ברשימתה "לקיים את החוק – חוץ מהמלך" מציגה אורי אגוז טענה חשובה: שלטון הדורש מן האזרחים לציית לחוק, אך משדר שהוא עצמו רשאי לבחור אילו הכרעות שיפוטיות לקיים, פוגע בלגיטימיות של מערכת החוק כולה.

כאשר נבחרי ציבור מודיעים מראש שלא יצייתו לפסקי דין, המסר לציבור הוא שהחוק מחייב רק כל עוד הוא משרת את בעלי הכוח.

אגוז מחזקת את טענתה באמצעות הסיפור התלמודי על ינאי המלך ושמעון בן שטח. כאשר שמעון בן שטח דרש מן המלך לעמוד לפני בית הדין, ינאי הפנה את מבטו אל יתר הדיינים. אלה השפילו את עיניהם, ושמעון בן שטח הבין כי נותר לבדו מול המלך. אגוז אינה מתעלמת מפחדם של הדיינים. להפך: היא כותבת כי היא מבינה את תשישותם ואת רכות ליבם, "מבין אבל לא מסכין". דרישתה היא שגם לנוכח פחד מובן אין להשלים עם נסיגת המשפט מפני הכוח.

אגוז לא מתעלמת מפחדם של הדיינים. להפך: היא כותבת כי היא מבינה את תשישותם ואת רכות ליבם, "מבין אבל לא מסכין". דרישתה היא שגם לנוכח פחד מובן אין להשלים עם נסיגת המשפט מפני הכוח

אולם סיומו של הסיפור התלמודי מאפשר מסקנה מורכבת יותר. בעקבות העימות לא נקבע מנגנון שיחזק את יכולתו של בית הדין לדון את המלך. חכמים קבעו ביחס למלכי ישראל: "מלך לא דן ולא דנין אותו". כלומר, משנוכחו לדעת כי הניסיון לשפוט שליט רב־כוח עלול להסתיים בקריסת ההליך ובאסון, הם מנעו את הישנותו של העימות.

אפשר כמובן לראות בתקנה כניעה לכוח והשלמה עם מלך העומד מעל החוק. אך אפשר לקרוא אותה גם כהכרה ריאליסטית בסכנתה של מלחמת רשויות. כאשר בית הדין מבקש להפעיל את סמכותו כלפי שליט מכהן, אך אינו נהנה מן התמיכה המוסדית ומהיכולת המעשית הנדרשות לאכיפתה, התוצאה עלולה להיות לא התחזקות שלטון החוק אלא פגיעה בו.

התקנה אינה פתרון אידיאלי. מחירה כבד: במקום ליצור הליך שיאפשר לדון את המלך בבטחה, היא מוציאה אותו מתחום השיפוט הרגיל. ובכל זאת, היא מלמדת שחכמים לא ראו בעימות הישיר בין המשפט למלכות ערך העומד בפני עצמו. הם הכירו בכך שעצם ההתנגשות עלולה להחליש את בית הדין, לערער את הסדר השלטוני ולהותיר אחריה תוצאות הרסניות.

בכך הסיפור רלוונטי במיוחד למשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. המשפט נועד לברר אחריות פלילית אישית, אך במשך השנים הפך לציר שסביבו מסתדר חלק ניכר מן המאבק הפוליטי והחוקתי בישראל.

אפשר לראות בתקנה גם הכרה ריאליסטית בסכנת מלחמת רשויות. כשבית הדין מבקש להפעיל את סמכותו כלפי שליט מכהן, אך לא נהנה מהתמיכה המוסדית ומהיכולת המעשית לאכיפתה, התוצאה עלולה לפגוע בשלטון החוק

מתנגדיו של נתניהו רואים בהמשך המשפט מבחן לשוויון בפני החוק; תומכיו רואים בו ניסיון להחליף הכרעה דמוקרטית באמצעות מערכת האכיפה. כך הפך משפטו של אדם אחד ל"קשר גורדי" הקושר יחד את הממשלה, מערכת המשפט, המחאה, המאבק על הרפורמה המשפטית והאמון הציבורי.

אין בכך הצדקה לאי־ציות לפסקי דין. בעניין זה אגוז צודקת: ממשלה אינה רשאית לבחור אילו הכרעות שיפוטיות לקיים. אך הציות להכרעה נתונה הוא רק צד אחד של הבעיה. הצד האחר הוא האחריות לקבוע מראש כללים שימנעו מהליך פלילי נגד ראש ממשלה מכהן להפוך את המדינה כולה לבת ערובה של מאבק בין הרשויות.

לשם כך ראוי לשקול במסגרת "חוקה רזה" הסדרים מיוחדים לראש ממשלה מכהן: הגבלת כהונות, הסדרה מראש של חקירתו, אפשרות לדחייה מוגבלת של הליכים בתקופת הכהונה בכפוף לחריגים חמורים, וחידוש מיידי של המשפט עם סיום התפקיד. אין מדובר בפטור מן הדין, אלא בהבחנה בין עצם האחריות הפלילית לבין עיתוי בירורה.

הסדר כזה חייב להיות כללי וצופה פני עתיד. אסור לעצב אותו כדי להציל אדם מסוים, אך גם אסור להתעלם מן הנזק שנגרם בהיעדר כללים. שוויון בפני החוק אינו מחייב להתעלם מן העובדה שמשפטו של ראש ממשלה מכהן משפיע לא רק עליו, אלא גם על תפקוד הממשלה, על מערכת הבחירות ועל היחסים בין הרשויות.

אגוז צודקת: ממשלה לא רשאית לבחור אילו הכרעות שיפוטיות לקיים. אך הציות הוא רק חלק מהבעיה. ישנה גם אחריות לקבוע מראש כללים שימנעו מהליך פלילי נגד ראש ממשלה מכהן להפוך את המדינה לבת ערובה במאבק

הלקח מן הסיפור התלמודי אינו אפוא רק שעל המלך לציית לבית הדין. הוא גם שיש לבנות מראש מסגרת שבה ניתן להחיל את החוק על השליט בלי להביא לקריסת ההליך ובלי להפוך את המשפט למלחמה על עצם קיומו של המשטר.

אגוז מזהירה בצדק מפני שלטון המלמד את הציבור שהחוק הוא עניין של בחירה. אך התקנה התלמודית מוסיפה אזהרה משלימה: גם עמידה מוצדקת על סמכות המשפט עלולה להסתיים בתוצאה הרסנית כאשר אין מנגנון מוסדי המסדיר את העימות. הפתרון אינו מלך מעל החוק, אך גם לא התנגשות בלתי מוגבלת בין המלכות לבית הדין. הפתרון הוא חוק הקובע מראש כיצד ומתי יישפט המלך.

ד"ר יוסף זהר הוא חוקר ומרצה למשפט פלילי. חבר הסגל הבכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי. מחבר הספר "הקבצן השביעי - רשימות מבית העצורים".