הצטרפותו של יאיר לפיד כמספר שתיים לנפתלי בנט משקפת – בנוסף להישרדות הפוליטית – את המלכודת הפוליטית והפסיכולוגית המורכבת בתוכה מוצאים עצמם בתקופה האחרונה מצביעי השמאל והמרכז בישראל.
מתוך רצון עז וייאוש גובר להחליף את שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, רבים מהם החלו לראות בנפתלי בנט את האלטרנטיבה היחידה, ה"מבוגר האחראי" והפרגמטיסט שיכול לחלץ את המדינה מהבוץ.
התחושה היא כי תקופת כהונתו הקצרה כראש ממשלת "השינוי" הוכיחה את מתינותו ואת יכולתו לנהל את המדינה. ואולם, תפיסה זו היא בגדר אשליה מסוכנת.
מתוך רצון עז וייאוש גובר להחליף את שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, רבים מהם החלו לראות בנפתלי בנט את האלטרנטיבה היחידה, ה"מבוגר האחראי" והפרגמטיסט שיכול לחלץ את המדינה מהבוץ
בחירה מודעת של מחנה המרכז-שמאל בנפתלי בנט לראשות הממשלה – הפעם לא עם שישה מנדטים רעועים שכבלו את ידיו, אלא כראש המפלגה הגדולה ביותר שיכולה להרכיב קואליציית ימין-מרכז של 61 מנדטים לפחות – היא צעד הרה אסון. משמעותה האמיתית היא הפיכת המחנה הליברלי ל"חמורו של משיח", הנושא על גבו את מימוש חזון "הקוקיזם" והסיפוח אל תוך לשכת ראש הממשלה. כפי שהיטיב לתאר זאת הפתגם בהיפוכו: מצביעי המרכז-שמאל באו לברך, אך הם עלולים לצאת מקללים.
כדי להבין את גודל הסכנה, חובה להתחקות אחר השורשים האידיאולוגיים המניעים את הציונות הדתית מבית מדרשו של בנט, תופעה המכונה "קוקיזם". על פי משנתם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרב צבי יהודה קוק, תהליך הציונות והקמת מדינת ישראל אינם אירועים היסטוריים-חילוניים רגילים, אלא "אתחלתא דגאולה" – ראשית צמיחת גאולתנו. בתפיסה הדיאלקטית הזו, ניתן לזהות מהלך היסטורי ברור של תזה, אנטי-תזה וסינתזה.
התזה היא הציבור הדתי-לאומי הנטוע באמונתו המשיחית; האנטי-תזה היא הציבור החילוני-ציוני, שבנה את המדינה, הקים את מוסדותיה, ייבש את הביצות וייסד את צה"ל. בעיני הקוקיזם, הציבור החילוני מילא תפקיד היסטורי הכרחי אך זמני – הוא שימש כ"חמורו של משיח", הכלי הגשמי שנועד להביא את הגאולה אל פתח הדלת, גם אם החילונים עצמם היו עיוורים למשמעות הדתית של מעשיהם.
בעיני הקוקיזם, הציבור החילוני ציוני, שבנה את המדינה, הקים את מוסדותיה, ייבש את הביצות וייסד את צה"ל, מילא תפקיד היסטורי הכרחי אך זמני – הוא שימש כ"חמורו של משיח", הכלי הגשמי שיביא את הגאולה
כעת, מגיע שלב הסינתזה, ואותו בדיוק מייצג בנט. לאחר שהציבור החילוני סיים לבנות את ה"חומר" של המדינה, תורו של הציבור הדתי-לאומי לקחת את ההגה לידיים, להוביל את המדינה ולהפיח בה את ה"רוח" המשיחית והלאומנית. כפי שהצהיר בצלאל סמוטריץ', שצמח מאותו בית מדרש של בנט: "מפני שעל בניה (של הציונות הדתית) הוטלה המשימה – להנהיג את עם ישראל".
בנט, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, הוא ההתגלמות המובהקת של הצבר הלבן החדש, המבקש למזג בין מעטפת ממלכתית והייטקיסטית לבין גרעין אידיאולוגי משיחי וכוחני. כאשר מצביעי שמאל ומרכז שוקלים להצביע עבורו רק כדי להפיל את נתניהו, הם משלימים במו ידיהם את המהלך הדיאלקטי הזה. הם בוחרים במודע להפוך שוב ל"חמורו של משיח", כשהפעם הם נושאים על אוכפם את מנכ"ל מועצת יש"ע הישן, על כל משנתו הסיפוחיסטית, וממליכים אותו לראשות הממשלה עם כוח פוליטי חסר תקדים.
אחת הסכנות המובהקות ביותר בחזרתו של בנט לעמדת כוח היא שלילתו המוחלטת את פתרון שתי המדינות וכוונתו המוצהרת לספח את שטחי C בגדה המערבית. בנט מעולם לא הסתיר את חזונו. כבר בשנת 2012, עם כניסתו לפוליטיקה, השיק את "תוכנית ההרגעה", שעיקרה סיפוח חד-צדדי של 60% משטחי הגדה המערבית.
בנט מסרב לנהל כל תהליך מדיני עם הפלסטינים. על תקופת כהונתו כראש ממשלה העיד בעצמו: "לא הסכמתי לפגוש את אבו מאזן, או לקדם כל משא ומתן מדיני אתו, גם מול לחצים מבית ומחוץ". הוא תקף בחריפות את נתניהו על נאום בר אילן, וטען כי ההסכמה להקמת מדינה פלסטינית מביאה עלינו "חרמות, טרור, ואיום דמוגרפי חמור". בספטמבר 2016 הגדיל לעשות והכריז: "בנושא ארץ ישראל עלינו לעבור מבלימה להכרעה… החלום הוא שיהודה ושומרון יהיו חלק מישראל הריבונית".
בנט, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, הוא ההתגלמות המובהקת של הצבר הלבן החדש, המבקש למזג בין מעטפת ממלכתית והייטקיסטית לבין גרעין אידיאולוגי משיחי וכוחני, על כל משנתו הסיפוחיסטית
התוכנית המשיחית של בנט לסיפוח שטחי C מנותקת לחלוטין מכל היתכנות מרחבית, ביטחונית וכלכלית. היא אינה מתחשבת בעובדה שיותר מ-50% משטחי C הם אדמות בבעלות פלסטינית פרטית.
יישומה ייצור בפועל 169 מובלעות פלסטיניות קטנות (בנטוסטנים), מנותקות זו מזו, ללא כל רצף טריטוריאלי, מה שיחייב את ישראל להשקיע עשרות מיליארדי דולרים במערכות כבישים, גשרים ומנהרות.
מעבר לכך, מהלך כזה יחייב את פירוק גדר ההפרדה הנוכחית ובניית גדר חדשה באורך של כ-1,800 קילומטרים בעלות עתק של עשרות מיליארדי שקלים, שייצאו מכיסו של משלם המיסים הישראלי, או לחילופין להשאיר גבול זה פרוץ לחלוטין.
ההתעלמות מהעולם ומהמשפט הבינלאומי היא סממן מובהק נוסף של בנט. כשנשאל על התגובה העולמית לסיפוח, השיב ביהירות: "העולם לא יכיר בריבונותנו שם… לא נורא. הוא יתרגל עם השנים". גישה זו עלולה להנציח את ישראל כמדינה מצורעת בזירה הבינלאומית, ולהוביל להחלת משטר אפרטהייד דה-פקטו המעניק זכויות על פי מוצא לאומי.
אם לא די בסכנה המדינית, הרי שמצביעי המרכז-שמאל הליברליים חייבים לבחון את הרקורד החברתי והחוקי של נפתלי בנט, החושף עוינות עמוקה לערכים הליברליים שעליהם הם נלחמים. הניסיון לצייר את בנט כמתון או כמגן הדמוקרטיה הוא בגדר שכתוב של ההיסטוריה.
אם לא די בסכנה המדינית, הרי שמצביעי המרכז-שמאל הליברליים חייבים לבחון את הרקורד החברתי והחוקי של נפתלי בנט, החושף עוינות עמוקה לערכים הליברליים שעליהם הם נלחמים
הרבה לפני יריב לוין ושמחה רוטמן, בנט היה זה שהוביל את ההסתערות על בית המשפט העליון. במרץ 2015 הוא קרא להצביע למפלגתו בנימוק שרק היא "תילחם נגד העריצות המשפטית (של בג"ץ), שפוגעת אנושות במדינה שלנו". הוא פעל בגלוי נגד מערכת המשפט, ובראיון באפריל 2023 אף הצדיק את הרפורמה המשפטית בטענה שבג"ץ נטל לעצמו סמכויות של הרשות המבצעת.
ההצבעות של בנט בכנסת מוכיחות באופן חד-משמעי את התנגדותו לזכויות אדם ושוויון. ב-27 בינואר 2016, בנט הצביע נגד קידום הצעת חוק להוספת עקרון השוויון לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הוא אף הצביע נגד הצעת חוק האוסרת על אפליה בדיור על רקע גזע, דת, לאום או נטייה מינית.
בתחום הרווחה והשקיפות, בנט התנגד לפיקוח על מחירי מוצרי יסוד, תמך במתווה הגז שהיטיב עם הטייקונים, והצביע נגד חוק שקיפות בהצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים.
כשר החינוך, בנט פעל נמרצות לקידום תהליכי הדתה במערכת החינוך הממלכתית החילונית. הוא שינה את ספר האזרחות בהשראת פורום קהלת, והכריז בגלוי כי "לימוד היהדות וההצטיינות בה חשוב בעיניי יותר מלימודי המתמטיקה והמדעים". בנוסף, הוא עודד פוליטיזציה בתוך צה"ל וטיפח מיליטריזם כאידיאולוגיה, כשהוא מצהיר ש"הציונות הדתית כבר לא מסתובבת עם הראש למטה". האדרת המיליטריזם חשובה לבנט, כי לתפישתו 'לנצח נאכל חרב'".
הרבה לפני לוין ורוטמן, בנט היה זה שהוביל את ההסתערות על בית המשפט העליון. במרץ 2015 הוא קרא להצביע למפלגתו בנימוק שרק היא "תילחם נגד העריצות המשפטית (של בג"ץ), שפוגעת אנושות במדינה שלנו"
טעות אופטית נפוצה בקרב מחנה השמאל היא לראות בבנט מעין חומת מגן מפני הקיצוניות של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. המציאות היא הפוכה לחלוטין: בנט היה, במשך יותר מעשור, המנוע המרכזי שהכשיר את דעת הקהל בישראל לפריצה של סמוטריץ' ובן גביר לקדמת הבמה. הפוליטיקה הכוחנית שלו, הזלזול בחוק הבינלאומי, הדמוניזציה של השמאל והרטוריקה הלאומנית שטיפח, הם שסללו את הדרך לכוחות הקיצוניים ביותר. הענקת המנדט לבנט כעת, עלולה להיות בגדר מתן פרס למי שהניח את התשתיות האידיאולוגיות להפיכה המשטרית ולסיפוח הזוחל.
הבחירה בנפתלי בנט כפתרון קסם להדחת נתניהו היא מקסם שווא בעל השלכות קיומיות על מדינת ישראל. מצביעי המרכז והשמאל חייבים להישיר מבט אל המציאות: הצבעה לבנט משמעותה אימוץ מודע של פרויקט "הקוקיזם", והפיכת המחנה הליברלי ל"חמורו של משיח" המסייע בהכתרת אידיאולוגיה השוללת את זכויות האדם, מחסלת את הסיכוי לשלום ומובילה לאפרטהייד ולסיפוח מלא של יהודה ושומרון.
אכן, הרצון לראות הנהגה חדשה הוא מובן, אך חזרה לסטטוס-קוו מדומה בהובלת איש ימין סיפוחיסט אינה הדרך. העמדת יישוב הסכסוך עם הפלסטינים בראש סדר העדיפויות והגנה על אופייה הליברלי של ישראל מחייבים את המחנה הדמוקרטי לבחור מנהיגות ראויה מתוכו, ולא לחפש משיחי שקר בשדות זרים.
טעות אופטית נפוצה במחנה השמאל היא לראות בבנט מעין חומת מגן מפני הקיצוניות של בן גביר וסמוטריץ'. המציאות הפוכה: בנט היה המנוע המרכזי שהכשיר את דעת הקהל בישראל לפריצתם לקדמת הבמה
בחירה בבנט עם עשרות מנדטים, שתאפשר לו ליישם את חזונו במלואו ללא הבלמים שהיו לו בעבר, תביא לכך שמצביעי המרכז-שמאל יגלו שבאו לברך את המדינה, אך יצאו מקללים את היום שבו המליכו עליהם את מי שקבר סופית את החלום הדמוקרטי והמדיני שלהם.
ד"ר שאול אריאלי, אל"ם במיל', לשעבר מח"ט עזה וראש מנהלת המו"מ במשרד ראש הממשלה, כיום ראש קבוצת המחקר "תמרור- פוליטוגרפיה", פרסם 11 ספרים ואטלסים על הסכסוך, מחקרים שונים ומאמרי דעה רבים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו