אירוע פטירה בעל משמעות היסטורית אירע לפני שבועיים, מבלי שמישהו בארץ שם לכך לב. וזאת, למרות שמותו סימל את המצב הנורא אליו נקלעה ישראל ביוזמת ממשלת הזדון שלה. פרופסור ג'וזף נאי, אקדמאי בעל שם עולמי מאוניברסיטת הרווארד נפטר בגיל 88. האיש שהוגדר על ידי כתב העת היוקרתי פוריין פוליסי כאחד ההוגים החשובים והמובילים בעולם בתחום היחסים הבינלאומיים לא היה רק תיאורטיקן מבריק. הוא אף הוגדר כאחד האנשים שהשפיעו ביותר על מדיניות החוץ האמריקאית.
יחד עם שותפו רוברט קוהן ייסד נאי את תורת הניאו-ליברליזם ביחסים בינלאומיים, אותו פיתחו השנים בספרם "Power and Interdependence". השניים גם פיתחו את המושגים הדדיות אסימטרית והדדיות מורכבת. אבל מה שמזוהה יותר מכל עם נאי, ואותו מכיר כל תלמיד בתחום, היא תאוריית "העוצמה הרכה" . מושג זה זכה להכרה בינלאומית מעבר לתחומי ההגות האקדמית, כאשר ממשלי קלינטון ואובמה אימצו אותו כעקרון בסיסי של מדיניותם.
מה שמזוהה יותר מכל עם נאי, ומוכר לכל תלמיד בתחום, היא תאוריית "העוצמה הרכה", . מושג שזכה להכרה בינלאומית מעבר לתחומי ההגות האקדמית, כשממשלי קלינטון ואובמה אימצו אותו כעקרון בסיסי במדיניותם
לכן אותם ממשלים אף מינו את נאי לתפקידים בכירים בוושינגטון, במועצה למדיניות חוץ, במועצה למדיניות ההגנה ובגופי מימשל רבים אחרים. כל זה בנוסף לחברותו באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים, באקדמיה הבריטית, באקדמיה האמריקאית לדיפלומטיה ובמוסדות יוקרתיים רבים נוספים בעולם.
מה היה החידוש במושג "עוצמה רכה" שטבע בשנת 1970? זה היה ההסבר שנתן נאי בעצמו: עד כה נמדדה עוצמתה של מדינה במושגים של כוח צבאי, כוח כלכלי, משאבי טבע וכוח אדם, וכו'. כל אלה חשובים, טען נאי, אבל היום יש מרכיב נוסף לא פחות חשוב, ולעיתים אף חשוב יותר, והוא זה שמקנה למדינה עוצמה ביחסיה עם יריבותיה ועם כל שאר מדינות העולם, זוהי העוצמה הרכה.
בעולם בן ימינו נעשו המדינות תלויות יותר זו בזו (Interdependence) ויכולתן להשתמש בכוח של כפייה צבאית וכלכלית, ואפילו במלחמות, נחלשה. במקום הכוח הצבאי באה האפשרות להשפיע על המדינות האחרות, למצוא חן בעיניהן ועל ידי כך "לפתות" אותן לאמץ את המדיניות המבוקשת. את זה ניתן להשיג על ידי הצגת אידיאלים פוליטיים מושכים, על ידי פעילות מגוונת בתחומי התרבות השונים, בסופו של דבר על ידי הצגת דוגמה מוסרית. בעקבות העוצמה הרכה פיתח נאי גם את המושג "עוצמה חכמה", שהוא השילוב בין עוצמה קשה לבין עוצמה רכה.
ישראל ידעה מאז הקמתה לנצל היטב את העוצמה הרכה שלה. היא ניצלה את השואה כדי ללחוץ על מצפון העולם. אפילו מנהיגיה החילוניים השתמשו בספר הספרים כדי לבטא את עליונותה הרוחנית והמוסרית. היא התגאתה בהישגיה החברתיים – מימוש ערכי צדק חברתי ופיתוח חברה שוויונית (זוכרים את אלפי המתנדבים שהגיעו מכל העולם עד 1967 לעבוד בקיבוצים?) היא ניצלה את עוצמת היהדות הבינלאומית ובמיוחד את השפעתה של הפזורה האמריקאית על המימשל. שלא לדבר על ההישגים האקדמיים הלא פרופורציונליים בהשוואה למספר התושבים שלה. והאס בעוצמה הרכה של ישראל בעשורים האחרונים היה היותה אומת הסארט-אפ.
המדינות הפכו תלויות יותר זו בזו, ויכולתן להשתמש בכוח כפייה צבאית וכלכלית נחלשה. במקומו באה האפשרות להשפיע על המדינות, למצוא חן בעיניהן ובכך "לפתותן" לאמץ מדיניות רצויה
שנים רבות הצליחה ישראל לשלב את העוצמה הקשה של היכולת הצבאית והנחישות הלאומית יחד עם העוצמה הרכה על פי המודל של נאי, ולקיים אסטרטגיה משולבת שלה הוא קרא "עוצמה חכמה". אבל מאז עלתה לשלטון ממשלת הימין-על-מלא, כל המרכיבים האלה של העוצמה הרכה התמוססו.
האופי המשיחי (אני מקבל את הצעתו של אורי משגב להחליף את המושג הזה במושג מדויק יותר – ג'יהאדיסטי) של ממשלת ישראל הביא לאובדן הבסיס המוסרי למדיניותה, עד כדי כך שלא מעטים שואלים אם הייתה בכלל הצדקה להקים אותה.
במדדי אי-השוויון הידרדרה ישראל למקומות הגרועים שבמדינות הדמוקרטיה המערבית. יצוא הנשק הסופר מתוחכם שלה מזוהה היום עם תמיכה בשליטים אוטוריטריים ובמשטרים רקובים.
מעשיה של ישראל בעזה ובשטחים בניגוד לחוק הבינלאומי, הפגיעה באזרחים חפים מפשע וגובלים בטיהור אתני, הביאו לכך שאפילו בגרמניה – שהתמיכה במדינת היהודים היא צו עליון מבחינתה – מתחיל להשתנות היחס כלפינו.
אפילו התמיכה של היהדות האמריקאית נחלשת והביקורת כלפי ישראל בקרבה גואה. וכך בשאר המרכיבים של העוצמה הרכה; אין טעם לפרט את כל המרכיבים שישאל מאבדת במו ידיה. כל מי שעוקב אחר התקשורת הבינלאומית ואינו קונה את טיעוני מכונת הרעל שהכל מבטא אנטישמיות, רואה זאת.
שנים רבות הצליחה ישראל לשלב את העוצמה הקשה של היכולת הצבאית והנחישות הלאומית, עם העוצמה הרכה, באסטרטגיה משולבת של "עוצמה חכמה". אך מאז עלתה לשלטון ממשלת הימין-על-מלא – זה התמוסס
לפני 50 שנה, בנובמבר 1975, קיבלה עצרת האו"ם את ההחלטה 3379 לפיה "הציונות היא צורה של גזענות ושל אפליה גזעית". ההחלטה לא הייתה פרי שיקול רציונלי או מוסרי, אלא ביטוי למספר הרב של המדינות באו"ם – הגוש האסלאמי, הגוש הקומוניסטי ורבות ממדינות הדרום הגלובלי – שהתנגדו לציונות ולהקמת מדינת ישראל.
אין פלא שבדצמבר 1991, כשהמערכת הבינלאומית השתנתה – הגוש הסובייטי התפרק ותהליך השלום שיפר את מעמדה של ישראל – החלטה זו בוטלה ברוב של 111 מדינות. אפילו מספר מדינות מוסלמיות ובהן מצרים הסתפקו בהימנעות.
אם תובא היום לאו"ם הצעת החלטה דומה – ודברי ההסבר שלה ילוו בציטוטים של שרים בממשלה הכהניסטית של בנימין נתניהו – היא לא תהיה החלטה שגויה. הציונות הישנה לא מתה כמובן, אבל היא שקעה עמוק מתחת לפני הקרקע.
מי שמניף היום את דגל הציונות החדשה הם נערי הדגלים הגזענים שמשתוללים ברחובות ירושלים, והג'יהאדיסטים שמגרשים את תושבי מדבר יהודה ומסאפר יטא מדרום לחברון, ברוח העליונות היהודית.
הציונות העקומה והמופרעת הזו רחוקה מהציונות המקורית שהייתה תנועה לשחרור לאומי. ועקרונות היסוד של הציונות ה"פטריוטית" החדשה, אינם רק של תנועות ומפלגות קיצוניות, אלא מדיניות מוצהרת של ממשלת ישראל שיש לה רוב בכנסת. כך איבדה ישראל את העוצמה הרכה שהייתה לה.
הציונות העקומה והמופרעת רחוקה מהציונות המקורית שהייתה תנועה לשחרור לאומי. עקרונות היסוד של הציונות ה"פטריוטית" הקיצונית החדשה הם מדיניות הממשלה. כך איבדה ישראל את עוצמתה הרכה
אינני סבור שזה מה שהרג את פרופ' ג'וזף נאי, אבל כידיד של ישראל הוא בוודאי סבל מכאב לב כשראה כיצד מדינה שהוא כה העריך נוהגת באיוולת וחותרת תחת עצם קיומה.
יורם פרי הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. סוציולוג פוליטי, שפרסם עשרות מאמרים ושישה ספרים, בעיקר על יחסי חברה-צבא, צבא-פוליטיקה, תקשורת ודמוקרטיה. רבים מהם זכו בפרסים בינלאומיים בעלי יוקרה, בין השאר ספרו "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל". בעבר הקים ועמד בראש מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל-אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנויורם מצליח ללכוד בצורה כל כך חדה ומדויקת את התהליך המדאיג שבו ישראל מאבדת את העוצמה הרכה שלה ומתרחקת מהציונות המקורית כתנועת שחרור לאומי. ההקשר ההיסטורי והניתוח המדיני שלך ממש מעבירים את עומק המשבר ואת הסכנה לאובדן הלגיטימציה הבינלאומית. באופן אישי, זה כל כך מכאיב לראות איך הכל פשוט מתמוטט סביבנו. חייבים למצוא דרך לשנות את הפרדיגמה הזו ולחזור לערכים שנתנו לנו כוח אמיתי. כל הכבוד על המילים החזקות והאמיצות באקלים המדיני.
הארת את עיניי, פרופסור פרי.
אפשר להסכים שמדיניות העוצמה הרכה של ממשלות ישראל לדורותיהם, לא הגיעה מניסיון יישום הרעיון של פרופסור נאי אלא מתוך צורך פרקטי שהעצים יכולות של משטר ציוני חלש.
מה שמתרחש בימינו הוא תקלה דמוקרטית שמעמידה במבחן את העם והמדינה. אני תקווה שהידע העצום שנצבר מעבר איום ונורא, יעמוד לנו ונוכל לעבור את המשוחה הזו ולתקן ולבצר את הדמוקרטיה הליברלית בעזרת חוקה ובית משפט חזק מאי פעם.
אכן מאמר חשוב ששם את האצבע על תהליכי העומק המדאיגים שמכרסמים בלגיטימיות של המפעל הציוני. נראה שהמשיחיים או הג'יהאדיסטים, גם אם הם מיעוט עדיין, מחזיקים בכוח הוטו לכל סוג של חשיבה רציונלית כמו זו המשתקפת במאמר. תודה פרפ' יורם פרי שהתרסת והזכרת שאפשר גם אחרת…
תודה לך פרופ' פרי על דבריך הבהירים מחד גיסא אך משחירים מאידך. ועוד אני קוראת אותם לא יכולתי שלא לתהות אם יש בטבע תהליכים דומים. וכך נזכרתי בסימביוזה. בטבע מוכרת צורת חיים סימביוטית ככזו שמתגמלת את המעורבים. כל אחד נותן ולוקח. זה נהנה וזה לא חסר. כל עוד נשמר האיזון הסימביוזה נשמרת. הבעיה מתעוררת כשהאיזון מופר. ולמה שהאיזון יופר אם ההסדר כל כך טוב? מפני שישנם גורמים נוספים שאורבים ומאיימים. למשל, שינויים חיצוניים סביבתיים, או נסיבות כלשהן, או מוטציות גנטיות שמיטיבים עם צד אחד ומרעים עם האחר. וכשהסימביוזה מופרת כל המערכת משתבשת. הנה כי כן, ישראל הקטנה כל עוד התקיים בה סדר חברתי ברמה סבירה הצליחה לשמר ואף להגדיל את מה שפרופ' נאי מכנה עוצמה רכה. אך אט אט ישראל השתנתה. השתבשה. המאזן הדמוגרפי בין דתיים לחילוניים, האיום האירני, ההסתאבות כתוצאה מהכיבוש, הכח שצבר מנהיג שתוקף כהונתו פג מזמן וכו', כל אלה הביאו לירידה משמעותית בעוצמתה הרכה. ומשזה המצב, כבר אין כדאיות ואין עוד תוקף לסימביוזה שביננו לבין מדינות העולם הנאור. ובאשר למדינות שבסביבתנו בשכנותינו, אני תמהה אם הן כבר הבינו את משמעות העוצמה הרכה או שמא אצלם העוצמה הפיזית עדיין משחקת תפקיד ראשי. הרי גם אצל מדינות וחברות מתקיימת אבולוציה. איני בטוחה באיזה שלב אבולוציוני מדינות אלה נמצאות עתה.
פרופסור פרי יקירי. מאמר ראוי להפצה רחבה. כידוע דמוקרטיה מספקת לעצמה את הגיליוטינה בהרכב כוחות מסוים. מיעוט (מספר האנשים בקבוצה זו הוא בדיחה עצובה) צעקני וחסלני שטוף וורטיגו של עליונות ובגיבוי ראש ממשלה מדמם, השתלט על הנרטיב של המדינה. אני אופטימי ממך. אופק שרידותם של שני האחרונים נראה די קצר. ולכן כולנו חייבים לקום ולפזר את המורסה הזו. יישר כוח.
תודה על המאמר הזה יורם. נוקב ומאיר עיניים. אני חושב שאפשר להוסיף למרכיבי העוצמה הרכה של ישראל עד כה, היא תפיסתה את עצמה כ" הדמוקרטיה היחידה במזה"ת", על אף התנהלותה בשטחים. זה פעל במידה כזו או אחרת עד כה, ומהווה, עדיין, בסיס למחוייבות האמריקאית לבטחונה – ובאופן פרדוכסאלי גם במשטר טראמפ שאינו שוחר את הדמוקרטיה – אבל לא לעולם חוסן. כבר היום ניתן להתנאות פחות ופחות גם בזה. ממשלת הפשע חותרת בעקביות תחת כל יסודות הדמוקרטיה הליברלית או מה שנותר ממנה, ובמיוחד תחת שלטון החוק ותחת מערכת המשפט – גם היא מרכיב חשוב בעוצמה הרכה של ישראל, כל עוד זו נחשבה עצמאית ובלתי תלויה (גם אם הכשירה הרבה מעוולות הכיבוש ואיפשרה אותן). אפשר לכאורה לקוות שסיום המלחמה ונפילת הממשלה הנוראה הזו ישיבו לנו חלק מתמיכת העולם, אולם אני חושש שבנט, שנתפס ככוכב הבחירות הבאות וכמושיע, אינו האיש שיאפשר לשקם את מרכיבי העוצמה הרכה שלנו. שוב תודה על המאמר. שלומי
תודה פרופסור פרי על המאמר הכול כך חשוב ואמיץ! הלוואי ועוד רבים היו חושפים ללא מורא את הטירוף המשיחי שמסכן את עתידה של המדינה והעם היהודי.
אך סמלי הוא שבאותו שבוע בו נפטר נאי נפטר גם הפילוסוף הסקוטי מקנטאייר שמתח ביקורת על ההזנחה של השיח המוסרי והלימודים ההומניים בחברה הליברלית קפיטליסטית.
הציונות החדשה קשורה בטבורה לציונות הישנה והיא תולדה שלה. החילון הוא האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה, והחל לירות מסבסטיה ועד היום. מה שהעולם לא מבין זה שהחילון הוא שהופך אותנו ליישות גזענית שכן הגדרת הזיקה בינינו היהודים נשענת על מוצא ביולוגי. היחס שלנו לעצמנו גזעני וממילא היחס שלנו לאחרים.
תודה על מאמר מכונן המצטיין בבהירות מחשבתית ויכולת קישור בין השינויים הפוליטיים בישראל לבין שחיקת העוצמה הרכה שלה. זהו מאמר אמיץ וביקורתי המשלב בין ניתוח היסטורי לבין קריאת המציאות העכשווית. מן הראוי כי האזהרה שאתה מעלה על עתידה הדיפלומטי והמוסרי של ישראל תעורר הדים ותביא לתגובה פוליטית וחברתי ראויה שיתוו דרך להשבת העוצמה הרכה של ישראל.
כמה הערות:
1- "העוצמה " הרכה של ישראל חיה וקיימת אך הממשלה הזאת רואה בה חולשה , אך מנצלת אותה למטרות פנימיות.
2- אין היום "ציונות" במובן זה שראתה בשיבה לציון פתרון ארצי/מדינתי לבעיית העם היהודי.מה שיש היום ומזה כמה עשורים, זוהי משיחיות אקטיביסטית ( אוקסימורון?)
3-אם באמצעות עוצמה צבאית ,שהיא קשה, מדינה אמורה לקדם השגת מטרות חיוניות לקיומה, ישראל הצליחה להפוך את עוצמתה "הקשה" לרכה !. העוצמה הצבאית איבדה את כוחה כשהיא הפכה למכונת הרג ללא מטרה.
הציונות הג'יהדיסטית היא פרי הבאושים של "הציונות הנורמטיבית". הציונות הנורמטיבית היא זו שהניחה את עקרונות היסוד לציונות הג'יהדיסטית ביותר מגדירה את הלאום על בסיס אתני-דתי'עדתי (מילאט). אנשים כפנחס רוזן הם אלה שחוקקו את החוקים המפלים לרעה לא-יהודים ומהווים זכויות יתר ליהודים כחוק נכסי נפקדים , חור האזרחות המפלה ומקיים סוג אזרחות זהב ליהודים (על יסוד שבות) ואזרחות סוג ב' ללא יהודים (על יסוד ישיבה על הקרקע) חוקי קרקעות מפלים , חוק השבות וגולת הכותרת לאחרונה חוק יסוד מדינת הלאום של העם היהודי. הציונות "הנורמטיבית" היתה נגועה בגזענות גם אם מתונה. כל שמותר לתלמידי הרב קוק והרב כהנא הוא להרים את עוצמת הווליום של הגזענות. הם קראו את עלה התאנה. הציונות המעשית בחרה ביישום גזעני ובדרך של לאומנות יהודית. הציונות "הנורמטיבית" היא בית הגידול של הציונות הג'יהדיסטית היא זו שאפשרה את גידולי הפרא הלאומנים עד שאלה השתלטו עליה.
המפעל הציוני ינצל רק אם הליברלים בישראל ינטשו את דרך הציונות המעשית יאמצו עמדה פוסט-ציונית של דמוקרטיה אזרחית בבחינת מדינת כל אזרחיה או ליתר דיוק רפובליקה ישראלית.
אלי משולם
הממשלה הג'יהדיסטית הרסה ביסודיות כל עוצמה שהיתה לישראל, השמדת ערך שיש מעט תקדימים דומים לה בהיסטוריה. יש והיו בעולם מדינות ומנהיגים רבים שהתלהמו והשתוללו ברטוריקה שלהם, אבל כשהגיעו לשלב ההחלטות חזרה הרציונליות. במקרה שלנו הרציונליות נעלמה ויחד איתה ההבנה במגבלות הכוח והצורך להגיע לאופטימום המשקלל את כל הגורמים. ממשלת הג'יהאד מתנהלת כמו מהמר שיכור בקזינו שמגדיל את ההימור ככל שהפסדיו גדלים.