מהקנאים ששרפו את מחסני המזון בירושלים בימי חורבן בית שני, ועד מחוללי השיח הגזעני כיום. כך מיעוט נחוש ורדיקלי גורר את העם כולו אל עבר חורבן בשם אמונה משיחית חסרת גבולות.
ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה בדיוק מושלם, אך הרוח שמהלכת בינינו דומה להפליא לרוחות שהקדימו חורבנות לאומיים בעבר. מול עינינו הולכת ומתעצבת קבוצה קנאית, רדיקלית, שנאחזת במשיחיות כוחנית, משסה ומפיצה שנאה פנימית, תוך התעלמות מוחלטת מהשלכות מוסריות, משפטיות ובינלאומיות. כמו אז, גם היום. הסכנה אינה רק מבחוץ, אלא מבפנים.
ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה בדיוק מושלם, אך הרוח שמהלכת בינינו דומה להפליא לרוחות שהקדימו חורבנות לאומיים בעבר. מול עינינו הולכת ומתעצבת קבוצה קנאית, רדיקלית, שנאחזת במשיחיות כוחנית
בשלהי ימי בית שני, עת האימפריה הרומית התקרבה לסיים את שלטונה של יהודה העצמאית, נוצר שבר עמוק בתוך העם היהודי. מתונים ביקשו פשרה מדינית שתמנע חורבן, בעוד הקנאים (ובראשם הסיקריים) דחו כל הידברות, מתוך תפיסה דתית לאומית קיצונית לפיה אלוהים יושיע את עמו רק אם זה יעמוד איתן, ללא חת.
כשתושבי ירושלים רעבו, הקנאים שרפו את מחסני המזון כדי לכפות על העיר מלחמה טוטלית. הם לא היססו לרצוח את מתנגדיהם מבית, לראות בכל קריאה לשלום סכנה, ולהתפלל לנס במקום לנהוג באחריות.
זו אינה רק טרגדיה היסטורית, זו תבנית פעולה מוכרת. הקנאות הדתית פוליטית ניזונה ממשברים. ככל שהמציאות מאיימת, כך גוברת התשוקה לפתרונות פשוטים, מוחלטים, דיכוטומיים. "אנחנו והם", "צדיקים ובוגדים".
בדיוק כך פועלת הקבוצה המשיחית פוליטית שהשתלטה על השיח בישראל. היא דוחה מתינות, מבזה פשרות, ומקדשת כוח כאילו היה חזות הכול.
למשל, חברת הכנסת היושבת בקבינט המדיני-ביטחוני אורית סטרוק, שמבטאת היעדר מתינות וראיית מציאות בגוונים של שחור-לבן, במשפט: "לממשלה שזורקת הכול בשביל להחזיר 22 או 33 איש אין זכות קיום". או השר וחבר הקבינט איתמר בן גביר שמורה לרמטכ"ל אייל זמיר, "קיים את הוראת הדרג המדיני לכיבוש עזה". או השר וחבר הקבינט בצלאל סמוטריץ' שמבטל את האפשרות להסדר מדיני במלים "הרשות הפלסטינית היא נטל".
כשתושבי ירושלים רעבו, הקנאים שרפו את מחסני המזון כדי לכפות על העיר מלחמה טוטלית. הם לא היססו לרצוח את מתנגדיהם מבית, לראות בכל קריאה לשלום סכנה, ולהתפלל לנס במקום לנהוג באחריות
תחת מעטה של פטריוטיות, הקבוצה הזו מקדמת סדר יום מסוכן. טרנספר "מרצון", הכחשת זכותם של אחרים להשתתפות אזרחית מלאה, דה לגיטימציה של מערכת המשפט ושל מוסדות התרבות וההשכלה, והפצת תיאוריות קונספירציה על "שלטון בג"ץ", "תקשורת שמאלנית", או "הדיפ סטייט".
מה שבעבר היה נחלת שוליים, הפך למרכז השיח הפוליטי והציבורי. כבר לא מדובר בוויכוח פוליטי לגיטימי, אלא בניסיון להשתיק כל קול אחר. כל מי שאינו מצטרף למקהלה מוגדר מייד כבוגד, כ"אויב מבית", כמי שצריך להוקיע. הציבור הרחב נדרש לבחור בין כניעה לרעש הקנאי לבין קריאה מחודשת לאחריות ולשפיות.
הקנאות בימי בית שני ובימינו
| ירושלים ערב החורבן | מדינת ישראל בעיצומו של משבר |
| מיעוט קנאי שיתק את הרוב השפוי בהפחדה ובהאשמות בגידה | מיעוט קולני מטיל אימה תקשורתית ופוליטית, משתק מתינות |
| השיח הפנימי הפך לרעיל, מלחמת אחים בתוך העיר הנצורה | השיח הציבורי נגוע בהסתה, פילוג ודה לגיטימציה של כל חילוקי דעות והתנגדות |
| אידיאולוגיה משיחית דחקה את הפוליטיקה וההיגיון המדיני | קולות רציונליים מושתקים מול אידיאולוגיה טוטלית ובלתי מתפשרת |
| תחושת אמת מוחלטת, כל דעה אחרת נחשבת לסכנה | בעלי "האמת האחת" מציגים כל שיח ביקורתי כהתקפה על המדינה |
| עיוורון אידיאולוגי מוחלט, התעלמות מהשלכות הרות גורל | התעלמות מכל אזהרה ביטחונית, מוסרית או משפטית |
| מוכנות לפגוע בבית כדי "לטהר" את העם מבפנים | ניסיון לרסק מוסדות מדינה בשם נאמנות רעיונית או דתית |
| הליכה עם האל, ביטול מוחלט של שיקול מדיני או מוסרי | דיבור בשם שליחות עליונה תוך הכחשת אחריות מדינית בסיסית |
| המשיחיות לא הביאה גאולה, אלא חורבן פיזי ותודעתי | חזרה על אותו דפוס של רמיסת המדינה בשם "הצלתה" וסיכון לחורבן פיזי ותודעתי |
ההשלכות של התהליך הזה כבר ניכרות. ישראל מתמודדת עם לחצים בינלאומיים חסרי תקדים, עם אתגרים משפטיים חמורים, עם בידוד מדיני הולך וגובר. ובמקום לחזק את עמודי התווך הדמוקרטיים שלה, היא מוסרת באמצעות ראש הממשלה את השלטון בידי בעלי חזון סמכותני טוטליטרי, הפועלים בשם ערכים קדושים אך פורמים את הרקמה החברתית.
ההיסטוריה אינה חייבת לחזור על עצמה, אולם במקרה זה אי אפשר להתעלם מהדמיון המסוכן. קנאות, לא משנה אם היא באה עם טלית, עם דגל, או עם סיסמאות ריקות, היא איום קיומי. לא פוליטי. לא תרבותי. קיומי.
ההיסטוריה אינה חייבת לחזור על עצמה, אולם במקרה זה אי אפשר להתעלם מהדמיון המסוכן. קנאות, לא משנה אם היא באה עם טלית, עם דגל, או עם סיסמאות ריקות, היא איום קיומי. לא פוליטי. לא תרבותי. קיומי
אנו חיים ברגע מכריע. אם הציבור הרחב לא יתעורר, לא יתייצב ולא יגלה אומץ לב אזרחי, נמצא את עצמנו שוב באותו מקום שבו כבר היינו, מקום שבו אין מחסה מהחורבן, כי הוא בא מתוכנו.
פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואחת ההוכחות לכך שהימין המשיחי-פשיסטי הוא לא הדרך היחידה להיות ימני היא ליברמן ובנט. מי שיטען שהם לא ימניים, יטען גם שהם שמאלנים קיצונים ובוגדים ובעצם רק מראה שמכונת הרעל עובדת .
האמת היא שאפשר להיות ימני מבלי להיות חסר לב או חסר הגיון, או משיחי, או לא דמוקרטי. הימין הבנגביריסטי/ביבסטי טוען לבלעדיות על פטריוטיות והשאר הם על תקן של בוגדים. זה לא עניין של ימין ושמאל ( כמו שכמה מהמגיבים כאן טוענים) אלא שאלה של אנושיות מול חוסר אנושיות, משיחיות מול פרגמטיזם ואג'נדה דיקטטורית וחד צדדית, מול אמונה בדמוקרטיה, שוויון בפני החוק ובכלל שלטון החוק. מי ששיך ותומך במחנה המשיחי/ ביביסטי הוא לא ימין אלא ימין קיצוני לחלוטין.
איזה מזל שאני לא הולך ללמוד אצלך שנה הבאה, מי שסובר שהדעות שלי הם לא לגיטימיות רק בגלל שהם קצת יותר מורכבות מ"רק לא ביבי" או "עסקה בכל מחיר", בכל מקרה במשך שנים ניסינו את הדעות "הנאורות" והמתונות שלך, עשינו את אוסלו פינינו את גוש קטיף וברחנו מדרום לבנון רק בשביל לקבל את השביעי באוקטובר, ובאמת שהמזל הגדול הוא שרדואן לא תקפו בצפון, כי זה היה קטסטרופה פי 500 יותר, אז במקום ללמוד מההיסטוריה הרחוקה של עם ישראל אנחנו למדנו מההיסטוריה הקצרה והמטורללת של מדינת ישראל… ולגבי העניין המדיני, כן, יהיה יותר בעיות מדיניות אבל זה כמו שבן אדם יפחד לטפל בגוש הסרטני שלו רק בגלל שלא יאהבו אותו קירח… ואתה נותן לביקורת הבינלאומית לגיטימציה, אז אם זו הבעיה, תעסוק בהסברה ואם קשה לך תכתוב בגוגל "השביעי באוקטובר" ותיזכר…
אדון פרופסור,
קראתי את דבריך, לא יודעת אם אתה ער לכך אבל מאות חיילים נהרגו ואלפים נפצעו בשביל לבצע לחימה מתונה כדי לאפשר את השבת החטופים.
כפרופסור להיסטוריה, אתה צריך לדעת שדווקא ההתנהגות הזו היא הלא ריאלית, לא רציונלית , ואפילו דתית, דת שמזבחה הוא החטופים.
היינו אולי יכולים לסיים את המלחמה הזו מזמן אם אנשי הדת הפרוגרסיבית, שמאמינים שגם לתומכי רוצחי הוחבא מגיעה מדינה, לא היו מניחים מקלות בגלגלים בדמות הסברה אוטואנטישמית
פרופסור שמעוני – הציבור הדמוקרטי בישראל בקיץ 2025 איננו מספיק רחב, לצערי. הדיקטטורה של ראש ארגון המחבלים, הצורר, הבוגד (פרשות קטאר והצוללות) נשענת על רוב בקרב הציבור היהודי הבוגר שמונה קצת פחות מארבעה מליון בעלי זכות בחירה. כן, רוב קטן, אבל רוב . מליון בוחרים שמעריצים אישית את שקרניהו ומזדהים איתו בכל רגע נתון. כ-200 אלף בוחרים שמעריצים אישית את פיתמר בן זונה ומזדהים איתו בכל רגע נתון. עוד כ-200 אלף בוחרים בני הציונות הדתית האשכנזית שלא מוכנים לשמוע מבן גביר שהוא מזרחי מהקסטל אבל תומכים בדיקטטורה (כיום מייצג אותם סמוטריץ' וכך זה יימשך כי לא יהיו יותר בחירות בישראל). עוד כ-650 אלף בוחרים חרדים שמזדהים ומתיישרים בדיוק על פי דעת הדיקטטורה הרבנית (מה שהם קוראים דעת תורה). קיבלנו קצת יותר משני מליון יהודים בוגרים שתומכים בדיקטטורה כשיטת משטר המנפצת לרסיסים את עקרון הפרדת הרשויות ובראשה עומד המלך, המנהיג הגדול ושליח השם ביבים שקרניהו.
לא הם אשמים. אשם מי שמניח להם להתנהג ככה. ראש הממשלה ובעלה פוחדים מהגלות האופוזיציונית, בה ייאלצו לשלם חס וחלילה על הוצאותיהם ולעמוד למשפט כאחד האדם.
ואשמות גם הממשלות הקודמות, שהאופורטוניזם הפוליטי שלהן סלל את הדרך לממשלה המופקרת הזו. הם לא המציאו כלום, רק שיכללו את השיטה.
כן כן, אתם, ראשי מפלגת העבודה לשעבר. גם אתם אשמים. חשבתם שתמשלו לנצח? שתגבילו את גובה השחיתות הפוליטית? הנה באה ממשלת שלושת הכ"פים ומחרבנת על כולנו מהמקפצה דרך מאוורר.