שני חידושים כלולים בתפיסת עולמו של נשיא ארה"ב ללא קשר למידת יישומם. הוא מתנגד עקרונית להפעלת כוח צבאי, והוא דוגל בפתרונות לא שיגרתים ומרחיקי לכת בסכסוך באזורנו. אלה שני כיוונים חיוביים שלהערכתי על ישראל להיות מודעת להם.

חשוב לזכור כי מאז שנות החמישים כל המלחמות שיזמה ארה"ב הסתיימו בכישלון ובהרג מיליוני אזרחים. חמש מלחמות עקובות מדם שהסתכמו בהפגנת חולשתה לעיני כל של מעצמה מובילה בעולם: מלחמת קוריאה (1953-1950), מלחמת וייטנאם (1975-1964), מלחמת המפרץ הראשונה (ינואר 1991), מלחמת אפגניסטן (2014-2001), ומלחמת עיראק השנייה (2011-2003). אף אחת ממלחמות אלה לא תרמה דבר לעוצמתה של ארה"ב, אך פגעה קשות במיליוני אזרחים.

חשוב לזכור כי מאז שנות החמישים, כל המלחמות שיזמה ארה"ב הסתיימו בכישלון ובהרג מיליוני אזרחים. חמש מלחמות עקובות מדם שהסתכמו בהפגנת חולשתה לעיני כל של מעצמה מובילה בעולם

בעקבות פרופ' יובל נוח הררי, ובעקבות ספרם של ד"ר חיים אסא ופרופ' יוסף אגסי, רבים כבר הבחינו במגמה לפיה מלחמות קונוונציונליות עוברות מוטציות מרחיקות לכת שמשנות את מהותן. מנצחי מלחמות העתיד לא יהיו אלה שיהרגו יותר חיילים או אלה שישתלטו על יותר שטחים. ארצות הברית ואירופה למדו כנראה את הלקח. סכסוכים בין מדינות יוכרעו בראש ובראשונה באמצעים לא צבאיים. ינצחו בהם מדינות עתירות ידע, עם תשתיות מדעיות מתקדמות, בחברות מפותחות כלכלית ותרבותית ולצד כל אלה שכנוע אידאולוגי ומוסרי בצדקת דרכן. זהו הדגם של המלחמה הקרה בו נצחה ארה"ב את ברית המועצות מבלי לירות ירייה אחת. זהו אופי המלחמה המתקיימת היום בין ארה"ב לסין ובינה לבין אירופה.

חמאס כארגון טרור ללא צבא וללא מדינה ניצח בארבעה מישורים בפרק זמן קצר: ניהול מתקפה רצחנית של השבעה באוקטובר, גרירת צה"ל לעזה למלחמה שלא היה מוכן לה, מניעת חיסולו על ידי צבא מן הטובים בעולם, וגרירת ישראל לבית הדין הבינלאומי בהאג על חשש לביצוע רצח עם. יותר מכל הצליח חמאס להעלות לסדר היום העולמי את השאלה הפלסטינית ולהפוך את הישראלים לפסולים בעיני חלקים מן האינטליגנציה העולמית.

לפני טבח השבעה באוקטובר אף מדינה ערבית לא איימה על ישראל ורובן חיפשו את קרבתה. רוב מדינות העולם חוששות, לא פחות מישראל, מפעולות טרור וממיליציות עצמאיות שעלולות לגרור אותן לסכסוכים עולמיים. מבחינות רבות מצבה הפוליטי של ישראל היה אידאלי. ברשות ישראל עמד אחד הצבאות המהוללים ביותר בעולם וגופים רבי תהילה כמו המוסד והשב"כ. אחרי הכישלון הצורב התברר שהצבא אינו הגוף המתאים למנוע ממיליציות רצחניות לפגוע באוכלוסייה וכי הוא אינו האמצעי המתאים להגן על אזרחים. מה גרם אם כך להתמוטטות היתרונות כאשר ישראל הזדקקה להם?

חמאס, ארגון טרור ללא צבא או מדינה, ניצח ב-4 מישורים: ניהול מתקפת 7/10 רצחנית, גרירת צה"ל למלחמה בעזה שלא היה מוכן לה, מניעת חיסולו על ידי צבא מהטובים בעולם, גרירת ישראל לבית הדין הבינל' בהאג ועוד

אמצעי הביטחון שעמדו לרשותנו כשלו. עוצמת צה"ל העניקה לנו אשליית ביטחון. יש לנו צבא חזק, אנחנו נשתמש בו, אם צריך או לא צריך. גדרות מחושמלות ועשרות קילומטרים של חומות שעלו מיליארדים, השלו אותנו שנתגבר על כל תרחיש. חיל האוויר לא היה מוכן לתרחיש של פלישת המוני  מרצחים. גופי המודיעין קרסו מרוב מידע שנכפה עליהם. התברר ש"ביג דאטה" אינו ערובה לידע יעיל.

האם כניסה מיידית לעזה הייתה הדרך הנכונה להכניע את חמאס? האם הייתה תכנית מוכנה מראש לאיתור המנהרות ולהשמדתן? התבונה במצב זה לא פועלת: יש לנו צבא, נפעיל אותו מייד אפילו אם הוא לא מוכן. צה"ל מעניק לנו אשליית ביטחון. תחושה שאין פתרון אחר. כך פעלו האמריקאים אחרי התקפת מגדלי התאומים והפנטגון בניו יורק בהתקיפם את אפגניסטן. למעשה חמאס גרר אותנו למלחמה שהוא רצה בה.

צה"ל סובל מיוקרתו. הניצחונות המרשימים הם בעוכריו. אשליית הביטחון פותרת אותנו מחשיבה. צבא בהגדרה אינו גוף חושב. מבנה יוקרתי, עשיר וחזק אינו יכול לשנות את עצמו. אמנם מי שאמון על שיקול דעת וחשיבה הם גופים אזרחיים, אבל עוצמתו של צה"ל כה רבה, עד שאלופיו הם המכריעים בשאלות שהגורם האזרחי מופקד עליהם. מקצועיותו משחררת במידה רבה את הגורם המדיני מחשיבה על פתרונות חוץ-צבאיים. כל זמן שמציאות זו פעלה בהצלחה לא הייתה סיבה לערער עליה. היום המצב השתנה. העוצמה הצבאית פגעה ביכולתנו לחפש פתרונות מתאימים יותר לביטחוננו. עדיין לא ברור איך כבה האור במוחם של הממונים על ביטחון ישראל.

אמצעי הביטחון שעמדו לרשותנו כשלו. עוצמת צה"ל העניקה לנו אשליית ביטחון. יש לנו צבא חזק ואנו נשתמש בו, אם צריך או לא. גדרות מחושמלות ועשרות ק"מ של חומות שעלו מיליארדים, השלו אותנו שנתגבר על כל תרחיש

עדיף שהנהגת המדינה תבחן מחדש את סוגיית הביטחון במנותק מן הגורם הצבאי. זה נשמע פשוט אבל כאן הקושי. לא קל לבצע שינויים כאשר על מוחנו רובצות הנחות יסוד שמונעות מאתנו לחרוג מן המקובל. אף גוף רב עוצמה מסוג צה"ל לא ימהר להתפרק מכוחו. עלינו לבדוק האם עוצמת הכלים שעמדו לרשות הצבא לא דיכאו את מרכיב החשיבה. קשה לדמיין רמטכ"ל שיסכים להעביר תחומים חשובים בצבא לגורמים אזרחיים מקצועיים יותר. מלחמה בטרור ובמליציות אינה דורשת בהכרח שימוש במדים, בדרגות חשופות, בריכוז מידע רגיש במחנות צבאיים, בחומות וגדרות תיל מחושמלות ומעליהן שלט "אסור לצלם – מתקן צבאי". הדוגמאות רבות. האם הלקח מכישלוננו יתבטא בהגברת חימושו של צה"ל או בחיפוש פתרונות לא שגרתיים. למיליציות של חמאס לא היה חיל אוויר, לא טנקים ולא אמצעים טכנולוגיים משוכללים, לכן הם נקטו בחשיבה ובתחבולות. כך השיגו את מטרתם בקלות מפתיעה מול צבא אדיר.

המסקנה המתבקשת, צבא אינו ערובה בטוחה להגנה על מדינה. כדאי לחשוב על סוג של מלחמה קרה שתיקח בחשבון גם עוצמה מוסרית, חברתית, ומדעית ומוטיבציה רעיונית. ביטחון ישראל תלוי עתה במערכת היחסים שנשכיל לקיים עם הפלסטינים והפסקת ההסתמכות הבלעדית על עוצמה צבאית. מה מונע מאתנו לנקוט בדרך זו? ככל שהדבר ישמע מוזר, המכשול הוא אשליית כוחנו. באופן אינטואיטיבי, המוח האנושי רגיל לחשוב שהביטחון תלוי בלעדית בהריגת חיילים ובכיבוש שטחים.

בתחומים רבים, החברה הישראלית היא מן הדינמיות והמתקדמות בעולם. עם זאת, היא נכשלה בתחום החיוני ביותר לקיומה. זמן רב השלמנו עם הגזירה שלעולם נחיה על עוצמתנו הצבאית. בהיעדר פתרון ניתן לצבא לעשות את מלאכתו והוא יגן עלינו. השלמנו אפילו עם אבדן חיי אדם, חיילים ואזרחים, שאותם נקריב בכל מלחמה. מסקנה זאת מזיקה. אין לשקוע בגזירות גורל. הפתרון שאמור להעסיק אותנו יותר מכל הוא השקעה בחיים הרמוניים עם שכנינו. לא נתחמק ממסקנה זו על-ידי האשמת האחר בלבד. גם אנחנו שותפים לנזק שנוצר.

בתחומים רבים, החברה הישראלית היא מן הדינמיות והמתקדמות בעולם. עם זאת, היא נכשלה בתחום החיוני ביותר לקיומה. זמן רב השלמנו עם הגזירה שבהיעדר פתרון, לעולם נחייה על עוצמתנו הצבאית

זמן רב העולם הנאור עדיין התייחס אלינו בסלחנות. זה לא לטובתנו. פעלנו אינטואיטיבית לפי האמרה "הקם להורגך השכם להורגו". במקרים רבים מרוב פחד הקדמנו להרוג, להתעלל ולהשפיל גם חפים מפשע שלא סיכנו אותנו. אם היינו פועלים בתבונה יכולנו להפוך רבים מיושבי הארץ הזאת לפטריוטים ישראלים. עשינו זאת בהצלחה עם חלק מהם. היום עלינו לגנוז מחשבתית את הפתרונות הצבאיים ולחשוב באופן אופטימי על תנופת יחסים חיוביים עם תושבי האזור. בסיכומו של דבר הפתרון ימצא רק בתחום ההומני.

ד״ר יגאל בן-נון הוא בעל שני תארי דוקטור בהצטיינות בסורבון ובמכון ללימודם גבוהים EPHE בפריס. מתמחה ביחסים החשאיים בין ישראל למרוקו ובתחום ההיסטוריוגרפיה של ספרי המקרא. לימד באוניברסיטת פריס 8. עוסק באמנות כאמן, אוצר ומנהל אמנותי בתחום האמנות הפלסטית והאינטר ארט. ספרו ״קיצור תולדות יהוה״ יצא לאור בהוצאת רסלינג בשנת 2017. ספרו ״מתי הפכנו ליהודים״ יצא בהוצאת דביר ב-2023