ועדת המכרזים של עיריית אשקלון התכנסה פעמיים בתוך פחות משנתיים כדי להעניק לאותה גברת בשינוי אדרת את המפתח לאקו־פארק – מתנה נוצצת בשווי עשרות מיליוני שקלים מכספי ציבור, שבצידה שרשרת ארוכה של חריגות מכללי המִנהל התקין ומהלכים תמוהים מצד העירייה ונציגיה.

הפעם הראשונה הייתה בספטמבר 2022. בפני חברי הוועדה הציג ראש מִנהלת הפארק בעירייה תוכנית גרנדיוזית ומשוכללת לפארק, שאמור היה לסנוור את התושבים בשלל פעילויותיו:

"ב־65 דונם אנחנו מתכננים לעשות סוג של ספורט ימי ושיט […] חוג העשרה לילדים, השטת סירות חשמליות; 4000 מ"ר של מסחר, יהיה אמפי, בריכת גלים מתוכננת שתביא הרבה מאוד אנשים, יהיה הרבה מאוד מגרשי ספורט, מצבורים לשלולית החורף […] שבילי הליכה, ריצה, אופניים, כל מה שקשור לספורט, כל המתקנים הכי טובים שיהיו פה בארץ".

מסמכים שנחשפו בעקבות צו של ביהמ"ש השלום באשקלון מעניקים הצצה מאלפת לקרביו של הליך המכרזים התקול, וממחישים עד כמה מעט ידעו חברי ועדת המכרזים בעת קבלת ההחלטות שהובילו למחדלי הפארק

כמעט חמש שנים חלפו מאז, לפחות 50 מיליון שקלים – וכנראה יותר – שולמו לחברה המפעילה את הפארק – ורוב הדברים היפים האלה לא התממשו. לא ספורט ולא שיט, לא סירות חשמליות ולא קיט, לא שטחי מסחר ולא בריכת גלים, לא שבילי אופניים ולא מגרשי ספורט. אפילו הגינון צולע, כפי שנחשף בזמן ישראל, ובימים רבים – בוודאי במהלך השבוע – הפארק כמעט נטוש מאדם.

רק בחגים הוא מתעורר לחיים, עם הופעות מיוחדות שעליהן משלמת העירייה בנפרד וללא שקיפות, מיליוני שקלים נוספים לאותה חברה שמנהלת את הפארק. גם זאת ללא מכרז מסודר או הליך שקוף.

התהליך החריג הזה כבר ספג ביקורת ציבורית רבה ונחשף בסדרת תחקירים של זמן ישראל, אך צמרת העירייה מסרבת לקחת אחריות וממשיכה באותו מסלול פגום, למרות התוצאות העגומות ובזבוזם של עשרות מיליוני שקלים.

מסמכים שנחשפו בשבועות האחרונים בעקבות צו של בית משפט השלום באשקלון – שניתן במסגרת תביעת דיבה שהגישה חברת "למו אינטגרציה", המפעילה את הפארק, נגד חברת ועדת המכרזים עו"ד תמר קידר, שחשפה ליקויים בתהליך, ונגד הכותב ואתר זמן ישראל – מעניקים הצצה מאלפת לקרביו של הליך המכרזים התקול, וממחישים עד כמה מעט ידעו חברי ועדת המכרזים בעת קבלת ההחלטות שהובילו למחדלי הפארק.

1

ההצעה שהתקבלה הייתה גבוהה ביותר משליש מהאומדן

ועדת המכרזים הראשונה, שהתכנסה ב־2022, העניקה את הזכייה במכרז לחברת למו אינטגרציה, שהייתה המתמודדת היחידה. החברה הוקמה במיוחד ימים ספורים לפני פרסום המכרז, כשילוב של שתי חברות־אם – וזאת מבלי שנבדקה כראוי עמידתה בתנאי הסף.

המכרז דרש "היקף פעילות כספית שלא יפחת מחמישה מיליון שקלים בשנה במהלך שלוש שנים מתוך חמש השנים האחרונות" – תנאי שחברה חדשה, שהוקמה ימים ספורים לפני פרסום המכרז, לא הייתה יכולה לעמוד בו

המכרז דרש "היקף פעילות כספית שלא יפחת מחמישה מיליון שקלים בשנה במהלך שלוש שנים מתוך חמש השנים האחרונות" – תנאי שחברה חדשה, שהוקמה ימים ספורים לפני פרסום המכרז, לא הייתה יכולה לעמוד בו. תנאי הסף דרשו גם אישור ש"המשתתף השתתף בסיור המציעים שנערך בפארק". בפועל, למו אינטגרציה לא השתתפה בסיור המציעים, ולפיכך לא עמדה גם בתנאי סף זה.

לימים הודה יו"ר הוועדה דאז בפני זמן ישראל כי ייתכן שמשכו אותו באף: "גילו שם דברים לא חוקיים. אתה צודק שזה לא סביר שאותה חברה זכתה. הטענות מוצדקות".

מבט על האקו־פארק באשקלון, נובמבר 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

מפרוטוקול הוועדה עולה כי אומדן ההקמה של הפארק שפרסמה העירייה עמד על 500 אלף שקלים. חריגה של יותר מ־20% מהאומדן נחשבת "תמרור אזהרה" ומחייבת בחינה של האפשרות לפסול את ההצעה. למו אינטגרציה הציעה 670 אלף שקלים עבור ההקמה – 34% מעל האומדן. מדובר בחריגה שעשויה להצדיק את פסילת ההצעה, ולכל הפחות מחייבת נימוקים משמעותיים לאישורה.

כשהנתון הזה התברר, החל בוועדה דיון בשאלה אם לפסול את ההצעה – ובכך למעשה גם את המכרז כולו, שכן כאמור הייתה בו מתמודדת יחידה.

"ברמה המשפטית, שוב אנחנו מכירים את הכללים, גם אתם חברי ועדת המכרזים מכירים את ה־20% עד 25% לחומרא", הסביר היועץ המשפטי החיצוני של הוועדה. "לקולא, זו ההצעה היחידה, ולכן יש פה דברים שאנחנו צריכים לדבר עליהם ולדון בהם".

ראש מנהלת האקו־פארק רפי בן דוד מיהר להגן על המכרז, ושוב הפליג בהבטחות על עתיד הפארק ועל יכולותיה של החברה שעתידה להפעיל אותו. ההסברים וההבטחות סיפקו כנראה את הוועדה, שהצביעה פה אחד בעד

ראש מנהלת האקו־פארק רפי בן דוד מיהר להגן על המכרז, ושוב הפליג בהבטחות על עתיד הפארק ועל יכולותיה של החברה שעתידה להפעיל אותו: "בגדול יש שני כובעים, אחד זה להקים את הפארק והשני זה לתפעל אותו […] לקחת את זה לרמה אחרת ולמנף את העיר אשקלון, שהעיר תמותג במקום אחר לגמרי".

ההסברים וההבטחות הללו סיפקו, ככל הנראה, את חברי הוועדה, והם הצביעו פה אחד בעד ההצעה. כך יצאו לדרך הקמת הפארק וניהולו בידי למו אינטגרציה – המתמודדת היחידה במכרז, חברה שהוקמה במיוחד עבורו כהלחמה של שתי חברות.

מבט על האגם באקו־פארק באשקלון, נובמבר 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

2

העירייה יצאה למכרז חדש באמתלות שקריות

חלפו רק שנתיים, ולפתע החליטה עיריית אשקלון לצאת למכרז חדש – שנים לפני תום תקופת הזכייה במכרז הראשון.

הנימוק שניתן לכך היה מחלוקת בעניין החבות הביטוחית כלפי המבקרים בפארק. העירייה פרסמה מכרז חדש – וראו זה פלא: החברה שזכתה במכרז ב־2022 לא פצתה פה, אף שנותרו עוד כמה שנים למימוש זכייתה הקודמת. כך, כמעט בטבעיות, היא ויתרה על הזכויות שהקנה לה המכרז הראשון, ניגשה שוב למכרז החדש – למרות אותה "מחלוקת ביטוחית" – וזכתה גם בו.

אלא שבמסגרת ההליך המשפטי המתנהל כעת התגלה פרט מעניין: אותה מחלוקת ביטוחית אינה מחלוקת כלל, ולמעשה אין כל הבדל בין שני המכרזים בכל הנוגע לדרישות הביטוח. בשניהם נדרש הזוכה להציג אישור קיום ביטוחים, הכולל כיסוי לנזקי צד ג' עד לסכום של 10 מיליון שקלים.

במהלך הדיון בבית המשפט ביוני האחרון הצהיר בשבועה גיל פוסטבינדר, אחד משני הבעלים של למו אינטגרציה, כי החברה חתמה על המכרז השני כפי שפורסם, ללא שינוי בתנאי הביטוח וללא תוספות כלשהן

כלומר, שני המכרזים זהים בדרישות הביטוחיות. מדוע, אם כן, נדרשה העירייה לפרסם מכרז חדש? האם קיים סעיף כלשהו בהסכם בין העירייה לבין החברה המפעילה את הפארק שאינו ידוע לנו?

בתחילה סירבו העירייה ובעלי החברה המפעילה את הפארק למסור לחברת ועדת המכרזים, עו"ד קידר, את החוזים שעליהם חתמו, כדי שתוכל לבחון את התנאים הללו כראוי.

עו"ד תמר קידר, חברת ועדת המכרזים בעיריית אשקלון (צילום: יריב אלישע – קיו עלית ביוטי)

אולם במהלך הדיון בבית המשפט ביוני האחרון הצהיר בשבועה גיל פוסטבינדר, אחד משני הבעלים של למו אינטגרציה, כי החברה חתמה על המכרז השני כפי שפורסם, ללא שינוי בתנאי הביטוח וללא תוספות כלשהן לסעיפים הביטוחיים: "אני מצהיר שמה שפורסם בחוברת המכרז זה מה שחתמנו. לא חתמתי על משהו אחר. לא היה סעיף ששונה".

על כך השיב עו"ד עידן לייבוביץ', המייצג את הכותב ואת זמן ישראל, הנתבעים אף הם על ידי פוסטבינדר: "הטענה הייתה שהוויכוח בין העירייה לתובעים היה על נושא ביטוח המבקרים בפארק. בנושא הזה שבגינו נעשה מכרז חדש אין הבדלים בין המכרזים. אותם תנאים ואותה פוליסה".

פוסטבינדר לא חלק על העובדה הזאת.

3

העירייה הטעתה משתתפים פוטנציאליים – ואת הוועדה

אם תנאי הביטוח זהים, מה בכל זאת השתנה בסיבוב החדש? פרוטוקול הדיון התמוה שהתקיים בוועדת המכרזים השנייה, באוגוסט 2024, מעלה שורה של סימני שאלה ונורות אזהרה.

ראש המנהלת בן דוד כלל לא טרח לציין בתחילת דבריו שמדובר במכרז שני לאותם שירותים, ואף לא הזכיר שהמכרז הקודם עדיין בתוקף. למעשה, מדבריו ניתן היה להבין שמדובר בהליך חדש לחלוטין

בתחילת הדיון מחתה עו"ד קידר על כך שקיבלה את מסמכי המכרז רק סמוך לישיבה, וביקשה זמן נוסף לעיין בהם. "קיבלנו את המסמכים לפני יומיים", היא קבלה. "יש לי שאלות רבות, אבקש להעביר את הדיון של המכרז הזה לישיבה הבאה […] זה מכרז מאד יקר".

שאר חברי הוועדה לא התרגשו, ובקשתה של קידר נדחתה.

ראש המנהלת בן דוד כלל לא טרח לציין בתחילת דבריו שמדובר במכרז שני לאותם שירותים, ואף לא הזכיר שהמכרז הקודם עדיין בתוקף. למעשה, מדבריו ניתן היה להבין שמדובר בהליך חדש לחלוטין. למצג הזה יש משמעות: בלי לדעת שקדם לו מכרז אחר שעדיין היה בתוקף, אין לחברי הוועדה סיבה ברורה לתהות מדוע נדרש מלכתחילה מכרז חדש ומשודרג.

גיל פוסטבינדר (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים, מפייסבוק)

"הסתובבתי בכל הפארקים בארץ חודש שלם, למדתי מה זה פארקים […] ברגע שיצא המכרז אני פניתי לחברות גדולות", סיפר בן דוד לחברי הוועדה. בהמשך פירט את אחת הדרישות שלדבריו חיפש אצל החברות: "צריך חברה שיש לה ניסיון ורישיון לחומרים מסוכנים לנהל את המים. ולמה? כי מכניסים כלור, חומצת מלח, נחושתן […] צריך רישיון לחומ"ס (חומרים מסוכנים, א"ה)".

עו"ד קידר ביקשה לדעת: "זה כתוב בתנאים של המכרז?" ובן דוד השיב בביטחון: "ודאי". "איפה כתוב במכרז בתנאי הסף על רישיון של חומרים מסוכנים?" שאלה קידר. בן דוד לא עצר לבדוק והשיב מייד: "זה בדרישות".

אלא שעד מהרה התברר שלא דובים ולא חומ"ס: המכרז כלל לא דרש רישיון כזה כתנאי סף. מכאן עולה האפשרות שראש המנהלת הציג בפני חברות פוטנציאליות דרישה שלא הופיעה במכרז – וכך אולי הרתיע מתמודדים אפשריים מניהול הפארק.

"רפי (בן דוד, א"ה), אתה נותן נתונים שהם קצת סותרים את עצמם. אתה אמרת תנאי של חומרים מסוכנים… אז תגיד בדיוק את תנאי הסף או שתחזור בך"

קידר התקוממה: "זה בדיוק מה שאני אומרת, זה לא תנאי סף, והוא אמר שזה תנאי סף. מדובר על 13 מיליון שקלים לשנה. אנחנו אמורים היום לאשר הלוואה של 200 מיליון שקלים. אתם מבינים את המשמעות של זה? אנחנו צריכים לקחת הלוואות בשביל לממן את הדבר הזה… לא אסכים לאשר את המכרז הזה כפי שהוא נעשה".

למרות הפגם המהותי שנחשף, שאר חברי הוועדה לא נראו מוטרדים במיוחד.

"מה לא מובן לך במכרז?" שאל בן דוד.

"הכל", השיבה קידר.

"אז תקראי את המכרז", ענה בן דוד.

בשלב הזה התעשת גם יו"ר הוועדה, אבשלום יעקובי. הוא הבין שיש כאן בעיה משפטית שעלולה לסבך את הוועדה ואת חבריה, וניסה לעצור את הדברים: "רפי (בן דוד, א"ה), אתה נותן נתונים שהם קצת סותרים את עצמם. אתה אמרת תנאי של חומרים מסוכנים… אז תגיד בדיוק את תנאי הסף או שתחזור בך במה שאמרת אם זו טעות, כי זה נאמר בצורה לא טובה".

ראש המנהלת האקו־פארק באשקלון רפי בן דוד, 2012 (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של רפי בן דוד)

בן דוד: "אני מקבל, אני חוזר בי".

קידר: "אז זה לא היה תנאי סף".

בן דוד: "אז אני מתנצל, אני מתקן את עצמי".

קידר הבהירה כי מבחינתה מדובר בהליך שאינו שוויוני ואינו תקין: "התפקיד שלי כחברת ועדת מכרזים וחברת מועצה, ובכלל מישהי שגרה בעיר, זה לעודד כמה שיותר מציעים במכרזים, זה בליבו של הליך מכרזי שאם יש יותר מציעים זה אומר שההליך יותר שקוף, יותר נקי, שוויוני וכדאי.

"כאשר עלה נושא שאתה אמרת אותו בעצמך, שמי שפנה דרשת בעל פה את הרישיון של הרעלים ואין את זה כתנאי סף – אני (במקום חברות אחרות, א"ה) לא הייתי ניגשת, כי אין לי את זה".

יעקובי הסכים לרגע ואף שקל לדחות את הדיון: "מחילה מכבודכם, אני חושב שאנחנו נעצור את המכרז ולא נעביר ונקבל החלטה. אנחנו רוצים יותר מידע ונתונים מדויקים".

יו"ר הוועדה שקל לדחות את הדיון. בן דוד, נציג העירייה, התנגד: "אם עד הראשון בספטמבר אין ביטוח, אני מבקש לסגור את הפארק". מדובר באיום תמוה. כפי שעולה מהמסמכים, אין הבדל בין שני המכרזים בדרישות הביטוח

בן דוד, נציג העירייה, התנגד לדחייה: "רבותיי, אם עד הראשון בספטמבר אין ביטוח בפארק אני מבקש לסגור את הפארק. אני באתי לשימוע מוכן".

מדובר באיום תמוה. הרי, כפי שעולה מהמסמכים, אין הבדל בין שני המכרזים בדרישות הביטוח, ושניהם כוללים את אותם תנאי ביטוח, לרבות הכיסוי למבקרי הפארק. מאין, אם כן, נולד לפתע איום הסגירה? וגם אם הפארק היה נסגר לפרק זמן מוגבל לצורך קיום הליך תקין – האם מדובר באסון שמצדיק קבלת החלטה בחיפזון?

מלבד קידר, נדמה ששאר חברי הוועדה לא הוטרדו במיוחד ממראית פני הדברים: דיון במכרז בהיקף של 13 מיליון שקלים בשנה, עם תנאי סף שהוצגו באופן שגוי, הצעה יחידה, מידע חלקי וחשש ממשי לכך שמתמודדים פוטנציאליים הוטעו.

מדשאה באקו־פארק אשקלון (צילום: אבנר הופשטיין)

לבסוף הפנו חברי הוועדה את השאלה ליועץ המשפטי של העירייה, עו"ד אייל איזמן. יעקובי הבהיר כי הוא מודאג בעיקר מהאחריות שעלולה לחול על הנוכחים: "אנחנו כוועדת מכרזים ששמענו דברים שונים מבחינתנו אנחנו מכוסים? יכולים להגיד 'לא שמענו וזה לא מעניין אותי?'"

איזמן השיב: "תשאל אותו (את בן דוד, א"ה) על המשפט הזה". יעקובי הציע למעשה להסיר את הדברים מהפרוטוקול: "שאלתי אותו והוא חזר בו, זה מקובל? אם זה מקובל מבחינתי שיימחק מהפרוטוקול".

איזמן הבהיר: "קודם כול הפרוטוקול לא נמחק. מה שנאמר נאמר".

4

 הרכב החברה המתמודדת מוסתר מחברי הוועדה

הפארסה הזאת – שבמסגרתה מוסתרים ומסולפים תנאי המכרז, ומסך עשן נפרש סביב החברה שמתמודדת בו לבדה – נמשכת.

ייתכן שבן דוד מבקש לא לחשוף את זהותו של חדד משום שהוא חברו הקרוב של בנה של סגנית ראש העירייה, מיריי אלטיט. אותו בן אף מועסק כנותן שירותים בחברה של פוסטבינדר וחדד באמצעות חוזה

עו"ד קידר מבקשת לדעת מי הם בעלי החברה. כאן המקום לציין כי היא לא הייתה חברה בוועדת המכרזים הקודמת – בדומה לחברים נוספים בוועדה הנוכחית – ולכן לא הייתה שותפה לדיונים ב־2022 ואינה מכירה את פרטיהם.

בן דוד מספק תשובה חלקית: "גיל פוסטבינדר". בפועל, פוסטבינדר הוא הבעלים של אחת מחברות־האם של למו אינטגרציה, אך יש בעלים נוסף המחזיק ב־50% מהמניות: יפתח חדד. חדד הוא צעיר בשנות ה־20 לחייו, ללא ניסיון קודם בתחום, שהקים את החברה שלו חודשים ספורים לפני המכרז הקודם, ולאחר מכן חבר לפוסטבינדר כדי להתמודד על ניהול הפארק.

יפתח חדד, ראש עיריית אשקלון תומר גלאם וסגניתו מיריי אלטיט (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של יפתח חדד)

קידר חושדת שהמידע שנמסר לה חלקי. היא שואלת במפורש: "הוא (פוסטבינדר) גם המנהל וגם הבעלים או שיש שם עוד בעלי שליטה?" על כך משיב בן דוד תשובה מפתיעה: "אני לא יודע. אני לא בודק מסמכי תאגיד, אני לא בודק מסמכים משפטיים".

ייתכן שבן דוד מבקש לא לחשוף את זהותו של חדד משום שהוא חברו הקרוב של בנה של סגנית ראש העירייה, מיריי אלטיט. אותו בן אף מועסק כנותן שירותים בחברה של פוסטבינדר וחדד באמצעות חוזה – עובדה נוספת שאינה מוצגת בפני חברי ועדת המכרזים.

אבל קידר, נודניקית שכמוה, חושדת. "האם אנחנו יכולים לשלול באופן ודאי בגלל שהוא מאשקלון ובגלל שהוא מציע יחיד, שאחד מהעובדים שלו או הוא יעסיק אותו… האם אנחנו יכולים לשלול שיש קירבה למישהו מהחברה הזאת לאחד ממנהלי העירייה או חברי מועצה?"

תחקירי זמן ישראל הראו כי אלטיט הייתה מצויה בניגוד עניינים, שכן בנה עובד עם החברה המדוברת ומקושר לבעליה, עובדה שבתחילה ניסתה להכחיש ולהסתיר

בן דוד שוב מתחמק: "זו חברה פרטית, הוא יכול להעסיק את מי שהוא רוצה. הוא הצהיר בפני עו"ד שאין לו קירבה משפחתית לעירייה. זכותו להעסיק את מי שהוא רוצה".

תחקירי זמן ישראל הראו כי אלטיט הייתה מצויה בניגוד עניינים, שכן בנה עובד עם החברה המדוברת ומקושר לבעליה, עובדה שבתחילה ניסתה להכחיש ולהסתיר. למרות זאת, היא השתתפה בדיונים ובתהליכים הנוגעים לאקו־פארק ולתשלומים שהועברו לחברה.

בניין עיריית אשקלון, 14 בנובמבר 2012 (צילום: משה שי/פלאש90)

אבל כשהדברים מתגלים, כבר מאוחר מדי. הוועדה, למעט קידר, מצביעה בעד אישור המכרז. מה שאפילו קידר לא ידעה באותו שלב – משום שהדברים כלל לא הוצגו בפני הוועדה – הוא שהמכרז כלל שורה ארוכה של "תופינים".

מדובר בתוספות שניתנות לחברה הזוכה ללא תנאי וללא הסבר, ושלא הופיעו כלל במכרז הקודם. בין היתר: צ'ק פתוח לניהול אירועים בעלות של עד מיליון וחצי שקלים לכל אירוע, ללא מכרז; הזכות לנהל פוד־טראקס בפארק; כספים נוספים למטרות תחזוקה; ואפילו הבטחה תמוהה לניהול "פארק עתידי" ללא מכרז – כשההערכה היא שמדובר בפארק "עיר היין".

משום מה, אף אחד מהסעיפים הללו אינו מוצג ואינו נדון בדיון החפוז והבעייתי הזה בוועדת המכרזים.

גיל פוסטבינדר ועיריית אשקלון לא מסרו תגובה עד למועד פרסום הכתבה.