במהלך שלוש שנות המלחמה חששו ברשות המים וב"מקורות" מהשבתת מתקני ההתפלה ומכניסתו של משק המים לעקה קיצונית. נערכו לא מעט תרגילי כוננות. התרחישים כללו, בין השאר, את תרחיש העלטה המפורסם, שבו פגיעת טילים משביתה את משק החשמל (ובלי חשמל אין התפלה), פגיעה ישירה במתקנים עצמם, מתקפות סייבר, וברקע ריחף תמיד החשש מרעידת אדמה.
והנה, אחרי שמשק המים צלח בשלום שלוש שנות מלחמה ומי יודע כמה זירות, הגיע אירוע אקלימי קיצוני והכניס את ישראל למערבולת שהיא מתקשה להיחלץ ממנה. הלקח – מהו האיום האסטרטגי האמיתי על ישראל ולאילו תרחישי קיצון מוטב שנתכונן – זועק מאליו, אבל זה עדיין לא אומר שמקבלי ההחלטות במדינה ובממשלה לא יחמיצו אותו.
כמקובל בימינו, חיש מהר הארץ הוצפה בשמועות על מתקפת סייבר ותאוריות קונספירציה על כך שהרשויות מזינות את הציבור בשקרים. "הלוואי שזה היה סיפור של סייבר", אומר גורם במשק המים, "עם האיראנים ועם האקרים אנחנו יודעים להתעסק. מול אצות מיקרוסקופיות אנחנו חסרי אונים".
"הלוואי שזה היה סיפור של סייבר", אומר גורם במשק המים, "עם האיראנים ועם האקרים אנחנו יודעים להתעסק. מול אצות מיקרוסקופיות אנחנו חסרי אונים"
מתקני ההתפלה שואבים את מי הים באמצעות צינור ארוך שמונח על הקרקעית, כקילומטר מקו החוף. בקצה צינור השאיבה של כל מתקן התפלה מותקן מכשיר ניטור שמודד את איכות המים ואת רמת העכירות שלהם.
במהלך השבת התחיל מכשיר הניטור של מתקן ההתפלה באשקלון, הדרומי ביותר, לדווח על נתוני עכירות חריגים. המתקן הושבת, ואחריו נפל גם המתקן באשדוד. ברשות המים מסבירים שלא דיווחו אז על ההתרחשות משום שהשבתה של מתקן או שניים לזמן קצר אינה אירוע חריג, ובאותו שלב קיוו שהמתקנים ישובו במהירות לפעילות רגילה.
רק שזה לא קרה. הזרם בחופי ישראל מתקדם צפונה, ובמהלך יום ראשון ושני הגל העכור רק התגבר והגיע גם למקבץ המרוכז של שלושת מתקני ההתפלה בשורק ובפלמחים, והשבית אותם.
למרבה המזל, מניפת הזיהום התפזרה בים בטרם הגיעה למתקן השישי והצפוני ביותר, הממוקם בחדרה, שהמשיך לפעול כרגיל – ולמעשה מעבר לרגיל: בהוראת רשות המים, המתקן פועל 24/7, גם בשעות שבהן תעריף החשמל בשיא, מתוך הנחה מוצדקת שכרגע השיקול הכספי משני – העיקר לספק מים למשק. במילים אחרות, האירוע הזה עוד יעלה לנו ביוקר.
רגע של אופטימיות, שהתפוגג במהירות, נרשם ביום שני בערב, כששניים ממתקני ההתפלה הוחזרו לפעולה בתפוקה חלקית ושניים נוספים היו בדרך.
ישראל מתפילה את מי הים התיכון 20 שנה, ואירוע כזה – השבתה של (כמעט) כל המתקנים בגלל איכות מים גרועה בים – מעולם לא התרחש
בהודעת ההרגעה, שנראתה כמו חזרה לשגרה, בלט ציטוט של שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:"משק המים של ישראל הוא איתן […] פעלנו להבטיח את אספקת המים כסדרה".
הציטוט הזה נעדר מההודעות על סגירת המתקנים והפסקת ההשקיה בנגב. שם הוזכרו רק רשות המים ו"הגורמים המקצועיים", וכך גם למוחרת בבוקר, כשהמתקנים שבו והושבתו. הדרג הפוליטי אחראי להזרמת המים, הדרג המקצועי לייבוש. ככה כובשים את המקום הראשון בפריימריז.
ישראל מתפילה את מי הים התיכון 20 שנה, ואירוע כזה – השבתה של (כמעט) כל המתקנים בגלל איכות מים גרועה בים – מעולם לא התרחש. "אירוע מטורף וחסר תקדים", הגדיר אותו חזי ליפשיץ, מנהל רשות המים.
ועדיין, רוב הציבור הישראלי נותר אדיש ומנותק למדי מההתרחשות. עד שזה לא מגיע לברז הביתי, זה לא קיים. בשיחות עם חקלאים בנגב עלו תחושות שהזכירו את תושבי שדרות בראשית ימי הקסאמים: הם מאבדים אלפי דונמים ומיליוני שקלים, ובחיפה, נתניה ותל אביב עסקים כרגיל.
אז מה בעצם קרה בים? על השאלה הזו עדיין אין תשובה ברורה. בצוהרי יום שלישי הייתה ד"ר תמר גיא־חיים מהמכון לחקר ימים ואגמים עסוקה בהכנסת דגימות של אצות למיקרוסקופ. היא קיבלה דגימות של מים מפתחי היניקה של מתקני ההתפלה וניסתה להגדיר את מין האצות שהצטופפו במים עד כדי השבתה של המתקנים.
"מדובר במיקרו־אצות, אצות חד־תאיות, שנמצאות בצפיפות מאוד גבוהה ובזמן הפריחה הן מפרישות חומרים שהם כמו ג'לי וכך הן ממש יכולות לסתום את הממברנות של האוסמוזה ההפוכה ואפילו את המסננים"
"מדובר במיקרו־אצות, אצות חד־תאיות, שנמצאות בצפיפות מאוד גבוהה ובזמן הפריחה הן מפרישות חומרים שהם כמו ג'לי וכך הן ממש יכולות לסתום את הממברנות של האוסמוזה ההפוכה ואפילו את המסננים שקודמים לממברנות".
כמו שקרה לעיתים במגפת הקורונה, המדענים לא תמיד יכולים לספק תשובות בקצב שבו מקבלי ההחלטות זקוקים להן. וגם כשייתנו תשובות – באיזו אצה מדובר ומהיכן הגיעה – לא בטוח שזה יקדם את פתרון הבעיה.
נכון לרגע זה, כל ההסברים לאירוע הקיצון שהפיל את מפעל ההתפלה המפואר של ישראל הם בגדר השערות: זרם אדיר של אצות מהנילוס, ואולי דווקא מים סוף דרך תעלת סואץ, כפי שסבור דב רוזן, מהנדס ימי ובעבר איש המכון לחקר ימים ואגמים? "כל האפשרויות על השולחן, ובכל מקרה מדובר באירוע שהוא אנומליה", אומרת ד"ר גיא־חיים.
לפי חלק מהמומחים הצטרף אל החגיגה גורם נוסף, בבחינת צרה שישראל הביאה על עצמה: הביוב של רצועת עזה. משלבים מוקדמים של המלחמה העלו מומחים וארגוני סביבה את החשש שקריסת מערכות המים, הביוב ומתקני טיהור השפכים ברצועה תחזור אל ישראל כמו בומרנג, כי הביוב שנשפך לים נע צפונה עם הזרם ודינו להגיע אל החופים שלנו.
בחודשים האחרונים, לפי כמה מקורות, ישראל דחתה ניסיונות – כולל דרך המפקדה המשותפת בקרית גת – לקדם את שיקום מערכות הביוב וטיהור השפכים ברצועה, ועכשיו הגיע זמן המחיר. "יש מצב שהרוחות הדרום־מערביות החזקות הביאו לכאן את כל הלכלוך מהדלתא ואת כל החרא של עזה", התפייט גורם במשק המים.
בחודשים האחרונים, לפי כמה מקורות, ישראל דחתה ניסיונות – כולל דרך המפקדה המשותפת בקרית גת – לקדם את שיקום מערכות הביוב וטיהור השפכים ברצועה, ועכשיו הגיע זמן המחיר
"הכל עדיין דורש בדיקה", אומר פרופסור ג'ק גילרון, פרופסור אמריטוס ומומחה להתפלה ממכון צוקרברג לחקר המדבר באוניברסיטת בן גוריון, "אבל בהחלט ייתכן שזה גם וגם.
"שגם זרם לכיווננו ריכוז גדול של אצות מדלתת הנילוס, שבגלל הטמפרטורה הגבוהה של המים הפריחה שלהן מואצת, ובדרך הזרם אסף את הביוב של עזה שעתיר בפוספטים שמעודדים את הגידול של האצות. זה החריף את הבעיה עד שהיא הגיעה אלינו".
לפרופסור גילרון כל זה מזכיר אירוע ממקום אחר: "נולדתי וגדלתי בפינה הצפון־מערבית של אוהיו. זה אזור כפרי, המון חוות וחקלאות. החקלאים השתמשו בדישון יתר שזרם לתוך אגם אירי. לפני כמה שנים הייתה באגם פריחת אצות קיצונית מסוג שמשחרר רעלנים, והיו צריכים להפסיק להשתמש במים של האגם שסיפק מי שתייה לתושבי טולדו, העיר הסמוכה. הפריחה של אצות והיכולת שלהן לגרום לתקלות במי שתייה זה לא משהו שהמצאנו".
המדענים גם ינסו להבין מה הקשר בין הסופה שפקדה את האזור בסוף השבוע, עקפה את ישראל מצפון והורגשה בעיקר בלבנון ובקפריסין, לשינוי הפתאומי באיכות המים.
לפי אחת הגרסאות, הרוחות מהשקע הקפריסאי שנעות בניגוד לכיוון השעון הגיעו לקו החוף הישראלי מדרום־מערב ויצרו ערבול חזק בים. בשבת השירות המטאורולוגי דיווח על גלים בגובה שלושה מטרים מול תל אביב, שיא של אוגוסט בכל הזמנים.
כדי לחפות על המחסור, המשאבות בכינרת נכנסו לעבודה בכל הכוח, על אף מצבו העגום של האגם והעובדה שמפלסו ממילא צולל בכל יום קיץ לעבר הקו השחור
המרכיב המכריע בניהול משבר מהסוג הזה הוא הזמן. ישראל יכולה לעמוד בכמה ימים של השבתת מתקני התפלה; לא בטוח שבהרבה יותר מכך. החקלאים בנגב, שמתבססים על מים שפירים, כנראה אינם יכולים לעמוד אפילו בזה.
כדי לחפות על המחסור, המשאבות בכינרת נכנסו לעבודה בכל הכוח, על אף מצבו העגום של האגם והעובדה שמפלסו ממילא צולל בכל יום קיץ לעבר הקו השחור. מקורות שאבה מים מכל קידוח אפשרי, כולל כאלה שמצבם התפעולי ואיכות המים בהם גבוליים.
הבעיה העיקרית נוצרה בדרום – המרוחק מהכינרת וממתקן ההתפלה בחדרה – ובמקומות גבוהים, הרגישים ללחץ המים בצנרת. "אין בעיה של מים", אומר ליפשיץ, מנהל רשות המים, "הבעיה היא להזרים אותם דרומה". ובדרום, כאמור, מתייבשים בינתיים רבבות דונמים ומאות חקלאים שחשבו שבשלוש השנים האחרונות עברו את הרע מכל, וכעת גילו שזה היה רק הקדימון.
הניסיון לאושש את המערכת כמעט בכל מחיר אילץ קבלת החלטות שהן על גבול ההימור. גם כשרמת העכירות במים נעה סביב הרף האסור, מתקני ההתפלה התבקשו לנסות לחזור לפעולה ולבדוק אם התקנים המחמירים אינם מחמירים מדי.
על פי הוראות היצרן, כשמכשירי הניטור מצביעים על מדד עכירות 5, יש להשבית את מתקן ההתפלה. הממברנות הצפופות אולי יכולות לסנן את המים, אבל הן עלולות להיסתם. זה דומה להפעלת מזגן שהפילטר שלו סתום.
"אני יכול להרוויח יומיים של פעילות אבל זה עלול לעלות בחודשיים של השבתה", אומר גורם במשק המים. "מתקן כזה מורכב מעשרות אלפי ממברנות שעושות אוסמוזה הפוכה", אומר פרופסור גילרון, "הן לב־ליבו של המתקן"
"אני יכול להרוויח יומיים של פעילות אבל זה עלול לעלות בחודשיים של השבתה", אומר גורם במשק המים. "מתקן כזה מורכב מעשרות אלפי ממברנות שעושות אוסמוזה הפוכה", אומר פרופסור גילרון, "הן לב־ליבו של המתקן.
"אם חלקן נסתם אתה צריך להזמין חדשות, ובעולם שבו להתפלה יש ביקוש גבוה מאוד זמן האספקה עלול להיות ארוך. כלומר אתה גם עלול לשלם ביוקר וגם עלול לאבד מתקן לתקופה ארוכה. זה הימור גדול".
ביום שלישי בערב נשמעו – אם כי לא בפעם הראשונה – קולות של תקווה במשק המים. שלושה מחמשת מתקני ההתפלה המושבתים – פלמחים והצמד שבשורק – עבדו כמה שעות בתפוקה חלקית וסייעו לגשר על הפערים ולהתחיל למלא את המאגרים. גם ההזרמה לחקלאים בדרום חודשה באופן מאוד חלקי.
היום (רביעי) בבוקר שוב הושבת שורק 1; מתברר שהאצות לא ממהרות להסתלק. התרחישים שתורגלו בשנים האחרונות, למשל לקראת רעידת אדמה, כללו חלוקת שקיות חירום לאזרחים, המכילות ארבעה ליטרים של מי שתייה.
ביום שלישי בערב נשמעו – אם כי לא בפעם הראשונה – קולות של תקווה במשק המים. שלושה מחמשת מתקני ההתפלה המושבתים עבדו כמה שעות בתפוקה חלקית. אולם הבוקר שוב הושבת המתקן בשורק
"היו רגעים בימים האחרונים שחששתי שנצטרך לשלוף את השקיות ולהתחיל לחלק אותן", אומר גורם במשק המים. "עם כל רגע שמתקני ההתפלה עובדים, גם אם באופן מאוד חלקי, אני מתחיל להאמין שזה לא יקרה, אבל עדיין מוקדם לסגור את הימ"חים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו