החלטתו של שר הביטחון ישראל כ"ץ למנות את עו"ד איתי אופיר לפרקליט הצבאי הראשי במקומה של אלוף יפעת תומר־ירושלמי, שהתפטרה בשבוע שעבר נוכח החשדות הפליליים נגדה, היא החלטה כמעט עניינית וכמעט מוצלחת.

מאחר שהיא מפתיעה בשני הפרמטרים הללו, התעורר עליהום על החלטתו של כ"ץ מכיוון היקום הביביסטי. לא משום שמדובר ב"עורך דין קפלניסט" (הוא לא, ועצם ההגדרה מופרכת), אלא מאחר שמדובר במי שהרקורד הידוע שלו משקף משפטן ציבורי בעל יסודות מקצועיים וערכיים ראויים.

אופיר שימש עד לפני כשנה וחצי בתפקיד היועץ המשפטי של משרד הביטחון במשך קרוב לשבע שנים. לתומכי בנימין נתניהו מפריעות העובדות שהוא בוגר תוכנית הלימודים של קרן וקסנר באוניברסיטת הרווארד, וכן העובדה שהוא שימש כשותף במשרד עורכי דין פרטי, שבו עבדה גם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, בתקופה שלאחר פרישתה מהפרקליטות וטרם מינויה ליועצת.

אלה כמובן אינן סיבות ענייניות לפסול אדם מלשמש בתפקיד ציבורי.

בהליך המינוי של אופיר, כ"ץ כמעט הצליח לעמוד בדרישות הדין. עם זאת, נקבע כי על המועמד לפצ"ר להיות פרקליט צבאי. לאופיר יש ניסיון משפטי ארוך שנים, אולם הוא מעולם לא מונה להיות פרקליט צבאי

על פי הפרסומים אתמול (שלישי), שר הביטחון קיבל את ההחלטה למנות את אופיר לתפקיד מתוך רשימת מועמדים שהגיש לו הרמטכ"ל, רב־אלוף אייל זמיר, שבה הופיע גם שמו של אופיר – אך מבלי שעדכן את הרמטכ"ל בבחירתו בטרם פרסם את החלטתו.

עוד קודם לכן החליט כ"ץ עקרונית למנות לתפקיד הפצ"ר משפטן מחוץ לפרקליטות הצבאית, בשל החשד הקולקטיבי השורר לטענתו על כל אנשי הפרקליטות הצבאית. זוהי עמדה נמהרת, נטולת יושרה ובעלת גוונים פוליטיים, שיש בה הטלת אשמה על כל מוסד הפרקליטות הצבאית, בלא כל ביסוס.

הדבר דומה למסקנה שעל כל שרי הממשלה להתפטר מכהונתם נוכח האישומים הפליליים שעימם מתמודד ראש הממשלה נתניהו.

עו"ד איתי אופיר (צילום: דוברות משרד הביטחון)

בהליך המינוי של אופיר, כ"ץ כמעט הצליח לעמוד בדרישות הדין, אבל לא באופן מלא. סעיף 177(א) לחוק השיפוט הצבאי קובע כי בשונה מכל אנשי הפרקליטות הצבאית, שימונו על ידי הרמטכ"ל, מינויו של הפצ"ר עצמו נעשה על ידי שר הביטחון, על פי המלצת הרמטכ"ל. בחלק הזה של הסעיף עמד שר הביטחון.

עם זאת, נקבע באותו סעיף כי על המועמד לפצ"ר להיות "פרקליט צבאי" ובעל ניסיון משפטי של שבע שנים לפחות.

לאופיר יש ניסיון משפטי ארוך שנים, אולם הוא מעולם לא מונה להיות פרקליט צבאי. הרקורד הצבאי שלו כולל שירות כקצין לוחם בחטיבת גבעתי, ובהמשך בחטיבת המילואים "הנגב".

קיימת בעיה חריפה יותר בהליך המינוי של אופיר. מי שבחר בו כאמור לתפקיד הוא שר הביטחון לבדו, מתוך רשימת מועמדים שהגיש לו הרמטכ"ל. ההליך הזה מנוגד להחלטה מחייבת של הקבינט הביטחוני

הליקוי הזה צף כבר אתמול, והתשובה שניתנה מפי גורמים בסביבתו של כ"ץ היא שהדרך להתגבר על הבעיה היא שאופיר ימונה בשני שלבים: ראשית הוא ימונה ל"פרקליט צבאי" (על ידי הרמטכ"ל – ובכך מחזיק בידו זמיר זכות וטו מעשית על מינוי אופיר לפצ"ר), ומייד לאחר מכן, תוך פרק זמן קצר, יוקפץ לתפקיד הפצ"ר.

על הנייר זה אפשרי, בפועל אפשר שבג"ץ יראה בכך דרך לעקוף את התנאי הקבוע בחוק, שהמחוקק לא התכוון לאפשר.

לצד זאת, קיימת בעיה חריפה יותר בהליך המינוי של אופיר. מי שבחר בו כאמור לתפקיד הוא שר הביטחון לבדו, מתוך רשימת מועמדים שהגיש לו הרמטכ"ל. ההליך הזה מנוגד להחלטה מחייבת של הקבינט הביטחוני, שבה אומצו המלצות הצוות בראשות ד"ר יוסף צ'חנובר, בדבר יישום הדוח השני של ועדת טירקל שמונתה לאחר פרשת המרמרה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ את ידו של שר הביטחון ישראל כ"ץ בפגישה עם פורום המטה הכללי של צה"ל בקריה. 30 ביוני 2025 (צילום: מעיין טואף/ לע"מ)

הן ועדת טירקל והן הצוות בראשות צ'חנובר עסקו במבנה הפרקליטות הצבאית וסמכויותיה, והן בהליך הראוי למינוי פצ"ר.

בעוד שוועדת טירקל המליצה שלצורך מינוי פצ"ר תוקם ועדת איתור הדומה במתכונתה לוועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, צוות היישום בראשות צ'חנובר מיתן את ההמלצה, ובסופו של דבר המליץ כי הפצ"ר ימונה על ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל – כפי שקבוע כיום בחוק – אך "בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה".

לשם כך המליץ הצוות ליזום הליך חקיקה ולתקן את הסעיף הרלוונטי בחוק השיפוט הצבאי. אף שהקבינט הביטחוני החליט בחודש יולי 2016 לאמץ את המלצות צוות צ'חנובר, ודינה של החלטה זו של הקבינט כדין החלטת ממשלה מחייבת – הליך חקיקה כזה מעולם לא קוים, והסעיף הרלוונטי בחוק השיפוט הצבאי לא תוקן.

צוות היישום בראשות צ'חנובר המליץ כי הפצ"ר ימונה על ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל – כפי שקבוע כיום בחוק – אך "בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה". הקבינט אימץ את ההמלצה

האם פירוש הדבר הוא שהחלטתו של כ"ץ למנות את אופיר לפצ"ר שלא בהתאם לנוהל שעליו החליט הקבינט עתידה להיפסל בשל כך על ידי בג"ץ?

התשובה: כנראה שלא. הן מאחר שבית המשפט מסתמך, כעניין עקרוני, על המצב המשפטי הקיים ולא על מצב עתידי פוטנציאלי, ופרשת גיוסם של תלמידי הישיבות בעת הנוכחית מוכיחה זאת; והן מאחר שגם בשנים שלאחר החלטת הקבינט מונו פצ"רים בהתאם לנוהל הישן ובלא צורך בהסכמת היועצים המשפטיים לממשלה, ולא נטען לגביהם כי מדובר במינויים לא חוקיים. הטענה הזו עשויה לעלות, אולי אף בעתירה לבג"ץ, אך היא תישאר בגדר הטרלה.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ושר המשפטים יריב לוין בבית המשפט העליון בירושלים, 18 בספטמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אגב, ספק אם מי שדוהרים כיום להרס מוסדות המשפט ושלטון החוק יהיו מרוצים מהנוסח של אותה החלטת קבינט נשכחת, שבה אומצו המלצות צוות צ'חנובר. כתב מי שכתב באותה החלטה, ש"אימוץ המלצות הדוח על ידי הקבינט מדגיש פעם נוספת את מחויבותה של מדינת ישראל לערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק, לרבות המשפט הבינלאומי". ימים תמימים ונשכחים.