בצוק העיתים, כשעמד לו ראש הממשלה בנימין נתניהו מול חשבי משרד האוצר, ונאלץ ליישב להם את חזון המלחמה הגדול שלו עם המציאות הכלכלית הנגזרת מכך – נפלט לו, לנתניהו דימוי מעניין. דימוי שהוא חלון  לחזונו המעודכן. היעד החדש של הביביזם – להפוך את ישראל לספרטה ואתונה יחדיו.

הוא עושה זאת תוך שהוא נפרד מהדימויים הצ'רצ'ליאנים שלו כשהם הפסיקו להתאים למציאות, ובמקום לחפש בריתות ולגיטימציה בין-לאומית, כפי שמושא הערצתו צ'רצ'יל עשה, הוא מחפש את הבידוד.

נתניהו נפרד מהדימויים הצ'רצ'ליאנים שלו כשהם הפסיקו להתאים למציאות, ובמקום לחפש בריתות ולגיטימציה בין-לאומית, כפי שמושא הערצתו צ'רצ'יל עשה, הוא מחפש את הבידוד

מנתניהו, כבן של היסטוריון וחובב היסטוריה מושבע בעצמו, היה אפשר לצפות שיבחר דימוי מוצלח יותר. אם כי, לומר את האמת, הדימוי הספרטני-אתונאי שלו אכן חושף היטב את המציאות של ישראל, האמת העגומה שעומדת מאחורי מילותיו הנמלצות.

ובכן, ראשית לעניין אתונה – כאן כדאי להזכיר לו, לנתניהו, מה ספרטה עשתה לאתונה. אמנם, באחרית מלחמותיהם (המלחמות הפלופונסיות) ספרטה אכן כבשה את אתונה. אך לכך היה סוף עגום, כשספרטה החליטה לבטל באתונה הכבושה את השטות המתייפייפת הזו שנקראת "דמוקרטיה".

ספרטה השליטה באתונה משטר אוליגרכי (משטר 30 הטירנים), שמהר מאוד הפך למושחת ודרדר לא רק את אתונה, אלא גם את כוחה של ספרטה המנצחת. המשטר הזה הפיל את שתיהן לדרגה בה הן הפכו טרף קל לאמביציות האימפריאליות של מנהיג מדינה נידחת בצפון – פיליפוס ממקדוניה ובנו אלכסנדר, שהפכו את שתיהן יחדיו לצל נחשל לעברן המפואר.

ולעניין הדימוי הספרטני – ראשית, כדאי להזכיר לו, לנתניהו, מי היו קודמיו באימוץ הדימוי הספרטני – משטרים כמו גרמניה הנאצית, שם תנועת הנוער ה"היטלריוגנד" אימצה במוצהר את ערכי החינוך הספרטני, וברית המועצות הסטלניסטית, שם הערצת ספרטה הופיעה בשמות של רבות מקבוצות הספורט שנוסדו אז (וחלקן נושאות שם זה עד היום). משטרים שביקשו לשעבד את עמיהן דרך מחיקת האינדיבידואל לטובת החזון המגלומני של שליטיהן.

ספרטה כבשה את אתונה אך החליטה לבטל בה את השטות המתייפייפת הקרויה "דמוקרטיה". היא השליטה בה משטר אוליגרכי שהפך במהרה למושחת ודרדר גם את אתונה וגם את כוחה של ספרטה המנצחת

מעבר לכך, בזכרנו את האידאל הספרטני, אנחנו צריכים לזכור גם כי היה זה אידאל ששאף לדכא את הנאורות והקידמה, בהן הוא ראה ריקבון ליברלי, ונכשל בהשארת מורשת משמעותית אחריו – למעט חזון המשמעת הצבאית.

ויותר מכך – במלחמתם נגד אתונה לא בחלו הספרטנים בקבלת שוחד מאלו ששאפו לדכא את עצמאות האומה היוונית כולה, ושנגדם הם נלחמו יחדיו בחירוף נפש רק כמה עשרות שנים קודם לכן בקרבות הרואיים כמו קרב תרמופילאי (הידוע גם בשמו "קרב ה-300" שהונצח בספרים וסרטים רבים). כך, נעזרו הספרטנים בהעברות שוחד חשאיות מהאימפריה הפרסית העוינת, ששמחה לממן את המלחמות הפנים-יווניות ולהחליש את האומה מבפנים.

כל אלו הם היבטים מטרידים בחזיון התעתועים הזה של נתניהו, אבל מטרידה עוד יותר בחזון ספרטה הזה היא שאלת העבדים ההלוטים – מי הם לעזאזל ההלוטים של נתניהו בחזונו הספרטני? אותו עם קדום עליו השתלטו הספרטנים ואשר היווה את הבסיס לכלכלת הוואסלים עליה נשענה ספרטה.

הספרטנים לא היו עם יצרני. מלידתם הם נועדו לדבר אחד בלבד והוכשרו להיות לוחמים. הם הוכנסו למסגרות הצבאיות מילדות, ושירתו את אותן המסגרות עד לגיל פרישה. האויב העיקרי נגדו הם חונכו להילחם לא היו האתונאים, ואפילו לא הפרסים, אלא ההלוטים – אותה אוכלוסייה יצרנית עליה הם שלטו.

כך, בכל שנה, בריטואל דתי, הוכרזה מלחמה על ההלוטים, מה שאיפשר לספרטנים לדכא, להעניש, ואף להרוג בהם בצורה חוקית לגמרי, מעשים שהתרבות הספרטנית עודדה.

כדי לשמור על המבנה הכלכלי המטורף הזה, היא מיסדה אותו במוסד "הקריפטיה", מעין משטרה חשאית, שהצעירים הספרטנים אשר שירתו בה עסקו בעיקר בפיקוח על ההלוטים, ולפי פרשנות אחרת – הצעירים הספרטנים נשלחו במסגרת הקריפטיה לפרוע ולרצוח בהלוטים כחלק מבניית מעמדם בחברה.

כך, גם אם נקבל שבדימויו הכושל של נתניהו איננו נדרשים לקבל כל הקבלה ביננו לבינם, עדיין, בבסיס עומדת שאלת הכלכלה המשועבדת לחזון המלחמה הנצחית, ומי הן האוכלוסיות המשועבדות לכך.

אז מי הם ההלוטים בחזיונו של נתניהו? מי תהיה אותה אוכלוסייה יצרנית מדוכאת עליה הוא בונה את חזונו?

בבסיס החזון הספרטני עומדת שאלת הכלכלה המשועבדת לחזון המלחמה הנצחית, ומי האוכלוסיות המשועבדות לכך. אז מי ההלוטים בחזיונו? מי תהיה האוכלוסייה היצרנית המדוכאת עליה הוא בונה את חזונו?

על כך אפשר אולי לענות בפרפרזה למשפט ידוע בקרב שחקני הפוקר. משפט הטוען כי אם התיישבת לשולחן ואינך מזהה את הפראייר התורן אשר על הפסדיו בונים המשתתפים – כנראה שהפראייר הוא אתה.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.