לדעתי המטרה ראויה אבל הניתוח שגוי. הבעיה היא לא עם תורת ישראל אלא עם "האנחנו שלנו". להלן חלק מהבעיות שעלינו לפתור: 1. מזה למעלה מאלף שנה שאנחנו קוראים את תורת ישראל במשקפיים נוצריות. 2. אנחנו מספרים לעצמנו אלפי שנות סבל. יישות קורבנית לא יודעת לחיות עם הצלחה, ובהזדמנות הראשונה היא תכשיל (הכשילה) את עצמה. 3. יש משהו במסורת שלנו של תחושת חוסר שייכות, וזו דוחפת אותנו לגלות.
עלינו להבין שהכשל הוא ברמה הקולקטיבית של האנחנו שלנו, ולא של תורת ישראל עצמה, ואז ללמוד לקרוא אותה במשקפיים של תורת ישראל הקלאסית, כמי שמעניקה לנו מזוודת כלים לתיקוני גבול ברמת הקולקטיב.

מחד אתה אומר שהחורבן של עזה חל עח כלל העם היהודי, ומצד שני אתה טוען שמי שהביא אותנו עד הלום אלו ישיבות הקו. תחליט.
אני נוטה לגרסה הראשונה: כלל העם היהודי בארץ ובעולם עומד מאחורי רצח העם הפלסטיני. ובהתאם, כלל העם היהודי ישלם את המחיר, ובראשו מדינת ישראל

תודה יורם. מסכימה עם הסיכום שלך. לדעתי חסרה השאל והתשובה: מדוע, מרגע שניתן לנו לפתור את הקונפליקט מתוך עמדת כוח, העדפנו להעצים אותו.
אפשר לומר שמי שנמצא בעמדת כוח מסרב חשחרר את היד הקפוצה.
לדעתי זה הסבר חלקי, כי לאורך 58 שנים יכולנו להבין שאנחנו מזיקים לעצמנו.
יש לי תשובה. השאלה אם יש לנו נכועות לשמוע אותה.
לדעתי לא, ולכן אשתוק הפעם,

מיכל ריזל

הציונות החדשה קשורה בטבורה לציונות הישנה והיא תולדה שלה. החילון הוא האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה, והחל לירות מסבסטיה ועד היום. מה שהעולם לא מבין זה שהחילון הוא שהופך אותנו ליישות גזענית שכן הגדרת הזיקה בינינו היהודים נשענת על מוצא ביולוגי. היחס שלנו לעצמנו גזעני וממילא היחס שלנו לאחרים.

נשים לרגע את הבעיה המוסרית הכבדה בצד. פינוי הרצועה מתושסיה הפלסטינים נוגד את האינטרס הציוני ב 180 מעלות.
האינטרס הציוני הראשון במעלה הוא היפרדות בהסכם בין ישראל לפלסטין.
לשם כך פלסטין זקוקה לעוגנים כלכליים משל עצמה, כדי להתיר את הקשר הגורדי בינינו.
כלומר, נמל ימי ברצועה, נמל תעופה פלסטיני בבקעה, גשר רב משתמשים בין עזה לחברון, ומזרח ירושליים בריבונות פלסטינית.
ובא לציון גואל

כנראה שאני לא חלק מהעולם. הקשבתי לגרמי לא פעם, ואף ניסיתי לקרוא את הכתבה הזו (מודה ומתוודה שלא צלחתי אותה), ומעולם לא שמעתי ממנו דברים של טעם. למשל, לגבי ה-יהדות. צורת ההתבטאות שלו היא מחקרית, ולכן הוא מגיע למסקנה ש ה-יהדות היא אוסף של תופעות וכו'. אבל יש עוד דרך, לא מחקרית, לדבר על ה-יהדות. קוראים לזה מדרש: מהי ה-יהדות לפי הפרשנות שלי. לשם כך צריך להיות מחויב למקורות, מה שחילונים גמורים סירבו ומסרבים לשקול, אפרופו פתיחות…