(המשך) אך כיום נעשה שימוש בפסוק שמכוון למשמעות זהה לזו של פרופ' פרי. במו ידינו. לאחרונה התקשורת חושפת פשעים נוראים שהתחוללו כאן אז, בשם הצדק ההיסטורי וכו'. כוונתי לומר שבניגוד לעבר, ההתרחשות שממאיסה אותנו על העולם פשוט מתפרסמת ומצטלמת ורואה את אור השמש.

מִהֲרוּ בָנָיִךְ, מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (ישעיהו מט, יז). הציטוט לקוח מתוך נבואת נחמה, והמשמעות המקורית היא בשורה לה שהגולים יחזרו ארצה בעוד הזרים שהרסו והחריבו יצאו.ואולם

תודה יורם, כדרכך, נהיר ומשכנע.
את המשמעות לקיום העם היהודי כבר הגדירו מזמן: לשמש "אור לגויים". לא בכדי הוגדרה כך המשמעות שכן לא היה עידן בחיי העם בו החיים התנהלו על מי מנוחות, והגדרה זו נטעה את האמונה ששרידותנו מובטחת. הסיבות לפורענויות שפקדו את העם היהודי הן בגלות והן בארצו היו מגוונות, כפי שגם חומרתם ועוצמתם. וחרף זאת, נותר תמיד חוטר והעם המשיך להתקיים. לנוכח זאת, האם שונה תקופתנו מתקופות קודמות? אולי המשקפיים שלנו השתנו ויכולתנו להבין, לנתח, לבקר, להשוות השתכללו? בתקופת המקרא רק לנביאים היו משקפיים כאלה, שאכן איפשרו להם להוכיח את הציבור שלהם ולשקף להם את איוולתם. בתקופתנו הנביאים הם העיתונאים, היועצים המשפטיים, הפילוסופים ואינטלקטואלים כדוגמת יורם פרי. ראייתם משקפת לנו את איוולת המנהיגים שנבחרו באופן דמוקרטי, הרבנים שהורמו מעם מתוקף שושלתם, וציבור הנוהים מחרים שלהם ואחריהם. אך מי ישמע לנביאים בני זמננו?
בעתות מצוקה ומלחמה, לדעתי, גובר הצורך בהשתייכות קבוצתית. ה'לבד' קשה מנשוא ומסוכן. את הדרך הכי זמינה להשתייכות קבוצתית מזמנת הדת שמתאפיינת בפולחן משותף בהתפרקות מחשיבה ביקורתית ובציות עיוור לרב. לעומת זאת, את הבדידות הבלתי נסבלת שנלווה לה הדהוד בלתי פוסק של סכנה מאיימת אולי אפשר להפיג, לכאורה, בעזרת סמים שמטשטשים אף הם את החשיבה ומנטרלים את הקשר למציאות.
ואני תמהה איזה אור עוד נותר פה במדינה כי אני מחפשת משמעות לילדי ונכדי אותם אני מותירה כאן אחרי לכתי.

תודה לך פרופ' פרי על דבריך הבהירים מחד גיסא אך משחירים מאידך. ועוד אני קוראת אותם לא יכולתי שלא לתהות אם יש בטבע תהליכים דומים. וכך נזכרתי בסימביוזה. בטבע מוכרת צורת חיים סימביוטית ככזו שמתגמלת את המעורבים. כל אחד נותן ולוקח. זה נהנה וזה לא חסר. כל עוד נשמר האיזון הסימביוזה נשמרת. הבעיה מתעוררת כשהאיזון מופר. ולמה שהאיזון יופר אם ההסדר כל כך טוב? מפני שישנם גורמים נוספים שאורבים ומאיימים. למשל, שינויים חיצוניים סביבתיים, או נסיבות כלשהן, או מוטציות גנטיות שמיטיבים עם צד אחד ומרעים עם האחר. וכשהסימביוזה מופרת כל המערכת משתבשת. הנה כי כן, ישראל הקטנה כל עוד התקיים בה סדר חברתי ברמה סבירה הצליחה לשמר ואף להגדיל את מה שפרופ' נאי מכנה עוצמה רכה. אך אט אט ישראל השתנתה. השתבשה. המאזן הדמוגרפי בין דתיים לחילוניים, האיום האירני, ההסתאבות כתוצאה מהכיבוש, הכח שצבר מנהיג שתוקף כהונתו פג מזמן וכו', כל אלה הביאו לירידה משמעותית בעוצמתה הרכה. ומשזה המצב, כבר אין כדאיות ואין עוד תוקף לסימביוזה שביננו לבין מדינות העולם הנאור. ובאשר למדינות שבסביבתנו בשכנותינו, אני תמהה אם הן כבר הבינו את משמעות העוצמה הרכה או שמא אצלם העוצמה הפיזית עדיין משחקת תפקיד ראשי. הרי גם אצל מדינות וחברות מתקיימת אבולוציה. איני בטוחה באיזה שלב אבולוציוני מדינות אלה נמצאות עתה.