מני (שם בדוי) נחשב עובד מסור ואהוד במיוחד על חבריו לעבודה באחת המחלקות המנהליות בבית החולים הדסה. לפני כמה שנים הוא עבר אירוע בריאותי קשה, שלטענתו נגרם בהשפעת האירועים במקום עבודתו.

זה קרה אחרי שהממונה עליו צעקה עליו בפומבי ואיימה בפיטוריו. הוא התמוטט, אושפז לטיפול ונאלץ להיעדר במשך כמה חודשים, שבמהלכם שקע בדיכאון קליני. עם שובו, נדהם לגלות שהמצב במקום עבודתו רק החמיר.

"היא התעמרה בי במשך תקופה ארוכה, התאשפזתי וסבלתי יחד עם עובדים אחרים במחלקה", סיפר השבוע. "קרו דברים איומים במחלקה. חודשים ארוכים ישבתי בבית והתחננתי שישבצו אותי לעבודה במקום אחר בבית החולים, אבל כשביקשתי להשתבץ סירבו ואז איימו עליי בפיטורים. התחננתי לעזרה וסיוע, אבל לא היה עם מי לדבר".

"קרו דברים איומים במחלקה. חודשים ארוכים ישבתי בבית והתחננתי שישבצו אותי לעבודה במקום אחר בבית החולים, אבל כשביקשתי להשתבץ סירבו ואז איימו עליי בפיטורים"

מני מצביע על דמות מוכרת ומרכזית במסדרונות הדסה: מירה מזרחי, לשעבר ראש מחלקת השינוע וסגניתו של יו"ר ועד העובדים הוותיק אמנון ברוכיאן, גיבור סדרת תחקירים שהתפרסמה בזמן ישראל לאחרונה ותיארה שלטון של פחד תחת הנהגתו המתמשכת ואי־סדרים כספיים.

תלונות נגד מזרחי והאופן שבו היא מנהלת את עובדיה מתויקות, ולרוב נשכחות, כבר יותר מעשור. פעם אחר פעם הוצפו התלונות – בפומבי ובפני צמרת בית החולים וההסתדרות – אך דבר לא קרה. מזרחי רק חיזקה את מעמדה והתקדמה בשרשרת הניהול, בזמן שהעובדים הושתקו וחלקם פוטרו.

מירה מזרחי בבית החולים הדסה (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של מירה מזרחי)

גם יותם (שם בדוי) עבד תחת מזרחי, וגם הוא הציף את הטענות בשמו ובשם חבריו לפני שנים. "היינו קבוצה של עובדים ותיקים שהיא נטפלה אליהם. כל שני וחמישי היתה מאיימת עלינו בפיטורים. היא נטפלה לכל הוותיקים בניסיון לגרום לנו לעזוב. בגלל שהיא הייתה בוועד אז גם לא יכולנו לפנות ולהיעזר בו והאמרכל (מנהל התפעול, א"ה) של בית החולים היה מגן עליה. היינו אבודים לגמרי".

זמן ישראל שוחח עם עובדים שונים שחוו התעמרות מצד מזרחי לאורך השנים. בחודש מאי, לראשונה, קיבלה פרשת ההתעמרות המסועפת גושפנקה רשמית: בעקבות שורה ארוכה של תלונות מונה יועץ חיצוני לבדיקת תלונות העובדים.

מדובר בפסיכולוג הארגוני המוכר איתן מאירי, קול בולט בתחום חקר ההתעמרות בעבודה בישראל. מאירי סיים לאחרונה את עבודת הבדיקה הרשמית, שכללה, על פי גורמים בבית החולים, גביית עדויות מיותר מעשרה עובדים בעבר ובהווה – המהווים רק חלק קטן מהעובדים שהתלוננו לאורך השנים על התעמרות.

ממצאיו החמורים של הפסיכולוג הארגוני המוכר איתן מאירי, שהוגשו גם למנכ"ל ביה"ח וליו"ר הדירקטוריון, כללו, ע"פ גורמים בביה"ח, מסקנות קשות במיוחד בעניינה של מזרחי ועשויים להביא לסיום עבודתה

ממצאיו החמורים, שהוגשו גם למנכ"ל בית החולים יורם וייס וליו"ר הדירקטוריון דליה איציק, כללו, על פי גורמים בבית החולים, מסקנות קשות במיוחד בעניינה של מזרחי ועשויים להביא לסיום עבודתה בבית החולים. על פי גורמים בבית החולים, מזרחי זומנה בימים האחרונים לשימוע לפני פיטורים, ומתקיימים מגעים לסיום העסקתה כתוצאה ישירה מממצאי הדוח החמור.

לזמן ישראל נודע כי במקביל מנהלת מזרחי משא ומתן על תנאי פרישתה. עובדים בבית החולים חוששים כי בסופו של דבר, במקום לשלם את מחיר ההתעמרות שנחשפה, היא עשויה לסיים את עבודתה בבית החולים עם פיצויים מוגדלים, כפי שקרה במקרים אחרים בעבר.

מנכ"ל בית חולים הדסה יורם וייס (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מאירי לא הסתפק בבדיקת תלונות מהזמן האחרון, וככל הנראה התעמק גם בהיסטוריה מתמשכת ורוויית מאבקים, המעידה לכאורה כי לפחות באגפים המנהליים שררה בהדסה אווירה עכורה של התעמרות בעובדים, אפליה, יחס לא הוגן, פיטורים המנוגדים לכאורה לחוק וטיוח שיטתי של תלונות.

אני מכיר אנשים שדיברו על רצון להתאבד

עם סיום עבודתה המסתמן של מזרחי, באה לידי סיום סאגה שמטלטלת את הסגל המנהלי בבית החולים כבר שנים רבות, שהדיה אף גלשו מעת לעת לעיתונות.

אך גם עכשיו נותרות שאלות רבות ללא מענה, ובמרכזן: מדוע החרישו בהנהלת בית החולים, בוועד העובדים ובקרב בכירי ההסתדרות, ונמנעו מלהתערב על אף תלונות רבות שזרמו אליהם בכתב ובעל פה לאורך לפחות עשור? ומה גרם להם הפעם לנקוט פעולה, באיחור רב, אחרי שעשרות עובדים כבר שילמו את המחיר?

"אני מכיר אנשים שעברו התעללות הכי קשה שיש בעבודה. למשל עובד דתי שהתעקשו שיעבוד דווקא בשבת, שיח מכוער, השפלות ודיכוי. היא הפכה את ההתעמרות לשיטה"

אחד העובדים שהוזמנו לעדות אצל מאירי הוא שאול (שם בדוי). "עבדתי איתה תקופה קצרה וישר איך שהתחילה להתעמר בי ניגשתי להנהלה וביקשת העברה. ואז שמעתי סיפורים משורה של עובדים. אני מכיר אנשים שעברו התעללות הכי קשה שיש בעבודה. למשל עובד דתי שהתעקשו שיעבוד דווקא בשבת, שיח מכוער, השפלות ודיכוי. מדובר במנהלת שהפכה את ההתעמרות לשיטה".

שאול הכיר את הסיפורים במשך יותר מעשור, ולדבריו גם הציף אותם למעלה. "הסכמתי לעבוד לצידה, אבל זאת הייתה טעות, והצלחתי לצאת מזה במזל. מי שנשאר היה ממש אומלל. אני מכיר אנשים שדיברו על רצון להתאבד. היא התעללה בעובדים באופן הכי קשה. זאת היתה פשוט זוועה".

בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, 27 באוגוסט 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

גם גדי (שם בדוי) יצא בשן ובעין מהתקופה ההיא. "אני עבדתי אצלה בערך שנה, לפני תשע שנים. בסך הכל 25 שנה אני עובד בהדסה. אחרי עשרה חודשים ראו שאני סובל והעבירו אותי לתפקיד אחר.

"עבדתי בתחום מקצועי עם ציוד שהוכשרתי לטפל בו – ופתאום היא באה ואומרת לי אתה צריך לעבוד גם כסניטר ולהתלבש בלבן. אמרתי לה שאני לא מתלבש לבן ושזה לא חלק מהסיכום איתי. מאותו רגע התלבשה עליי בשיטתיות. הייתה מאיימת עליי בשיטתיות בפיטורים, שולחת אותי לכוח אדם כל שני וחמישי.

"היא אמרה לי, 'כולם עושים פה את הכל'. אמרתי לה שזה לא מה שסוכם איתי, עברתי קורס מקצועי, יש לי תפקיד מוגדר. היא אמרה, 'אתה תעשה כמו כולם, תעביר מיטות, תעביר חולים, ותהיה גם סניטר'.

"הגעתי בבוקר לעבודה והיא הצמידה לי עובד מאצלה, צמוד, צמוד, צמוד, שהתלווה אליי לכל מקום שאני הולך. כמו שומר ראש. אני נכנס לשירותים והוא מחכה לי מאחורי הדלת"

"הגעתי בבוקר לעבודה והיא הצמידה לי עובד מאצלה, צמוד, צמוד, צמוד, שהתלווה אליי לכל מקום שאני הולך. כמו שומר ראש. אני נכנס לשירותים והוא מחכה לי מאחורי הדלת. בודק אותי. היא רצתה לשבור אותי, וכמעט הצליחה.

"בסוף הלכתי לרופא תעסוקתי שכתב שיש לי מחשבות אובדניות, וזה עבר לכוח אדם. אשתי ראתה אותי חוזר הביתה שבור ובוכה וגם רזיתי במשקל. היא עלתה להנהלה והזהירה אותם שאם לא יפסיקו יהיו תוצאות רעות. ובאמת היה לי מזל והחליפו לי מחלקה. השארתי מאחור אנשים מבוהלים ומפוחדים. אנשים מוחלשים במקום העבודה, שנשארו ללא גב".

מירה מזרחי (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של מירה מזרחי)

מאירי סירב להתראיין לכתבה זו מטעמי שמירה על סודיות. מסמכים שהגיעו לידי זמן ישראל וראיונות שקיימנו בבית החולים ממחישים כי לכאורה כולם ידעו, בזמן אמת, על מה שמתחולל במחלקת השינוע וסביב מזרחי. ידעו ושתקו.

כך, למשל, כבר בשנת 2019 פנו עובדי מחלקת השינוע לסמנכ"ל בית החולים חגי פיליפסון. "זעקה לעזרת ההסתדרות במתרחש בבית החולים הדסה בחסות ועד העובדים", נכתב בכותרת המכתב.

"אנחנו עובדים קבועים וותיקים במחלקת השינוע בבית החולים הדסה. מנהלת המחלקה היא מירה מזרחי שקודמה לאחרונה לתפקיד ניהולי של סגן מנהל אגף בכיר של השינוע ועובדי הבית בבית החולים ובמקביל הינה סגניתו ומ"מ יו"ר ועד העובדים אמנון ברוכיאן ומשתתפת פעילה בישיבות ועד.

"גם מנהל המחלקה שלנו, שקיבל התקף לב השבוע, הודיע שאיננו יכול לחזור כדי שלא יצא בארון קבורה מבית החולים. אין לנו למי לפנות. ההנהלה מגבה אותה ובטח יו"ר ועד העובדים"

"מזה שלוש שנים, מאז קבלתה את ניהול מחלקת השינוע, אנחנו העובדים סובלים מהתעמרות קשה המתבטאת בצעקות, קללות פיזיות וטלפוניות, איומים תכופים לכולנו שאם לא נרצה אותה היא תדאג לפיטורינו. כל קידום שהיא מבטיחה מלווה בהחתמה שעלינו למלא את כל רצונותיה […]"

העובדים, כ־20 במספר, ניסו להתארגן ולהילחם למען זכויותיהם. "אנחנו שוהים בחופשת מחלה ולא נשוב עד מעורבותכם המיידית שתגרור את הוצאתה מניהול המחלקה. גם מנהל המחלקה שלנו, שקיבל התקף לב השבוע, הודיע שאיננו יכול לחזור כדי שלא יצא בארון קבורה מבית החולים. אין לנו למי לפנות. ההנהלה מגבה אותה ובטח יו"ר ועד העובדים".

יו"ר ועד עובדי הדסה אמנון ברוכיאן, 24 באפריל 2014 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ואכן, ללא תמיכת הוועד – שמזרחי הייתה חלק משמעותי בו, וזכתה לתמיכתו של יו"ר הוועד ברוכיאן, שאליו הייתה מקורבת – הסיכוי להילחם במזרחי נכשל בעריסתו, וההתעמרות נמשכה ביתר שאת.

ב־2018 הגיע השיח הרעיל בהדסה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת, במסגרת העיסוק בהצעת החוק של ח"כ מרב מיכאלי למניעת התעמרות בעבודה, הצעת חוק שלא עברה בסופו של דבר.

חברת ועד לשעבר בבית החולים, שנחשבה גורם אופוזיציוני לברוכיאן ושילמה על התנגדות זו מחירים קשים במיוחד, לקחה על עצמה לסייע לעובדים וביקשה להציף בפני חברי הכנסת את מצבם הקשה ואת חוסר האונים שהם חווים.

"נתקלתי בתופעה מזעזעת. עובדים ותיקים, חלקם 20–30 שנה, שפשוט ניסו לייאש אותם. תיאורטית, הם יכלו להפריש אותם באופן מסודר. אבל הם החליטו לתת להם בעיטה בישבן כדי שלא יצטרכו לשלם להם פיצויים"

"עובדים בבית החולים סובלים מחרדה שקשורה ככל הנראה להתנכלות שהם עוברים", סיפרה. "מסתבר שאנשים בהדסה עוברים התעמרות והתנכלות, בשנתיים האחרונות במיוחד. זה יוצר מצב של זליגת עובדים מבית החולים.

"באתי היום להציף את זה כי כואב לי. זאת שנה מאד קשה שאני עוברת כשאני מנסה לסייע לעובדים שעובדים 20 שנה וחלקם אף 30 שנה. שביום אחד פתאום כל העולם חרב עליהם".

מבט על בית החולים הדסה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

בדבריה בכנסת תיארה חברת הוועד תהליך שיטתי של הדרה ופגיעה בעובד. "זה מתחיל במילה לא במקום, ומידור העובד, ממשיך עם ריקון התפקיד מתוכן. העובד מגיע למקום העבודה ואין לו מה לעשות יותר (במקום העבודה)".

בשיחה קודמת עם זמן ישראל הרחיבה חברת הוועד: "נתקלתי בתופעה מזעזעת. אלה עובדים ותיקים, חלקם 20–30 שנה שפשוט ניסו לייאש אותם. תיאורטית, הם יכלו להפריש אותם באופן מסודר. אבל הם החליטו לתת להם, סליחה על הביטוי, בעיטה בישבן כדי שלא יצטרכו לשלם להם פיצויים. זה הרגיש כמו תוכנית סדורה".

הטיוח: "שמועות ורכילות שאינה במקום"

היחס המשפיל של מזרחי לעובדים הגיע באותה תקופה גם לעיתונות המקומית. כתבה ב"מיינט ירושלים" תיארה מסכת של פגיעה שיטתית בעובדים מוחלשים. אחד מהם תיאר כיצד "התעלף כתוצאה מתקיפתה המילולית של מזרחי" ונאלץ לפרוש מעבודתו במצב נפשי קשה.

עובד אובחן ע"י רופא תעסוקתי כסובל מדיכאון והתלונן על יחסי עבודה בעייתיים תחת ניהולה של מזרחי: "היחס מצד האחראית עליו גרם לו נדודי שינה, עצבנות, בכי ומחשבות אובדניות"

עובד נוסף, שפוטר מהמחלקה, פנה לקבלת טיפול רפואי בביטוח הלאומי וציין כי מזרחי גרמה להתמוטטותו. באבחנת הרופא נמצאו הפרעת הסתגלות ומצב רוח דיכאוני.

עובד שלישי אובחן על ידי רופא תעסוקתי כסובל מדיכאון והתלונן על יחסי עבודה בעייתיים תחת ניהולה של מזרחי: "היחס מצד האחראית עליו גרם לו נדודי שינה, עצבנות, בכי ומחשבות אובדניות".

אילוסטרציה: חרדה, דיכאון ומצוקה נפשית (צילום: halil ibrahim kurucan / Alamy Stock Photo)

על רקע הממצאים הללו, שהפכו פומביים בכנסת, בעיתונות ובתלונות רשמיות מול ההנהלה וההסתדרות, מעניינת במיוחד תגובת הדסה לכתבה שפורסמה אז – תגובה המתעלמת, מכחישה ולמעשה מטייחת כל סממן להתעמרות:

"התלונות שהועלו על ידי קומץ של עובדים שהדסה סיימה את ההתקשרות עימם בשל סיבות מקצועיות וניטרליות של אי התאמה, רמת ביצועים ירודה ובעיות משמעת חמורות, אינן באות בכפיפה אחת עם המתרחש בשטח. יודגש כי אין זה בסמכותו של רופא תעסוקתי לקבוע לעניין יחסי עבודה […] אנו נמשיך לעסוק בטיפול בחולים ולא בשמועות ורכילות שאינה במקומה".

נדמה שזאת הפכה לשיטה בבית החולים: בכל פעם שמתפרסמת כתבה או ידיעה על התעמרות, פגיעה בזכויות או תלונות של עובדים, במקום להתמודד עם העובדות והטענות פשוט מדביקים לעובד או לעובדת תווית של "עובד גרוע" או "עובד מרושל", וממשיכים הלאה.

בשלב מסוים הכניסה מזרחי את שני בניה לעבודה בבית החולים. זאת על אף שהעסקת ילדים של עובדים בהעסקה ישירה מעלה סוגיות שאמורות להיבחן במשאבי אנוש

הטענות להתעמרות לא נפסקו, ואולי אף התעצמו. בשלב מסוים הכניסה מזרחי את שני בניה לעבודה בבית החולים. זאת על אף שהעסקת ילדים של עובדים בהעסקה ישירה מעלה סוגיות שאמורות להיבחן במשאבי אנוש, ואף קיימת בהדסה ועדה מיוחדת שאמורה לדון במינויים מסוג זה.

שני הילדים היו מעורבים – על פי עדויות של עובדים שונים בבית החולים, שחלקם אף התלוננו באופן רשמי – בשורה של מקרי אלימות מול עובדים אחרים. עובדים טענו כי ילדיה של מזרחי "משליטים טרור ואימה" על סביבתם וכי ההנהלה "משתיקה" את האירועים. כמה עובדים חזרו על הטענה הזאת גם בשיחות עם זמן ישראל השבוע.

משמאל: יו"ר דירקטוריון המרכז הרפואי הדסה דליה איציק לצד מנכ"ל המרכז הרפואי פרופ' יורם וייס, 2 בנובמבר 2023 (צילום: רנה גרט־זנד)

להנהלת הדסה הגיעו שאילתות של עיתונאים על העסקת הילדים. ככל הידוע, הדסה התעלמה מהן, ובכל מקרה לא התרגשה מהסיטואציה הבעייתית.

בהמשך התפרסמה אחת התקריות בעיתונות המקומית, לאחר שאחד מילדיה של מזרחי תקף עובד במחסן המחשוב והועמד בפני ועדת משמעת. למרות חומרת התקרית, הדסה הסתפקה בהתנצלות וב"התראה לפני פיטורים". בסופו של דבר, שני הילדים נאלצו לעזוב את בית החולים.

"אני תופסת אתכם מהביצים"

בזמן ישראל פרסמנו בשנים האחרונות סדרת תחקירים על טענות להתעמרות ולאפליה על רקע גזעני נגד עובדים יוצאי אתיופיה בבית החולים. בסך הכול הצטברו לפחות שש תלונות על הרקע הזה נגד גורמים בהנהלת בית החולים, וחלקן הגיעו גם למבקר המדינה ולבית המשפט.

"עבדתי בהדסה בין השנים 2014 ו־2017, בהן סבלתי מגזענות מצד המנהלת שלי (מזרחי, א"ה), כולל כל מיני השפלות", כתב דגה למבקר המדינה. "בגלל זה לא המשכתי את עבודתי"

גם כאן נעמד בית החולים על הרגליים האחוריות, סירב לבדוק את התלונות והכחיש, לעיתים בתוקף, שבבית החולים קיימת אווירה של התעמרות בעובדים או נרמול שלה.

בשניים מהמקרים שפרסמנו הוזכרה מזרחי בעדויות כגורם מפלה ולא הוגן במסגרת הליך ההעסקה של העובדים יוצאי אתיופיה. אחד מהם, שאף הגיע ביוזמה עצמאית למבקר המדינה וביקש להעיד על מה שעבר בבית החולים, היה דגה (שם בדוי), שפירט התנהגות משפילה מצד מזרחי.

אילוסטרציה: מסדרון בית חולים הדסה (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"עבדתי בהדסה עין כרם בין השנים 2014 ו־2017, בהן סבלתי מגזענות מצד המנהלת שלי (מזרחי, א"ה), כולל כל מיני השפלות", כתב דגה למבקר המדינה. "בגלל זה לא המשכתי את עבודתי. אשמח להגיע למשרד המבקר ולספר את סיפורי".

בשיחה עם זמן ישראל טען דגה כי במהלך תקופת עבודתו כסניטר בבית החולים נפגעו באופן לא תקין זכויות העבודה הבסיסיות שלו. "נולד לי בן, וכולם קיבלו חופשות – לי נתנו חצי יום בשביל להגיע לברית", סיפר.

"כאשר הבעתי חוסר שביעות רצון מכך קיבלתי בתגובה קללות והשפלות מצד מזרחי. היא הייתה אומרת לי ולעובדים נוספים דברים כמו 'אתה מטומטם', 'אני תופסת אתכם מהביצים', 'אתם לא יכולים לעשות כלום'".

"התייחסו אלינו באופן משפיל ופוגע. ואז כשעזבתי התקבלתי למקום עבודה אחר. המנהלת שלי קיבלה פנייה ממקום העבודה החדש ולכלכה עליי גם שם. היא ממש חיפשה דרך לפגוע בי"

דגה טוען שהוא וחבר יוצא אתיופיה נוסף שעבד באותו תפקיד עזבו בערך באותה תקופה, לאחר שימוע קצר, ומתוך הבנה כי אין סיכוי להמשיך ולשרוד במקום העבודה.

"התייחסו אלינו באופן משפיל ופוגע. ואז כשעזבתי התקבלתי למקום עבודה אחר. המנהלת שלי קיבלה פנייה ממקום העבודה החדש ולכלכה עליי גם שם. היא ממש חיפשה דרך לפגוע בי, עשתה מאמצים כדי להרוס לי את השם.

בית החולים הדסה (צילום: מרגלית סלובין/פלאש90)

"סיפרו לי שאמרה שאני בן אדם לא רציני ולא אחראי ואיך אתה מעסיק אותו בכלל? מאז קיבלתי כמה פעמים רמז שאני אגיד תודה שקיבלו אותי. ולכן אני נזהר ולא נחשף".

היחס הרע היה רק ליוצאי אתיופיה או לכולם?
"אני חושב שיש להם משהו ספציפי נגדנו. תמיד תשמע את זה מהחבר'ה האתיופים. כשאנחנו אומרים משהו ישר, 'תלכו להתפטר' ו'לא צריך אתכם'. מהתחלה הייתה תחושה שבוחנים אותנו בשבע עיניים.

"אני הייתי במשמרת לילה משגיח, והיו לי שגיאות כתיב, אז גם על זה הייתי חוטף השפלות. גם כאשר ניסיתי לפנות לוועד העובדים בסוף הפנייה הגיעה אל המנהלת שלי ונגנזה. בסוף ביקשתי לעבור מחלקה, וכשזה לא התאפשר נאלצתי לעזוב את הדסה בכלל".

בפנייה נוספת לדוברות, שכללה בקשה להתייחס לטענות המתועדות על טיוח, הובהר כי הטענות מוכרות היטב, אולם הנהלת ביה"ח לא תתייחס אליהן. ככל הידוע, זו הפעם הראשונה שהדסה אינה מתכחשת לטענות

תגובות: נושא העסקת עובדים מוגן בחסיון

להנהלת הדסה וליו"ר הדירקטוריון הועברה רשימת שאלות הנוגעת לעדויות העובדים, לטענות לאלימות מילולית ולניצול תעסוקתי, למסקנות הדוח של מאירי, לטיוח המתמשך ועוד. הדסה התעלמה מכל השאלות והשיבה בתגובה לקונית: "הדסה מחויבת לעובדיה ופועלת בהתאם לנהלים המקובלים. נושא העסקת עובדים ופרטי תיקם האישי מוגן בחסיון כנדרש בחוק ואינו נידון בתקשורת".

בפנייה נוספת לדוברות, שכללה בקשה להתייחס לטענות המתועדות על טיוח, הובהר כי הטענות מוכרות היטב, אולם הנהלת בית החולים לא תתייחס אליהן. ככל הידוע, זו הפעם הראשונה שהדסה אינה מתכחשת פומבית בתגובתה לטענות על התעמרות בעובדים.

כאמור, כעת מונח בפני ההנהלה ויו"ר הדירקטוריון דוח רשמי וחמור. הדסה סירבה להגיב גם לשאלה אם הדוח ומסקנותיו יובאו לדיון במליאת הדירקטוריון.

בית חולים הדסה עין כרם (צילום: Emmanuel DUNAND / AFP)

רשימת שאלות שהועברה לדוברות ההסתדרות בנוגע לתלונות על הוועד ועל העומדים בראשו נותרה ללא מענה. בדוברות ההסתדרות הבהירו כי לא יתייחסו למתרחש בתוך הדסה, על אף שההסתדרות אחראית לפעילות הוועד ולשמירה על זכויות העובדים.

פניות למירה מזרחי לקבלת התייחסות ותגובה לא נענו.

בחלק השני: כיצד פעלה שיטת הטיוח בבית החולים ובהסתדרות, מי התעלם מהתלונות ומה היה חלקם של ועד העובדים ושל העומד בראשו, אמנון ברוכיאן, בתהליך.