יולי אדלשטיין הודיע ביום שישי כי הוא עוזב את הליכוד וכי ימצא מסגרת פוליטית חדשה להתמודדות. את ההודעה על הפרישה הוא שמר לריאיון ב"פגוש את העיתונות" במוצאי שבת, אצל עמית סגל ובן כספית.

לפני כמעט חמש שנים, בדיוק באותה תוכנית, הכריז אדלשטיין שהוא מתמודד על ראשות הליכוד מול ראש הממשלה בנימין נתניהו. במערכת הפוליטית קשה לשנות הרגלים, הרבה יותר קשה מהחלפת מפלגות.

אז, בימים התמימים שלפני המלחמה, מה שהעסיק את אדלשטיין ואת הציבור הישראלי היה חוסר יכולתו של נתניהו להרכיב ממשלה במשך ארבע מערכות בחירות רצופות. אדלשטיין טען שאם הליכוד לא יחליף את נתניהו, המדינה תחיה בלופ אינסופי.

בעולם הישן אדלשטיין חשב שהוא מגלם את הפתרון, אך בסופו של דבר הבין שנתניהו יביס אותו בבחירות על ראשות המפלגה, נסוג והתיישר. בפריימריז לרשימה הוא כבר נפל מהמקום הראשון למקום ה־17

הסוף ההוא ידוע: מערכת הבחירות החמישית, בנובמבר 2022, הייתה האחרונה של ישראל הנאיבית – זו שמגפת הקורונה וזירה פוליטית מסוכסכת עוד נחשבו לבעיותיה הגדולות.

בעולם הישן אדלשטיין חשב שהוא מגלם את הפתרון, אך בסופו של דבר הבין שנתניהו יביס אותו בבחירות על ראשות המפלגה, נסוג והתיישר. בפריימריז לרשימה הוא כבר נפל מהמקום הראשון למקום ה־17.

יולי אדלשטיין פורש מהליכוד – ומספר על הצעד הבא שלו: "לא אשנה את עורי, אני איש ימין. אקים מסגרת פוליטית חדשה – מפלגות גוש השינוי לא רלוונטיות עבורי". צפו pic.twitter.com/tx7m19nvcj

— פגוש את העיתונות (@pgosh_MTP) July 4, 2026

נתניהו העניש את אדלשטיין בהדרה מהממשלה, שיבץ אותו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, וגם משם הדיח אותו בקיץ 2025. ההדחה נועדה להראות למפלגות החרדיות שנתניהו רציני בנוגע למתן פטור לחרדים מגיוס לצה"ל.

מייד אחרי שפורסמה החלטתו של אדלשטיין לפרוש מהמפלגה, צייץ יועצו הבכיר של נתניהו, טופז לוק, ציוץ לועג ומזלזל. לוק רמז שהפרישה אינה מטרידה אותם, כפי שלא עניינה אותם עזיבתה של השרה לשעבר לימור לבנת בשנת 2014.

מאז לבנת, מצעד הבכירים שהתפטרו או הועזבו הלך והתארך. בכל מערכת בחירות נתניהו דאג להפריש החוצה כמה מבכירי הליכוד שנדמו לו מתונים מדי, בעלי חשיבה עצמאית או בעלי יכולת ביצועית.

גלנט הוא חריג ברשימת המסולקים של נתניהו, שכן הוא פוטר באמצע הקדנציה והוא חלק מטרנד רב־שנים של נתניהו: להסתכסך כמעט עם כל שר ביטחון שכיהן תחתיו

משה כחלון, דן מרידור ובני בגין עזבו או הועזבו. זכורים גם גדעון סער, זאב אלקין וצחי הנגבי, שנטשו והצליחו לזחול חזרה על גחונם, שורדים־לא־שורדים סביב חצר המלך. חלקם הפכו לסמרטוטי הרצפה של המנהיג הנצחי, רק בזכות חנפנות והרכנת ראש. באשר לסער ואלקין, נדמה שהם ישלמו מחיר יקר, טיסה בטיל אל מחוץ לפוליטיקה בשל הערצת היתר.

יואב גלנט הוא חריג ברשימת המסולקים של נתניהו, שכן הוא פוטר באמצע הקדנציה והוא חלק מטרנד רב־שנים של נתניהו: להסתכסך כמעט עם כל שר ביטחון שכיהן תחתיו.

שר הביטחון לשעבר יואב גלנט וראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1, 31 באוקטובר 2024 (צילום: REUTERS/Amir Cohen)

מועזב נוסף הוא השר לשעבר אופיר אקוניס, שצ'ופר בתפקיד הקונסול הכללי בניו יורק, אך כשביקש להתברג בתפקיד יו"ר קרן היסוד, נבעט על ידי נתניהו, ובפועל אין לו כיום לאן לחזור.

מתווה שלילת זכות השיבה התרחש גם במקרה של גלעד ארדן. הפוליטיקאי שהיה פופולרי בצמרת הליכוד נשלח על ידי נתניהו לתפקידים הבכירים ביותר בארה"ב: השגריר באו"ם והשגריר בוושינגטון בו־זמנית, אף שבסופו של דבר מילא רק את הראשון.

כשהסתיימה הקדנציה והוא חזר לארץ, נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ חסמו בגופם את מינויו לתפקיד יו"ר התעשייה האווירית, והעדיפו שהמשרה החשובה מאוד תיוותר בלתי מאוישת במשך 18 חודשים, תוך כדי מלחמה.

מה יהיה על אדלשטיין המתוסכל? הוא ככל הנראה יחבור לארדן. השניים לא מתנהלים, בינתיים, כאחוזי יצר נקם. לפחות לא כפי שהיה סער במשך כמה שנים, שבהן אמר על נתניהו דברים קשים יותר מכל אופוזיציונר אחר

ארדן, ככל הנראה, אינו מסוגל להשתלב ברשימת ה"טרילילי־טרללה" של הליכוד של ימינו, או כפי שהליכודניקים מכנים זאת: גוטליביזם. כך הוא נדחק להקמת מפלגה שעשויה ליטול בוחרי ימין, הישר מאותו "ימין ממלכתי" שלכאורה חסר כיום כל כך לליכוד.

מצד אחד, אפשר לומר שעזיבות בכירים הן אירוע טבעי בחיים הפוליטיים. הן מתרחשות מעט לפני בחירות ולא באמצע הקדנציה, כאשר הנוטש חש כי כלו כל הקיצים וכי אין לו אפשרות להתברג מחדש במפלגה בעמדת כוח. דהיינו, מדובר בחיפוש הזדמנויות ולא בעזיבה מטעמים אידיאולוגיים.

גלעד ארדן מעיד במשפט נתניהו, 15 במאי 2023 (צילום: <span dir="rtl">אורן בן חקון/פלאש90</span>)

מצד שני, במפלגות אחרות נטישות הובילו לפרישה מהחיים הפוליטיים, לא להקמת מפלגות שנוגסות בליכוד. עוזבים כמו משה כחלון, אביגדור ליברמן, סער, אלקין ובני בגין כרסמו פה ושם בכנפיים של הליכוד, לפני שחלקם חזרו בזחילה.

מה יהיה על אדלשטיין המתוסכל? הוא ככל הנראה יחבור לארדן. השניים לא מתנהלים, בינתיים, כאחוזי יצר נקם. לפחות לא כפי שהיה סער במשך כמה שנים, שבהן אמר על נתניהו דברים קשים יותר מכל אופוזיציונר אחר. הם נדמים כפוליטיקאים שמחפשים סוג של ענייניות, רצינות וקרב פוליטי הגון, על סף הג'נטלמני.

זה משעשע, כי לא נותר בפוליטיקה הישראלית דבר מהגישה הזו. בטח לא בגוש הקניבלי הימני. בדבר אחד צדק אדלשטיין ב־2021, כאשר שקל להתמודד מול נתניהו. באותו ריאיון ל"פגוש את העיתונות" הוא אמר: "ארבע פעמים הליכוד הייתה הסיעה הגדולה בכנסת – וארבע פעמים לא הצלחנו להרכיב ממשלה".

בבחירות 2022, קואליציית ימין־על־מלא של נתניהו התייצבה על 64 מנדטים אך ורק בזכות העובדה שמרצ לא עברה את אחוז החסימה. אם מרצ הייתה מצליחה בבחירות, נתניהו היה תקוע עד היום על 58–59 מנדטים

בבחירות 2022, קואליציית ימין־על־מלא של נתניהו התייצבה על 64 מנדטים אך ורק בזכות העובדה שמרצ לא עברה את אחוז החסימה. אם מרצ הייתה מצליחה בבחירות, נתניהו היה תקוע עד היום על 58–59 מנדטים, או 60 במקרה הטוב, וממשיך בסבבי הבחירות.

לפיכך, העיניים בגוש השינוי חייבות להיות על המפלגות הזעירות שעשויות למשוך בוחרים ולא לעבור את אחוז החסימה. גוש השינוי מוביל כיום לכאורה על הגוש של נתניהו בפער של חמישה–שישה מנדטים, אך אם רע"ם, למשל, לא תעבור את אחוז החסימה, כל הפנטזיות של הגוש יקרסו, ונתניהו שוב ינצח ויקבל את המנדט להרכבת הממשלה.

ח"כ יולי אדלשטיין מהליכוד משתתף בצעדה למען גיוס חרדים לצה"ל, 15 בינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המפלגות הימניות החדשות, זו של אדלשטיין־ארדן־שקד וזו של גנץ־הנדל־שמחי, עשויות למשוך קולות משולי הליכוד ומהמרכז הפוליטי. על פניו, העדיפות הראשונה שלהן היא לשבת עם הליכוד ועם נתניהו, וללחוץ עליו לצרף מפלגות מרכז ולא מפלגות קיצון, כמו זו של איתמר בן גביר, או מפלגות אנטי־ציוניות, כמו יהדות התורה.

אבל בחיים הפוליטיים הכול אפשרי. אחרי שהן יגרדו את חמשת–ששת המנדטים שלהן – רק אחת מהן ככל הנראה – הן כבר יעשו את החישובים הפוליטיים המיידיים ולא יחתרו להדיח את ראש ממשלת הטבח והמלחמה.