ממשלת ישראל ה-37 מיתגה את עצמה, מאז הקמתה בסוף 2022 ועד היום, כמי ש"מייצגת את היהדות". בקווי היסוד של הקואליציה נכתב כי הממשלה "תשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל ומורשת ישראל".
שלוש מחמש הסיעות החברות בקואליציה מייצגות ציבור דתי וחרדי; הממשלה הקימה משרדים חדשים לעניינים שנחשבים "יהודיים" כמו משרד המסורת והמורשת; היא הוסיפה תקציבים לישיבות, לימודי דת וקידום זהות יהודית.
שרים וח"כים מהממשלה מרבים לדבר בשם מה שהם מגדירים כ"היהדות". רבים מתומכיה, ואף ממתנגדיה, מזהים אותה כדתית ו"יהודית" יותר מממשלות אחרות ומהאופוזיציה.
ואולם, בדיקה במקורות היהודיים המסורתיים המרכזיים – התנ"ך, המשנה והתלמוד, דברי חז"ל, כתבי רבנים עתיקים ופסיקות הלכתיות – מראה אחרת.
מהבדיקה עולה כי חלקים מרכזיים במדיניות הקואליציה מתנגשים עם ערכים מרכזיים במסורת היהודית, וחלקם אף מהווים עבירה על מצוות התורה וההלכה.
![הנשיא יצחק הרצוג, חברי הממשלה ה-37 ומזכיר הממשלה בפועל צחי ברוורמן בבית הנשיא בירושלים, 30 בדצמבר 2022 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/12/ABG_0348.jpg "הנשיא יצחק הרצוג, חברי הממשלה ה-37 ומזכיר הממשלה בפועל צחי ברוורמן בבית הנשיא בירושלים, 30 בדצמבר 2022 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)")
מה המטרות המרכזיות של מדיניות הממשלה ה-37?
במרכז מדיניות הממשלה הנוכחית עומדות שלוש מטרות. הראשונה, שמקדמות כל המפלגות בקואליציה, ובראשן הליכוד, מוגדרת על ידה כ"משילות" – שינוי במשטר בישראל, שיכפיף את רשויות אכיפת החוק לממשלה הנבחרת, ויעמיד את הממשלה מעל בקרת גורמי אכיפת החוק.
במרכז מדיניות הממשלה הנוכחית עומדות שלוש מטרות. הראשונה, שמקדמות כל המפלגות בקואליציה, ובראשן הליכוד, מוגדרת על ידה כ"משילות" – שינוי במשטר, שיכפיף את רשויות אכיפת החוק לממשלה הנבחרת
המטרה השנייה, שמקדמות בעיקר מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית, היא הרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית על שטחים רחבים ככל האפשר. זאת, גם על אדמות פרטיות של תושבים פלסטינים.
המטרה השלישית, שמקדמות בעיקר יהדות התורה וש"ס, מוגדרת על ידן כ"קידום לימוד תורה": ביצור ועיגון בחוק של הפטור הקיים בפועל לצעירים חרדים משירות צבאי, והבטחת התקציבים והקצבאות המאפשרים להם להתפרנס מלימוד ולא לעבוד.
בדיקה במקורות היהדות מעלה כי כל המטרות הללו מתנגשות עם ערכיה של המסורת היהודית, וחלקן אף מהוות עבירה על ההלכה.
האם לפי המצוות והמסורת הממשלה וראש הממשלה כפופים לחוק?
מצוות היהדות – גם כפי שהן מופיעות בתורה, וגם בפרשנות שמעניקה להן ההלכה היהודית-אורתוקודסית – חלות על כל היהודים, כולל מנהיגים.
המצוות כוללות בתוכן גם כללים בסיסיים של מוסר אוניברסלי, כמו האיסור לגנוב, לגזול רכוש, לקבל שוחד (שמות, כ"ג, ח': וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח") ולהעיד עדות שקר.
התורה קבעה בפירוש כי המצוות, וכללי המוסר האוניברסליים, חלו גם על המלכים בממלכות ישראל ויהודה. היו מקרים בהם מלכים התעלמו מעקרונות מוסריים בסיסיים; אך נביאי ישראל יצאו נגדם והאשימו אותם על פשעיהם בגלוי ובפומבי. זאת, במיוחד כאשר מלכים השתמשו בכוחם השלטוני באורח פסול.
היו מקרים בהם מלכים התעלמו מעקרונות מוסריים בסיסיים; אך נביאי ישראל יצאו נגדם והאשימו אותם על פשעיהם בגלוי ובפומבי. זאת, במיוחד כאשר מלכים השתמשו בכוחם השלטוני באורח פסול
המלך דוד, למשל, שלח את אוריה החיתי למלחמה, בה נהרג, רק כדי לשאת את אלמנת אוריה, בת שבע, לאישה. נתן הנביא האשים אותו על כך בגלוי; דוד קיבל את הביקורת והתחרט על המעשה. בתנ"ך מופיעים אירועים רבים מהסוג הזה.
לעתים, נביאים לא הצליחו לשכנע מלכים לנהוג באופן מוסרי, והחליטו (לפי המקרא – בהדרכת האל) להחליף אותם. הנביאים אליהו ואלישע, למשל, הכתירו את יהוא למלך במקום אחאב – כלומר, יזמו הפיכה בה הביאו להדחת אחאב, בשל עבירותיו בתחום הפולחן ופשעיו המוסריים כאחד.
הנביאים אליהו ואלישע, למשל, הכתירו את יהוא למלך במקום אחאב – כלומר, יזמו הפיכה בה הביאו להדחת אחאב, בשל עבירותיו בתחום הפולחן ופשעיו המוסריים כאחד
החובה לציית למצוות, ובעיקר לכללי המוסר, חלה בהמשך גם על מנהיגים יהודיים שנבחרו ומונו לתפקידי הנהגה, כמו דיינים, רבנים וחברי הסנהדרין – הרשות המחוקקת והשופטת שהנהיגה את היהודים בתקופה ההלניסטית והרומית.
הספרות הרבנית ציפתה מדיינים ומנהיגי ציבור להיות מוסריים במיוחד – עוד יותר מכפי שמצופה ממנהיגים בדמוקרטיות מודרניות מתוקנות.
בתקופת המקרא, מצוות התורה נחשבו לחוק מחייב. בתקופות מאוחרות יותר, יהודים חיו בממלכות ומדינות שבהן היו כפופים לחוקים אחרים. רבנים הנהיגו כללים שחייבו יהודים לציית לחוק האזרחי, כפי שהם חייבים לציית לחוקי התורה. הכללים הללו חייבו גם, ובמיוחד, את מנהיגי הציבור היהודי.
המסורת היהודית מחייבת, אפוא, בפירוש, מנהיגים לציית לחוק.
![הרב ד"ר רונן לוביץ, נשיא ארגון "נאמני תורה ועבודה" ורב הקיבוץ ניר עציון (צילום: באדיבות המצולם)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/06/פרופיל-רונן-לוביץ.JPG.jpeg "הרב ד"ר רונן לוביץ, נשיא ארגון "נאמני תורה ועבודה" ורב הקיבוץ ניר עציון (צילום: באדיבות המצולם)")
הרב ד"ר רונן לוביץ, נשיא ארגון "נאמני תורה ועבודה" ורב הקיבוץ ניר עציון בכרמל, הבהיר בשיחה עם זמן ישראל: "המסורת היהודית מצפה ממנהיגים ליושרה ולמנהיגות למופת, ובוודאי לשמירת חוק.
"החוק והנורמות המוסריות חלים על כולם, כולל מלכים. אדרבא, המלך מצווה להיות כבול למוסר ולחוק יותר מכולם. במקרים רבים במקרא, נביאים יצאו ישירות ובגלוי נגד מלכים והאשימו אותם על סטייה מהנורמות המוסריות ושחיתות שלטונית.
"החוק והנורמות המוסריות חלים על כולם, כולל מלכים. אדרבא, המלך מצווה להיות כבול למוסר ולחוק יותר מכולם. במקרים רבים במקרא, נביאים יצאו ישירות ובגלוי נגד מלכים והאשימו אותם בשחיתות שלטונית"
"נתן יצא נגד המלך דוד, הנביא אחיה נזף במלך ירבעם; ישעיהו וירמיהו מתחו ביקורת חריפה על המלכים בזמנם; אליהו יצא נגד אחאב.
"אחאב נחשב במסורת למלך הרשע ביותר, שזנח את עבודת אלוהים לטובת עבודת אלילים. אבל החטא הגדול של אחאב, שבעקבותיו אליהו הודיע לו כי אלוהים חרץ את דינו למות ומלכותו תסתיים, לא היה עבודת האלילים – אלא העובדה שגזל את אדמתו הפרטית של נבות היזרעאלי והורה להרוג אותו.
"כמובן שהחוק – גם המצוות, גם המוסר וגם החוק האזרחי – חייבו גם מנהיגים נבחרים של קהילות יהודיות בהיסטוריה, כמו דיינים. המסורת קבעה שאם רב או דיין סרח, עליו לעזוב את משרתו, ובמקרים מסוימים אף מנדים אותו. אם הוא מתעקש להישאר בתפקידו – היהדות רואה בזה חילול השם".
זה ברור שהמסורת מחייבת מנהיגים לשמור מצוות. אבל האם זה חל גם על חוקים אזרחיים שחוקקה הכנסת, והפירוש שנותנים להם בתי המשפט?
"חד משמעית – כן. החובה לציית לחוקי המדינה שנקבעו בכנסת מתבססת על הכלל התלמודי: 'דינא דמלכותא, דינא'. הכלל הזה אומר כי לחוקי המדינה יש מעמד מחייב בהיותם 'משפט המלך', כלומר, שהם נקבעו בידי השלטון שתחתיו חי העם, ובתוקף סמכות הציבור ונבחריו לחוקק.
"כל יהודי, ובמיוחד מנהיגים, חייב גם לשמור על כללי מוסר אוניברסליים בסיסיים. במדרש 'ויקרא רבה' כתוב 'דרך ארץ קדמה לתורה'. הכוונה היא לא רק שצריך להיות נחמד ומנומס, אלא שהמוסר האלוהי, המצוות, לא מבטל את המוסר האנושי האוניברסלי, אלא מהווה עוד קומה מעליו.
"מעשי אלימות שנעשים בשם הדת, או מצווה דתית כלשהי, הם חילול השם. המעשים של 'נוער הפרעות' ביו"ש, שמתעללים בבני אדם ופוגעים בכל נורמה מוסרית אנושית בסיסית, הם חילול השם מוחלט"
"לכן, מעשי אלימות שנעשים בשם הדת, או מצווה דתית כלשהי, הם חילול השם. המעשים של 'נוער הפרעות' ביו"ש (כינוי של לוביץ לטרוריסטים הישראלים בגדה, על משקל 'נוער הגבעות', ת.ג), שמתעללים בבני אדם ופוגעים בכל נורמה מוסרית אנושית בסיסית, הם חילול השם מוחלט. אם מנהיגי ציבור מעודדים את המעשים המחפירים הללו זה חמור מאוד".
האם מינוי נאשמים ומורשעים תואם את המצוות והמסורת?
לוביץ מציין שההלכה והמסורת היהודית מתירים לבחור ולמנות מנהיגים שהורשעו בפלילים בעבר וסיימו לרצות את עונשם. אך לדבריו, יש למינוי כזה תנאים מחמירים; ולפי התנאים הללו, המסורת היהודית אוסרת על מינוי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.
"אדם שחטא, הורשע ונענש יכול אחר כך לתפקד באופן נורמלי בחברה, ועקרונית – גם להיבחר למנהיג. אבל יש לזה תנאי: צריך שהאדם הזה יחזור בתשובה. כלומר, הוא צריך להכיר באחריותו ובאשמתו"
לדברי לוביץ: "אדם שחטא, הורשע ונענש יכול אחר כך לתפקד באופן נורמלי בחברה, ועקרונית – גם להיבחר למנהיג. אבל יש לזה תנאי: צריך שהאדם הזה יחזור בתשובה. כלומר, הוא צריך להכיר באחריותו ובאשמתו, להודות בהם ולהתחייב בפומבי לא לחזור על המעשים".
מה הכלל הזה אומר על מינוי בן גביר לשר?
"בוודאי שלא ייתכן, לפי המוסר וההיגיון הבסיסי, ובוודאי ובוודאי לא לפי ההלכה, שבן גביר יהיה השר האחראי על אכיפת החוק בישראל.
"לא מדובר באדם שעבר עבירה חד-פעמית אלא בעבריין סדרתי, שגאה בעבירות שלו, מזלזל בחוק ומתעלם ממנו בצורה שיטתית, ולא מכיר בזכות בית המשפט לשפוט אותו ובזכות של היועצים המשפטיים להדריך אותו לשמור על החוק, שאומר לאנשי המקצוע ושומרי הסף 'מי אתם בכלל". הסכנה במינוי בן גביר היא עצומה, הנזק שלו עצום, ובעיניי הוא רומס ערכים בסיסיים של היהדות".
מה המסורת אומרת על מינוי מנהיג שנאשם בשחיתות על סמך ראיות, אף שלא הורשע, כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו?
"להבנתי, האפשרות שנאשם בפלילים ייבחר לתפקיד ראש ממשלה לא מתיישבת עם ערכי היהדות ועם השכל הישר. המסורת היהודית, ואף ההלכה, דורשות ממי שמתמנה למנהיג ציבור להיות נקי לגמרי מכל רבב של שחיתות.
"המסורת הרבנית אומרת על דיינים ורבנים, ביניהם גם חברי הסנהדרין, שהיו המקבילה העתיקה לח"כים, שהם נדרשים להיות 'חכמים, ענווים, שונאי ממון, אוהבי אמת ובעלי לב אמיץ ושם טוב' כתנאי לעצם המועמדות שלהם.
"מחברי הסנהדרין ציפו להיות נקיים במיוחד, כמעט מלאכים. ההגדרות והציפיות הללו נותנות קריאת כיוון ברורה למה שמצופה ממנהיגי ציבור.
"הדברים בוודאי לא מתיישבים עם בחירה באדם הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, גם אם לא הורשע, שמסובך ברשת של ניגודי אינטרסים ומוקף במקורבים עם הרשעות וחשדות בשחיתות".
"הדברים בוודאי לא מתיישבים עם בחירה באדם הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, גם אם לא הורשע, שמסובך ברשת של ניגודי אינטרסים ומוקף במקורבים עם הרשעות וחשדות בשחיתות"
האם המסורת תומכת בפטור לחרדים מעבודה ושירות צבאי?
בהיסטוריה היהודית לא היו מוסדות שאפשרו לגברים בוגרים ללמוד תורה כל חייהם ולקבל קצבה שתאפשר להם ללמוד ולהתפרנס מלימוד בלא צורך לעבוד. כיוון שתופעה כזאת לא הייתה קיימת, המסורת הרבנית וההלכה לא התייחסו אליה ולא אסרו אותה.
אבל רבנים רבים במשך ההיסטוריה לימדו כי חשוב שכל אדם יפרנס את עצמו ואת משפחתו. בתלמוד הבבלי כתוב: "עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות", כלומר, התלמוד מתיר אפילו לחלל שבת כדי להתפרנס. בפרקי אבות במשנה נכתב כי "תורה שאין עמה מלאכה היא תורה בטלה".
רבנים רבים במשך ההיסטוריה לימדו כי חשוב שכל אדם יפרנס את עצמו ואת משפחתו. בתלמוד הבבלי כתוב: "עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות", כלומר, התלמוד מתיר אפילו לחלל שבת כדי להתפרנס
חז"ל גם קראו לאבות לרכוש לבניהם מקצוע ואף הזהירו שמי שלא ילמדו מקצוע יהפכו ל"ליסטים" (שודדים).
חז"ל עצמם עבדו לפרנסתם. התנא רבי מאיר, למשל, היה לבלר; שמאי היה פועל בניין; יהודה הנשיא היה בעליהם של עסקים, ספינות ומטעים; לרבי יהושע היה עסק קטן לייצור מחטים; לרב פפא והרב הונא בריה היה עסק משותף לשומשום. במקביל לעבודתם, חז"ל למדו תורה, וגם שימשו כדיינים ושופטים – בהתנדבות.
היוצאים מן הכלל היו רבי עקיבא, שהיה נשוי לאישה עשירה, ולכן לא נזקק לפרנסה ויכל להקדיש את מלוא זמנו ללימודים; ורבי שמעון בר יוחאי, שלפי המסורת התחבא מפני הרומאים 12 שנה במערה וחי מעץ חרובים שצמח בה.
לדברי לוביץ: "תלמידים בישיבות שלא עובדים זאת מוטציה של היהדות. כל חכמי ישראל עסקו במקביל בעבודה ובלימוד תורה. יש אינספור דוגמאות שבהן החכמים הכי גדולים עבדו לפרנסתם. עד זמננו גם לא הייתה כל אפשרות לחיות על חשבון הציבור.
"המשנה מורה לאדם 'להיות מעורב עם הבריות', כלומר, לתרום לחברה. מדרשים רבים מדברים על חשיבות התרומה לחברה. חז"ל הדגישו את לימוד התורה כערך – אבל גם את החובה להתפרנס.
"בישיבות בליטא, שמהן יצא הזרם הליטאי, הצעירים למדו עד גיל 20-21 מקסימום, ואחר כך כמעט כולם יצאו לחיים כדי להתפרנס, למעט קומץ של מבריקים, יחידי סגולה, שהמשיכו ללמוד, עד שהפכו לרבנים ובעלי תפקידים בקהילה – ואז עבדו ותרמו מכישוריהם לקהילה.
"החרדים לא לומדים היסטוריה ואין להם פרספקטיבה היסטורית. הם מוצאים כל מיני פסוקים יפים שחז"ל כתבו כדי לעודד לימוד תורה, ומפרשים אותם כפשוטם: אם לימוד תורה זה ערך נעלה, אז לא צריך לעבוד"
"אבל החרדים לא לומדים היסטוריה ואין להם פרספקטיבה היסטורית. הם מוצאים כל מיני פסוקים יפים שחז"ל כתבו כדי לעודד לימוד תורה, ומפרשים אותם כפשוטם: אם לימוד תורה זה ערך נעלה, אז לא צריך לעבוד, מספיק ללמוד תורה, כביכול.
"יכול להיות שלמוטציה הזאת ביהדות היה תפקיד היסטורי. אחרי השואה, אחרי שנרצחו מיליוני יהודים שומרי מצוות, היה חשש לעצם הקיום של הישיבות ולימוד התורה, אז היה צורך בקיום של ישיבות קטנות, שבהן מספר מוגבל מאוד של תלמידים מוכשרים וחכמים קיבלו קצבאות כדי ללמוד.
"אבל מוטציות הן לרוב מזיקות, ומאז, מספר התלמידים בישיבות ובכוללים לאברכים נשואים גדל בצורה אקספוננציאלית. הדבר מכביד מאוד על החברה הישראלית, והופך לבלתי אפשרי".
לוביץ מכיר את הישיבות החרדיות באופן אישי: בהיותו נער למד בישיבות חרדיות, כמו "קול יעקב", אף שגדל במשפחה דתית-לאומית והוא משייך את עצמו לחברה הדתית-לאומית גם כיום.
לוביץ מכיר את הישיבות החרדיות באופן אישי: בהיותו נער למד בישיבות חרדיות, כמו "קול יעקב", אף שגדל במשפחה דתית-לאומית והוא משייך את עצמו לחברה הדתית-לאומית כיום
לדבריו, "עזבתי את הישיבה התיכונית בה למדתי ועברתי לישיבה חרדית כי רציתי ללמוד כל הזמן. אבל היה לי ברור שלא אוכל להישאר שם תמיד, כי אצטרך להתגייס וללכת לעבוד, וכך אכן עשיתי".
האם המצוות והמסורת היהודית מתירות פטור, או התחמקות, משירות צבאי, כדי ללמוד תורה?
"אין היתר כזה. בוודאי לא במלחמת מצווה (מלחמה הגנתית, ת.ג). אני רואה במלחמות שישראל נמצאת בהן מלחמת מצווה, והגיוס למלחמת מצווה הוא חובה, גם לפי המקרא וגם לפי ההלכה. הרמב"ם קבע הלכה שמחייבת גיוס ל'עזרת ישראל מיד צר', כלומר, כשאנחנו מותקפים ומגנים על עצמנו".
יש מחלוקת על השאלה אם כל המלחמות שישראל מנהלת הן "מלחמות מצווה". מי שחושב שמלחמה אינה הגנתית, אלא "מלחמת רשות", לא צריך להתגייס?
"אפשר בהחלט להתווכח על השאלה, אם מלחמה מסוימת נחוצה או לא. אבל לא צריכה להיות מחלוקת על כך שעצם הגיוס לצה"ל צריך להיחשב ל'מלחמת מצווה', כיוון שהגיוס מהווה הכנה למלחמות שחלקן, בוודאות, מלחמות הגנה הכרחיות.
"אפשר בהחלט להתווכח על השאלה, אם מלחמה מסוימת נחוצה או לא. אבל לא צריכה להיות מחלוקת על כך שעצם הגיוס לצה"ל צריך להיחשב ל'מלחמת מצווה', כיוון שהגיוס מהווה הכנה למלחמות שחלקן, בוודאות, הכרחיות"
"אף אחד, או כמעט אף אחד, גם לא החרדים, לא מכחיש שאנחנו עומדים מול אויבים שלא רוצים אותנו כאן וצריכים צבא שיגן עלינו מהם, כמו שראינו בטבח בשבעה באוקטובר. גם החרדים לא מכחישים את המציאות הזאת, אלא ממציאים טענה ש'לימוד התורה מגן עלינו', כביכול.
"גם המקורות וגם ההיסטוריה של עם ישראל מלמדים אחרת. החובה להתגייס ולהגן על המדינה ואזרחיה – חלה עלינו, על כולנו".
האם התנחלות על אדמה פרטית תואמת למצוות ולמסורת?
המסורת הדתית היהודית מעודדת התיישבות של יהודים בארץ ישראל – כלומר, בשטח מדינת ישראל ובגדה המערבית. אך היא אינה מתירה ליהודים לפגוע בתושביה המוסלמים והנוצרים של הארץ במהלך ההתיישבות.
החוק הישראלי אוסר על בנייה בהתנחלויות בגדה המערבית על קרקעות פרטיות של תושבים פלסטינים. אבל מתנחלים בונים באופן בלתי חוקי מאחזים על קרקעות כאלה והממשלה הנוכחית – בהובלת שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' – מעודדת ומאשרת את הבנייה הלא-חוקית במאחזים, תוך העלמת עין מבנייה על אדמות פרטיות.
מתנחלים בונים באופן בלתי חוקי מאחזים על קרקעות כאלה והממשלה הנוכחית – בהובלת סמוטריץ' – מעודדת ומאשרת את הבנייה הלא-חוקית במאחזים, תוך העלמת עין מבנייה על אדמות פרטיות
מדובר במדיניות שמעודדת עבירה על החוק – וגם על ההלכה היהודית.
לדברי לוביץ: "בנייה על קרקע פרטית בבעלות הזולת, כולל של לא-יהודים, אסורה לפי המוסר היהודי וההלכה. וזה כולל בניית בתים בהתנחלויות על אדמות פרטיות של פלסטינים ביהודה ושומרון.
"יש איסור הלכתי מפורש על 'גזל גוי'. גזל מלא-יהודי נחשב לגזל לכל דבר, כלומר – אסור לחלוטין. בניית בית על אדמה פרטית של מישהו אחר היא גזל. אין שום מקום והצדקה לכך.
"הרב צבי יהודה קוק, שהיה המורה הרוחני של הזרם בציונות הדתית ממנו יצא 'גוש אמונים' (התנועה שקידמה את הקמת ההתנחלויות, ת.ג), הדגיש את האיסור הזה והבהיר היטב שאסור להתיישב על קרקע פרטית של ערבים, לגזול מהם את אמצעי פרנסתם וכל דבר אחר ששייך להם.
"הרב צבי יהודה קוק, שהיה המורה הרוחני של הזרם ממנו יצא 'גוש אמונים', הדגיש את האיסור הזה והבהיר היטב שאסור להתיישב על קרקע פרטית של ערבים, לגזול מהם את אמצעי פרנסתם וכל דבר אחר ששייך להם"
"בנייה על קרקעות פרטיות היא כתם מוסרי על מפעל ההתנחלויות, ולא רק על מי שבונה בהן בעצמו, אלא גם על מי שתומך בזה. שרים אמורים להיות סמל לשמירת חוק ולשמירת מצוות, וצריכים להקפיד עליהם עוד יותר מאנשים רגילים. והבנייה על קרקעות פרטיות אסורה גם לפי ההלכה וגם לפי החוק האזרחי בישראל, שממילא חייבים, לפי ההלכה, לקיים אותו".
זאת לא "הממשלה של היהדות"
לסיכום, המסורת היהודית וההלכה מחייבות מנהיגים לשמור על החוק כמו כל אזרח אחר, אוסרות מינוי לתפקידים בכירים של אנשים שהורשעו בפלילים אם לא הביעו חרטה על מעשיהם, ולא היו רואות בעין יפה מינוי של נאשמים וחשודים.
בכך הן סותרות באופן חזיתי את מדיניות הממשלה הנוכחית, השואפת לנטרל את גורמי אכיפת החוק ולהעמיד את עצמה מעל החוק בשם ה"משילות".
המסורת היהודית מעודדת התיישבות בארץ ישראל, אך ההלכה אוסרת באופן מוחלט להתיישב על קרקעות פרטיות של תושבים נוצרים או מוסלמים. התיישבות על קרקע פרטית נחשבת בהלכה ל"עבירת גזל". העובדה שהממשלה מעודדת, מתקצבת ומאשרת התיישבות כזאת היא עבירה הלכתית חד-משמעית, בנוסף להיותה עבירה על החוק הישראלי והבינלאומי והמוסר האנושי הבסיסי.
העובדה שהממשלה מעודדת, מתקצבת ומאשרת התיישבות כזאת היא עבירה הלכתית חד-משמעית, בנוסף להיותה עבירה על החוק הישראלי והבינלאומי והמוסר האנושי הבסיסי
המסורת היהודית מעודדת עבודה, לימודי מקצוע, פרנסה עצמית ותרומה לחברה. תלמידי חכמים עבדו תמיד לפרנסתם. ההלכה מחייבת גיוס למלחמות הגנתיות וציות לחוק; המשמעות, במדינה מודרנית עם גיוס חובה, היא שההלכה אוסרת על השתמטות.
לאורך ההיסטוריה, יהודים למדו תורה במקביל לעבודה, וגם רבנים גדולים עבדו לפרנסתם. קיומו של ציבור גדול של מבוגרים בריאים שאינם עובדים ואינם מתגייסים, וחיים מקצבאות, הוא תקדים בהיסטוריה היהודית; העובדה שהממשלה מנסה לשמר את זכות היתר הזאת סותרת את המסורת היהודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואה. אז אם רב אמר את זה זה חשוב. זה יותר חשוב מאשר אם אני אמרתי? אם אמר את זה מישהו אחר? מה אכפת לי בכלל שהוא רב. שיש לו חבר דמיוני. שהוא עובד אלילים. מה אתם מצטטים לי אותו.
רוצה לסגוד? שיתבייש ויסגוד בשקט בפינה. בלי שנראה!