקול שאמור להישקל כלל.
תשומת הלב של השופטים שטיין וסולברג, כך נראה, נתונה בכלל לעניינים אחרים – יצירת תשתית משפטית להרחבת דוקטרינת האי-שפיטות. שטיין ציין כי "הספקת חשמל לרצועה נתונה כל-כולה לשיקול דעתה של הממשלה, ולטעמי אופן הפעלתו של שיקול דעת כזה אינו שפיט מעיקרו".
הכיוון, אם כן, ברור. הרחבת מתחם שיקול הדעת הבלתי מסויג של הממשלה, צמצום מרחב ההתערבות – אפילו הפוטנציאלית – של בית המשפט.
סולברג חולק על השימוש שעושה שטיין במונח השפיטות, אך טורח ומזכיר את הערותיו האחרונות, בפסקי דין ובמאמרים, בעניין השפיטות, שבהם ציין כי "גם אחר שפיטות הנושא יש מקום להרהר", ומקנח ברמז עבה: "עוד חזון למועד".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוסולברג ושטיין צודקים בהקשר לאספקת חשמל לרצועת עזה עד היום. ישראל לא שולטת בעזה אלא החמאס, לכן ישראל לא חייבת ברצון טוב לספק להם לא חשמל, לא מים, ולא כלום. אם ישחררו את כל החטופים בני הערובה, נחזור להיות עם רצון טוב במקרה הטוב.
רעלת שקד הצליחה בשקט, בלי הרבה התנגדות ותוך הידברות עם הנשיאות מרים נאור ז"ל ואסתר חיות להפוך את בית המשפט העליון/בג"ץ לסניף של ימינה ופורום קהלת גם יחד. הרעלת מונתה לשרת משפטים במאי 2015 וכיהנה בתפקיד במשך 4 שנים תמימות. בתקופת כהונתה מונו לעליון מהצד השמרני וחלקם גם הדתי-חרד"לי 4 שופטים: דוד מינץ, יעל וילנר, יוסף אלרון, ואלכס שטיין לעומת רק שופט דמוקרט-ליברלי בודד עופר גרוסקופף. בכך היא קבעה את צביונו הנוכחי של בית המשפט שמתקיים למעשה מ-2020 עם חרפת בג"צ ה-11:0. הצביון השמרני-דתי-חרד"לי של בית המשפט יישאר עימנו לפחות עוד שבע שנים קדימה, כאשר יפרוש המשנה לנשיא ובעתיד הנשיא סולברג בינואר 2032. אם הייתי שמרן-דתי-חרד"לי הייתי מעלה על נס את פועלה של רעלת שקד, אבל הדתיים-חרדים הם מטומטמים ונדבקו לאוייב לוין, בצל (אין) אל סמרטוט רצפה וחרפה רוטמן.
"קולה המשפטי של המדינה", "דוקטרינת האי-שפיטות" – יתכבד נא משמר הדמוקרטיה הישראלית ויוציא מילון אורווליאני-עברי כדי להסביר את המושגים האלה.
נ.ב. מה המשותף לנשק גרעיני, הטיסה לירח והמשפט הבינלאומי?
אין דבר כזה!!!!