צה"ל צופה מחסור של 17 אלף חיילים – וגיוס החרדים נותר כמעט אפסי

צה"ל צופה מחסור של כ-17 אלף חיילים לקראת ינואר 2027, בשעה ששיעור הגיוס בפועל של חרדים נותר זעום – כ-12 מתגייסים על כל אלף צווים שנשלחו.

אחרי הטבח ב-7 באוקטובר, כאשר צורכי הביטחון וכמות ימי המילואים זינקו, הפער הזה כבר אינו רק ויכוח עקרוני על היחס בין לימוד תורה לשירות צבאי, אלא בעיה מעשית של כוח אדם, מוכנות מבצעית ושוויון בנטל.

למרות שהחוק מחייב את החרדים להתגייס כמו כולם, ולמרות פסיקת בג"ץ מיוני 2024 שקבעה כי אין בסיס חוקי להימנעות מגיוס תלמידי ישיבות, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא הובילו כל מהלך שהביא לגידול משמעותי בגיוס. במקביל קודמו הסדרים ותקציבים ששימרו חלק מהתמריצים הקיימים להישאר מחוץ לשירות.

גם חוק הגיוס שקידמו נתניהו ויו"ר ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט (שלא עבר) מבוסס על יעדי גיוס נמוכים ועל מנגנוני אכיפה שאינם מבטיחים שינוי מהיר במציאות.

לטענות של פוליטיקאים חרדים – כמו אריה דרעי, למשל – לפיהן "לימוד תורה הוא ערך יסוד", המצדיק, לטענתם, פטור גורף לחרדים, אין בסיס בהלכה היהודית ובמסורת.

חרדים מוחים נגד גיוס חרדים לצה"ל, בירושלים, 15 ביולי 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

כיוון שניתן ללמוד תורה ובמקביל להתגייס ולעבוד – כפי שיהודים דתיים עושים ועשו תמיד – שאלת גיוס החרדים אינה ויכוח רעיוני על ערך לימוד התורה, אלא הפכה למבחן של יכולת המדינה לספק לצה"ל את כוח האדם הדרוש לו, של אחריות הממשלה להתמודד עם הצורך ושל עקרון השוויון בנטל ובפני החוק.

כמה חיילים חסרים לצה"ל?

בטבח ב-7 באוקטובר התברר כי חסרים חיילים בצה"ל, ובמהלך שרשרת המלחמות שפרצו מאז הטבח, המחסור בחיילים הלך והעמיק.

המחסור הקיים והצפוי בבניין הכוח של צה"ל הוא אומדן מקצועי של הגוף האחראי על תכנון כוח האדם הצבאי. במאי 2026 מסר תא"ל שי טייב, ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם בצה"ל, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי לקראת ינואר 2027 צפוי מחסור בכ-17 אלף חיילים.

הדברים נאמרו במסגרת דיון על חוק שירות ביטחון. בדיון הודגש כי קיים צורך מיידי למתן מענה לפער הצפוי, וללא העלאת שיעור גיוסם של גברים חרדים נופל הנטל כולו על חיילי הסדיר ועל אנשי המילואים. המשמעות: צה"ל רואה במאגר הגברים החרדים רכיב נדרש לכוח לוחם ותומך לחימה, ולא נכס סמלי.

חיילי צה"ל פועלים בכפר תל, סמוך לעיר שכם שבגדה המערבית. 25 ביולי 2026 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

לכן, המחסור הקיים והצפוי בחיילים אינו רק נתון סטטיסטי: הוא מחדד את המחיר המבצעי של המשך שיעורי הגיוס הנמוכים.

כמה חרדים התגייסו בפועל מול הצווים שנשלחו להם?

במאמרים בכלי תקשורת חרדיים נטען לפעמים כאילו קיימת, כביכול, "פשרה הוגנת" – שמתקיים בה איזון בין הרוב שמתגייס לצה"ל לבין קבוצה מצומצמת של לומדי תורה שתפקידה "לשמור על הגחלת". גם אם נניח לרגע ש"לומדי התורה שומרים על העם" בדרך כלשהי, הטענה ל"איזון" אינה עומדת במבחן צורכי צה"ל.

הפער בין הצורך המוצהר לבין ההתייצבות בפועל בולט בנתונים שהציג צה"ל בכנסת באפריל 2025: לפי נתוני הצבא, מתוך 18,915 צווים שנשלחו לשני מחזורי מלש"בים חרדים, התגייסו בפועל 232 בלבד, מהם 57 ללחימה – יחס של כ-12 מתגייסים לכל אלף צווים.

העובדה שלצה"ל יש צורך באלפי חיילים אך רוב הצווים שנשלחים לחרדים נותרים ללא מענה, מלמדת שלא מדובר בפטור לקבוצת מיעוט קטנה, אלא בסירוב כמעט מוחלט של קהילה שלמה להתגייס.

אלפי חסידי גור מפגינים מחוץ לכלא הצבאי שליד כפר יונה במחאה על מעצר עריקים. 20 ביולי 2026 (צילום: טל גל/פלאש90)

האם "חברת הלומדים" היא המשך של דפוס יהודי עתיק?

רבנים ופוליטיקאים חרדים – כמו ח"כ משה גפני מיהדות התורה, למשל – מדמים לעיתים את הישיבות החרדיות ל"יבנה וחכמיה" מודרניים, כביכול, "המשך רציף של דפוס יהודי מן העת העתיקה". אבל הטענה הזאת אינה נכונה היסטורית.

לאורך כל ההיסטוריה, עד הקמת מדינת ישראל, כמעט כל היהודים עבדו, כולל תלמידי חכמים והרבנים הגדולים ביותר. לאורך רוב ההיסטוריה יהודים גם שירתו בהמוניהם בצבאות של ממלכות יהודיות, מיליציות הגנה של עיירות יהודיות וצבאות של ממלכות ומדינות לא-יהודיות (פרט למקרים שבהם השלטון אסר עליהם להתגייס, וליהודים בעיירות היהודיות ברוסיה במאה ה-19 שסירבו לגיוס).

פרופ' מנחם פרידמן, מראשוני חוקרי החברה החרדית, טבע את המונח "חברת לומדים" ותיאר אותה כתופעה מודרנית מובהקת.

לפי מחקריו של פרידמן, המושג מתייחס לחברה החרדית-ישראלית מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, שחרתה על דגלה את ההתמסרות המלאה של בניה ללימוד תורה בישיבות ובכוללים, כדי לשקם את עולם התורה שאבד בשואה.

תלמידי ישיבה. אילוסטרציה (המצולמים לא קשורים למאמר) (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

פרידמן הדגיש שהמדינה עצמה הייתה שותפה מרכזית בהתפתחותה והרחבתה של חברת הלומדים – באמצעות תקציבים והחלטות ממשלה לדחיית גיוס בני ישיבות והענקת פטורים מגיוס. ההיסטוריון ד"ר בנימין בראון, חוקר החברה החרדית, ממשיך את הקו הזה ומתאר כיצד שימש הפטור עצמו כגורם שהאיץ את גידול חברת הלומדים.

לפי ספרו "מדריך לחברה החרדית" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הפטור מן השירות הצבאי למי ש"תורתו אומנותו" הביא חרדים רבים שלא רצו להתגייס להישאר ב"אוהלה של תורה" עד שעברו את גיל הגיוס, או עד שנאלצו לצאת לעבודה כדי לחתן את ילדיהם – כך ש"חברת הלומדים" הלכה וגדלה מתוך שיקולים תועלתניים של חרדים במדינת ישראל.

בראון אף עמד על כך שהמודל אינו נורמה יהודית אוניברסלית. החברות החרדיות בארצות הברית ובמדינות אחרות לא התפתחו לכיוון "חברת לומדים" – רוב החרדים החיים מחוץ לישראל עובדים – ואף על פי כן שמרו על זהותן החרדית. כך היה גם בחברה החרדית בארץ לפני שנות השבעים.

האם יש הצדקה הלכתית לאי-גיוסם של חרדים?

רבנים חרדים מצטטים לעיתים באופן סלקטיבי אמרות של חז"ל ושל הרמב"ם, שהאדירו את חשיבות לימוד התורה, שנחשב לערך חשוב ביהדות. לעיתים קרובות הם מתבססים על הפסוק המשנאי "תלמוד תורה כנגד כולם" (משנה פאה א, א), שלפיו ערכו של לימוד תורה שקול לערכן של כל שאר המצוות.

דיוקן הרמב"ם כפי שאויר על ידי סולומון סוזה במחנה יהודה שבירושלים, פברואר 2016 (צילום: רנה גרט-זנד)

חז"ל הרבו לומר ולכתוב פסוקים שהאדירו מצוות חשובות ולציין אותם כנגד "כל המצוות האחרות" (הלל הזקן, למשל, אמר ש"מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" הוא "כל התורה כולה").

אבל רבנים חרדים מודרניים מפרשים את האמרה הזאת כפשוטה, כצו אופרטיבי שלפיו לימוד תורה מגן על המדינה, כביכול, ושקול להגנה הפיזית שמספק השירות הצבאי.

זאת עמדה מנותקת, חסרת שחר ושגויה לא רק מבחינת הצרכים הביטחוניים האמיתיים של המדינה – אלא גם כפרשנות הלכתית. המקרא מחייב גיוס צבאי לכל הגברים ל"מלחמת מצווה" ומאפשר גם גיוס למלחמות רשות.

היסטוריונים ורבנים בעלי השכלה היסטורית שוללים את העמדה החרדית על לימוד תורה כ"תחליף" לעבודה ולגיוס מכל וכול.

תלמידי ישיבה לומדים בישיבת חברון בירושלים. 28 באוגוסט 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

הרב רונן לוביץ, למשל, הסביר בריאיון לזמן ישראל: "כל חכמי ישראל עסקו במקביל בעבודה ובלימוד תורה. יש אינספור דוגמאות שבהן החכמים הכי גדולים עבדו לפרנסתם. עד זמננו גם לא הייתה כל אפשרות לחיות על חשבון הציבור.

"אבל החרדים לא לומדים היסטוריה ואין להם פרספקטיבה היסטורית. הם מוצאים פסוקים יפים שחז"ל כתבו כדי לעודד לימוד תורה, ומפרשים אותם כפשוטם".

רבנים ועסקנים חרדים מצטטים לפעמים את הרמב"ם, שהרבה לצטט את הפסוקים המגדילים את ערכו של לימוד התורה. אבל הרמב"ם גם הרבה להדגיש את חשיבות העבודה. בהלכות תלמוד תורה כפי שהן מובאות בספריא קובע הרמב"ם ש"מי שמחליט לעסוק בתורה בלא מלאכה ולהתפרנס מן הצדקה חילל את השם וביזה את התורה". הרמב"ם גם חייב גיוס לצבא כאשר יש בכך צורך וראה בו מצווה ופיקוח נפש. 

גם במשנה אבות ב', ב' נכתב: "כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון".

חיילים אבלים על מות חברם שנהרג במסגרת המלחמה בעזה, 15 ביולי 2025 (צילום: GIL COHEN-MAGEN / AFP)

אך גם אם הפסיקות והאמירות של רבנים חרדים מודרניים נגד גיוס ועבודה היו מבוססות על המסורת היהודית, ולא מסלפות אותה – ערך דתי-רוחני אינו יכול למלא צורך מבצעי. חייל חסר בסד"כ אינו מוחלף בשעות לימוד תורה של אדם אחר; הדיפת מתקפת אויב דורשת כוח אדם ואמצעי לחימה. צה"ל אמד מחסור של אלפי חיילים – חוסר שהערך הדתי-רוחני של לימוד תורה אינו משלים.

האם יש סמכות חוקית להסדר הפטור מגיוס?

החוק אינו פוטר חרדים או תלמידי ישיבות מגיוס והם צריכים להתגייס כמו כל גבר אחר בגיל ובפרופיל הרפואי המתאימים לגיוס (פרט לצעירים ערבים, שפטורים בהמלצה ביטחונית של צה"ל, ולכן הפטור שקיבלו חוקי).

במשך השנים 2002–2023 הכנסת העבירה שוב ושוב חוקים שנועדו לעגן את הפטור, אך בג"ץ פסל את כולם כיוון שהם מנוגדים לערך השוויון בפני החוק, המעוגן במגילת העצמאות ובחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן בעצם הגדרת המדינה כדמוקרטית.

בג"ץ קבע לחוקי הפטור לדורותיהם יעדי סיום וחייב את הכנסת לחוקק חוקים חדשים עם סיומם. תוקפו של החוק האחרון פג ב-2023, ומאז לא נחקק חדש וכל הצעירים החרדים חייבים בגיוס כמו כולם. בג"ץ פסק ב-2024 בתשובה לעתירות שביקשו לגייס את החרדים:

"בית המשפט העליון קבע פה אחד כי בעת הזו אין מסגרת חוקית שמאפשרת להבחין בין תלמידי הישיבות ליתר המיועדים לשירות צבאי.

"בהתאם, לא נתונה למדינה הסמכות להורות על הימנעות גורפת מגיוסם. עוד נקבע כי בהיעדר מסגרת חוקית לפטור מגיוס, לא ניתן להמשיך ולהעביר כספי תמיכות לישיבות ולכוללים עבור תלמידים שלא קיבלו פטור או ששירותם הצבאי לא נדחה".

במילים אחרות, פשוטות: הפטור לחרדים מגיוס אינו חוקי.

יו"ר ש"ס אריה דרעי ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בישיבת ראשי סיעות הקואליציה, 23 במאי 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

האם הממשלה פעלה כדי להגדיל את גיוס החרדים?

הממשלה היא שקובעת את מדיניות הגיוס, את הסנקציות על מי שאינו מתגייס ואת התמריצים הכלכליים לגיוס. ולמרות הצורך הביטחוני הגובר, נתניהו וסמוטריץ' לא הובילו מהלך שהביא לגיוס משמעותי של חרדים, ובמקביל המשיכה הממשלה לקדם תקציבים והטבות שנועדו לשמר את ההסדרים הקיימים.

הוויכוח על תקציבים אלה אינו תאורטי: הדרג המקצועי במשרד האוצר הזהיר ביוני כי החזרת סבסוד המעונות במתכונת המוצעת עלולה לפגוע בתמריץ הכלכלי לגיוס.

גם הצעת חוק הגיוס שקודמה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שבראשה עומד ח"כ בועז ביסמוט (שממילא לא הגיעה לאישור במליאה), לא הבטיחה את השינוי הנדרש.

בינואר השנה התריע הייעוץ המשפטי של הוועדה כי האפשרות להפחית בשנה מסוימת את יעד הגיוס עלולה "לאיין" את מנגנוני החוק שנועדו לצמצם את אי-השוויון בגיוס. הייעוץ המשפטי אף הדגיש כי העמידה ביעדי הגיוס קשורה להפעלת סנקציות, ובהן הפחתת תקציב הישיבות ושלילת הטבות אישיות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרי ממשלה וחברי כנסת משתתפים בדיון במליאה ובהצבעה על הצעת חוק להקפאת מעצרים של משתמטי גיוס חרדים באולם מליאת הכנסת בירושלים. 14 ביולי 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

במילים אחרות, כאשר צה"ל צופה מחסור של כ-17 אלף חיילים, השאלה אינה רק כמה חרדים מתגייסים בפועל. השאלה היא גם איזה תמריץ הממשלה יוצרת כדי שהמספר יגדל, ומה קורה כאשר יעדי הגיוס נמוכים מלכתחילה או כאשר בדיקת העמידה בהם אינה מייצרת סנקציה אפקטיבית בזמן אמת.

מדיניות כזו עלולה להנציח את הפער בין מי שנושאים בנטל השירות לבין מי שאינם נושאים בו – ובמקביל להשאיר את צה"ל להתמודד עם המחסור באמצעות הארכת שירות מילואים והגדלת העומס על המשרתים.

סוגיית גיוס החרדים איננה "ויכוח ערכי בין חרדים לחילונים" כפי שעסקנים חרדים מנסים להציג אותה. אי-גיוסם של הצעירים החרדים הוא בעיה מעשית של ביטחון, כוח אדם ושוויון בנטל. אחרי ה-7 באוקטובר, כאשר הצורך בחיילים גדל באופן דרמטי, קשה להצדיק מדיניות שמנציחה את הפטור.

ארז זאבי, מהנדס תוכנה, לשעבר סגן נשיא למחקר ופיתוח בחברות תוכנה בישראל ובעולם, וגם מלחין ומוזיקאי.