לא בגלל הסערה ברשתות החברתיות, לא בגלל חברות הכנסת שהוצאו מהאולם סמוך לתחילת הדיון בשל צרחותיהן הבלתי פוסקות, ולא בגלל ההמון שהתקבץ מחוץ להיכל בית המשפט העליון.

לא הפחד שיתק את תשעת שופטי בג"ץ שדנו אתמול (רביעי) בעתירות הקוראות לחייב את ראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר מתפקידו את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. השיקול המשפטי הוא שהוביל את רוב שופטי ההרכב בכיוון המסתמן, שבמרכזו – נקיטת צעדים שינסו להבטיח הפסקת מהלכיו של בן גביר להשפעה פוליטית על עבודת המשטרה, תוך ניסיון להימנע ממתן פסק דין שיורה על הדחתו.

את היוזמה, שלאורך עשר שעות הדיון המרתוני הלכה ולבשה לבוש של תוכנית פעולה אופרטיבית, יזמו השופטים המכונים שמרנים מבין שופטי ההרכב.

במונחים היסטוריים, זה היה אחד הדיונים שבהם ניתן היה לקרוא בקלות יתרה היכן ניצב כל שופט ביחס לדרישה מרחיקת הלכת בעתירות – שראש הממשלה יפטר את השר הממונה על המשטרה בשל הפוליטיזציה החריפה שעובר הארגון תחת כהונתו.

במונחים היסטוריים, זה היה אחד הדיונים שבהם ניתן היה לקרוא בקלות יתרה היכן ניצב כל שופט ביחס לדרישה מרחיקת הלכת בעתירות – שראש הממשלה יפטר את השר הממונה על המשטרה

התוכנית המסתמנת היא זו: במהלך שנת 2025 הודיעה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה כי צוות מטעמה נפגש עם נציגיו של בן גביר, מתוך מטרה להגיע ל"מתווה עקרונות" מוסכם, שיגביל את השפעתו של השר על עבודתה היומיומית של המשטרה בנושאים רגישים של חקירות, הפגנות ונושאים הנוגעים לפגיעה בזכויות אדם; ומאידך, היועצת לא תתמוך, בעמדתה בפני בג"ץ, בעתירות הקוראות לחייב את הדחתו.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לפני הדיון בבג"ץ על הדחתו, 15 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אלא שההסכמות לא היו שוות את הנייר שנחתם. בן גביר הפר את התחייבויותיו על ימין ועל שמאל, והיועצת התייצבה בסופו של דבר לצד העותרים ותמכה במתן צו מוחלט בעתירות.

כעת מציעים השופטים לחזור אל המתווה, ולהשלים את כתיבת הנהלים שיחייבו את השר. נציגת היועצת, עו"ד שוש שמואלי ממחלקת הבג"צים, הפגינה ספקנות אם זהו כיוון פעולה אפקטיבי. ניסינו כבר הכול, היא אמרה לשופטים, "הניסיון שלנו מלמד שזה לא יעבוד".

נציגת היועצת, עו"ד שוש שמואלי ממחלקת הבג"צים, הפגינה ספקנות אם זהו כיוון פעולה אפקטיבי. ניסינו כבר הכול, היא אמרה לשופטים, "הניסיון שלנו מלמד שזה לא יעבוד"

אך לאחר שהתייעצה עם בהרב-מיארה והמשנה שלה, ד"ר גיל לימון, חזרה עם הצעה אופרטיבית: לוח זמנים מזורז ביותר עד להשלמת המתווה והנהלים המחייבים, ובתקופת הביניים – צו ביניים שיאסור על בן גביר לקדם מינויים רגישים או בכירים במשטרה – למשל לתפקיד היועץ המשפטי למשטרה, בתחום החקירות ואכיפת החוק ובתחום חופש הביטוי והמחאה.

בנוסף, יאסור על בן גביר בתקופה זו להצטרף לפעילות מבצעית של המשטרה שיש בה חיכוך עם אזרחים, לעמוד בקשר ישיר עם קציני משטרה ללא נוכחות המפכ"ל, וכן יאסר עליו להתבטא בעניין הפעלת כוח משטרתי כלפי אזרחים, כולל בעניין חקירות פרטניות.

בא כוחו של בן גביר, עו"ד דוד פטר, התקומם: "השר לא יהיה עציץ!" הוא זעק, אך למעשה לא נדרשת כאן הסכמתו של השר. צו הביניים, ככל שהשופטים ייענו לבקשת היועצת ויוציאו אותו, יהפוך את מפת התמריצים, וידרבן את בן גביר להשלים את ההידברות עם אנשי היועצת על מנת להשלים את גיבוש נהלי העבודה המוסכמים, שאחרת הצו ימשיך לעמוד בתוקפו עד לסיום כהונת הממשלה.

עו"ד דוד פטר, בא כוחו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, בדיון בבג"ץ על הדחתו של בן גביר, 15 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מה מבטיח שהמהלך הזה, שכל תכליתו הימנעות מהגעה לסעד המבוקש על ידי העותרים, פסק דין שיחייב את פיטורי השר, יצליח? לדעת השופטת יעל וילנר, מעורבות אקטיבית של בית המשפט ב"אכיפת" המתווה תמנע את קריסתו בשנית.

כך למשל, וילנר הציעה שהמתווה יכלול מעין חרב מתנופפת מעל ראשו של השר, ש"כעת ידע" שאם יפר את התחייבויותיו – בית המשפט ייתן פסק דין המורה לראש הממשלה להדיח אותו. בהמשך התרכך המתווה, כך שבמקרה של הפרה, בית המשפט יפנה לנתניהו, יעמיד אותו על חומרת התנהלותו של השר, ויחייבו לשקול את פיטורי השר.

גם אם הצדדים יפסעו כעת במסלול של הידברות, קל לנבא שההסכמות לא יחזיקו מעמד. כל עוד בן גביר אוחז בסמכויות השר הממונה על משטרת ישראל, קשה להניח שהסמכויות הללו יישארו על המדף. בוודאי בתקופת הבחירות המתקרבת, והתועלת הפוליטית המיידית שעשויה לצמוח למי שיצליח להטות את עבודת המשטרה לטובתו.

אפשר להבין את המדיניות השיפוטית הכללית: כל עוד ניתן לפתור את הקושי באמצעות סעד חלקי, אין הצדקה לתת את הסעד המלא לעותרים, בוודאי במצב שבו מתבקש סעד מרחיק לכת ונדיר, כהוראה שיפוטית לראש הממשלה לפטר שר מכהונתו.

המילה "תקדימי" נזרקה לאוויר פעמים רבות, אך כפי שציין הנשיא עמית, שישב בראש ההרכב, מאז ניתנה הלכת דרעי-פנחסי לפני למעלה מ-30 שנה, בית המשפט דן בעתירות רבות שבהן התבקשו פיטוריהם של שרים

המילה "תקדימי" נזרקה לאוויר פעמים רבות באולם בית המשפט, אך כפי שציין נשיא העליון יצחק עמית, שישב בראש ההרכב – מאז ניתנה הלכת דרעי-פנחסי לפני למעלה מ-30 שנה, בית המשפט דן בעתירות רבות שבהן התבקשו פיטוריהם של שרים מהממשלה.

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית בדיון על הדחתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, 15 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עמית עשה את שיעורי הבית שלו לפני הדיון, והגיע מצויד באנקדוטות היסטוריות: את מזכיר הממשלה, עו"ד יוסי פוקס, שישב בשורה הראשונה באולם, הוא עקץ והזכיר לו את עתירותיו בימיו כעורך דין, אז הפגין דווקא גישה אקטיביסטית שדרשה מבג"ץ להתערב בעניין פיטוריהם של שרים מהממשלה;

ולעו"ד פטר הוא הזכיר שגם הלקוח שלו – השר בן גביר – עתר בעצמו בשנת 2006, יחד עם חברו לימין הקיצוני ברוך מרזל, בדרישה לחייב את ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט לפטר מממשלתו את השר חיים רמון. היו ימים.

לעו"ד פטר עמית הזכיר שגם הלקוח שלו – השר בן גביר – עתר בעצמו בשנת 2006, יחד עם חברו לימין הקיצוני ברוך מרזל, בדרישה לחייב את ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט לפטר מממשלתו את השר רמון. היו ימים

בא-כוחו של נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו, סימן יעד אסטרטגי בהליך המשפטי הזה: לא רק לנצח במובן זה שראש הממשלה לא יחויב לפטר את שותפו הפוליטי מהממשלה, אלא שעל הדרך יבטל בית המשפט את הלכת דרעי-פנחסי.

ההלכה ההיא ניתנה בהרכב של חמישה שופטים, ואם כעת, 33 שנה לאחר מכן, בית המשפט יבטל אותה בהרכב של תשעה – הביטול הזה יעמוד לדורות.

ראבילו ניסה להגיע ליעד הזה כבר בבג"ץ הטלת המנדט על נתניהו בשנת 2020, אך כעת הוא הגיע מצויד בטיעון יצירתי: בשנת 2020 קבע הרכב השופטים, בראשות הנשיאה דאז אסתר חיות, כי חוק יסוד הממשלה שכונן ב-2001 לא ביטל במשתמע את הלכת דרעי-פנחסי מ-1993, ואין להסיק זאת מהעובדה שבסעיף כהונת השרים הנוסח נשאר זהה (כלומר, שרק הרשעה בעבירה עם קלון מביאה להפסקת כהונת שר).

עו"ד מיכאל ראבילו, בא כוחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדיון בבג"ץ על הדחת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, 15 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אלא שבשנת 2023, כידוע, ביטלה הכנסת את עילת הסבירות במסגרת הביקורת השיפוטית על עבודת הממשלה, לרבות בעניין מינויים ופיטורים של שרים. ביטול עילת הסבירות, במתכונת הרחבה שנחקקה, פירושה היה גם ביטול הלכת דרעי-פנחסי – עד שהחקיקה בוטלה בפסק הדין ההיסטורי של 15 שופטי בג"ץ בינואר 2024.

ראבילו טען כי מהלך החקיקה של הכנסת בעניין הסבירות גילה את "כוונת המחוקק" ביחס למשמעותו של חוק יסוד הממשלה משנת 2001, שלפיה הלכת דרעי-פנחסי עברה מן העולם.

עמית הוציא את הרוח ממפרשיו של הטיעון הזה בקלות, כשהסביר שלתפיסתו העתירות הנוכחיות כלל אינן משחקות על המגרש של הלכת דרעי-פנחסי. במקרה ההוא דובר על חובתו המשפטית של ראש ממשלה לפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות מספיק; ואילו כאן עילת הפיטורים היא הנזק הקשה שגורם השר לעקרונות יסוד דמוקרטיים, ובאחריותו להשחתתה של המשטרה ותהליך הפוליטיזציה המואץ שהיא עוברת.

"זוהי סכנה לדמוקרטיה", שב ואמר השופט עופר גרוסקופף בעניין השפעתו ההרסנית של בן גביר.

לשיטתו של כשר, כל אימת שיסתמנו לדעת היועץ המשפטי לממשלה ראיות מנהליות המלמדות ששר הממונה על המשטרה פועל באופן המהווה סכנה לעצמאותה, בית המשפט יורה לפטר את השר

השופט יחיאל כשר גילה גם הוא את דעתו, שהכלל המשפטי שהעותרים והיועצת מבקשים מבית המשפט ליצור, רעוע למדי בהתחשב בסעד מרחיק הלכת שבצידו: לשיטתו, כל אימת שיסתמנו לדעת היועץ המשפטי לממשלה ראיות מנהליות המלמדות ששר הממונה על המשטרה פועל באופן המהווה סכנה לעצמאותה, בית המשפט יורה לפטר את השר.

שופט בית המשפט העליון יחיאל כשר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הקושי בעניין זה, לדעת השופט כשר, נעוץ בהיעדרו של אקט פורמלי שניתן להסתמך עליו להפעלת הטריגר מרחיק הלכת, כגון הגשת כתב אישום נגד השר, או פסק דין של בג"ץ או בית משפט לעניינים מנהליים בעניין אי חוקיות של פעולת השר.

מלבד העובדה שעמדתו של כשר מסגירה את עמדתו בפסק הדין העתידי, ככל שייכתב, מקופלת בה גם סתירה פנימית חריפה: אם יש צורך בפסק דין בג"צי שיעניק ממד פורמלי למסקנה שהשר פוגע בעבודת המשטרה, מתעוררת מאליה הטענה שאין צורך ללכת לסעד הקיצוני של צו לפיטורי שר, כאשר יש טיפול שיפוטי ממוקד במעשים קונקרטיים של השר, שבעניינם הוגשו עתירות וניתנו פסקי דין.

לדוגמה – הצו שחייב את קידומה בדרגה של הקצינה סגן-ניצב רינת סבן, על אפו וחמתו של בן גביר שסירב לחתום על הקידום, לא יכול לשמש טריגר יחיד לדרישה לפיטורי שר, שהרי בית המשפט התמודד עם פרשת הקצינה באופן ממוקד.

זו איננה החולשה היחידה הגלומה בעמדה ששיקפו שופטי המחנה השמרני בהרכב.

על פי התיזה שהדהדו השופט מינץ ואחרים במהלך הדיון, מועמדים לכנסת נבחרים על יסוד השקפתם הפוליטית, שאותה הם כמובן רשאים לבטא הן לפני בחירתם לכנסת והן אחרי בחירתם, וגם אחרי שהם מתמנים לשרים

על פי התיזה שהדהדו השופט דוד מינץ ואחרים במהלך הדיון, מועמדים לכנסת נבחרים על יסוד השקפתם הפוליטית, שאותה הם כמובן רשאים לבטא הן לפני בחירתם לכנסת והן אחרי בחירתם, וגם אחרי שהם מתמנים לשרים בממשלה.

דיון בבג"ץ על הדחת איתמר בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי, 15 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המגבלות הקיימות על אג'נדה פוליטית הן מעטות מאוד – חסמי הכניסה לכנסת, הקבועים בסעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, עניינן בשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ותמיכה בטרור.

כל מה שעומד במגבלה הזו מהווה אג'נדה פוליטית לגיטימית, שפוליטיקאי רשאי להחזיק בה. ואם כך, הרי שגם כשר מותר לו להביע את עמדותיו הפוליטיות, ואף ליישם את מדיניותו הפוליטית הזו בתפקידו כשר הממונה על משרד ממשלתי.

התיזה הזו מנוגדת לפסיקתו של בית המשפט העליון זה עשרות שנים, והיא מסוכנת במיוחד. לאורך השנים קיבע בית המשפט את התפיסה שלא כל מה שמותר לח"כ לומר, מותר לשר לעשות. חופש הביטוי הפוליטי של חבר כנסת שייך לתחום החוקתי, אך פעולתו של שר כפופה לכללי המשפט המנהלי, שהם מגבילים בהרבה.

החלטות שלטוניות, גם אם הן מתקראות "יישום מדיניות", חייבות להתקבל בהינתן סמכות, על יסוד כלל התשתית הרלוונטית, תוך הימנעות משקילת שיקולים זרים, ותוך שהן עומדות במבחני הסבירות והמידתיות.

החלטות שלטוניות, גם אם הן מתקראות "יישום מדיניות", חייבות להתקבל בהינתן סמכות, על יסוד כלל התשתית הרלוונטית, תוך הימנעות משקילת שיקולים זרים, ותוך שהן עומדות במבחני הסבירות והמידתיות

כל זה מתאיין באמירה השיפוטית, שרואה לנגד העיניים מבחן אחד בלבד: אם התנהלותו של בן גביר מהווה יישום של הצהרותיו הפוליטיות שעל בסיסן נבחר, דיינו. מותר.