ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקש לצמצם את תחולתה של הלכת דרעי-פנחסי ולשמר בידיו שליטה מוחלטת, חסינה מהתערבות שיפוטית, בהחלטות בדבר מינוי שרים ופיטורי שרים, שלא על רקע של הגשת כתב אישום נגדם.

זו המסקנה העולה מההודעה שהגיש אתמול (חמישי) נתניהו לבג"ץ באמצעות עורך דינו הפרטי מיכאל ראבילו, במסגרת העתירות הדורשות את פיטוריו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.

"כמובן שלא נעלמו מעינינו תקדימים קודמים שנקבעו למשל בהלכת דרעי-פנחסי, אולם תקדימים מעין אלה הקשורים קשר הדוק, בלעדיו אין, לקיומו של הליך פלילי נגד שר, אינם רלוונטיים למקרה דנן", כתב ראבילו לבג"ץ, בשם ראש הממשלה, "כאשר בענייננו העתירות מכוונות להדחת שר בשל דרך מילוי תפקידו, ולכך אין שום תקדים".

נתניהו מטעה את בג"ץ ביודעין. מי יודע, אולי הוא בונה על כך שהדור הנוכחי של השופטים אינו שולט בכל רזיה והסתעפויותיה של הלכת דרעי-פנחסי.

אך האמת היא שהלכת דרעי-פנחסי עניינה במקרים שבהם הסמכות המצויה בידיו של ראש הממשלה בהתאם לחוק יסוד הממשלה להעביר שר מכהונתו, הופכת בנסיבות מסוימות לסמכות שחובה להפעילה. הגשת כתב אישום חמור נגד שר היא מקרה אחד כזה, כפי שאכן נפסק בהלכת דרעי-פנחסי; אך היא בהחלט לא מקרה יחיד.

רפאל פנחסי ואריה דרעי ב-2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בפרשות שבהן היו מעורבים השר אריה דרעי וסגן השר רפאל פנחסי, בשנת 1993, חויב ראש הממשלה דאז יצחק רבין לפטר את השניים בשל הגשת כתבי אישום נגדם בפרשות שחיתות שונות.

בית המשפט, בהובלת נשיא העליון דאז מאיר שמגר, קבע, באופן תקדימי, כי עשויות להתקיים נסיבות שבהן סמכותו של ראש הממשלה לפטר שר, שהיא סמכות שבצידה שיקול דעת רחב, הופכת להיות סמכות חובה

בית המשפט – בהובלת נשיא העליון באותה עת, מאיר שמגר – קבע אז, באופן תקדימי, כי עשויות להתקיים נסיבות שבהן סמכותו של ראש הממשלה לפטר שר, שהיא סמכות שבצידה שיקול דעת רחב, הופכת להיות סמכות חובה, כך שקיימת רק אפשרות אחת המצויה במתחם הסבירות, והיא האפשרות לפטר.

הנסיבות באותה עת היו של הגשת כתב אישום חמור – ובית המשפט קבע שנסיבות כאלה מקימות לראש הממשלה חובה לפטר את השר וסגן השר.

אך בית המשפט התיר אפשרות להלכת דרעי-פנחסי לחול גם במקרים אחרים. כך, בעניינו צחי הנגבי, דן בג"ץ לאורך השנים באפשרות להטיל על ראשי הממשלה חובה לפטרו או מניעה למנותו לשר, על רקע פרשיות עבר שלו – ולא על רקע כתב אישום עדכני. בית המשפט דחה את העתירות, אך הכיר באפשרות לנקוט את הצעד הזה במקרים קיצוניים.

באותו אופן בדיוק, בית המשפט קבע כי לא כל כתב אישום המוגש נגד שר יחייב את ראש הממשלה להעבירו מתפקידו, אלא רק אם מדובר בכתב אישום חמור. ובקיצור – נסיבות העניין הן המכתיבות את שאלת הסבירות שבאי פיטוריו של השר על ידי ראש הממשלה.

צחי הנגבי בבית המשפט העליון ב-2006 (צילום: פלאש90)

במקרה נוסף, לאחר אסון השריפה בכרמל בשנת 2011 ודוח מבקר המדינה שהטיל אחריות מיוחדת על שר הפנים אלי ישי ושר האוצר יובל שטייניץ, הוגשו עתירות לבג"ץ בדרישה לחייב את ראש הממשלה להעבירם מתפקידם.

לאחר אסון השריפה בכרמל בשנת 2011 ודוח מבקר המדינה שהטיל אחריות מיוחדת על שר הפנים אלי ישי ושר האוצר יובל שטייניץ, הוגשו עתירות לבג"ץ בדרישה לחייב את ראש הממשלה להעבירם מתפקידם

הטענה בדבר העברתם של ישי ושטייניץ מכהונתם, שיקפה הבנה רחבה בהרבה מזו שנקלטה במערכת הפוליטית באשר למשמעותה האופרטיבית של הלכת דרעי-פנחסי. בית המשפט דחה בסופו של יום העתירה וקבע כי שיקול דעתו של ראש הממשלה באותו עניין, שלא לפטרם בעקבות דוח המבקר, מצוי במתחם הסבירות.

אך בית המשפט הכיר בכך שלשיקול דעתו של ראש הממשלה בשאלת פיטוריו או אי פיטוריו של שר יש גבולות, גם אם אין הליך פלילי מעורב בעניין.

"שיקול דעת רחב אין פירושו שיקול דעת מוחלט, וגם ראש הממשלה כפוף לעקרונות המשפט המנהלי", כתב אז השופט עוזי פוגלמן, והוסיף:

"בית המשפט יתערב בהחלטת ראש הממשלה להעביר שר מכהונתו רק כאשר מדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות, שהוא רחב עד מאוד. כך הוא הדין גם לגבי הימנעות מהפעלת הסמכות".

עוזי פוגלמן בבית המשפט העליון בירושלים, 2 באוגוסט 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בעניינו של הנגבי קבע בית המשפט במפורש כי עשוי להיווצר מצב שבו "התנהגות של שר או סגן שר במקרה מסוים, אף אם אינה מגיעה כדי עבירה פלילית, תהיה חמורה במידה קיצונית כל כך, עד שיהיה זה בלתי סביר באופן קיצוני לאפשר לו להמשיך בכהונתו".

בית המשפט קבע במפורש כי עשוי להיווצר מצב שבו "התנהגות של שר או סגן שר במקרה מסוים תהיה חמורה במידה קיצונית כל כך, עד שיהיה זה בלתי סביר באופן קיצוני לאפשר לו להמשיך בכהונתו"

דוגמה נוספת המוכרת לנתניהו היטב עניינה בחובה שבית המשפט הטיל עליו בינואר 2023 לפטר את אריה דרעי מממשלתו, לא אגב הליך פלילי תלוי ועומד נגד דרעי, אלא בשל אי הסבירות הקיצונית שבעצם מינויו של דרעי לממשלה, זמן קצר אחרי שהורשע בפלילים בפעם השלישית ולאחר שהתחייב לפרוש מהמערכת הפוליטית, כצעד להקלה בעונשו. גם כאן, השאלה הדומיננטית הייתה שאלת הסבירות.

מתברר שהטענה כי נדרש "קשר הדוק, בלעדיו אין, לקיומו של הליך פלילי נגד שר", אינה מתכתבת עם פסיקתו הענפה של בג"ץ, המוכרת לנתניהו מכלי ראשון.

העתירות להדחתו של בן גביר מכהונתו הוגשו באוגוסט 2024, אך הן טרם הובאו לדיון בפני הרכב בג"ץ. במסגרת העתירות הללו, היועצת המשפטית לממשלה וצוותה חתמו על "מתווה עקרונות" מול השר בן גביר, המפרט הוראות פעולה לשר במטרה למנוע ממנו להתערב באופן לא חוקי בעבודת המשטרה.

לפני כשבועיים הודיעה היועצת לבג"ץ כי בן גביר ממשיך להפר בשיטתיות את מתווה העקרונות, ולכן היא מבקשת שבית המשפט יקבע דיון בעתירות בהקדם. נתניהו אינו שותף למסקנתה של היועצת, ולפיכך קיבל בעקבות זאת היתר לשכור עורך דין פרטי שייצג אותו ואת הממשלה.

עו"ד מיכאל ראבילו (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

הודעתו של עו"ד ראבילו לבג"ץ מאתמול, בשמו של נתניהו, מלמדת היכן בחר ראש הממשלה להתייצב בשאלת המשך כהונתו של בן גביר.

לא ברור מה גרם לנתניהו להאשים את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בניסיון "לכבול את שיקול דעתו של ראש הממשלה שאלת העברתו של שר מתפקידו" – מלבד הטחת האשמות שתהדהד בערוצים המתאימים בתקשורת. אך זה בדיוק מה שהוא בחר לעשות.