בשגרת היום יום ובמיוחד בתקופת בחירות לכנסת, אנשים נוהגים להתווכח על השקפות עולם – שמאל וימין, דתיות וחילוניות, קפיטליזם וסוציאליזם – כמו גם על המדיניות הרצויה לקידום הטוב המשותף: ארץ ישראל השלמה או שתי מדינות לשני עמים, שוויון מגדרי או עליונות גברית, חינוך ציבורי אחיד או שימור הזרמים.

לדיונים אלה, בין אם הם נערכים בבימות אקדמיות או בכיכר העיר, יש ערך רב בחברה דמוקרטית, היכן שהריבון הוא העם והמגמות המתגבשות מכתיבות בסופו של חשבון את דמות החברה ונהגיה.

יחד עם זאת, התמסרות יתרה לדיונים אלה מזיקה לקידום הטוב המשותף – באשר היא נוטה להאפיל על דיונים חשובים ומהותיים הרבה יותר: הם דוחקים לשוליים את הסוגייה הפוליטית המהותית ביותר בדבר איכותם האנושית של המועמדים לבחירת הציבור.

התמסרות יתרה לדיונים על השקפות ומדיניות מזיקה לקידום הטוב המשותף – כשהיא מאפילה על דיונים מהותיים בהרבה ודוחקת לשוליים את הסוגייה הפוליטית בדבר איכותם האנושית של המועמדים

להשקפות עולם ומשנות אידיאולוגיות אכן חשיבות רבה, אך בחשבון אחרון אלה בני אדם בשר ודם שבאישיותם ובהתנהלותם גוזרים גורלות לשבט או לחסד. ואכן מוכרים לנו מהעבר מנהיגים רבים שחרף השקפותיהם המקוטבות – התנהלותם בפועל הייתה דומה. הם בלטו במידות רעות דומות של עריצות, רצחנות, רשעות, אכזריות, חמדנות, נהנתנות, ראוותנות, נצלנות, דמגוגיות ושאר תכונות אופי רעות שהמיטו חורבן ואומללות על הציבורים שאותם הנהיגו.  

ישראל של השנים האחרונות היא דוגמה מצוינת לכך. מעבר להשקפת העולם הלאומנית והפונדמנטליסטית שמובילה הממשלה הנוכחית, ומכאן גם הסרבנות לשלום והחרבת הדמוקרטיה, הממשלה הזו בולטת בנזקים הגדולים שהיא גורמת למדינה בגלל האיכות האנושית הירודה והשחיתות הרבה בקרב שריה ושרותיה.

די להזכיר כאן שר משפטים שאינו גדול במשפט, אך הוא בריון רודני בהחרבת העצמאות השיפוטית, או שר הממונה על רשות החברות הממשלתיות שמזנה סטנדרטים מקצועיים כדי למנות מקורבים, או שרת איכות הסביבה שאטומה לנושא הקיימות, או שרה לשוויון חברתי גזענית שמחרימה ערבים, או שרת תחבורה אופורטוניסטית השוברת שיאים של תאונות דרכים, או שר חינוך חסר אמינות המצנזר את הנתונים על שפל ההישגים, או שר תפוצות ספק שפוי שהגה פצצת אטום על עזה, או שר תרבות שעוין את חופש היצירה האומנותית, או שר לביטחון פנים עבריין מועד המתהדר באכזריות, וראש ממשלה אשר קנה לו שם עולמי של מגלומן חסר עכבות ובלתי אמין, נכלולי ואגואיסט, המעמיד את טובתו האישית מעל טובת אזרחי המדינה, דמגוג בלתי נלאה ושפוט של קפריזות מוטרפות מצד אשתו ובנו.

המשותף לכולם, שכבני אדם גרועים או פגומים באופיים הם בחרו בהשחתת המדינה לטובת האדרה עצמית, תוך גילוי זלזול ובוז לנורמות של איכות ומקצוענות.

מעבר להשקפה הלאומנית והפונדמנטליסטית שמובילה הממשלה, ומכאן גם הסרבנות לשלום והחרבת הדמוקרטיה, הממשלה בולטת בנזקים הגדולים שהיא גורמת בשל האיכות האנושית הירודה והשחיתות בקרב שריה ושרותיה

מנקודת מבט חינוכית וכדי להשתקם מן ההשחתה הזו, נקודת המפתח היא שהיכולת לזהות איכויות אנושיות היא הדעת החשובה ביותר באזרחות הדמוקרטית, היא הליבה של דעת טוב ורע.

ואינני מבקש להמציא את הגלגל: בתרבויות הקלאסיות – החל בסין, דרך מורשת היהדות ועד לתרבויות אתונה ורומא – המובן מאליו היה להתמקד באיכות האנושית או ב"מצוינות בבנאדמיות". והמשותף במידות הטובות במסורות השונות רב על הנבדל: אהבת הבריות ורגש הומני, הגינות ומחויבות לצדק, יושרה ואמינות, חוכמה ושיקול דעת, אומץ לב ואיתנות האופי, מתינות ושליטה עצמית, כבוד לזולת "דרכי נועם ונתיבות שלום".  

כאלה הן גם הסוגיות המרכזיות של "פרקי אבות" שכל כך רבים בישראל מתנאים בהם: איזהו חכם, איזהו גיבור, איזהו מכובד, איזו צדיק, ו"איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם".

יתר על כן, בניגוד לדעה הרווחת, לאיכויות האנושיות יסוד אובייקטיבי חזק ביותר. בעיסוקים מוגדרים השיפוט יחסית פשוט: אני, לדוגמה, מכיר בוודאות שליונל מסי טוב ממני בכדורגל, שאריק קלפטון מנגן טוב ממני בגיטרה, שעדה יונת חכמה ממני במדעים, שרונית אלקבץ הייתה ענקית בקולנוע, שרוני סומק ואגי משעול כותבים טוב ממני שירה, שמיכאל ברישניקוב טוב ממני בריקוד וששלמה בר טוב ממני במוזיקה. כל אלה מעוררים בי רספקט או דרך ארץ כלפי איכויותיהם המופלאות – רספקט לאיכות שהיא הבסיס לחברה מתוקנת.

יתר על כן, תהא זו עזות מצח וחטא מוסרי מצדי, כפי שטען סוקרטס, להתווכח בנחרצות עם מי מאלה שמומחיותם או כישוריהם גדולים בהרבה ממני בתחומים הנדונים. סייג לחוכמה שתיקה.   

מנקודת מבט חינוכית וכדי להשתקם מן ההשחתה הזו, נקודת המפתח היא שהיכולת לזהות איכויות אנושיות היא הדעת החשובה ביותר באזרחות הדמוקרטית, היא הליבה של דעת טוב ורע

כמובן שהמעבר מהצטיינות או משובחות בפרקטיקות חברתיות מוגדרות לאיכויות אנושיות מורכבות ואינטגרטיביות – מן הסוג שהתרבויות הקלאסיות עסקו בהן – דורש מערך מקיף ומשוכלל הרבה יותר של תשתיות ידע עולם, הבנה באתיקה ובפוליטיקה, רגישויות הומניסטיות וכושרי שיפוט. אם נוסיף לכך את הפתיחות הרב-תרבותית והשונות הבין אישית, אזי מובן שהאבחנות וההבחנות בתחומים אלה של איכות האישיות נעשות יותר מאתגרות ופחות נחרצות.

אך ברוח דבריו של קהלת ושל חכמים מסוגו בדבר שם טוב ומצוינות אנושית, כאן בדיוק מצוי האתגר: לזהות מי באמת מצוין כבן אדם, קל וחומר כמופת וכמנהיג. מי באמת הוכיח עצמו בהתנהלותו ומול האתגרים שזימנו לו החיים כניחן באיכות האנושית האינטגרטיבית שמקנה לו או לה שם טוב. ומכאן, מי ראו לשרת כנבחר ציבור. 

נמרוד אלוני הוא פרופ' אמריטוס לפילוסופיה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים. כיהן 20 שנה כמופקד קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי וראש תחום חינוך במרכז לאתיקה בירושלים. לימד בעבר באוניברסיטאות קולומביה, קונקורדיה ומונטקלייר, פרסם 11 ספרים מאמרים רבים, זכה בתואר "אביר איכות השלטון", ב"פרס החינוך של העיר תל אביב-יפו", בפרס אגודת בוגרי לימודי החינוך באוניברסיטת קולומביה, וב"מגן האתיקה" מטעם ארגון רוטרי.