אני לא משפטן. נבצר ממני מה מתאפשר או מתחייב כאן חוקית. אבל ציבורית, אין שום טעם בהחלטת בגצ להדיח את בן גביר. כבר למדונו רבותינו החרדים, שלא משנה מי הוא השר פורמלית, אם ראש הממשלה חפץ ביקרו, השר לשעבר ימשיך לנהל את המשרד בפועל. כך שהדבר היחיד שהחלטה כזו תשיג בפועל, הוא לשכנע את המשוכנעים — אלה בכך שבן־גביר רשע, ואלה בכך שבגצ הוא דיקטטורה.
למה זה טוב?

מאמר חכם ומאוזן. מאכזב מאוד לקרוא את כל התגובות כאן, שבעצם מניחות, על רקע העימות הנוכחי, שהפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה מאויישים על ידי מלאכי שרת.

כך, למשל, המגיב שלפני RARAR NANAN מבקש להעניק לייעוץ המשפטי סמכות מוחלטת להדיח ראש ממשלה ולכפות על הכנסת להחליפו באחר.

זה שנתניהו צריך לעזוב את תפקידו ולא לשוב אליו, ושהוא כנראה אשם לפחות בשניים משלושת התיקים בהם הוא נאשם, לא צריך לעוור את עינינו מפני הבעייתיות שבמתן כח רב מדי לפרקליטות.

לא, Udi A.
התנהלותם של הברברים הפלסטינים היא לא מה שהפך את ישראל לגזענית ואלימה. היא לא מה שהוליד את הקריאה „אין חפים מפשע בעזה", וגם לא את חיילי ההגמ"ר שמתאנים לצוות CNN.
כמובן שישנם ברברים פלסטינים, והם עשו מעשי נבלה מפה עד להודעה חדשה. אבל הניסיון לזרוק את האחריות מעצמנו, ולטעון שהכל „מסיבה טובה", הוא עצימת עיניים של בת־יענה מוסרית.

והשינוי בארה"ב הוא לא רק בכיוון שאתה כותב עליו. גם בימין האמריקאי יש כבר הרבה שלא אוהבים אותנו, ולא רק אנטישמים מתועבים כמו ניק פואנטס, אלא גם „סתם" קיצונים כמו טאקר קרלסון, ואפילו סגן הנשיא כבר עושה לנו פרצופים.

אז כדאי שתקשיב קצת לעמנואל, כי מה שאתה עושה זו בדיוק הצדקנות המתנשאת שהוא מדבר עליה.

הקריאה לחילון החברה החרדית היא לא לעניין, לטעמי. הקריאה להסרת התמיכות כן.

נקודה ספציפית אצל אמנון לוי: הוא בחר להשוות את דוכני ההחזרה בתבונה, משום מה, לפעילות של מרדכי דוד, ולא לדוכני החזרה בתשובה. זה תמוה, ומעיד על הטיה מוזרה של לוי.