ראש עיריית אשקלון תומר גלאם אוהב להתגאות ביכולתו לגייס תרומות של מיליונים למען תושבי העיר – בעיקר בתקופות חירום, כמו לאחר טבח שבעה באוקטובר והמלחמה בעזה.

אולם, בישיבת מועצת העיר שנערכה בסוף השנה שעברה הוא נשאל על ידי חברת המועצה תמר קידר לגבי תרומה עלומה של 20 מיליון שקלים שהתקבלה מהקרן הקיימת לישראל – אך לא דווחה ולא נידונה בוועדת התרומות.

"אין מדובר בתרומה, אלא בתקציב על סך 20 מיליון שקלים…" השיב יו"ר מועצת העירייה משה אטיאס. "מדובר בסיוע תקציבי משמעותי לעיר אשקלון, שהגיע בהמשך לפעילות ראש העיר תומר גלאם מול קק"ל ולנוכח המחויבות העמוקה שנוצרה בין העירייה לקק"ל לרווחת תושבי אשקלון".

בנובמבר אשתקד הודיעה העירייה כי קק"ל החליטה "להעניק סיוע בסך 20 מיליון שקלים לעיר אשקלון". ההבדל בין "סיוע חד־פעמי" ל"תרומה חד־פעמית" הוא בעיקר סמנטי

אטיאס נמנע מלהסביר לאן הכסף מיועד, וגלאם עצמו התנגח בקידר: "קודם כל זאת לא תרומה […] וגם אני רק רוצה להגיד את זה באופן אישי – שלא יעזור לך כלום, כל המכתבים שאת שולחת, גם בקק"ל".

עם זאת, קידר כלל לא שלחה מכתבים לקק"ל. נראה כי גלאם בלבל בין אותה תרומה של 20 מיליון שקלים לבין תרומה אחרת – בסך 5.5 מיליון שקלים – שהועברה אף היא מקק"ל לעירייה, ושהוסתרה באופן דומה. על המקרה הזה, שבו עסקה חברת המועצה מהאופוזיציה אווה טוטאי, נרחיב בהמשך.

ראש עיריית אשקלון תומר גלאם חוגג ב"קרנבל באגם" באקו־פארק, 2025 (צילום: עיריית אשקלון, יוטיוב, צילום מסך)

האם 20 מיליון השקלים ניתנו כ"תרומה" שצריכה לעבור בוועדת התרומות העירונית, או שמא כ"תקציב מוסכם"? ובכן, נראה שגלאם אינו מדייק, ומדובר בתרומה לכל דבר.

ב־18 בנובמבר אשתקד הודיעה העירייה כי קק"ל החליטה "להעניק סיוע בסך 20 מיליון שקלים לעיר אשקלון". ההבדל בין "סיוע חד־פעמי" ל"תרומה חד־פעמית" הוא בעיקר סמנטי – וגם בעיתונות המקומית הוצג הסכום כתרומה מובהקת.

כשמנסים לבדוק מדוע התרומה הועברה באופן עקום ולא שקוף, מתגלים כמה פרטים מעניינים: במקור נועד הסיוע לממן "פרויקטים סביבתיים ופיתוח תשתיות ירוקות שישפרו את איכות החיים ויהוו מודל לחיקוי בכל הארץ" – כך לפי ההודעה הרשמית של העירייה.

בתוך חודשים ספורים בלבד, כל אותם פרויקטים מעוררי השראה התכנסו לפרויקט יחיד: הקמת בריכה טיפולית במסגרת ה"אקו־פארק" – פארק הדגל של העירייה, שהפך למשאבת כספים פורייה

אלא שבתוך חודשים ספורים בלבד, כל אותם פרויקטים מעוררי השראה התכנסו לפרויקט יחיד: הקמת בריכה טיפולית במסגרת ה"אקו־פארק" – פארק הדגל של עיריית אשקלון, שהפך בשנים האחרונות למוקד תקציבי שנוי במחלוקת ולמשאבת כספים פורייה.

האקו־פארק – גיבור סדרת תחקירי זמן ישראל – מנוהל בידי מקורבים לעירייה. הפארק הועבר לידיהם בשורה של מכרזים עקומים במיוחד וללא ניהול תקין. מאז, צינור הכספים העירוני ממשיך להזרים לשם תקציבים לאירועים, כספי תשתיות, פרויקטים, עלויות תחזוקה וגם תקציב קבוע שהולך ותופח – וכבר חצה את רף 15 מיליון השקלים בשנה.

בשלוש השנים האחרונות, כל התקציבים והפרויקטים שעליהם דיווחנו בסדרת התחקירים אודות הפארק התנקזו לטיפולה – ולעיתים לחשבונה – של חברה אחת נטולת ניסיון רלוונטי, שהוקמה במיוחד למטרה זו. כל זאת נעשה באפס שקיפות, ללא מענה ענייני – לא לשאלות נבחרי הציבור ולא לשאלות זמן ישראל.

מבט על האגם באקו־פארק באשקלון, נובמבר 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

שבועיים לאחר שהוגשה שאילתה בנושא, שלא נענתה, התקיימה ישיבת ועדת הכספים. את הוועדה ניהלה סגנית ראש העירייה מיריי אלטיט, שנמצאת בניגוד עניינים מובהק בכל הנוגע לאקו־פארק – שבו מועסקים בני משפחתה.

אלטיט לא טרחה לציין זאת גם הפעם. כאשר שאלה חברת המועצה קידר על 20 מיליון השקלים מקק"ל, התברר כי הפרויקט להקמת הבריכה הטיפולית כבר נמצא בשלבי אישור מול קק"ל ואף נכלל בתקציב הפיתוח של העירייה. העירייה התחייבה לפרסם מכרז – נוכח היקף הפרויקט – אך עד כה, למיטב הידוע, מכרז כזה לא פורסם.

"זה מדהים ששבועיים אחרי שלא נתנו לי תשובה, ה'פרויקטים' הופכים לפרויקט אחד – והוא כבר מקבל אישור", אומרת קידר. "אני לא מצליחה להבין מה הקשר בין 'פרויקטים סביבתיים ופיתוח תשתיות ירוקות' לבין בריכה טיפולית.

"לא ברור למה בריכה טיפולית צריכה לעלות 20 מיליון שקלים. יש בריכה עירונית במרחק של 200 מטר בקו אווירי מהפארק. איך כל התקציבים מגיעים אל הפארק הזה תמיד?"

"גם לא ברור למה בריכה טיפולית צריכה לעלות 20 מיליון שקלים. יש בריכה עירונית במרחק של 200 מטר בקו אווירי מהפארק. איך כל התקציבים האלה מגיעים אל הפארק הזה תמיד?"

כספים נעלמים: "על פי כל דין"

הסאגה התמוהה סביב כספי התרומות של קק"ל נמשכת גם בנתיב נוסף, שמכמין עוד שורה ארוכה של תרומות שקיבלה עיריית אשקלון – ושעליהן היא מסרבת בעקשנות לספק הסברים.

מעתירה שהוגשה לבית המשפט בימים האחרונים על ידי חברת המועצה עו"ד טוטאי (מסיעת "מופת" בראשות איתי סהר) באמצעות עו"ד רון יוסף, עולה כי העירייה מימשה תרומות בסך של כ־20 מיליון שקלים נוספים, מתשעה גופים ובהם הסוכנות היהודית, קרן היסוד, המגבית המאוחדת ואחרים – אך מסרבת לחשוף את המסמכים הנוגעים לתהליך קבלת ההחלטות, הקריטריונים שנקבעו ואופן בחירת הספקים.

בניין עיריית אשקלון, 14 בנובמבר 2012 (צילום: משה שי/פלאש90)

בתגובתה לבית המשפט השיבה העירייה כי דין העתירה להידחות על הסף, וש"כל המסמכים הקיימים שבהם ביקשה לעיין העותרת הועברו, והמסמכים הנותרים שבהם היא מבקשת לעיין אינם קיימים. מכאן שאין באפשרות העירייה לאפשר לעותרת לעיין בהם".

התירוץ להסתרה המתמשכת של יעדי התרומות וחלוקתן, כמו גם לסירוב למסור את המסמכים הרלוונטיים, הוא שהתרומות נאספו באמצעות גורם ביניים – "קרן אשקלון", שנבחרה במסגרת הליך של "קול קורא" שבו ניגשה כספקית יחידה.

לפי ההסכם, 15% מסך התרומות שתאסוף הקרן עבור העירייה יועברו לקופתה. בהמשך הוארך ההסכם לשנה נוספת, והעמלה הוגדרה על שיעור של 12%–14%, בהתאם לגובה התרומה שנאספה. אם העירייה היא זו שמאתרת את התרומות – התקורה מצטמצמת ל־5%.

העירייה הוציאה סכום כולל של 19,927,000 שקלים מכספי התרומות הללו, אך בפועל דווחו רק 17,360,000 שקלים. מאין הגיעו 2.5 מיליון השקלים הנותרים? בעירייה שומרים על שתיקה ומסרבים אפילו לבדוק

אלה אחוזי תקורה חריגים יחסית, המחייבים שקיפות ובקרה רשמית. על פי ההסכם עצמו, כאשר התקורה עולה על 10%, התאגיד מוגדר כ"גוף מבוקר" על ידי העירייה – ולכן מחויב, לכאורה, למסור את כל המסמכים הרלוונטיים. בכך נשללת גם הטענה (המוזרה) כי האחריות לחשיפת המידע מוטלת על קרן אשקלון בלבד.

למרות זאת, פעם אחר פעם מסרבת העירייה למסור לטוטאי את הפרוטוקולים ושאר המסמכים הנוגעים לקבלת התרומות – תרומות של כספי ציבור, למען הציבור.

העתירה מעלה שאלה: כיצד ייתכן שספקים מקבלים מאות אלפי שקלים מכספי תרומות ציבוריים – מבלי שניתן לעקוב אחר מטרת החלוקה, יעדיה או התהליך שבמסגרתו הועברו הכספים, לנוכח ההסתרה המתמשכת מצד העירייה.

אווה טוטאי (צילום: משה גרסולקר)

עיון בכרטסות החשבוניות מגלה כי יותר מ־2.5 מיליון שקלים "נעלמו" בדרך במסגרת התרומות שקיבלה העירייה מגופים שונים – מלבד קק"ל, בהם הסוכנות היהודית וקרן היסוד. העירייה הוציאה סכום כולל של 19,927,000 שקלים מכספי התרומות הללו, אך בפועל דווחו רק 17,360,000 שקלים. מאין הגיעו 2.5 מיליון השקלים הנותרים? בעירייה שומרים על שתיקה ומסרבים אפילו לבדוק.

בתשובה מתחמקת שנתן ראש העירייה לשאילתה שהגישה טוטאי בנושא – לאחר ש־11 חודשים נמנעה הנהלת העירייה מלהתייחס לכספים החסרים – ניתן היה להבין את גישת ההסתרה: "עם השלמת ועדת התרומות יועברו כלל הנתונים למועצת העיר, כפי שנעשה עד כה". אלא שיותר משנה וחצי חלפה מאז, וזה טרם קרה.

ובמסגרת תרומה אחרת – שהפעם אין מחלוקת על עצם קיומה, אך יש מחלוקת מפתיעה על היקפה – העבירה הקרן הקיימת לישראל מיליוני שקלים ל"סיוע חירום" לתושבי אשקלון. לכאורה צעד מבורך, אך הניסיון להבין כיצד נוצל הסיוע הזה שלח את טוטאי למסע ממושך במחילת הארנב של העירייה.

מסיבה שאינה ברורה, כאשר נשאלה עיריית אשקלון לגבי תרומה של ארבעה מיליון שקלים במסגרת תמיכות החירום במבצע "חרבות ברזל" – היא בחרה להסתיר את עצם קבלת התרומה, לא העבירה אותה דרך ועדת התרומות, וכאשר נשאלה על כך במפורש – הכחישה את קיומה לחלוטין.

מקור המקורב לעירייה סיפר כי נכח באותה תקופה בפגישה עם בכירי קק"ל, שבה הובעה תרעומת על כך שעיריית אשקלון לא העבירה דיווח כנדרש על אופן הוצאת כספי התרומות

"לא נתקבלה תרומה על סך ארבעה מיליון שקלים מקק"ל במהלך מלחמת 'חרבות ברזל' או בכלל", נכתב בתשובת הנהלת העירייה בפברואר האחרון. לצדה הופיעה התפארות: "עיריית אשקלון גייסה במהלך המלחמה תרומות שנותבו ישירות לרווחת התושבים, ואנחנו גאים ומברכים על כך. כלל התרומות התקבלו ונוהלו על פי כל דין".

בקק"ל נלחצו, התחמקו – ולבסוף אישרו

לא ברור איזה "דין" בדיוק מאפשר להכחיש את קיומה של תרומה – כספי ציבור ממוסד אחד למשנהו – אך במקביל להכחשות בעירייה, החלה גם תסיסה בתוך קק"ל עצמה.

מקור המקורב לעירייה סיפר לזמן ישראל כי נכח באותה תקופה בפגישה עם בכירי קק"ל, שבה הובעה תרעומת על כך שעיריית אשקלון לא העבירה דיווח כנדרש על אופן הוצאת כספי התרומות. בקק"ל הביעו חשש שהיעדר הדיווח לדירקטוריון עלול לסבך את הארגון שלא לצורך.

אילוסטרציה: הקרן הקיימת לישראל. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

זמן קצר לאחר מכן פנתה טוטאי ישירות לקק"ל בשאלה בנושא – והחלה מסכת התחמקויות. סמנכ"ל הכספים של הארגון, יובל ייני, השיב לה (לאחר כמה פניות שלא נענו) בתגובה מזלזלת: "ברשותך, שאלה בסיסית. האם לא יותר פשוט לחצות את הכביש או המסדרון באופן ציורי – ולהיכנס ולשאול פנים מול פנים את חברך למועצת העיר, ובא לציון גואל?!"

בהערה הציורית הזאת התכוון ייני, ככל הנראה, לחבר המועצה עמיחי סיבוני, המשמש גם כחבר דירקטוריון בקק"ל. אלא שבשיחה עם זמן ישראל טען סיבוני כי אינו מכיר כלל את התרומה המדוברת, וכי הוא נמנע מלעסוק בענייני קק"ל במסגרת תפקידו כחבר מועצה באשקלון, "בשל ניגוד עניינים".

בתשובה לשאלה האם הנושא עלה לדיון בדירקטוריון קק"ל, השיב: "איני יודע". לבסוף, לאחר סדרת התחמקויות, התרצו בקק"ל והעבירו מסמך מפורט ובו פירוט סכומי התרומות "שניתנו כסיוע לצרכי חירום לתושבים עם תחילת מלחמת 'חרבות ברזל'" – כהגדרתם. הסכום הכולל: 5.5 מיליון שקלים.

קשה להבין מדוע האגם באקו־פארק שואב אליו סכום כזה, שעה שכבר קיימים לו תקציבי תחזוקה קבועים, שאליהם נוספים מדי שנה תקציבי תחזוקה מיוחדים

לא ברור מה גרם להנהלת עיריית אשקלון לשקר לחברת מועצה בנוגע לתרומה הזו. ייתכן שמישהו שם פשוט הניח שאיש לא יטרח לבדוק.

כמעט מחצית מסכום התרומות יועדו לפינוי תושבים למלונות במהלך המלחמה. חשוב להזכיר כי לאורך חודשים ארוכים הועלו טענות קשות מצד חברי מועצה על ניהול לקוי של מערך הפינוי – בהם פינוי בעלי אמצעי מיגון, פינוי של מי שאינם נזקקים לכך כלל, והיעדר קריטריונים ברורים. גם בעתירה נטען כי העירייה לא פרסמה כל הנחיות או קריטריונים לחלוקת הסיוע בתחום זה.

על אף שבפתח המסמך המפרט את התרומות נכתב במפורש כי כל 5.5 מיליון השקלים ניתנו "כסיוע חירום לצרכי התושבים עם פתיחת מלחמת 'חרבות ברזל'", בפועל רק חלק מהתקציב – מעט יותר מארבעה מיליון שקלים – קשור ישירות למלחמה ולהשפעותיה.

מבט על האקו־פארק באשקלון, נובמבר 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

זהו בדיוק הסכום שתואר בשאילתה שהגישה טוטאי לעירייה, ושבעניינו נמסרה לה תשובה שקרית. נראה שכמה מסעיפי התרומה האחרים, שסומנו בדיעבד כ"סיוע חירום", צורפו למסמך ללא כל קשר – דוגמת סעיפים תחת כותרות כמו "פינות צל ופעילות ט"ו בשבט".

ובין השורות מופיע שוב שם מוכר: האקו־פארק, כמובן. קק"ל הקצתה מיליון שקלים עגולים ל"שיקום בריכת החורף" שבתחומו.

אין שום קשר נראה לעין בין שיקומה של בריכת החורף לבין "סיוע חירום למלחמת 'חרבות ברזל'" – וקק"ל אף מאשרת זאת (ראו בתגובות). גם לא ברור כיצד הגיע השיקום לסכום עגול ויפה כל כך. קשה להבין מדוע האגם שואב אליו סכום כזה, שעה שכבר קיימים לו תקציבי תחזוקה קבועים, שאליהם נוספים מדי שנה תקציבי תחזוקה מיוחדים.

"סכום עצום של מעל 25 מיליון שקלים שניתנו לתושבי אשקלון בשעת חירום הוא לא רכושו של ראש העיר ולא של הרשות – זהו קניינו של הציבור"

כך קורה שפעם אחר פעם זוכה האקו־פארק – או למעשה, החברה המפעילה אותו – לתקציבים מיוחדים ותוספות תב"רים (תקציבים בלתי רגילים), מעבר לתקציב השוטף שלו, שגדל פי ארבעה בתוך שלוש שנים בלבד. לתושבי אשקלון נותר רק לתהות לאן נעלמים מדי שנה כ־16 מיליון השקלים שמוזרמים לפארק בשגרה.

"סכום עצום של מעל 25 מיליון שקלים שניתנו לתושבי אשקלון בשעת חירום הוא לא רכושו של ראש העיר ולא של הרשות – זהו קניינו של הציבור", אומרת חברת המועצה טוטאי. "לא יעלה על הדעת שכספים בעשרות ומאות אלפי שקלים שולמו על מה שאינו ידוע – לגורמים שאינם ידועים – ללא כל דין וחשבון לציבור".

עופות מים באקו־פארק, אשקלון, נובמבר 2024 (צילום: אבנר הופשטיין)

"הפרויקט החל לפני פרוץ המלחמה"

לעיריית אשקלון הופנתה שורה ארוכה של שאלות, אך עד לרגע פרסום הכתבה לא נמסרה כל תגובה. בעירייה נוהגים להתעלם בעקביות מפניות ובקשות לתגובה מצד זמן ישראל ומעיתונאים בכלל.

שאלות נשלחו גם לקרן הקיימת לישראל – בנוגע לאופן אישור הכספים, הדיווחים לדירקטוריון, טענות ההסתרה מצד העירייה, והפרויקט לשיקום הבריכה באקו־פארק.

מהמכתב של קק"ל עולה כי מיליון השקלים שהוקצו לשיקום בריכת החורף באקו־פארק "אינם קשורים לתרומות בשל מלחמת 'חרבות ברזל'", ובקק"ל אף הבהירו ש"הפרויקט החל לפני פרוץ המלחמה"

בקק"ל הסתפקו בהעברת מכתב שנשלח למנכ"ל העירייה, ובו פירוט ייעוד התרומות – בדומה למכתב שקיבלה חברת המועצה טוטאי – לצד מספר הסברים חלקיים לגבי חלק קטן מהתרומות.

מהמכתב עולה כי מיליון השקלים שהוקצו לשיקום בריכת החורף באקו־פארק "אינם קשורים לתרומות בשל מלחמת 'חרבות ברזל'", ובקק"ל אף הבהירו כי "הפרויקט החל לפני פרוץ המלחמה".

ראש עיריית אשקלון תומר גלאם (במרכז) בפגישה עם מנהל מרחב דרום בקק"ל יניב מימון (שני מימין) וצוות משרדו, 14 בנובמבר 2024 (צילום: דוברות עיריית אשקלון​)

באשר לתרומות לאספקת "פינות צל" (100 אלף שקלים) ולהדרכות והפעלות חינוכיות (50 אלף שקלים) – ציינו בקק"ל כי אלה לא ניתנו במזומן, אלא "בשווי כסף", באמצעות מימון הפעילויות והפינות עצמן.