מי שהקשיב לנגיד בנק ישראל פרופסור אמיר ירון בשבוע האחרון, לא יכול היה שלא להיזכר בקטע הקומי המפורסם מתוך הסרט "האקדח מת מצחוק". בסצנה, השוטר פרנק דרבין עומד מול כמה סקרנים וכורז להם: "נא להתפזר – אין כאן מה לראות". זאת בזמן שמאחורי גבו מתרחש כאוס מוחלט: חנויות מתפוצצות, זכוכיות מתנפצות, וכל הסביבה נראית כמו אסון ענק.
שורה ארוכה של חברות ישראליות, מ"וויקס", דרך "דינמיק תעשיות" ועד "סטארפלסט", כבר הודיעו החודש על פיטורי ענק, העברת קווי ייצור לחו"ל או הביעו חשש כבד לעתידן בשל התחזקות השקל. וזו רק רשימה חלקית של חברות, שכן אחרות עושות את השינויים האלה בשקט ובלי הצהרות גדולות.
גם סקר התאחדות התעשיינים מציג תעשייה בכאוס: כ־40% מהחברות שוקלות להעביר חלק משמעותי מפעילותן לחו"ל, ובהייטק השיעור מגיע ל־55%. וזה עוד סקר מהתקופה שבה השקל היה מעל לשלושה שקלים לדולר.
כדי להבין עד כמה המדיניות הנוכחית של הנגיד מנותקת ומסוכנת, כדאי לחזור קצת יותר מעשור אחורה, לימיו של הנגיד פישר. הבעיה הייתה אז אותה בעיה: שקל שמתחזק מהר מדי, ומאיים על תעשיית הייצוא המקומית
ולמרות כל זאת, הנגיד ירון חושב שלא צריך להיבהל ולא להגזים. השקל מתחזק בחדות? זו בשורה טובה וסימן לחוסן. יצואנים מפטרים? הגרפים מראים אחרת. ענפים שלמים מתקשים לנשום ועומדים לקרוס? לא רואים את זה בנתונים. או בקיצור: אפשר להתפזר – אין כאן מה לראות.
כשפישר ראה סכנה, ירון רואה חוסן
כדי להבין עד כמה המדיניות הנוכחית של הנגיד ירון מנותקת ומסוכנת, כדאי לחזור קצת יותר מעשור וחצי אחורה, לימיו של הנגיד המיתולוגי פרופסור סטנלי פישר. הבעיה הייתה אז אותה בעיה: שקל שמתחזק מהר מדי, באופן לא פרופורציונלי לשאר המטבעות בעולם, ומאיים על תעשיית הייצוא המקומית.
זה נכון שבתקופתו של פישר הריבית הייתה אפסית, והמשחק בכלי הזה היה מוגבל עבורו. אבל גם במקרה של ירון, המשחק בכלי הריבית הוכח כחסר משמעות בכל הקשור לשינוי מגמת ההתחזקות של השקל.
כך או כך, אותו אירוע הוליד שתי גישות שונות אצל שני הנגידים. ירון רואה בהתחזקות השקל תוצר של חוסן מבני, עמידות ויסודות חזקים של הכלכלה הישראלית. לפיכך, מבחינתו מדובר ב"בשורה טובה" למשק, ולא בסיבה הדורשת התערבות. פישר הכיר בחוסנו של המשק הישראלי ובנתוני העודף בחשבון השוטף שלו, אבל דווקא מהנקודה הזו חשב שמחובתו להתערב.
לטענתו, תיסוף (עלייה בערכו של מטבע מקומי לעומת מטבעות זרים) מהיר מדי ובלתי מבוקר של השקל מהווה איום קיומי על מנועי הצמיחה של המדינה, ובעיקר על תעשיית ההייטק. לשיטתו, השארת השוק לכוחותיו העצמאיים עלולה להוביל לשחיקה בלתי הפיכה של בסיס הייצור והידע הטכנולוגי בישראל, ומכאן גם לאובדן אותו חוסן ישראלי מפורסם.
לשיטתו, השארת השוק לכוחותיו העצמאיים עלולה להוביל לשחיקה בלתי הפיכה של בסיס הייצור והידע הטכנולוגי בישראל, ומכאן גם לאובדן אותו חוסן ישראלי מפורסם
מאחורי נתוני הייצוא מסתתרת סכנה
אחד הנתונים שבהם ירון מנופף כדי להרגיע את הציבור הוא שעל אף השחיקה בשער הדולר, הייצוא הישראלי רשם בפועל עלייה ברבעון האחרון. לטענתו, נתון זה הוא הוכחה לכך שהחברות המקומיות מסוגלות להתמודד עם שער חליפין נמוך ותחרותי ללא צורך בהנשמה מלאכותית מצד הבנק המרכזי.
יותר מזה, ירון מציג נתונים המראים כי חלה עלייה גם במספר המועסקים בהייטק דווקא בתקופות של ייסוף השקל.
פישר, מצידו, דחה את ההסתמכות על נתוני ייצוא ותעסוקה שוטפים כהצדקה לחוסר עשייה. לשיטתו, ההשפעה של שער החליפין על נתונים אלה מגיעה לעיתים בשלב מאוחר יותר.
גם המחקר מוכיח שיצואנים רבים מוגנים זמנית באמצעות חוזי הגנה ועסקאות פיננסיות, ולכן בטווח הקצר הנתונים הריאליים יכולים להיראות יציבים ואף להציג עלייה.
אלא שבסוף מדובר בחרב פיפיות. ברגע שחוזי הגידור הללו פגים, יחד עם רזרבות המזומנים שאוזלות, וכל זאת בזמן שהייסוף החד נמשך חודשים ארוכים, החברות נאלצות לקבל החלטות אסטרטגיות של העברת מרכזי פיתוח וייצור לחו"ל, הכוללות גם פיטורי עובדים המוניים. שלא לדבר על החלטה לסגור מפעלים.
פישר ראה בבלימת קצב הייסוף כלי מניעתי קריטי, שנועד למנוע את האסון הכלכלי עוד לפני שהוא בא לידי ביטוי באופן רשמי בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
פישר ראה בבלימת קצב הייסוף כלי מניעתי קריטי, שנועד למנוע את האסון הכלכלי עוד לפני שהוא בא לידי ביטוי באופן רשמי בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
הוכחה לכך שהתאוריה של פישר היא הנכונה קיבלנו ממש בשבועות האחרונים. אף שתהליך ההתחזקות החד של השקל החל כבר לפני כשנה, רק עכשיו אנחנו שומעים על זרם הולך וגדל של חברות שמפטרות עובדים ומעבירות פעילות לחו"ל.
לפעמים הטווח הקצר הוא כל הסיפור
פרופסור ירון הדגיש כי התערבות בשוק המטבע היא כלי בעל מגבלות וסייגים רבים. לשיטתו, התערבות של בנקים מרכזיים משפיעה על השער רק בטווח הקצר ואינה מסוגלת לשנות מגמות מבניות ארוכות טווח. לפיכך, הוא לא ממהר לבזבז תחמושת מוניטרית על מהלך שאינו יעיל לאורך זמן. לפחות בשלב זה.
פישר חשב הפוך: מבחינתו, הטווח הקצר הוא לפעמים כל הסיפור. הוא אומנם הסכים תאורטית עם הממצאים האקדמיים בנוגע לחוסר היעילות של התערבות בשוק המט"ח בטווח הארוך, אבל האמין כי מניעת תנודות חדות והאטת קצב הייסוף בטווח הקצר, מה שמכונה "החלקת השער", הן משימות ליבה של הבנק המרכזי. הוא הוכיח בפועל כי התערבות עיקשת, עקבית ובסכומי עתק מסוגלת להאריך את "הטווח הקצר" למשך שנים.
ההארכות האלה הן בדיוק ההבדל בין היכולת להתאים את פעילות הגוף להזדקנות האיטית של הלב לבין התמודדות עם התקף לב מיידי, שעלול לגרום נזק בלתי הפיך. כך גם במגזר העסקי: פישר העניק למגזר הייצוא מרווח נשימה יקר מפז להתאמת הפעילות ולשיפור הפריון, במקום להפקיר אותו לקריסה פתאומית. המדיניות הזו גם הוכיחה את עצמה.
יש דרך להתערב בלי להצית אינפלציה
טיעון מרכזי נוסף של ירון הוא שהשקל החזק משמש עוגן ובולם זעזועים מול האינפלציה. הוא מוזיל את הייבוא ומאפשר להוריד את הריבית. הטענה הזו נכונה, אבל זו פשוט בחירה בחיים קלים של אי־עשייה על חשבון התעשייה המקומית.
פישר התמודד עם אותם לחצים בדיוק. הוא ידע שרכישת דולרים עלולה להגביר את כמות הכסף במשק, שכן הוא הדפיס שקלים שאותם הזרים לשוק כדי לרכוש דולרים. לכן הוא השתמש בכלי שנקרא "עיקור מוניטרי"
אז איך אפשר לעשות את זה אחרת? פישר התמודד עם אותם לחצים בדיוק. הוא ידע שרכישת דולרים עלולה להגביר את כמות הכסף במשק, שכן הוא הדפיס שקלים שאותם הזרים לשוק כדי לרכוש דולרים. לכן הוא השתמש בכלי שנקרא "עיקור מוניטרי".
למעשה, הוא ספג חזרה מהציבור את עודפי השקלים שהדפיס באמצעות הנפקת מק"מים (איגרת חוב ממשלתית קצרת טווח). הוא לא התעצל וניהל את הסיכון תוך משחק בגובה הריבית וספיגת השקלים, במקום לברוח ממנו. כך שמר על יציבות המחירים, אך בלי להפקיר את התעשייה לגחמות השוק.
המודלים לא משלמים משכורות
טענה מרכזית נוספת של פרופסור ירון, שמחזקת לכאורה את החלטתו לא להתערב בשוק המט"ח, היא שהשקל לא חזק כפי שנדמה לחלק מהציבור. ירון הציג את שער החליפין הריאלי מול הדולר, כלומר שער המתחשב גם בפערי המחירים בין ישראל לארה"ב, וטען כי במונחים אלה השקל נמצא במקום נורמלי בגרף, ובוודאי שלא התחזק באופן חריג. בינגו. לא צריך להתערב. לכאורה.
הטענה הזו היא בדיוק הנקודה שבה חוטא ירון, ומדגישה את הניתוק הגדול בין העולם התאורטי לעולם האמיתי. הוא מפספס את מה שפישר הבין כבר בשלהי כהונתו כנגיד: הבעיה המרכזית היא לאו דווקא הערך הריאלי של השקל. הבעיה היא קצב ההיחלשות או ההתחזקות המהיר מדי שלו, שמונע מחברות את היכולת להסתגל למצב החדש.
את המנכ"ל של חברת ייצוא לא באמת מעניין ששערו הריאלי של השקל מסתדר מצוין בתוך המודלים והגרפים של בנק ישראל. מעניין אותו דבר אחד: נכנסו דולרים, צריך לשלם משכורות בשקלים, ואם הפער ביניהם נשחק במהירות, מבחינתו הוא בבעיית מזומנים שצריך לפתור מייד. אחרת אין לו זכות קיום. אחרת אין לייצוא פה בכלל זכות קיום.
את המנכ"ל של חברת ייצוא לא באמת מעניין ששערו הריאלי של השקל מסתדר מצוין בתוך הגרפים של בנק ישראל. מעניין אותו דבר אחד: נכנסו דולרים, צריך לשלם משכורות בשקלים, ואם הפער גדול, מבחינתו הוא בבעיית מזומנים
לא רק להתפלל לוול סטריט
הטענה של ירון היא שהתחזקות השקל מול הדולר היא חלק מתהליך כלל־עולמי. לדבריו, בכל העולם הדולר נחלש. זה נכון שמאז שדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן הדולר נחלש בעולם, אלא שלא כך הדברים מתחילת השנה.
הנתונים שבנק ישראל עצמו פרסם סותרים את מה שירון טוען. השקל התחזק מתחילת השנה מול סל המטבעות בכ־11.3%, בעוד הדולר דווקא עלה ב־0.8% מול סל המטבעות הגדולים בעולם. כלומר, המגמה בעולם הפוכה לגמרי מזו שבישראל, במיוחד בחודשים האחרונים.
למעשה, הגורם העיקרי להתחזקות השקל, שגם אותו ירון מזכיר, הוא בעיקר גורם טכני. כשהבורסות בניו יורק עולות, שווי ההשקעות הזרות שמחזיקים המוסדיים וקרנות הפנסיה כאן מזנק. כדי לשמור על איזון ועל חשיפה נכונה למטבע, הם נאלצים למכור דולרים בכמויות אדירות ולרכוש שקלים. הביקוש המסיבי הזה הוא המנוע המרכזי שמחזק את השקל.
כדי להתמודד עם ה"באג" הטכני הזה, בנק ישראל צריך לעשות שני דברים. הראשון: להתפלל שהמדדים בוול סטריט יצנחו בשיעור דו־ספרתי. הדבר השני, בהנחה שהתפילות לא ייענו, הוא לרכוש עשרות רבות של מיליארדי דולרים כדי לאזן את מכירת הדולרים של המוסדיים.
אפשרות נוספת היא שבנק ישראל יאפשר למוסדיים למכור לו דולרים ישירות, באופן סגור ומחוץ לשוק החופשי, כך שהרכישה לא תשפיע על מחיר השקל בשוק. כאמור, נכון לרגע כתיבת שורות אלו, ירון מתנגד לכל מהלך של התערבות כזו.
אפשרות נוספת היא שבנק ישראל יאפשר למוסדיים למכור לו דולרים ישירות, באופן סגור ומחוץ לשוק החופשי, כך שהרכישה לא תשפיע על מחיר השקל בשוק. כאמור, נכון לרגע כתיבת שורות אלו, ירון מתנגד לכל התערבות כזו
מאחורי הגרפים יש מפעלים ועובדים
בסוף, פרופסור ירון בוחן את המציאות דרך מודלים, שער ריאלי, אינפלציה צפויה וגרפים של ייצוא. פישר בחן את המציאות לפי אותם נתונים, אך הוסיף לכל זה עוד שאלה פשוטה: מה קורה עכשיו, לא ברבעון הקודם ולא בשער ההיסטורי של השקל, לחברה שמוכרת בדולרים ומעסיקה עובדים בשקלים?
שתי הגישות לגיטימיות אקדמית. אבל רק אחת מהן מתחשבת בעובדה שמאחורי הגרפים יש אנשים בשר ודם.
ירון הוא כלכלן מבריק. זה לא מוטל בספק. אבל בתגובה שלו לשאלה הכי בוערת שעומדת בפניו, הוא מציג תשובה שנשמעת יותר כמו הרצאה בתואר השני מאשר ניהול מדיניות בזמן אמת. כדאי מאוד שיתעורר, ייקח יוזמה ויגלה מנהיגות כמו זו של פישר, לפני שהוא ואנחנו ניאלץ להתמודד עם חלום בלהות כלכלי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו