דעת מיעוט החרדים הם טיפשים בכל הנוגע לעיקר ולא לטפל

אתה קורא את הכותרת ואומר, לא יכול להיות. חרדים טיפשים? הם הרי כל כך ערמומיים, תחמנים, מחוכמים ונכלוליים. אלה טיפשים? באמת? הם הרי חריפים ומפולפלים. שטויות. הם חכמים עצומים בכל הדברים הלא חשובים. וטיפשים מוחלטים בכל הנוגע לעיקר ולא לטיפלות.

מספרים שהתלמוד מחדד את המוח, השינון בונה זיכרון יוצא דופן, הפלפול מאמן היגיון, והקושיה מלמדת כל דרדק שגם אחר דבריו של גדול בתורה מותר לפקפק. דורות יהודים שלמים גדלו על האמונה העממית הזאת.

הסיפור מחמיא גם אם הוא לא לגמרי מוכח. ממנו נולד המיתוס אודות הגניוס היהודי. פרסי נובל, פטנטים, תיאוריות ששינו את העולם. כל אלה, כך מסבירים לנו, הם יוצאי חלציו של דף הגמרא. המוח היהודי נולד בבית המדרש.

מספרים שהתלמוד מחדד את המוח, השינון בונה זיכרון יוצא דופן, הפלפול מאמן היגיון, והקושיה מלמדת שמותר לפקפק. דורות יהודים גדלו על האמונה העממית הזאת. הסיפור מחמיא גם אם הוא לא לגמרי מוכח

נניח שהסיפור נכון. אני מוכן אפילו לוותר על ההסתייגויות המתבקשות; על כך שגאונות צומחת יפה מאוד גם במקומות שמעולם לא ראו דף גמרא, ועל כך שרוב הפרסים האלה הוענקו דווקא למי שיצא מבית המדרש ולא חזר אליו.

נניח שהחידוד עובר בירושה, ושמוח שהתאמן שנים על "שור שנגח את הפרה" חד משאר המוחות האנושיים. נשארת שאלה: אם אתם כל כך חכמים, מה גורם לכם להתנהג בטיפשות כזאת.

את הוויכוח התיאולוגי עם החרדים צריך לקיים, אבל לא עכשיו. חובה להתעמת עם התיאולוגיה שקידשה את הגלות ומצאה את עצמה כשפחת הלאומנות. על שלוש השבועות שהם מפירים ברגל גסה; נשבעו שלא לעלות בחומה, שלא למרוד באומות העולם, שלא לדחוק את הקץ, והנה הם הפכו משומרי הסף של הזהירות היהודית לשותפים הבכירים של פשעים ועוולות הנעשים בכוחם ובתמיכתם. פעם עוד נברר את זה, לא הפעם.

הוויכוח שלי אתכם היום פשוט הרבה יותר. הוא מתנהל כולו בתוך ההיגיון שלכם, לטעמכם ולשיטתכם. ביטחון פיזי, כך אתם אומרים מעניין אתכם פחות. תורה מגנא ומצלא. התורה מגנה, ותלמוד התורה מציל. החיילים והמתים בשדות המלחמה הם אחריות של אחרים. מילא.

אך דבר אחד כן מעניין אתכם, עד כדי פירוק ממשלות והשחתת הכנסת. הגיוס. החשש שיבואו וייקחו את הבחורים מן הספסלים אל הטירונות הוא הפחד הפוליטי הגדול של הציבור שלכם, וסביבו מתארגנת כמעט כל ההתנהלות שלכם. אז למה אתם עושים את ההיפך הגמור ממה שטוב ונכון לכם ולכלל ישראל?

דבר אחד כן מעניין אתכם, עד כדי פירוק ממשלות והשחתת הכנסת. הגיוס. החשש שיבואו וייקחו בחורים מהספסלים לטירונות הוא הפחד הפוליטי הגדול של הציבור שלכם, וסביבו מתארגנת כמעט כל התנהלותכם

חשבון פשוט, מהסוג שכל תינוק של בית רבן יודע לחשב. שתיים אוחזות בבחור הישיבה; המלחמה והישיבה. זו אומרת כולו שלי וזו אומרת כולו שלי. ואין דרך ל"יחלוקו". צבא שנלחם כל הזמן זקוק לעוד ועוד חיילים. ככל שיש יותר מלחמות כן גדל הצורך בלוחמים. מצאי המלחמות שלנו גדל והולך ואילו מלאי הלוחמים שלנו אוזל. עכשו תורכם.

לעומת זאת, כמה לא מפתיע, ככל שיש פחות מלחמות הצבא קטן, התקציב מצטמצם, ושאלת הנטל פחות מטרידה. איך עושים פחות מלחמות? פשוט עושים שלום, יוצאים מהשטחים כולל מהערים החרדיות, מתנתקים מגוש המתנחלים הפורעים. שלום, אפילו חלקי וזמני, פירושו הסדר מדיני, שאליו מחוייב רק מחנה אחד בלבד. השמאל. אותו שמאל שאתם מלמדים את ילדיכם לתעב מגיל אפס.

אז הנה הבחירה, ואני מציג אותה כפי שהייתם מציגים סוגיה. מצד אחד שותפות עם מחנה של אספסופים בורים. המוני בן גבירים נבובים שכל תורתם סיסמאות ובריונות. שהביאו אל החיים הציבוריים גסות ובורות שקשה למצוא להן תקדים בתולדות הפוליטיקה היהודית. אלה שבתמורה לכיסאות שאתם נותנים להם מספקים לכם מלחמה אחר מלחמה. ועם כל מלחמה מגיע גל חדש של ארונות, ואחרי כל גל של ארונות מגיעה דרישה חדשה לגייס אתכם. הם מדברים בשם אלוהים ומייצרים לכם צווי גיוס.

מן הצד השני שותפות עם עוברי עבירה. כך אתם רואים אותנו. לא נתווכח על זה. אנשים שכוונותיהם זרות לכם, שאורח חייהם רחוק מכם, ושהתרבות שלהם מעליבה אתכם לפעמים. אבל מעשיהם, דווקא מעשיהם, טובים לכם מאוד. יותר שלום, פחות מלחמות, צבא קטן יותר, פחות ארונות, ופחות עיניים שנעוצות בכם ושואלות היכן הבנים שלכם. אתם בקיאים בכלל שמתוך שלא לשמה בא לשמה. הנה הזדמנות ליישם אותו בפוליטיקה.

מצד אחד שותפות עם מחנה שמספק לכם מלחמה אחר מלחמה, ואחריהן גלי ארונות, ואחריהם דרישה חדשה לגייס אתכם. הם מדברים בשם אלוהים ומייצרים לכם צווי גיוס. מצד שני – יותר שלום, פחות מלחמות

ואולי כאן בדיוק נמצא הפרדוקס. מוח שאומן שנים לפרק סוגיה עד גרעינה האחרון מפסיק לעבוד ברגע שהוא פוגש את החיים כמות שהם. מפני שמחוץ ל"חדר" ולאולם הישיבה, במקומות בהם נדרשות מחשבה והחלטות אתם לא חכמים. אתם פשוט הכי טיפשים בישראל.

החשבון הזה אינו דורש גאונות. אפשר להסתפק בכמה דקות של יושר. ושימוש ביכולת שלכם להבחין בין עיקר לטפל. אם העיקר שלכם הוא לימוד תורה והעיקר שלנו הוא שלום הרי שהעיקר המשותף הוא כמה שפחות מלחמות וכמה שפחות שירות צבאי. כל ינוקא בישיבה קטנה היה מגיע למסקנה הפשוטה. זו שהעסקנים והרבנים שלכם מסרבים לחשוף בפניכם. אולי הם כל כך טיפשים כי הם לא למדו ליב"ה. יכול להיות?

אברהם (אברום) בורג הוא סופר, מורה, לומד ופעיל פוליטי. לשעבר חבר כנסת, יושב ראש הכנסת ה-15 ויושב ראש הסוכנות היהודית. בורג רץ מרתונים, נאבק, מיעוט ואופטימי.