נתניהו ורגב מנסים לקבור את סיפור המחדל

ככל שחולף הזמן מתבררים עוד ועוד פרטים על האסון שנמנע בטיסת פליי דובאי ביום רביעי שעבר, ועוד יותר מכך – על הפרצה הביטחונית שכמעט הסתיימה בפיגוע בסגנון 11 בספטמבר על אדמת ישראל.

לא בטוח שראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התחבורה מירי רגב, שאצו לנמל התעופה בן גוריון לפגוש את יניב חיון, הבינו שהם קושרים את עצמם לאירוע שמטיל עוד צל כבד על אופן תפקודם. יש שטוענים שהם הבינו זאת מראש ולכן מיהרו לקבע נרטיב של הצלחה, אבל הטענה כי האירוע פתח עבורם תיבת פנדורה שהם לא שיערו את גודלה נראית סבירה הרבה יותר.

ממה שנראה עד כה, האחריות למחדל נופלת ברובה על משרד התחבורה, אבל לצד זאת לא ניתן לנקות את שב"כ ואת המוסד מאחריות, גם אם מופחתת. מה שהתגלה בימים האחרונים מפחיד. ישראל אפשרה במשך שנים לטייסים בעלי דרכונים ממדינות בעייתיות לנחות בישראל מבלי שמישהו יהיה מודע לכך. איש לא בדק לפני הנחיתה את הרשימות שהעבירו חברות התעופה לגופים בישראל.

מה שהתגלה בימים האחרונים מפחיד. ישראל אפשרה במשך שנים לטייסים בעלי דרכונים ממדינות בעייתיות לנחות בישראל מבלי שמישהו יהיה מודע לכך

מי שאמר את הדברים בצורה ברורה בריאיון לגלי צה"ל שלשום היה דביר רובינשטיין, מנהל תחום ביטחון תעופה במשרד התחבורה – שעובד כיועץ חיצוני, ומתברר, על פי פרסום של עמרי מניב מ"חדשות 12", כי ייעץ באופן פרטי לחברת פליי דובאי: "אגף הביטחון של משרד התחבורה אינו גוף מודיעיני. לנו אין היכולות והכלים לבדוק רשימות צוות או נוסעים".

הניסיון הזה לגלגל את האחריות ממשרד התחבורה ומהשרה רגב מגושם וממש לא מדויק. ראש הממשלה נתניהו קבע באמצע 2025 כי משרד התחבורה הוא האחראי על הטיסות הזרות, ומאז לא התקבלה שום החלטה אחרת. אלא שאיש במשרד התחבורה לא הרים מאז דגל אדום, והשיירה עברה – או ליתר דיוק, נחתה בישראל – ללא הפרעה.

עם של גיבורים ???????? pic.twitter.com/WK4IMMICgP

— מירי רגב (@regev_miri) October 2, 2026

מדוע דבריו של רובינשטיין מטעים? משום שהפיקוח על רשימות הצוותים היה באחריות משרד התחבורה. הדגש הוא על פיקוח: זו אינה עבודה מודיעינית, אלא עבודה פקידותית. בהנחה שהעבודה הייתה נעשית על ידי מחלקת הביטחון של המשרד והיה מתעורר חשד, רק אז שב"כ או המוסד היו נכנסים לתמונה. זה השלב היחיד שבו נדרשת עבודת מודיעין; עד אז מדובר בפרוצדורה מנהלתית בלבד.

למעט, כמובן, מקרה שבו צץ מודיעין מוקדם באחד מארגוני הביטחון – ואז האחריות שלהם היא ליידע מייד את הגופים האחרים.

מה שמשתמע מהריאיון של רובינשטיין נשמע הזוי. במשרד התחבורה הסתמכו רק על הפיקוח והאחריות של החברות הזרות, שאמורות לדעת לשבץ טייסים בהתאם לדרישה הישראלית ולנהלים הבינלאומיים. עובדתית, מתברר שפיקוח כזה אינו קיים, ויעיד על כך שיבוצו של הטייס העומאני בכמה טיסות לישראל.

מדוע דבריו של רובינשטיין מטעים? משום שהפיקוח על רשימות הצוותים היה באחריות משרד התחבורה. הדגש הוא על פיקוח: זו אינה עבודה מודיעינית, אלא עבודה פקידותית

וכאן מגיעה האחריות של שב"כ. חבר הכנסת אביגדור ליברמן קרא שלשום להדיח מייד את ראש שב"כ. ללא ספק, הגוף הביטחוני שהוגדר "גורם מנחה" של משרד התחבורה לא מילא את תפקידו. בשב"כ טוענים כי שלושה מכתבי התרעה נשלחו למשרד התחבורה בנוגע לליקויים בפיקוח על הצוותים הזרים. אלא שמארגון שיש לו אחריות ביטחונית על זירת הפנים בארץ, זה מעט מדי, עד כדי יציאה ידי חובה.

אם שב"כ זיהה ואקום ביטחוני, הוא היה חייב להיכנס בכל הכוח לתמונה, ולא ברור מדוע לא עשה זאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, סיגלית מוסייב, יניב חיון, שוטה מוסייב ואור פרדילוב בלשכת ראש הממשלה, 1 באוקטובר 2026 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

במדרג האשמה הנמוך יחסית נמצא המוסד. הוא זה שאמור לנטר פעילות עוינת בחו"ל על כל משמעויותיה – ממדען גרעין באיראן ועד טייס אסלאמיסט מעומאן. נורות האזהרה שהדליק הטייס העומאני לאורך הדרך היו צריכות, כך או אחרת, לצוץ בשלב כלשהו על הרדאר המודיעיני.

לצד זאת, חייבים להיות זהירים בהפניית האצבע המאשימה כלפי המוסד. גורם בכיר לשעבר בארגון ששוחח עם זמן ישראל מתאר זאת כמחט בערמת שחת. לדבריו, רק אילו היה ידוע מבעוד מועד שהטייס הזה נמצא ברשימת המגיעים לישראל, ניתן היה לאתר די בקלות את עברו הבעייתי (באמצעות החתימה הדיגיטלית שהשאיר אחריו בחשבונותיו השונים במדיה החברתית). ועדיין, מצופה כעת מהמוסד להעמיק הרבה יותר את הניטור והמעקב בתחום הזה.

השבוע אמורה ועדת הבדיקה של המל"ל להתחיל בעבודתה. לא מדובר בוועדה בלתי תלויה, אלא בוועדה שמינה נתניהו. הפרט הזה חשוב, משום שנראה שנתניהו ורגב מבקשים להמשיך לקבע את הנרטיב של נס גדול

השבוע אמורה ועדת הבדיקה של המל"ל להתחיל בעבודתה. לא מדובר בוועדה בלתי תלויה, אלא בוועדה שמינה ראש הממשלה.

הפרט הזה חשוב מאוד, משום שנראה שנתניהו ורגב מבקשים להמשיך לקבע את הנרטיב של נס גדול, במקום לבחון את האירוע כפי שהיה מצופה – על פי התרחיש המחמיר ביותר: כאילו ניסיון הפיגוע הזה הצליח, ומטוס נוסעים של חברה זרה, ובו 174 נוסעים, התרסק על בניינים בלב תל אביב לאחר שהטייס הצליח להערים על כל מנגנוני האבטחה של מדינת ישראל.