1
נ', חקלאי אורגני מהצפון, צבט את עצמו השבוע כדי לוודא שהוא לא חולם. "20 שנה אני מחזיק בשיניים בלי לרסס חומרי הדברה רעילים", הוא אומר, "והיחס של משרד החקלאות תמיד נע בין אדישות לזלזול. לא באמת הבינו שם מה הסיפור שלנו, של החקלאים האורגנים.
"בשבילי לשמוע עכשיו שמשרד החקלאות בעצמו מציג תוכנית לקידום החקלאות האורגנית ומכיר ביתרונות שלה, זה כמו שתספר לי שהמשיח הגיע על חמור לבן והוא מחכה בפאתי החלקה שלי. לא משהו שהאמנתי שאזכה לראות".
קצת מוקדם לבשר על משק כנפי ההיסטוריה במסדרונות משרד החקלאות, אבל רוח רעננה בהחלט מנשבת שם לאחרונה. אחרי שנים של שמרנות ורתיעה מחקלאות שמאתגרת את החקלאות הקונבנציונלית הנשענת על קוקטייל של כימיקלים, משרד החקלאות מציג לראשונה תוכנית שאפתנית להגדלת הייצור האורגני בישראל.
היעד לעשור הקרוב: הגדלת הנתח של החקלאות האורגנית מ־1.15% שהיא מהווה כיום ל־10% ב־2035. כמעט פי 10
היעד לעשור הקרוב: הגדלת הנתח של החקלאות האורגנית מ־1.15% שהיא מהווה כיום ל־10% ב־2035. כמעט פי 10. כל זאת, לפי הניסוח החגיגי של המשרד, "בשל התועלות הבריאותיות והסביבתיות של החקלאות האורגנית המשתקפות במגמה העולמית".
ואכן, העולם המפותח פתח פער גדול מישראל בשנים האחרונות. היקף המכירות של תוצרת אורגנית בעולם זינק מ־15 מיליארד אירו בשנת 2000 ל־136.4 מיליארד אירו ב־2023. כ־11% מהשטחים החקלאיים באיחוד האירופי הם אורגניים, פי 10 מישראל, והיעד ל־2030 הוא הגדלה דרמטית של הנתח האורגני לרבע מהשטחים החקלאיים במדינות האיחוד.
לצורך כך האיחוד האירופי הקצה לא פחות מ־16 מיליארד אירו בשנים 2023–2027 לתמיכה בחקלאים שעוברים הסבה לחקלאות אורגנית. בישראל חקלאי שעושה את המעבר הזה לא מקבל דבר. אפס תמיכה מהמדינה.
במשרד החקלאות מתחילים להפנים – באיחור ניכר – שאם הגויים מזהים את היתרונות הבריאותיים והסביבתיים של החקלאות האורגנית ומשקללים אותם גם לערכים כלכליים, הם כנראה יודעים מה הם עושים. כשבארות מים מושבתות בגלל חלחול של דשנים כימיים וכשמערכת הבריאות מתמודדת עם תחלואה שנגרמת מחשיפה לחומרי הדברה, יש לזה עלויות כבדות על הקופה הציבורית.
הנתונים הללו הוצגו בעבודה שמשרד החקלאות הזמין מד"ר ניקולס למפקין, חוקר במכון Thünen בגרמניה. לפי למפקין, החקלאות האורגנית יכולה להביא להפחתה של 75–80 אירו לדונם בעלויות הנזק הסביבתי ולעלייה של 30% במגוון הביולוגי בסביבת החלקה. היא גם חסכונית באנרגיה, שכן 50% מצריכת האנרגיה של החקלאות הקונבנציונלית נובעת מייצור הדשן החנקני.
השינוי התפיסתי כלפי האורגני הוא חלק מתהליך רחב יותר שעובר משרד החקלאות. בעקבות 7 באוקטובר ואיומי המלחמה הרב־זירתית, המשרד הבין שיש לו תפקיד חשוב בשמירה על ביטחון המזון בישראל
מחקר גדול שנערך בדנמרק, שבה כ־60% מהמזון המוגש בשירותי ההסעדה הציבוריים הוא אורגני, העלה ששילוב המזון האורגני בתפריט הביא לתועלת כלכלית של כשישה מיליארד אירו בשנה, כתוצאה מהפחתת הוצאות מערכת הבריאות וצמצום ימי מחלה.
השינוי התפיסתי כלפי האורגני הוא חלק מתהליך רחב יותר שעובר משרד החקלאות. בעקבות 7 באוקטובר ואיומי המלחמה הרב־זירתית, המשרד הבין שיש לו תפקיד חשוב בשמירה על ביטחון המזון בישראל, ושינה את שמו בהתאם.
מאז הובילו אנשי המשרד את עבודת משרדי הממשלה על התוכנית הלאומית לביטחון תזונתי לעשורים הקרובים, שמתבססת על הרבה יותר תוצרת מקומית. בימים אלה המשרד גם מקים אגף חדש לחקלאות ישראלית, שיהיה אמון על שלושה תחומים: חקלאות צעירה – עניין די חשוב בענף שבו הגיל הממוצע של העוסקים הוא יותר מ־60; חינוך לחקלאות; וחקלאות אורגנית.
כל זה נראה מבטיח למדי, אבל יישאר בגדר מילים יפות בלבד בלי שני מרכיבים שכמו בשיר ההוא של כוורת, קשה מאוד להשיג אותם כעת: תקציב ותקנים.
"אלה באמת הנקודות החשובות", אומרת בשיחה עם זמן ישראל עו"ד נטלי ברודנר־מור, שבגיל 35 כבר מכהנת כמשנה למנכ"ל משרד החקלאות. "הגעתי למשרד החקלאות לפני שלוש שנים וחצי, והעניין באורגני הגיע איתי מהבית. אימא שלי צרכנית אורגנית. כשהגעתי למשרד חיפשתי מי כאן אחראי על זה, מי מנהל את התחום, ולא מצאתי אף אחד.
"אנחנו בונים היום משהו מאפס. אי אפשר לבנות תקציב ממשלתי אם אין לך אדם שיבוא ויגיד הינה תוכנית העבודה, הינה הסכום הנדרש, הינה מה שאני מתכנן לעשות איתו"
"אנחנו בונים היום משהו מאפס. אי אפשר לבנות תקציב ממשלתי אם אין לך אדם שיבוא ויגיד הינה תוכנית העבודה, הינה הסכום הנדרש, הינה מה שאני מתכנן לעשות איתו. למה עד היום לא היה תקציב לאורגני? כי אף אחד לא קם ואמר זו התוכנית ואני הולך לפקח עליה. אני צריכה את האדם שיקום לזה בבוקר".
אבל זה לא רק תקציב ותקנים. ב־2020 המשרד פרסם תוכנית להקלת הנטל הרגולטורי על החקלאות האורגנית, אחרי שהגיע למסקנה שהתחום טובע בסרבול ובירוקרטיה מיותרים. התוכנית פורסמה אבל מאז חלפו חמש שנים ולא נעשה דבר.
"זה בדיוק הסיפור. בסוף אם יש לי תוכנית טובה אבל אין מישהו שקם אליה בבוקר, ברור שהיא לא תבוצע. בלי אנשים שיעשו את העבודה הנטל הרגולטורי לא יופחת לעולם. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים עכשיו לקחת קדימה ולבצע".
את האנשים האלה, ברודנר־מור, שנשמעת עתירת אנרגיה וכוונות טובות, מקווה ללהק באגף החדש שקורם עור וגידים בימים אלה, אבל גם היא יודעת שזו הולכת להיות מלחמת עולם מול האוצר שלא מאמין בחקלאות ישראלית בכלל, ואורגנית בפרט.
בשנתיים האחרונות קוצצו 140 תקנים ממצבת כוח האדם של משרד החקלאות – כ־15% מכלל התקנים; מכון וולקני עמד בסכנת סגירה ותקציבי התמיכות של המשרד, אלה שמאפשרים גמישות מעבר להוצאות הקבועות, נחתכו כמעט לחלוטין.
בכל מקום שבו האוצר מזהה הזדמנות לייבא תוצרת מחו"ל גם במחיר הקרסה של ענף מקומי ושל חקלאים ישראליים, הוא עושה את זה. התוכנית הלאומית לביטחון המזון, שהקידום של החקלאות האורגנית משולב בתוכה, תהיה במובן הזה התנגשות חזיתית בין תפיסות עולם.
"זו החלטה ברמת ממשלה", אומרת ברודנר־מור, "ואפילו ברמת ראש ממשלה. הממשלה צריכה להחליט לאיזה כיוון היא רוצה ללכת. התקציב למימוש התוכנית הוא הרבה יותר מתקציב משרד החקלאות"
"זו החלטה ברמת ממשלה", אומרת ברודנר־מור, "ואפילו ברמת ראש ממשלה. הממשלה צריכה להחליט לאיזה כיוון היא רוצה ללכת. התקציב למימוש התוכנית הוא הרבה יותר מתקציב משרד החקלאות. אם המדינה תשקיע ותפתח את החקלאות האורגנית יהיו לזה בסופו של דבר הרבה תועלות שאפשר לתרגם גם למספרים כספיים".
יש לך רעיון איך הופכים את המחירים של התוצרת האורגנית לנגישים יותר?
"תמיכה ישירה בחקלאים ובחקלאות האורגנית תרחיב את מעגל העוסקים, את ההיצע ואת התחרות, ואז בהכרח גם המחירים ירדו. וכמו שהבנת, יש לי אינטרס ישיר שזה יקרה".
דנה יוסקוביץ', מנכ"לית ארגון החקלאים האורגניים שלקחה חלק בחיבור התוכנית האסטרטגית, הפגינה השבוע אופטימיות זהירה. "אנחנו ממש מברכים על התוכנית ועל השינוי בגישה של המשרד", היא אומרת, "אבל מחכים בקוצר רוח לראות שהיא באמת מתורגמת לתקציבים, לכוח אדם ולמעשים בשטח".
2
למבקר המדינה יש בעיה: שום דבר שיספר לנו על כשליה של הממשלה כבר לא יכול להפתיע. פרויקטים תחבורתיים לא נבחנים ביסודיות בטרם ההחלטה לתקצב אותם במיליארדים? מי היה מאמין.
למבקר הנוכחי יש תחביב – כדי לתווך לציבור את הדוחות עבי הכרס הוא מבליט מתוכם נתונים שמקפלים את תמצית הסיפור. השבוע היה תורה של הרכבת בדימונה לספק את הנתון המרעיש ביותר בדוח שפרסם המבקר על תשתיות התחבורה.
כשהשימוש ברכבת בדימונה עומד על פחות מ־1 חלקי 50 מהתחזיות המוקדמות, זה לא פספוס בהערכה – זה כישלון מוחלט בהבנת הצרכים של הציבור והמענה שיש לתת להם
מתברר שב־2004, שנה לפני הקמת תחנת הרכבת בדימונה והמסילה בינה לבין באר שבע, העריכו במשרדי האוצר והתחבורה שב־2020 ייסעו בקו הזה כ־965 אלף נוסעים בשנה. במציאות: במהלך 2024 נסעו בקו בממוצע כ־75 נוסעים ביום, שמשקפים קצב שנתי של כ־18 אלף נוסעים – 1.9% מהתחזית המקורית.
כשהשימוש בקו עומד על פחות מ־1 חלקי 50 מהתחזיות המוקדמות, זה לא פספוס בהערכה – זה כישלון מוחלט בהבנת הצרכים של הציבור והמענה שיש לתת להם.
עם כל הכבוד למטרות חשובות כמו חיבור הפריפריה, להסיע כמה פעמים ביום רכבת שלמה בשביל נוסעים בודדים זה בזבוז חסר אחריות של כספי ציבור וגם לא פותר שום בעיה תחבורתית: הרי אם יצטרפו עוד חמש מכוניות בשעה לכביש בין דימונה לבאר שבע (או חמישה נוסעים לאוטובוס הבין־עירוני), איש לא ירגיש בהבדל.
לנתוני הנסיעות העגומים צריך להצמיד כוכבית – מדובר בשנת מלחמה והיו ימים שבהם הקו הושבת, אבל למרבה הצער ב־2023 וב־2022 מספר הנוסעים היה נמוך אפילו יותר. ועוד כוכבית – שירותי תחבורה ציבורית, בוודאי באזורים מרוחקים, לא צריך לבחון רק דרך החור שבגרוש. את זה כדאי להשאיר לאנשי האוצר.
האינטרס הציבורי והחברתי מצדיק סבסוד של התחבורה הציבורית והשקעה בתשתיות גם במחיר הפסד. ועדיין – בשביל כמה עשרות נוסעים ביום אין הצדקה לקו רכבת שעלות הקמתו עמדה על כ־160 מיליון שקל וגם התפעול השוטף שלו כרוך בהוצאה של מיליונים.
אז למה התחנה בדימונה כה שוממה? כי היא מרוחקת מהעיר, וכל נסיעה בה מחייבת שימוש גם באוטובוס או במכונית פרטית; כי בין דימונה לבאר שבע, להבדיל מהמצב בין נתניה לתל אביב למשל, אין פקקים
אז למה התחנה בדימונה כה שוממה? כי היא מרוחקת מהעיר, וכל נסיעה בה מחייבת שימוש גם באוטובוס או במכונית פרטית כדי להגיע לתחנה; כי בין דימונה לבאר שבע, להבדיל מהמצב בין נתניה לתל אביב למשל, אין פקקים, שהם התמריץ העיקרי למעבר ממכונית פרטית לתחבורה ציבורית.
אם וכאשר תוקם המסילה לאילת – סוגיה שנויה במחלוקת חריפה בפני עצמה – ייתכן שתחנת דימונה תהפוך למשמעותית הרבה יותר. לפי התוכניות היא גם אמורה להתקרב אל העיר.
כל זה לא בא לומר שצריך לעצור את פריסת רשת המסילות ברחבי הארץ, אבל באותה נשימה מומלץ להתייחס בחשדנות לסיסמאות פופוליסטיות כמו "מחברים את הפריפריה". לחבר את הפריפריה זה חיוני, השאלה איך ומהו האמצעי היעיל והמתאים ביותר לעשות את זה.
אולי במקום רכבת אחת יקרה וריקה נכון יותר להפעיל צי של שאטלים יעילים בין נקודות מרכזיות בדימונה לבאר שבע. במאות המיליונים שהיו נחסכים אפשר היה לתגבר משמעותית את שירות האוטובוסים בגושי המטרופולין שבהם מתגוררים מיליוני ישראלים – באר שבע, ירושלים, חיפה וגוש דן, אפילו אם הם לא עונים להגדרה "פריפריה".
3
בין ביתי בתל אביב לרחוב ביאליק ברמת גן, אליו הייתי צריך להגיע השבוע במסגרת העבודה, מפרידים 3.3 קילומטרים בקו אווירי. זה כל כך מעט – מרחק קלאסי לרכיבת אופניים נינוחה – אבל במצב תשתיות התחבורה ברמת גן ותשתיות האופניים בפרט זה כל כך הרבה. וזה כל כך חבל.
הרצף התנועתי בין רמת גן לתל אביב חיוני, וכדי שהוא יתקיים העירייה של שאמה הכהן צריכה להיחלץ בדחיפות מהשנה שבה היא נתקעה אי שם במאה הקודמת ולרשת את רמת גן בשבילי אופניים יעילים
עד הגבול בין שתי הערים דיוושתי בנוחות יחסית על רשת השבילים המפותחת של תל אביב. מנקודת מבט של רוכב אופניים, בכניסה לרמת גן צריך להתנוסס שלט "ברוכים הבאים לגיהנום". במקטע הכביש הסמוך לאזור הבורסה צריך לבחור בין מדרכה צרה ורעועה לכביש סואן עם מכוניות שדוהרות כמעט במהירות של כביש בין־עירוני.
ברחוב ז'בוטינסקי, ציר התנועה הראשי שחוצה את רמת גן, המצב עוד מידרדר: חלק מהמדרכות חסומות בגלל עבודות בנייה, הכביש מסוכן ומלא באוטובוסים. רחוב ביאליק עצמו הוא רחוב עירוני נפלא, שריד למרכזי הערים של פעם: מוצלל בנדיבות ושופע חנויות, בתי קפה והולכי רגל. הכול טוב – רק מקום לאופניים אין.
לא מעט רמת־גנים עובדים בתל אביב. תל־אביבים שמצולקים מעלות המגורים בעיר לוטשים עיניים אל השכנה הקרובה. הרצף התנועתי בין שתי הערים חיוני, וכדי שהוא יתקיים העירייה של כרמל שאמה הכהן צריכה להיחלץ בדחיפות מהשנה שבה היא נתקעה אי שם במאה הקודמת ולרשת את רמת גן בשבילי אופניים יעילים.
רק ככה 3.3 קילומטרים לא יהיו מרחק בלתי עביר ויחזרו להיות בסך הכול 3.3 קילומטרים.
4
למשט שערכו השבוע כ־10 קילומטרים מערבית לחופי בת ים החליטו חוקרי עמותת "דלפיס" לקרוא "ארבע אימהות": הם הופתעו והתרגשו לפגוש בדבוקה אחת ארבע דולפינות ותיקות שנצפו לראשונה מול חופי ישראל לפני יותר מ־20 שנה.
![הדולפינות טוויגי וזיגי מול חופי ישראל, אוקטובר 2025 (צילום: ד"ר אביעד שיינין, "דלפיס")](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/10/IMG-20251019-WA0095-1024x640.jpg "הדולפינות טוויגי וזיגי מול חופי ישראל, אוקטובר 2025 (צילום: ד"ר אביעד שיינין, "דלפיס")")
שתיים מהן – טוויגי וזיגי – נראות כאן בתמונה, ולא, אין מה לדאוג: ד"ר אביעד שיינין מסביר שהצלעות הבולטות (מאוד) לא קשורות לגיל או למצוקת מזון בים, אלא לעובדה שעדיין קיץ, עונה שבה שכבת השומן של הדולפינים דקה בגלל שהמים חמים ואין צורך בבידוד. בחורף הצמיגים יחזרו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנויופי של התיחסות לחקלאות האורגנית. לדעתי הכיוון לקידום החקלאות בכלל והאורגנית בפרט הוא כפי שנהוג במספר מדינות וזה לתגמל חקלאים עבור מה שהם נותנים/מיצרים למדינה בנוסף למוצר. כמו שמירה מיטבית על האדמה, שמירה על המיגוון הביולוגי, עידוד שימוש בדשנים מהחי כחלק משמירה על בריאות האדמה והאדם ועוד. אם זה יקרה יוכלו החקלאים האורגנים לכלול את התשלום של המדינה כחלק מהתכנית הכלכלית שלהם ולהוריד את מחיר התוצרת האורגנית.