א', גמלאי שמגיע לעיתים קרובות לטבול בים בחוף הנהדר בזיקים, הופתע ביום רביעי האחרון מהמחזה שנגלה לעיניו בשמיים: ארבעה מטוסי ריסוס של "כימניר" טסו מעל הים. הוא היה מוכן להישבע שראה שובל של חומר המושלך מהם אל המים.
כעבור כמה שעות ההתרחשות הזאת תורגמה לכותרות שחוללו בהלה רבתי: רשות המים, פורסם, ריססה את הים בחומרי הדברה רעילים במטרה להשמיד את האצות שסותמות את מתקני ההתפלה. בהמשך המליץ משרד הבריאות לאסור על דיג ועל אכילת דגים מהאזור המרוסס – והפאניקה טיפסה עוד כמה מדרגות.
אלא שכפי שקורה כאן לעיתים קרובות מדי, הציבור הישראלי נבהל מהדבר הלא נכון. ההטלה לים של חומר מבוסס נחושת (ועוד חומר מבוסס אלומיניום ומי חמצן) לא סיכנה את בריאות הציבור, גם כי מדובר בחומרים שאינם רעילים לאדם וגם מפני שהריכוז שלהם במים היה זניח.
"כשמטילים 45 טון על משבצת שטח של תשעה קילומטרים על כמה מאות מטרים", אומר גורם מקצועי, "המשמעות היא שהחומר לא בטל בשישים – הוא בטל בשישים מיליון"
"כשמטילים 45 טון על משבצת שטח של תשעה קילומטרים על כמה מאות מטרים", אומר גורם מקצועי, "המשמעות היא שהחומר לא בטל בשישים – הוא בטל בשישים מיליון".
את הרעיון לנצח את האצות מהאוויר הביאה אל השולחן "בלוגרין ווטר טקנולוג'יס" – חברה ישראלית שמספקת ברחבי העולם שירותים למיגור אצות, שהן צרה מוכרת בגופי מים הרבה לפני שהתנפלו על קו החוף שלנו.
החומרים של החברה מאושרים על ידי רשויות הסביבה והבריאות האמריקאיות לשימוש גם במאגרים שמיועדים לשתייה.
אנשי רשות המים, שמחפשים בנרות פתרונות בשל מצבו הקשה של משק המים – וזה הדבר שבאמת צריך להדאיג את הישראלים – קפצו על המציאה וביקשו להזניק את המטוסים בהקדם.
כדי להטיל חומרים זרים לים יש לקבל אישור מהוועדה למתן היתרי הטלה. בימי שגרה קוראים לה הוועדה למתן היתרי הזרמה – היא מאשרת למשל למפעלים להזרים לנחלים שפכים שעברו טיפול – אבל כשמדובר בהצנחה מהאוויר ההזרמה הופכת להטלה.
בראש הוועדה עומד בכיר מהמשרד להגנת הסביבה, חברים בה נציגים משורה של משרדי ממשלה (בריאות, חקלאות ועוד) ויש גם נציג לארגוני הסביבה. הפנייה לוועדה נעשתה בשעת לילה מאוחרת, ולאור הבהילות הדיון כונס בשעת בוקר מוקדמת בשיחת ועידה בווטסאפ.
על אף הנזק הפוטנציאלי לסביבה הימית, החליטו נציגי המשרד להגנת הסביבה וגם נציג ארגוני הסביבה להצביע בעד. העובדה שמדובר בכמות קטנה של חומר יחסית לגודל השטח, ומצבו החירומי של משק המים, הכריעו
נציגי משרד הבריאות הבהירו שהחומרים המדוברים אינם מסכנים את הציבור, וההתלבטות העיקרית הייתה דווקא סביבתית: נחושת מוגדרת כביוציד – אינה רעילה לאדם או לדגים, אבל בהחלט מסוכנת למיקרואורגניזמים ימיים קטנים, פיטופלנקטון וכו'. בשל תכונתה זו, הצבע שבו מצפים אוניות מכיל נחושת כדי למנוע היצמדות של בעלי חיים ימיים קטנים לדופן האונייה.
על אף הנזק הפוטנציאלי לסביבה הימית, החליטו נציגי המשרד להגנת הסביבה וגם נציג ארגוני הסביבה – מנכ"ל "צלול" מור גלבוע – להצביע בעד. העובדה שמדובר בכמות קטנה של חומר יחסית לגודל השטח, ומצבו החירומי של משק המים, הכריעו את הכף.
"היה דיון סוער אבל בסופו של דבר היה ברור שאם יש סיכוי להציל את המצב חייבים לנסות את זה", אומר גורם בוועדה, "אבל קשה להגיד שהיה הליך מסודר. בפעם הבאה, אם יבקשו לעשות עוד סיבוב, זה לא ייראה ככה. נתעקש על דיון פרונטלי וחומרי רקע".
בזמן שחברי הוועדה התדיינו בווטסאפ, המטוסים של כימניר כבר חיממו מנועים על המסלול במנחת "קדמה" בדרום, מרחק דקות מקו החוף. מייד כשניתן האור הירוק מהוועדה – ההחלטה התקבלה פה אחד – המטוסים המריאו וביצעו כמה יעפים מעל משבצת השטח הימי הסמוכה לגבול רצועת עזה.
באופן שנע בין שערורייתי לחלמאי, לא פורסמה הודעה מסודרת לציבור על מהות הפעולה וטיב החומרים שמושלכים לים. גם לדייגים ולימאים הפועלים באזור הועברו הודעות באיחור ניכר דרך משרדי החקלאות והתחבורה.
כשהמערכת לא מזרימה מידע אמין מיוזמתה נוצר ואקום. הוואקום הזה מתמלא בפרסומים שלפחות חלקם שגויים ומכאן קצרה הדרך לבהלה, וכמובן לתאוריות קונספירציה
כשהמערכת לא מזרימה מידע אמין מיוזמתה נוצר ואקום. הוואקום הזה מתמלא בפרסומים שלפחות חלקם שגויים ומכאן קצרה הדרך לבהלה, וכמובן לתאוריות קונספירציה. את כל זה היה ניתן למנוע עם התנהלות שקופה ברמה הבסיסית ביותר.
בזמן שהרבה אנרגיות שליליות הושקעו באפיזודת ריסוס האצות, הבעיה האמיתית היא ששום פתרון למשבר שבו נתון משק המים לא נראה באופק. הריסוס, אגב, כנראה לא הניב את התוצאות המקוות. מדד העכירות בפתח של מתקני ההתפלה לא זז.
בינתיים לא הוגשה לוועדה בקשה לסיבוב נוסף של המטרת חומרים מהאוויר. גם בתחום הזה המשבר מנוהל בחוסר שקיפות משווע: רשות המים טרם פרסמה סיכום של תוצאות הריסוס ומסקנות להמשך, אולי כי הדברים עדיין מצויים במחלוקת פנימית בין גורמי מקצוע שונים.
אתמול (שני), לראשונה זה יותר משבוע, קיים שר האנרגיה אלי כהן שיחה עם עיתונאים על המשבר והשיב על שאלות. טוב, השיב זו הגדרה מוגזמת. אירוע הזום הזה היווה תמצית מזוקקת של הנסיגה במושגי הדמוקרטיה והשקיפות בישראל בקדנציה של הממשלה הנוכחית.
הנה כמה מהשאלות שכהן לא השיב עליהן, עקף אותן או מרח את התשובה: מהי כמות המים שישראל שואבת כעת מדי יום מהכינרת המתרוקנת? (לא השיב כלל); האם יש קו אדום שמעבר לו תופסק השאיבה מהכינרת? (תשובה: "יש לנו כל מיני קווים שהגדרנו לעצמנו").
מתחילת המשבר לא מפורסמים לציבור נתוני זמן אמת על תפוקתם ומצבם של מתקני ההתפלה; הממצאים והניטורים הרבים שעורכים חוקרי המכון לחקר ימים ואגמים אינם משותפים בשום פלטפורמה
עוד נשאל: מדוע, במקום לרוקן את הקידוחים המדולדלים ואת הכינרת שמצבה בכי רע, לא נעשים מהלכים משמעותיים מול הציבור לצמצום הצריכה במשקי הבית? (תשובה: "ביקשנו לעשות שימוש מושכל במים. לי יש תרבות שבה אני לא משאיר את הברז פתוח לחינם"); מדוע הנתונים על מדד העכירות בפתחים של מתקני ההתפלה לא מפורסמים? "נבחן את זה עם גורמי המקצוע", ועוד.
מתחילת המשבר לא מפורסמים לציבור נתוני זמן אמת על תפוקתם ומצבם של מתקני ההתפלה; הממצאים והניטורים הרבים שעורכים חוקרי המכון לחקר ימים ואגמים אינם משותפים בשום פלטפורמה.
במקום מידע מפורט ועדכני, רשות המים מסתפקת בהודעות הרגעה עמומות המתפרסמות פעם ביום–יומיים ומדגישות שמשק המים "יציב". במקום לכנס מדי יום את התקשורת לסקירה מסודרת, עם אפשרות להציג שאלות כמקובל בעת משבר לאומי, מנסים להוריד פרופיל.
גורמים במשק המים טוענים שכהן מבקש לנצל את אדישותם של הישראלים כל עוד המים בברז הביתי זורמים, ומקווה שהאצות ייעלמו והמשבר יחלוף בטרם ידבק בו הכתם כל הדרך לקלפי. ואכן, בשיחה עם העיתונאים הדגיש כהן שהדבר החשוב ביותר הוא שלגברת כהן מחדרה יש מים בשפע, וגם ימשיכו להיות. אין לו שום כוונה להעכיר את שלוותה בבקשות לחסוך במים.
בינתיים, כהגדרת גורם במשק המים, "שואבים את האימ־אמא של הכינרת", והמפלס ממשיך לצלול. בימים האחרונים הוא יורד בקצב של שני סנטימטרים ביום, והכינרת כבר נמצאת 38.5 סנטימטרים מתחת לקו האדום התחתון.
בתרחיש האימים הכינרת מגיעה לקו השחור מתחת לגובה המשאבות ואז השאיבה פשוט לא אפשרית. ברגע הזה כבר לא נוכל לומר בשלווה שהעיקר שיש מים בברז בבית – כי לא יהיו
בתרחיש האימים הכינרת מגיעה לקו השחור מתחת לגובה המשאבות ואז השאיבה פשוט לא אפשרית יותר. ברגע הזה כבר לא נוכל לומר בשלווה שהעיקר שיש מים בברז בבית – כי לא יהיו.
החדשות הטובות: הסבירות שזה יקרה במשבר הנוכחי קלושה עד אפסית. כמטר וחצי מפריד בין המפלס הנוכחי לקו השחור, הסתיו תכף מתחיל, צריכת המים במשק תרד ומתישהו יתחיל לרדת גשם.
לפי המודלים המעודכנים של השירות המטאורולוגי, אגב, כבר באוקטובר צפויה לרדת בישראל כמות נכבדה של גשם. ברוך בורא סופר אל ניניו.
רסיסים נוספים של חדשות טובות: החשש שהאצות יפרישו רעלנים שיחדרו למי השתייה – תרחיש מפחיד באמת – התבדה, לפחות בינתיים. המים ביציאה ממתקני ההתפלה נדגמים כל העת והם חפים מרעלנים.
עדיין לא ברור אם ומתי המשבר יסתיים. מה שכבר ודאי – הוא יעלה לנו ביוקר. כדי להבטיח תפקוד חלקי של מתקני ההתפלה גם במקרה שייסתמו על ידי אצות, הממשלה הזמינה על חשבונה אלפי ממברנות. כשמוסיפים את עלות פרויקט הריסוס מהאוויר ואת העלאת התעריף המשולם למתקני ההתפלה, מדובר בעלות של עשרות מיליוני שקלים, וזו רק ההתחלה.
ביום שאחרי, מותר לשער שתתחולל קטטה על השאלה אם הכסף הזה יוקצה מתקציב המדינה או יושת על תעריף המים שלנו. אבל אלה הצרות של היום שאחרי. אנחנו עוד לא שם
ביום שאחרי, מותר לשער שתתחולל קטטה על השאלה אם הכסף הזה יוקצה מתקציב המדינה או יושת על תעריף המים שלנו. אבל אלה הצרות של היום שאחרי. אנחנו עוד לא שם. כרגע השאלה היא איך לעזאזל נפטרים מהאצות ומחזירים את משק המים למסלול.
בימים האחרונים יושבים על המדוכה כמה צוותים של מומחים ומחפשים פתרונות יצירתיים. נשאר רק לקוות שהמוח הישראלי שוב יצליח להמציא לנו פטנטים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו