פרשת חוק איסור מעצר משתמטים חרדים יצרה שיא ישראלי חדש – אולי אף עולמי: 51 ימים לאחר שהכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את החוק השערורייתי, ביטל הרכב מורחב של תשעה שופטי בג"ץ את החוק, והסיר אותו לצמיתות מספר החוקים.
זו לא הפעם הראשונה שבג"ץ מבטל חוק של הכנסת, אך זו בוודאי הפסיקה המהירה ביותר שניתנה אי פעם בעתירה חוקתית, ושבמסגרתה בוטל דבר חקיקה.
נתון מעניין נוסף: מדובר בפעם השנייה בלבד בהיסטוריה של המשפט הישראלי, שבה בית המשפט מבטל חוק בשל פגם בהליכי חקיקתו. גם את פסק הדין הראשון שבו נפסל חוק באופן הזה – חוק מס דירה שלישית, משנת 2017 – כתב השופט נעם סולברג.
בפסק הדין בנושא חוק המשתמטים – המעניק פטור מאכיפה פלילית לפלח מסוים של האוכלוסייה, בשל ביצוע עבירות על חוק שירות ביטחון – סולברג עמד בראש ההרכב המורחב, וככל הנראה לא היה צריך לעמול קשה כדי לשכנע את כלל השופטים ליישר עימו קו. שהרי מדובר בחוק כה שערורייתי, עד שאם היה ולו שופט אחד שלא היה מתיישר עם העמדה שדינו של החוק בטלות – זו הייתה הכותרת האמיתית.
סולברג ככל הנראה לא היה צריך לעמול קשה כדי לשכנע את כלל השופטים ליישר עימו קו. שהרי מדובר בחוק כה שערורייתי, עד שאם היה ולו שופט אחד מסכים שדינו של החוק בטלות – זו הייתה הכותרת האמיתית
את עמדתו כי יש לבטל את החוק סולברג ביסס על שני המסלולים – גם על מסלול הפגם בהליך, וגם על תוכנו של החוק, הפוגע בזכות לשוויון באופן שאינו יכול להתיישב עם פסקת ההגבלה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
רק שופט אחד מההרכב, דוד מינץ, ביסס את תמיכתו בביטול החוק על המסלול הפרוצדורלי בלבד. כהרגלו הוא הרגרסיבי ביותר מבין שופטי העליון – ומעמדתו עולה כי אילו החוק היה נחקק בהליך תקין, הוא היה מאשר אותו על אף פגיעתו האנושה בשוויון ובשלטון החוק.
ארבעה מתוך שופטי ההרכב עמדו על כך שלצד הפגיעה בשוויון, נרמס גם הערך היסודי של שלטון החוק. זוהי בשורה מעודדת במבט לעתיד – העובדה שיש זרם לא מבוטל בקרב שופטי העליון הנכונים לראות בשלטון החוק ערך יסוד המצדיק פסילת חוק הפוגע בו באופן לא מידתי, או באופן שאינו הולם את ערכי המדינה.
הפגם בהליכי החקיקה שבעטיו בוטל החוק, נעוץ בהתייחסות אל הצעת חוק הגיוס כמעין "שלד בורסאי", שלתוכו ניתן לצקת כל תוכן שהוא בכל שלב של הדיון בהצעת החוק.
הגישה הזו הלכה והקצינה עם השנים, והיא אף זוכה בדרך כלל לגיבוי מהייעוץ המשפטי של הכנסת: גם אם הצעות חוק עוברות שינוי רדיקלי במהלך הליכי חקיקתן, הייעוץ המשפטי מגן על פעולה זו של הח"כים, אלא אם ועדת הכנסת מקבלת את הטענה בדבר "נושא חדש", שמחייב לפצל אותו מהצעת החוק העיקרית, או לקבוע שההצעה צריכה לעבור את כל הקריאות מבראשית.
הגישה הזו הלכה והקצינה עם השנים, והיא אף זוכה בדרך כלל לגיבוי מהייעוץ המשפטי של הכנסת: גם אם הצעות חוק עוברות שינוי רדיקלי במהלך הליכי חקיקתן, הייעוץ המשפטי מגן על פעולה זו של הח"כים
המקרה של חוק המשתמטים היה נקודת קיצון בהקשר זה, שעליה אפילו הייעוץ המשפטי של הכנסת לא יכול היה להגן: אותה הצעת חוק שהחלה את דרכה בימי ממשלת בנט-לפיד כהצעת חוק לשילוב תלמידי הישיבות בצה"ל; שהוכרז עליה דין רציפות על ידי הממשלה היוצאת תוך שהיא הפכה להצעת חוק להסדרת פטור קבוע לכלל המגזר החרדי משירות צבאי; ושבשלביה הסופיים הוסר ממנה כל סממן לגיוס והיא הפכה להצעה חוסמת אכיפה פלילית נגד משתמטים חרדים בלבד – לא יכולה להיחשב כאילו עברה את כל הליכי החקיקה.
המשמעות ברורה: החוק התקבל מבלי שהתוכן שאושר לבסוף עבר קריאה ראשונה. את זה בית המשפט לא יכול להכשיר.
פסק הדין מנסה לייצר לראשונה מבחנים לקביעה מהו "נושא חדש" בחקיקה – למשל הפער בין תכלית הצעת החוק המקורית, לתכלית החוק שהתקבל בסוף הדרך; בין הסוגיה שעימה נועדה להתמודד הצעת החוק המקורית, לבין זו של החוק הסופי; וכן הפער בהיקף התחולה ובאמצעים שננקטו.
יש לקוות שהייעוץ המשפטי לכנסת יעשה שימוש במבחנים האלה שנטבעו בפסק הדין כדי לצמצם באופן משמעותי מכאן ואילך את השימוש הקואליציוני המגונה בהצעות חוק קיימות כדי להעביר חוקים שונים בתכלית.
הכלל שנקבע כעת הוא כלל ראוי: חוק שייקבע לגביו כי תכניו חורגים באופן מהותי מנושא הצעת החוק המקורית, ייחשב ככלל לכזה שנפל בו פגם היורד לשורש הליכי חקיקתו. בכנסת הבאה יהא זה תפקיד הייעוץ המשפטי לשמש שומר סף של הכלל הזה.
הכלל שנקבע כעת הוא כלל ראוי: חוק שייקבע לגביו כי תכניו חורגים באופן מהותי מנושא הצעת החוק המקורית, ייחשב ככלל לכזה שנפל בו פגם היורד לשורש הליכי חקיקתו
בהקשרים פרוצדורליים אחרים, בית המשפט מבטל כאן חוק על אף שמדובר בהוראת שעה. סולברג מציין שעל הנייר החוק אמור לעמוד בתוקף שלושה חודשים, אך באופן מעשי, בגלל תקופת הבחירות, הוא יחול פרק זמן כפול לפחות, ונוכח פגיעתו העמוקה בשוויון – זמניותו אינה מחסנת אותו מפני ביקורת שיפוטית.
פסק הדין ניתן בעתירות הללו לאחר דיון שהתקיים בפועל במעמד צד אחד. בית המשפט לא שמע באופן מסודר שני צדדים: הגורמים היחידים שצידדו בחוק הם מזכיר הממשלה – שמסמך שכתב הועבר אל השופטים – וכן נציגי גורמים חרדים שביקשו להצטרף לעתירה.
זהו מצב קשה מבחינה דיונית, וחלק מהשופטים אף ציינו זאת, אך מי שיצר אותו בכוונת מכוון היא הממשלה עצמה, שבחרה לא להתייצב אף שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה התירה לממשלה ייצוג נפרד באופן מיידי לאחר שהחוק עבר והעתירות הוגשו.
מדיניות שיפוטית ראויה לא הייתה מבכה את המצב הזה אלא מציינת שבית המשפט אינו יכול להיכנע למניפולציה פרוצדורלית שכזו, ומכל מקום, העובדה שאיש לא התייצב להגן על החוק – אפילו לא הייעוץ המשפטי לכנסת, באירוע כמעט חסר תקדים – יש בה כדי להעיד עד כמה החוק אינו ראוי להגנה.
לצד כל השיח הפרוצדורלי על הליכי חקיקה, טרחו רוב השופטים לומר גם את המובן מאליו: מדובר בחוק הקיצוני ביותר שניתן להעלות על הדעת מבחינת פגיעתו בעקרון השוויון ובשלטון החוק.
לצד כל השיח הפרוצדורלי על הליכי חקיקה, טרחו רוב השופטים לומר גם את המובן מאליו: מדובר בחוק הקיצוני ביותר שניתן להעלות על הדעת מבחינת פגיעתו בעקרון השוויון ובשלטון החוק
השופטת יעל וילנר העירה לסולברג, ובצדק, כי אף אם החוק היה מצמצם את עצמו כך שיחול רק על בני ישיבות ולא על כל בני הציבור החרדי – כולל משתמטים שכלל אינם לומדים בישיבה – לא היה בכך כדי לסייע לו לצלוח את מבחני התכלית הראויה והמידתיות.
"מדובר במעשה חקיקה נפסד ופסול", רשף השופט עופר גרוסקופף, "אשר לא דגל שחור אחד, אלא מספר דגלים שחורים מובהקים מתנוססים מעליו. הוא עומד בסתירה חזיתית לא רק לערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל, אלא גם לאופיה היהודי".
"מדובר במעשה חקיקה נפסד ופסול, אשר לא דגל שחור אחד, אלא מספר דגלים שחורים מובהקים מתנוססים מעליו. הוא עומד בסתירה חזיתית לא רק לערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל, אלא גם לאופיה היהודי"
פסק הדין הזה מלמד כי גם בעידן שבו בית המשפט מצוי תחת התקפה, עדיין יש בכוחו להתייצב ברגעי מפתח ולמנוע מהשלטון – בין בממשלה ובין בכנסת – לפעול באופן הפוגע בעקרונות היסוד של המשטר במדינה.


תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומה אתה חוגג, יובל. הרי גם ההחלטה זו לא מאיינת את הדעה הרווחת בחוגי הימין והיקום הביביסטי, בה הם חושבים שהכנסת היא הריבון, והחלטות הכנסת או הממשלה נמצאות מעל לביקורת שיפוטית. או כמו שנאמר "את הכנסת בוחר העם. מי בחר את השופטים? הם עצמם".
יש כאלה שעקרון הפרדת הרשויות ושלטון החוק לא ברורים להם, או מכיוון שהרעיון מסובך מדי (כי הוא כולל יותר ממשפט אחד בין 5 מילים. לך תסביר זאת לבבון), או מכיוון שהוא ברור להם, אבל מפריע להם לגנוב, או לקדם את ביאת המשיח.
יובל, הD9 כבר מונע והוא נמצא מחוץ לחניה.