משרד החינוך הישראלי נכשל באופן עמוק ב-15 השנים האחרונות. למרות גידול תקציבי של 177% – מ-32.4 מיליארד שקל ב-2010 ל-89.7 מיליארד ב-2025 – הישגי התלמידים צנחו דרמטית.
ישראל ירדה מהמקום השלישי למקום ה-20 בארגון המדינות המפותחות (OECD) בשיעור האקדמאים הצעירים, וציוני ישראל במדד TIMSS לשנת 2023 הם הנמוכים ביותר מאז 2007.
בשיא הכישלון, פורסם כי שר החינוך יואב קיש, ניסה פעמיים להסתיר מהציבור תוצאות מבחנים ופתח בהליך משמעתי נגד ראש הגוף שסירב לשתף פעולה עם ההסתרה.
זהו לא רק כישלון של תקציב לא יעיל, אלא כישלון של אחריותיות: כשהנתונים לא נוחים, הנטייה הראשונה של השר היא להסתיר אותם, לא לתקן.
האם הישגי התלמידים הישראלים באמת נמצאים בירידה?
במבחני TIMSS (מחקר בינלאומי בחינוך הבודק הישגים במתמטיקה ובמדעים לתלמידי כיתות ח'), ישראל צנחה מהמקום התשיעי במתמטיקה ב-2019 למקום ה-23 ב-2023; במדעים היא צנחה מהמקום ה-16 ב-2019 למקום ה-25 ב-2023 – ירידה חדה של 32 נקודות בממוצעי ההישגים של תלמידי כיתות ח'.
זוהי הירידה החדה ביותר במבחני TIMSS מבין כל 37 מדינות ה-OECD. הישגי התלמידים בישראל במחזור 2023 הם הנמוכים ביותר מאז 2007.
בתחילת 2026 גם התפרסמו תוצאות מבחני המיצ"ב במדעים לכיתות ט'. לפי התוצאות, רק כ-3% מהנבחנים עמדו בדרישות משרד החינוך, ויותר ממחציתם נכשלו.
תלמידי ישראל משתרכים באופן עקבי מתחת לממוצע המדינות המפותחות במבחני PISA לאורך העשור האחרון, עם ציונים נמוכים באופן משמעותי במדעים, בקריאה ובמתמטיקה כאחד.
האם קיש ניסה להסתיר נתונים על הירידה בהישגים בחינוך?
עם פרסום התוצאות בסוף 2024, שר החינוך יואב קיש מיהר להוציא הודעה לתקשורת שתלתה את הצניחה ב"מגמה עולמית בעקבות הקורונה" – תוך התעלמות מהעובדה שהירידה בהישגים בישראל הייתה חדה יותר מאשר במדינות אחרות, שגם בהן נסגרו בתי הספר בשל המגפה (אולי גם בשל העובדה שבתי הספר בישראל היו סגורים זמן רב יותר מאשר ברוב המדינות המפותחות).
לפי תחקיר של העיתונאי גיא אסיף ב-ynet, קיש לא תיאם את תשובתו עם הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) ולא עדכן אותה אודותיה. אסיף הגדיר את התנהלות קיש כ"הטיה" של הנתונים.
לפי הכתבה ב-ynet, "בלילה שקדם לפרסום הנתונים התנהלו חילופי הודעות סוערים בין השר למנכ"ל ראמ"ה ד"ר גל אלון, וכשקיש סירב להעביר לראמ"ה את טיוטת ההודעה, אלון הודיע שלא יגיע לאירוע".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "אנו פועלים תחת הנחיה גורפת וחד משמעית לפעול בהתאם לתקנוני ונהלי המבחנים הבינלאומיים. במידה והתרחש אירוע נקודתי שחרג מהנחיה זו הוא ייבדק ויטופל במלוא החומרה. אנו עדים לקמפיין מתוזמר ושקרי של ראמ"ה שנועד לטייח ולמנוע את בדיקת הכשלים המקצועיים בהתנהלות ראמ"ה".
מראמ"ה נמסר: "במהלך המחקר קיבלנו דיווחים על אירועים העלולים להיתפס כהכנה למבחן. לאחר שעדכנו על כך את שר החינוך, הוא פעל למיטב ידיעתנו באופן מיידי לעצירת אירועים אלה, והבהיר לגורמי המשרד שיש להימנע מהם".
בתחילת 2026, לקראת מבחני PISA הבינלאומיים, ראמ"ה התריעה בפני השר קיש כי במספר בתי ספר בוצעו הכנות ותרגולים ממוקדים וממושכים לקראת המבחן – מהלך שעלול להטות את תוצאות המחקר ולפגוע באמינותו הבינלאומית. רק לאחר שמנכ"ל ראמ"ה הביא לקיש "תיק ראיות" בפגישה אישית, הונחו הצוותים להפסיק את ההכנות.
לפי חשיפה של "הארץ", "קיש הורה לגנוז את תוצאות מבחני המיצ"ב ולעכב את פרסומן". מלשכת השר נמסר כי "הוא פנה לנציבות שירות המדינה בבקשה לפתיחת הליך משמעתי נגד אלון, בשל שורת אירועי משמעת ובכלל זה טענות בדבר התעמרות בעובדים, שקרים, העברת מידע שלא על פי הנהלים, הסתייגויות של גורמי מקצוע במשרד מתהליכי העבודה בראמ"ה ואירועים נוספים".
ואכן, בעקבות האירוע קיש הפיץ לתקשורת תוכנית להעביר את סמכויות המדידה מראמ"ה ליחידה מקבילה במשרד, ופתח בהליך לפיטורי אלון בטענות ל"התעמרות בעובדים" ול"שקרים". גורמים בכירים במערכת החינוך שצוטטו ב"הארץ" טענו כי מדובר ב"ניסיון של קיש להשתיק גוף שמדווח על הכישלון".
בסופו של דבר נציב שירות המדינה דורון כהן דחה את בקשתו של קיש לפתוח בהליך משמעתי נגד מנכ"ל ראמ"ה, בנימוק שלא נמצאה לכך עילה.
חודשים ספורים לאחר מכן, פורסם כי התרחש עימות דומה סביב פרסום של תוצאות עגומות דומות במבחני אנגלית ושפת אם – כ-80% מכיתות ט' לא עמדו ביעדי תוכנית הלימודים באנגלית, ו-62% לא הגיעו לרמת הבסיס הנדרשת בשפת אם. קיש דרש לעכב את הפרסום ולשנות את נוסח ההודעה הנלווית, ואלון סירב וטען כי הנוסח שהציע השר כלל ממצאים "חיוביים" שאינם עולים כלל מהמחקר.
בתחקיר נוסף שפורסם באתר TheMarker פורסם כי "שר החינוך דרש לקבל מידע אישי רגיש על מאות אלפי מורים, מנהלים והורים – כולל תשובותיהם בסקרי עמדות ברמת תעודת זהות – לצורך הקמת מאגר מידע להערכת בתי ספר. ראמ"ה, המחזיקה במידע, בלמה את ההעברה". קיש הכחיש את הדיווח מכל וכול.
האם תחלופת שרי החינוך פגעה בהישגי התלמידים?
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מכהן מאז 2009 כמעט ברציפות, למעט שנה אחת (2021–2022).
למרות זאת, מאז 2009 כיהנו במשרד שמונה שרי חינוך: גדעון סער (2009–2013); שי פירון (2013–2014); נתניהו עצמו (2014-2015); נפתלי בנט (2015–2019); רפי פרץ (2019–2020); יואב גלנט (2020–2021); יפעת שאשא-ביטון (2021–2022); יואב קיש (2022–2026). שישה מהם – כולם פרט לשאשא-ביטון – היו בתקופות שלטונו של נתניהו ומינויים שלו.
באותה תקופה חלה, כאמור, הידרדרות בהישגי התלמידים בישראל. קשה לדעת עד כמה היא קשורה לתפקודם ואי-תפקודם של השרים ולתחלופה המהירה ביניהם, אך זאת בטח לא תרמה להישגים.
מכל השרים הללו, רק שניים – פירון ושאשא-ביטון – עסקו בחינוך לפני שנכנסו לפוליטיקה כך שהגיעו עם ניסיון בתחום. השרים שמונו לתקופה קצרה בשל אילוצים פוליטיים – נתניהו, פרץ וגלנט – גילו התעניינות מעטה ביותר בתחום. זאת, למרות שגלנט כיהן בזמן המשבר הקשה בחינוך בצל מגפת הקורונה.
חלק מהשרים – סער, פירון ושאשא-ביטון – יזמו רפורמות מקצועיות במערכת החינוך שלא הספיקו להשלים בזמן כהונתם, או שבוטלו על ידי השרים שבאו אחריהם, כמו רפורמת מח"ר בבחינות הבגרות ההומניות, ששאשא-ביטון הספיקה להוביל ולהוציא לפועל בזמן כהונתה הקצרה, אך קיש שבא אחריה ביטל.
בתקופת כהונתו של בנט כשר החינוך, שהייתה ארוכה יחסית – שלוש וחצי שנים – הוא ביצע רפורמה בלימודי המתמטיקה ונרשמה עלייה של 68% במספר התלמידים שנבחנו בחמש יחידות בבגרות במתמטיקה.
האם יש פער בתקציבי החינוך שמקבלים מגזרים שונים?
מחקרים מצביעים בעקביות על פערים בין התקציבים לתלמיד של מערכות החינוך השונות. לפי המחקרים, מערכת החינוך הממלכתית-דתית מקבלת תקציב גדול יותר לתלמיד ממערכת החינוך הממלכתית, ומערכת החינוך הממלכתית-עברית (ליהודים) מקבלת תקציב גדול יותר מהמערכת הממלכתית-ערבית.
המחקרים – של מרכז טאוב, למשל – מראים כי הפערים משפיעים על מדד הטיפוח, גודל הכיתה וההשתתפות ביום לימודים ארוך. והם משפיעים גם על ההישגים בלימודים בפועל.
הנתונים מראמ"ה מציגים תמונה קשה מבחינת תוצאות בפועל: 38% מתלמידי ט' דוברי העברית עומדים בדרישות תוכנית הלימודים בשפת אם, לעומת 19% בלבד מדוברי הערבית. באנגלית המצב חמור עוד יותר: 27% מדוברי העברית עומדים בדרישות, לעומת 9% בלבד מדוברי הערבית.
האם הכיתות בישראל באמת הכי צפופות בעולם?
ישראל מדורגת בין המדינות עם מספר התלמידים הגדול ביותר מבין 37 המדינות המפותחות שב-OECD. בכיתה ממוצעת בבית ספר יסודי בישראל לומדים כ-27 תלמידים בממוצע, לעומת כ-20.6 בממוצע ה-OECD – פער של כשליש. התמונה דומה בחטיבות הביניים.
ההוצאה הכללית על חינוך בישראל היא הגבוהה ביותר ב-OECD ביחס לגודל המדינה והתוצר שלה. כיוון שרוב מדינות OECD הן מפותחות ועשירות מרוב המדינות שאינן חברות בארגון, ניתן להעריך שההוצאה הכללית על חינוך בישראל היא הגבוהה או מהגבוהות בעולם.
אבל בישראל נולדים הרבה יותר ילדים מאשר בכל מדינה מפותחת אחרת, ולכן התקציב שמגיע לכל תלמיד ותלמידה הוא קטן ביחס לרוב המדינות ב-OECD.
לפי דוח "מבט לחינוך" של ה-OECD, ההוצאה השנתית לתלמיד בישראל בחינוך היסודי והתיכוני נמוכה מממוצע הארגון. ההסבר: אותו אחוז מהתוצר מתחלק על פני אוכלוסיית תלמידים צעירה וגדלה במהירות חריגה.
מספר התלמידים במערכת החינוך גדל מכ-1.71 מיליון ב-2005 לכ-2.55 מיליון ב-2025 – גידול של כ-49% – כשהגידול השנתי הממוצע בין 2015 ל-2022 עמד על כ-2.1%, לעומת כ-0.3% בממוצע ה-OECD.
עם זאת, הגידול במספר התלמידים אינו מספיק כדי להסביר את כישלון החינוך בישראל, במיוחד לאור העובדה שהמדינה השקיעה תקציבים גדולים שהיו אמורים לכסות על הפער.
בשנים 2005-2025, תקציב החינוך גדל ב-177% נומינלי, הרבה יותר מהר מאוכלוסיית התלמידים, שגדלה ב-49%. כך שגם בהתחשב בגידול הדמוגרפי, נשאלת השאלה לאן בדיוק הלכה התוספת התקציבית מעבר להתאמה למספר התלמידים.
תקציב החינוך גדל, איך זה שהישגי התלמידים מידרדרים?
לפי מדד תוצאה רשמי של ראמ"ה, 73% מהמורים החדשים התמידו במערכת החינוך והמשיכו לשנה שלישית – כלומר כרבע מהמורים החדשים עוזבים תוך שלוש שנים בלבד.
אבל השחיקה בכניסה למקצוע חמורה עוד יותר מהנשירה בפועל. לפי תחקיר של TheMarker מתוך כל עשרה סטודנטים שהחלו ללמוד הוראה במכללות לחינוך ב-2015, רק שישה סיימו את לימודיהם, וחמישה בלבד נותרו במערכת מעבר לשלוש שנים.
במערכת שורר מחסור חמור במורים – לעיתים במאות, ולעיתים הוא מגיע לאלפים. כדי להתגבר עליו, משרד החינוך מגייס אלפי מורים בחוזים אישיים, בשכר גבוה משל המורים הקבועים, שלחלק ניכר מהם אין כל ניסיון בחינוך וגם לא תעודת הוראה או תואר בחינוך.
לפי דוח "מבט לחינוך" של ה-OECD, ישראל מאופיינת בגודל כיתה גדול יחסית, לצד שכר מורים נמוך ביחס לממוצע הארגון ומספר שעות הוראה רב – שילוב שפוגע ביכולת המורים ללמד וביכולת התלמידים ללמוד. אותו שקל מתחלק על פני יותר ראשים בכיתה, ומורים עובדים שעות רבות בשכר נמוך יותר.
רק כ-70% מהמימון הציבורי לחינוך מהמימון הציבורי בחינוך מגיע לשכר עובדי ההוראה, בעוד מיליארדים נוספים מוזרמים לרפורמות מתחלפות ומיזמים פדגוגיים שמקורם בהחלטות פוליטיות ולא בתכנון ארוך טווח. תקציב שגדל פי 3.5 שימש בחלקו הגדול כדי "לרוץ במקום" מול התייקרות המחיה ומספר התלמידים הגדל, ובחלקו בוזבז על רפורמות מתחלפות, ולא סייע בשיפור החינוך עצמו.
ההייטק הישראלי מצליח, זאת לא הוכחה שהחינוך טוב?
בהייטק הישראלי חסר כבר היום כוח אדם מיומן. מסקנות הוועדה להון אנושי בהייטק בראשות דדי פרלמוטר מזהירות כי המחסור בכוח אדם בהייטק עלול לגדול משמעותית בתוך חמש שנים אם לא יושקעו משאבים בחינוך.
זהו לא רק כשל תקציבי אלא סיכון מצטבר לחוסנה הכלכלי והחברתי של המדינה: הוא מאיים על המגזר שאחראי לרוב הייצוא ולחלק ענק מהצמיחה הכלכלית בישראל, מרחיב את הפערים הכלכליים והחברתיים ודוחק את המדינה לעבר מבנה כלכלי שבו נטל המס מתחלק על מעגל מצומצם של בעלי מיומנויות גבוהות.
לסיכום: ראש הממשלה נתניהו נשאר אבל שרי החינוך שמינה התחלפו ללא הרף. הרפורמות שחלק מהם יזמו נזנחו. נתוני החינוך צנחו. לפי פרסומים, כשהנתונים התגלו כקשים מנשוא, שר החינוך יואב קיש לא ניסה לתקן אותם אלא להסתיר. מי שישלם את המחיר האמיתי הם לא השרים ולא הפקידים, אלא התלמידים.
ישראל היא מדינה שמשקיעה כ-7.2% מהתמ"ג בחינוך – מתקציבי החינוך הגדולים בעולם – אבל ההשקעה לא באה לידי ביטוי בתוצאות בשטח.
כשהישגי התלמידים צונחים, מורים איכותיים נוטשים, וכיתות נשארות צפופות, השאלה היא לא רק "למה זה קרה" אלא – האם, ומתי, ההנהגה תיקח אחריות ותנסה לתקן את הכשלים.
ניר גולדברג, כלכלן ורו"ח. כתב שוק ההון בגלובס בעבר, מנהל כספים של חברות היי-טק, יזם ומשקיע בחברות היי-טק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו