שגרת חירום, קונספציה, חזל"ש, או חמ"ל – ביטויים אופנתיים שכאלו הביאה עלינו המלחמה. ביטויים שעודף השימוש בהם מעיד שאני בעניינים, וזה בסדר.

אבל איך לשיח העדכני הזה השתרבבו כמה ביטויים תפלים השוללים איזו תובנה עניינית על אומרם? בקטגוריה הזו נמצאים למשל "לא יעלה על הדעת" (למעשה או החלטה שמישהו שאני לא אוהב אכן העלה על דעתו), או "לא ייאמן" (לעובדה קיימת, שמתחייב שתאמין בה), אבל יותר מכל קופץ לו הפתיח הרעיוני המתחיל במילים "אני לא מבין".

"אני לא מבין" הוא ביטוי שחווה בעת מצוק זו אינפלציה בקרב עדרי הפרשנים המציפים את המדיה, וביחוד בתקשורת הימנית. "אני לא מבין למה מחכים?" או "אני לא מבין מה יש לחפש", "אני לא מבין את ההחלטה התמוהה" וכיו"ב.

ואני לא מבין את ה"אני לא מבין". כי כשאני לא מבין דבר אני מנסה ללמוד אותו, או להיעזר במי שכן מבין, ואם אני עדיין לא הצלחתי להבין, אני די מתבייש במוגבלותי הזו ולא שם עלי חליפת מומחה או פרשן.

אני לא מבין את ה"אני לא מבין". כי כשאני לא מבין דבר אני מנסה ללמוד אותו, או להיעזר במי שכן מבין, ואם אני עדיין לא הצלחתי להבין, אני די מתבייש במוגבלותי הזו ולא שם עלי חליפת מומחה או פרשן

אז מה יש להבין מה"אני לא מבין" הזה – למה בעצם מתכוון הפרשן המומחה כשהוא אומר לנו "אני לא מבין"? האם יתכן כי כשהוא אומר זאת הוא בעצם מתכוון לומר "אני לא מעוניין להבין"? כי אז יש למשפט הגיון מסוים. אבל במקרה שכזה, למה לא תהיה מעוניין להבין? או אולי מתכוון הפרשן לרמוז כי הבנת העניין נשגבת מבינתנו ההדיוטים, וכדי לא להעליבנו הוא משליך את אי הבנתנו עליו? זה אפשרי, אבל משמיעה מתמשכת של אותם הפנלים, מתקבל הרושם כי הנוקבים בביטוי הזה אינם בהכרח אנשים עדיני נפש שיבטלו את עצמם, אלא להפך.

אז למה ומדוע כבש ה"אני לא מבין" את פרשני האולפנים?

אני חושד שהביטוי הזה כלל לא קשור לאיזושהי הבנה או תובנה, אלא שזה לא יותר מסימפטום. ביטוי שמאחוריו מסתתרת לה ההשקפה כי בעצם האנשים האלו, אותם אני לא מבין, הם לא בדיוק בני אנוש כמונו. ובדיוק כפי שאיני מבין, ולא אמור להבין, רציונל של חתול – כך איני מבין, ולא מתיימר להבין את הרציונל של אותם אלו שמנגד.

ואם כך הוא, אז, בין אם במודע או בין אם בתת ההכרה, הביטוי החלבי הזה "אני לא מבין" – מסתיר תחתיו מוקש מכוער שעלול, בהינתן צבירת עומס קריטי, להתפוצץ לנו בפנים. משום שאם הצד שכנגד אינו בר-הגיון כמונו, הרי שאין אנחנו יכולים וצריכים לנהל אתו דיאלוג. אם החתול הזה, בהגיונו חסר הפשר, קופץ פתאום לכביש, אנו לא נעצור לנהל אתו דיאלוג, ואם הצד שכנגד, בהגיונו חסר הפשר, מנסה לדרדרנו לתהום, גם אתו לא ננהל דיאלוג.

הביטוי החלבי "אני לא מבין" – מסתיר מוקש מכוער שעלול, בהינתן צבירת עומס קריטי, להתפוצץ לנו בפנים. משום שאם הצד שכנגד אינו בר-הגיון כמונו, הרי שאין אנחנו יכולים וצריכים לנהל אתו דיאלוג

מה שאני לא מבין ב"אני לא מבין" זה מדוע בעת שמומחה או פרשן פוצח באולפנים ב"אני לא מבין", אף אחד לא קם וטורח להעמיד אותו על הפרדוקס שבחיבור בין ה"אני לא מבין" לבין הגדרתו כמומחה. או לפחות לדרוש לעצור ולרדת לחקר התמיהה שהעלה.

נרמול ה"אני לא מבין" כפתיח למסגור רעיונות, מהווה בעצם הצהרת ביטול הצד שכנגד והגיונו. דרך להתחמק מהצורך להתמודד עם הגיון שאינו ההגיון שלך. כך, נרמול השיח הזה שופך שמן על מדרון הקיטוב החברתי, והופך אותו לחלקלק יותר בדרך למטה.

 אז מאיפה באה אותה התאהבות באי ההבנה?

מנגנון קבלת ההחלטות של המין האנושי כלוא, כך נראה, בין שתי דרכי תגובה למצבים המחייבים פעולה. כשאנחנו נדרשים לפעולה עומדות בפנינו שתי דרכי פעולה מנוגדות – מצד אחד, אנחנו שואפים למהירות בתגובה, אך מאידך אנחנו אמורים להתעכב וללמוד את המצב וגורמיו לעומק, כדי לייצר תגובה מושכלת.

כך, הפעולה שננקוט היא כנראה איזו פשרה בין שתי הדרכים, וזה נקרא החלטות במידע חסר. החלטות שכאלו נדרשות במצב חירום, אבל התאהבות בדרך הפעולה הזו, והעדפת הדרישה לנחרצות בתגובה מיידית, על-פני העומס הנדרש מלימוד מושכל של המצב, ככול שהיא משחררת בטווח הקצר, היא מתגלה כמכשלה גדולה בטווח הארוך.

נפנוף הדרישה ללימוד ההגיון בסיטואציה מולה אנו עומדים, הוא נתיב שאחראי לכמה וכמה מההחלטות הגרועות שנעשו בהיסטוריה האנושית. החלטות עליהן עשתה ההיסטוריונית ברברה טוכמן קריירה מפוארת בספרה רב המכר "מצעד האיוולת", ונראה שאותה התאהבות באי ההבנה עלולה גם הפעם להוליך אותנו לשם.

נרמול ה"אני לא מבין" כפתיח למסגור רעיונות, מהווה בעצם הצהרת ביטול הצד שכנגד והגיונו. דרך להתחמק מהצורך להתמודד עם הגיון שאינו ההגיון שלך. כך, נרמול השיח הזה שופך שמן על מדרון הקיטוב החברתי

אם אנחנו מבקשים להתחמק מאותו השביל בו צועד מצעד האיוולת, אנחנו נידרש לייצר חברה מכילה שמסוגלת לנהל דיאלוג מפרה בין איבריה, אסור לנו להתרגל ל"אני לא מבין" שכזה, ואסור לנו לקבל אותו כפתיח לשלילת האחר, אלא רק עם סימן שאלה אמיתי, של מישהו שבאמת מבקש להבין.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.