ישראל נועלת את אבו מאזן ב־1948

התגובה הנזעמת של משרד החוץ הישראלי לנאומו הפייסני של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס תילמד בעתיד בספרי ההיסטוריה כדוגמה ביזארית למדיניות דיפלומטית של דחיית הידברות מהצד השני.

במשרד החוץ כתבו: "בנוגע לדואליות המסוכנת בנאומו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם הוא נשא סיכת 'מפתח' – סמל חד־משמעי למטרתו למחוק את ישראל.

"בעוד חמאס כינה את הטבח ב־7 באוקטובר 'מבול אל־אקצא', עבאס רוצה מבול משלו תחת מסווה של שתי מדינות: מיליוני צאצאי הערבים שעזבו את ישראל ב־1948 יידחפו לישראל כדי למחוק את המדינה היהודית היחידה.

במבחן הרחוב הישראלי, 18 שנות שלטונו של עבאס בגדה המערבית – שבמהלכן דיכא כל סממן של התקוממות אלימה, שיתף פעולה עם מערכת הביטחון ודיבר שוב ושוב על שלום – שקולות לשלטון חמאס ולטבח 7 באוקטובר

"ההיסטוריה חשובה: ב־1948 העולם הערבי הכריז מלחמה על ישראל, ולאחר מכן יהודים רבים יותר גורשו ממדינות ערב לישראל מאשר ערבים שעזבו את ישראל. מזמן הגיע הזמן שמדינות ערב יעניקו אזרחות לצאצאי אלה שעזבו ב־1948. 'המפתח' של עבאס הוא התוכנית הישנה של אש"ף: שתי מדינות לעם פלסטיני אחד והשמדת המדינה היהודית. זה לא יקרה".

בעוד שהשעון של כולנו מצביע על ספטמבר 2025, השעון של שר החוץ גדעון סער ושל הבוס שלו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נעצר על מאי 1948.

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס נואם בווידאו בעצרת הכללית של האו"ם, 22 בספטמבר 2025 (צילום: Spencer Platt/Getty Images/AFP)

אם כבר מדברים על דואליות – ישראל של סער ונתניהו איננה מדינה חזקה ועוצמתית שמכה ללא רחם באויביה בכל החזיתות, מחסלת הנהגות צבאיות וכורים גרעיניים, מפילה משטרים ומשנה מציאות. היא עדיין ישות קטנה ונרדפת החיה בתודעת השמדה. זה הרושם הראשוני שמתקבל מקריאת השורות שפורסמו על ידי משרד החוץ וגם בעמוד ה־X של סער.

מה בעצם עשה או אמר עבאס מאז נאום בר־אילן, שבו נתניהו עצמו הביע תמיכה ברעיון שתי המדינות? לא הרבה השתנה. בדיקה של נאומיו מצביעה על עקביות במסרים מאז עלייתו לשלטון בפברואר 2005: ויתור על אלימות פוליטית, שתי מדינות לשני עמים, פשרה היסטורית.

אלא שאבו מאזן כלל לא היה חלק מהטבח הנורא ביותר בתולדות ישראל. להפך – הוא הזהיר לא פעם מההשלכות החמורות של שיתוף פעולה ישיר בין ממשלת ישראל לבין ארגון הטרור האכזרי השולט בעזה

אך התגובה הרשמית החדה נראתה מתונה לעומת תגובות הישראלים ברשתות החברתיות. "בוקר טוב אליהו, מה התעוררת עכשיו?"; "רוצח המונים, למה שנאמין לך?"; "מה, הוא כבר ויתר על הסתה במערכת החינוך?" – כך כתבו גולשים שנפגעו מהמילים המפויסות של עבאס. מבחינתם, אין סיכוי להאמין לאף פלסטיני – אלא אם כן הוא מאיים לרצוח אותם, ובמקרה כזה "מילה היא מילה".

במבחן הרחוב הישראלי, 18 שנות שלטונו של עבאס בגדה המערבית – שבמהלכן דיכא כל סממן של התקוממות אלימה, שיתף פעולה עם מערכת הביטחון ודיבר שוב ושוב על שלום בנוסחת "שתי מדינות לשני עמים" – שקולות לשלטון חמאס בעזה ולטבח 7 באוקטובר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בהלווייתו הממלכתית של הנשיא המנוח שמעון פרס בהר הרצל בירושלים, 30 בספטמבר 2016 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

אלא שאבו מאזן כלל לא היה חלק מהטבח הנורא ביותר בתולדות ישראל. להפך – הוא הזהיר לא פעם מההשלכות החמורות של שיתוף פעולה ישיר בין ממשלת ישראל לבין ארגון הטרור האכזרי השולט בעזה. הבעיה איננה אבו מאזן עצמו, אלא הניסיון המכוון להשחיר את דמותו ולהשוות אותו לחמאס.

לאבו מאזן יש מגרעות רבות: בחלק מנאומיו הוא השתמש בביטויים אנטישמיים, הדוקטורט שלו מ־1982 כולל הכחשות לשואה, והוא לא חתם עם אהוד אולמרט על הסכם שלום – ובכך ויתר אולי על סיכוי ממשי להקמת מדינה פלסטינית. כל זה ידוע. אבל חמאס הוא לא.

הגיע הזמן להבין שכמו בישראל, גם אצל הפלסטינים יש מנהיגים שונים: כשאחד מהם מדבר במשך עשורים על השמדת ישראל – כדאי להאמין לו; וכאשר אחר מדבר על שלום ופיוס – אולי הגיע הזמן להאמין גם לו

באקלים הנוכחי, לאחר שנים של הסתה מתמשכת נגד הרשות הפלסטינית, אותה מנהל נתניהו במיומנות רבה, התגובות הקשות היו צפויות. אבו מאזן יכול היה להיות פרטנר – ואף היה כזה כאשר נתניהו אירח אותו במעונו הרשמי בירושלים ב־2010 ולחץ את ידו, כפי שעשה גם ליאסר ערפאת בשנות ה־90 – אך בשל גחמות פוליטיות הפך לאויב העם.

משתמשי הרשתות, שמגיבים בזעם למילים סבירות למדי של אבו מאזן, תוכנתו להגיב כך: לדחות כל פתרון שאינו חלום הטרנספר, הגירוש והקמת ההתנחלויות.

האבסורד בולט עוד יותר מול מקרה אחר: כאשר מנהיג פלסטיני צמא דם ואכזר, יחיא סנוואר, דיבר בגלוי על השמדת ישראל וקרא לטבוח ביהודים, גם אז בישראל לא האמינו לו. שר הביטחון הנוכחי ישראל כ"ץ הציע לחמאס של סנוואר נמל תעופה, נמל ימי ואיים מלאכותיים; נתניהו אהב לדבר על "חמאס מורתע וחלש" שרק רוצה לנהל את עזה בשקט.

עקורים פלסטינים עוזבים את העיר עזה לכיוון דרום, 16 בספטמבר 2025 (צילום: Eyad BABA / AFP)

אולי הגיע הזמן להבין שכמו בישראל, גם אצל הפלסטינים יש זרמים שונים ומנהיגים שונים: כאשר אחד מהם מדבר במשך עשורים על השמדת ישראל – כדאי להאמין לו; וכאשר אחר מדבר במשך עשורים על שלום ופיוס – אולי הגיע הזמן להאמין גם לו.

התוכנית החדשה של טראמפ

כמה חודשים לאחר ביקורו של דונלד טראמפ בארצות המפרץ – ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר – נפגש הנשיא האמריקאי עם עשרות מנהיגים ערביים ומוסלמיים בשולי עצרת האו"ם בניו יורק, ודן עימם בתוכנית לסיום המלחמה בעזה.

קווי העסקה ידועים; השאלה היא האם הם מקובלים על ממשלת ישראל, שנראה כי התאהבה במלחמה ומעדיפה להמשיך בה עד "הניצחון המוחלט"

בשעת כתיבת שורות אלה, טרם פורסמה התוכנית במלואה, אולם הדלפות שיצאו מצביעות על כך שאין בה חידוש מהותי: שלטון נטול חמאס בעזה, מעורבות מסוימת של הרשות הפלסטינית, פריסת כוח שמירת שלום ערבי־מוסלמי, וכמובן – החזרת החטופים בתמורה לסיום הלחימה.

כבר בנובמבר 2023 השמיע נשיא ארה"ב דאז ג'ו ביידן דברים דומים, אך בישראל בחרו ללעוג להם ולהתעלם מהם. חודשים לאחר מכן העלתה מצרים תוכנית דומה, ובהמשך הציעו קווי מתאר כמעט זהים גופי מחקר ויועציו של טראמפ – בהם גם טוני בלייר.

קווי העסקה ידועים; השאלה היא האם הם מקובלים על ממשלת ישראל, שנראה כי התאהבה במלחמה ומעדיפה להמשיך בה עד "הניצחון המוחלט".

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ משתתף בפגישה רב־צדדית לדיון במצב בעזה, בשולי עצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, 23 בספטמבר 2025 (צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)

נשאלת השאלה מדוע טראמפ, שדיבר בעצרת במשך 56 דקות והקדיש זמן רב לנושאי אקלים, הגירה, טלפרומפטר מקולקל ומדרגות נעות תקולות בבניין האו"ם, לא הציג את עיקרי התוכנית מעל הבמה.

ייתכן מאוד שאינו בטוח שחברו נתניהו יאמר "כן" להצעה, שמבטיחה לישראל לא רק את סיום הלחימה בעזה, אלא גם אינטגרציה אזורית מואצת, יציאה מהבידוד הבינלאומי ותקווה להסדר רחב היקף שיכלול בסופו של דבר גם את לבנון וסוריה.

עצם האפשרות להשיב את כל החטופים, להביא לסיום המלחמה בעזה ולהעביר אחריות גוברת לעולם הערבי והמוסלמי – אמורה הייתה להספיק לכל ראש ממשלת ישראל. לכל אחד, חוץ ממי שמעוניין במלחמת נצח

גם בהיעדר מרכיב כזה, עצם האפשרות להשיב את כל החטופים, להביא לסיום המלחמה בעזה ולהעביר אחריות גוברת לעולם הערבי והמוסלמי – אמורה הייתה להספיק לכל ראש ממשלת ישראל. לכל אחד, חוץ ממי שמעוניין במלחמת נצח לצרכים פוליטיים.

תוכניתו של טראמפ, הנתמכת על ידי מנהיגי ערב והקהילייה הבינלאומית, תהיה רלוונטית רק אם יפעיל את מלוא כוחו הפוליטי ואת כובד משקלו מול ממשלת ישראל. אם נתניהו ידחה גם את ההצעה הזו, עזה תמשיך לשקוע בסבל ובזוועות, וישראל – בבידוד בינלאומי שלא ידעה כמותו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מציג כובע שעליו כתוב "טראמפ צדק בכל", עם חתימה של הנשיא דולנד טראמפ. הבית הלבן, 8 ביולי 2025 (צילום: חשבון ה־X של הבית הלבן)

פעיל זכויות אדם מצרי שוחרר מהכלא

השבוע, לאחר שנים ארוכות בכלא המצרי, שוחרר עלאא עבד אל־פתאח, אחד מפעילי זכויות האדם הבולטים במדינה, בעקבות חנינה שהעניק נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי לו ולחמישה אסירים נוספים. בסך הכול ריצה עבד אל־פתאח עונשי מאסר מצטברים של כ־12 שנים.

עבד אל־פתאח, בן 43, מגיע ממשפחה מוכרת של פעילים ואינטלקטואלים: אימו, לילה סיף, היא אקדמאית, ואביו, עו"ד אחמד סיף אל־דין, נחשב לדמות מרכזית במאבק למען זכויות אדם. הוא ובני משפחתו מילאו תפקיד בולט במחאות האביב הערבי בכיכר תחריר בינואר 2011, שהובילו להתפטרות הנשיא חוסני מובארכ.

ב־2014 הוא נידון לחמש שנות מאסר לאחר שהפגין נגד החוק האוסר על קיום מחאות ללא רישיון משטרתי. הוא שוחרר במרץ 2019,, אך נעצר שוב בספטמבר אותה שנה בעקבות מחאות נגד הממשלה

ב־2013 הוא הביע תמיכה בהדחתו של הנשיא האסלאמיסט מוחמד מורסי בידי הצבא, בעקבות דרישה שעלתה ממאות אלפים שיצאו להפגין ברחבי מצרים. בהמשך, עם עלייתו לשלטון של א־סיסי במאי 2014, הפך עבד אל־פתאח לאחד מהקולות הבולטים המבקרים את המשטר החדש.

בשנת 2014 הוא נידון לחמש שנות מאסר לאחר שהפגין נגד החוק האוסר על קיום מחאות ללא רישיון משטרתי. הוא שוחרר במרץ 2019 לתקופת מבחן של חמש שנים, אך נעצר שוב בספטמבר אותה שנה בעקבות מחאות נגד הממשלה. בדצמבר 2021 נגזרו עליו חמש שנות מאסר נוספות בגין "הפצת פייק ניוז".

לאורך השנים קראו גורמים רבים לשחרורו, בהם גם ממשלת בריטניה, שכן עבד אל־פתאח מחזיק באזרחות בריטית.

הפעיל המצרי עלאא עבד אל־פתאח מתחבק עם אימו ואחותו בביתו לאחר שחרורו מהכלא, קהיר, 23 בספטמבר 2025 (צילום: Mohamed EL-RAAI / AFP)

פעילי זכויות אדם ופעילים פוליטיים רואים בשחרורו של עבד אל־פתאח נקודת מפנה אפשרית בסוגיית העצירים הפוליטיים במצרים. ארגונים בינלאומיים הביעו תקווה כי מדובר בתחילתו של עידן חדש של הידברות בין פעילים לשלטונות.

השבוע בתולדות מזה"ת: ניסיון ההתנקשות בחאלד משעל

ב־25 בספטמבר 1997 ניסו סוכני מוסד, שפעלו בעמאן בזהות בדויה של תיירים קנדים, להתנקש בחייו של ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל, באמצעות הזרקת רעל לאוזנו. אולם הם נתפסו על ידי שירותי הביטחון הירדניים.

ראש הממשלה נתניהו נאלץ לספק לירדן את הנוגדן, וכן לשחרר מן הכלא את מייסד חמאס והמנהיג הרוחני שלו, השייח' אחמד יאסין, לצד 19 אסירים פלסטינים נוספים

הפרשה עוררה הדים בינלאומיים וראש הממשלה בנימין נתניהו נאלץ לספק לירדן את הנוגדן, וכן לשחרר מן הכלא את מייסד חמאס והמנהיג הרוחני שלו, השייח' אחמד יאסין, לצד 19 אסירים פלסטינים נוספים. בתמורה שוחררו סוכני המוסד ממעצר ושבו לישראל.

ב־1999 גירש המלך הירדני עבדאללה השני את משעל ושאר מנהיגי חמאס משטח הממלכה, ובכך שם קץ לנוכחות הארגון בירדן.

מנהיגי חמאס חאלד משעל ומוסא אבו מרזוק (משמאל) בקטאר, 1 במאי 2023 (צילום: KARIM JAAFAR / AFP)

משעל עבר תחילה לקטאר, ובהמשך התבסס עם ראשי חמאס בסוריה (2001–2012). עם פרוץ מלחמת האזרחים שם, הארגון התייצב לצד המורדים, וההנהגה עזבה חזרה לקטאר. לפי דיווחים בתקשורת הערבית, משעל צבר במדינה הון עתק, המוערך בכמה מיליארדי דולרים.

ב־9 בספטמבר 2025 תקפו מטוסי חיל האוויר הישראלי את מעון בכירי חמאס בדוחה. בין השוהים בבניין היה גם משעל, שככל הנראה שרד את המתקפה ולא נפצע.