אחרי שלוש שנות מלחמה, ישראל הפכה לסוכנת כאוס אזורית

ישראל בראי האזור אחרי שלוש שנות מלחמה

ב-7 באוקטובר איבדנו את מעט תחושת הביטחון שעוד הייתה לנו אז, חשנו שהבית שלנו עלה באש והאויב הרצחני עלול לפלוש לא רק לבתי הקיבוצים בדרום, אלא לכל בית בישראל.

מאז חיסל צה"ל את רוצחי ההמונים יחיא סנוואר וחסן נסראללה, ועוד אינספור מחבלים, רוצחים, אנסים וסייענים שלהם. מאגרי נשק הושמדו, וכתוצאה ממשחק דומינו אזורי, גם משטרים התמוטטו ונמוגו, כלא היו. האזור כולו עקב אחר משחקי המלחמה הללו שהתחוללו במציאות בתדהמה וביראה.

צה"ל חיסל את רוצחי ההמונים סנוואר ונסראללה, ועוד אינספור מחבלים, רוצחים, אנסים וסייענים שלהם. מאגרי נשק הושמדו, וכתוצאה ממשחק דומינו אזורי, גם משטרים התמוטטו ונמוגו, כלא היו

לא תמיד הסימפטיה הייתה נתונה לצד שנפגע: הבלוגרים הערבים לעגו לחזבאללה ול"מלפפוני ההתנגדות" שלו (מדובר במשחק מילים בערבית שבו המילים "אופציות" ו"מלפפונים" נשמעות זהה – הקריקטורה עצמה צצה עוד בשנים קודמות אך חזרה לשימוש נרחב במהלך המלחמה הזאת) ונדהמו מהמפלה של אסד, שהגיעה בעקבות הפגיעה הקשה בחזבאללה בלבנון.

עיתונאים בערוצים המפרציים המתנגדים לחמאס ולחזבאללה צלבו את ראשיהם בריאיונות נוקבים וביקרו אותם על כל ההרס והמוות שנגרמו כתוצאה מ"שיטפון אל-אקצא" של סנוואר.

מנהיג חמאס ברצועת עזה יחיא סנוואר משתתף בעצרת תמיכה במסגד אל-אקצא, בעיר עזה. 1 באוקטובר 2022 (צילום: MAHMUD HAMS / AFP)

עוד לפני המלחמה מנהיגים ערבים העבירו לישראל, אותה תפסו בתור פרטנר, התרעות בנוגע לכוונותיו של סנוואר, ואילו היו מקשיבים להן ברצינות, ניתן היה למנוע את הסיוט של ה-7 באוקטובר.

כך התחלנו את המלחמה, אך להבדיל מהמצב ב-2023, כיום ישראל בראשות ממשלת בנימין נתניהו והימין הקיצוני נתפסת במזרח התיכון לא בתור גיים צ'יינג'ר, אלא בתור ספוילר, סוכנת כאוס שאין לדעת מה תעשה.

להבדיל מהמצב ב-2023, כיום ישראל בראשות ממשלת בנימין נתניהו והימין הקיצוני נתפסת במזרח התיכון לא בתור גיים צ'יינג'ר, אלא בתור סוכנת כאוס שאין לדעת מה תעשה

מדינות האזור צפו בהשתאות ותסכול כיצד נתניהו מאריך את המלחמה אך ורק לצרכים פוליטיים, כאשר היה ניתן לסיימה ולשחרר את החטופים חודשים רבים לפני כן. הן ראו את ההרס והמוות שישראל זרעה בעזה ובלבנון, וידעו בשלב מסוים שמה שמוביל את ישראל כעת זה כבר לא הצרכים הביטחוניים אלא יצר הנקמה.

הן ראו כיצד בצלאל סמוטריץ', שר הביטחון דה-פקטו, זורע הרס ומוות בגדה באמצעות הפלנגות שלו והרגישו כי הוא מבשל מהלך לא פחות מסוכן עבור ישראל ועבור האזור כולו מאשר "שיטפון אל-אקצא", שעלול להסתיים בפיצוץ ענק ובקריסה של מספר משטרים ערבים.

השר בצלאל סמוטריץ' בבריכות שלמה שבשטח A (צילום: שמואל פיטוסי)

המלחמה באיראן, שאף היא תולדה של ה-7 באוקטובר, הייתה בבחינת הטיפה האחרונה. המלחמה, שמדינות ערב על פי רוב התנגדו לה וניסו למנוע אותה, חשפה את חולשתה של ארה"ב שלא הצליחה להגן על בנות בריתה ואת האנוכיות של ישראל הששה אלי קרב מבלי לשקול כיצד המהלך הזה ישפיע על השותפות שלה, אם ייכשל.

החזיתות שנותרו פתוחות לאחר שלוש שנים, ההזדמנויות לשלום שפוספסו במהלך השנים הללו, היחסים שהפכו מחמים לקרירים ומקרירים לקפואים – כל אלה אינם מוסיפים לביטחון של אזרחי ישראל, אלא גורעים ממנו

החזיתות שנותרו פתוחות לאחר שלוש שנים, ההזדמנויות לשלום שפוספסו במהלך השנים הללו, היחסים שהפכו מחמים לקרירים ומקרירים לקפואים – כל אלה אינם מוסיפים לביטחון של אזרחי ישראל, אלא גורעים ממנו. כך לא בונים שיתוף פעולה אזורי.

יש לקוות שכעבור עוד שלוש שנים ישראל תהיה במקום אחר לגמרי – חזקה, פועלת בתיאום עם בעלות בריתה במזרח התיכון, תורמת לביטחונה ולביטחון הקולקטיבי של המזרח התיכון, שואפת לחיות בשלום עם שכניה, שקולה ומתונה. רק כך נצליח להחזיר לכולנו את תחושת הביטחון שאבדה אז, ב-7 באוקטובר.

הנשיא דונלד טראמפ מגיע לפגישה רב-צדדית עם מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ במהלך העצרת הכללית של האו"ם במטה הארגון. 22 בספטמבר 2026 (צילום: AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)

בריאד מכינים מקלטים

השבוע בריאד הכריזו על תחילתו של מבצע צבאי חדש נגד החות'ים, והחות'ים לא נותרו חייבים. במהלך מספר ימים הם המטירו טילים על שדות התעופה של ערב הסעודית, כולל על שדה התעופה הבינלאומי של ריאד, שיגרו טילים סמוך לערים הקדושות מכה ומדינה ופגעו גם באתרי הנפט של ארמקו הסעודית.

לאור ההסלמה הזאת, גם טורקיה וגם פקיסטן הכריזו כי הן ישגרו מערכות הגנה ואמל"ח לערב הסעודית.

בישראל כבר היו מי שקברו את הברית טורקיה-פקיסטן-ערב הסעודית וביטלו אותה בזלזול, אך כעת נראה שהברית הצעירה שזה עתה נוסדה כבר נכנסה לפעולה במסגרת המלחמה הסעודית נגד החות'ים בתימן

בישראל כבר היו מי שקברו את הברית הזאת וביטלו אותה בזלזול, אך כעת נראה שהברית הצעירה שזה עתה נוסדה ועדיין חסרה את הפרוטוקולים וההסכמות לפעולות משותפות ואת שרשרת הפיקוד והתיאום, כבר נכנסת לפעולה.

הטורקים משגרים לערב הסעודית את מפעילי הכטב"מים שלהם וציוד צבאי ואמל"ח, בעוד שפקיסטן, שאלפים מחייליה כבר משרתים בערב הסעודית, מבטיחה לשגר כוחות גם לתימן.

משמאל לימין: סגן ראש ממשלת פקיסטן ושר החוץ איסחאק דאר, שר ההגנה של ערב הסעודית הנסיך ח'אלד בן סלמאן אל סעוד ושר החוץ הטורקי הקאן פידאן, במהלך פגישה של הוועדה המדינית-ביטחונית האסטרטגית שהוקמה במסגרת הסכם ההגנה המשותף של מכה, בריאד. 5 באוקטובר 2026 (צילום: Handout / TURKISH FOREIGN MINISTRY / AFP)

בשתי המדינות יש לא מעט ביקורת על הצעדים הללו, וגם קשה לקבוע אם זה מה שיוביל את ערב הסעודית לניצחון על החות'ים, בעיקר כיוון שבעבר כשלה במשימה, למרות שלחמה בהם במשך מספר שנים.

אך ההצהרות הללו מעידות על כך שגם באנקרה וגם באסלאמאבאד לוקחים ברצינות מלאה את האיום החות'י ומבינים היטב שערב הסעודית, שבקשתה לסיוע האמריקאי סורבה, לא תוכל להתגבר על המצב המסוכן הזה לבדה.

הסיוע הטורקי-פקיסטני מעיד שגם באנקרה וגם באסלאמאבאד לוקחים ברצינות מלאה את האיום החות'י ומבינים היטב שערב הסעודית, שבקשתה לסיוע האמריקאי סורבה, לא תוכל להתגבר על המצב המסוכן הזה לבדה

בינתיים, סעודיה מתחילה לקצץ בתקציבי התרבות. השבוע דווח שבריאד החליטו לבטל את החלופה הסעודית לאוסקר ולגראמי – Joy Awards. הטקס הנוצץ משך אליו כוכבים בינלאומיים רבים ואת האליטות המקומיות והיה בבחינת משב רוח רענן בסצנה התרבותית הצעירה והמתפתחת של ערב הסעודית.

אך כאשר כטב"מים מתפוצצים בשדה התעופה הבינלאומי של ריאד, קשה להתמקד בבידור, פרסים וגלאם. המציאות של המלחמה האזורית הלא נגמרת מכתיבה קצב אחר לגמרי.

כלי רכב נוסעים בכביש כשעשן שחור מיתמר משרפה במתקן נפט באזור תעשייה בדרום ריאד, ערב הסעודית. 3 באוקטובר 2026 (צילום: AP Photo)

השבוע ב-1973: מצרים וסוריה תוקפות את ישראל

ב-6 באוקטובר 1973, ביום הכיפורים בשעה 14:00, פתחו צבאות מצרים וסוריה במתקפה משולבת על ישראל. כוחות מצריים חצו את תעלת סואץ ופרצו את קו בר-לב, ובמקביל פרצו כוחות שריון סוריים לרמת הגולן. מול כוחות סדירים דלילים, ישראל נאלצה לגייס מילואים בחיפזון, בעיצומו של יום הכיפורים.

ההפתעה נבעה בעיקר מ"הקונספציה": ההערכה המודיעינית ששלטה באמ"ן גרסה כי מצרים לא תצא למלחמה ללא יכולת לפגוע בעומק ישראל מן האוויר, וכי סוריה לא תתקוף לבדה. סימני אזהרה רבים פורשו כתרגילים, והתרעה ממשית הגיעה רק בבוקר המלחמה, כאשר גם לגביה היו ספקות. ממשלת גולדה מאיר החליטה שלא להנחית מכה מקדימה, בין היתר מחשש לתגובה האמריקאית.

ב-6 באוקטובר 1973, ביום הכיפורים בשעה 14:00, פתחו צבאות מצרים וסוריה במתקפה משולבת על ישראל. כוחות מצריים חצו את תעלת סואץ ופרצו את קו בר-לב, ובמקביל פרצו כוחות שריון סוריים לרמת הגולן

לאחר ימים קשים של בלימה, צה"ל עבר למתקפת נגד. ברמת הגולן הצבא הגיע לטווח של כ-40 קילומטרים מדמשק, ובדרום חצה את התעלה וכיתר את הארמייה השלישית המצרית. הפסקת האש נכנסה לתוקף ב-24 באוקטובר. ישראל איבדה כ-2,700 חיילים. יותר מ-7,000 ישראלים נפצעו וכ-300 חיילים ואזרחים נפלו בשבי במצרים ובסוריה.

לאחר המלחמה ועדת אגרנט הובילה להתפטרות הרמטכ"ל וראש אמ"ן, וגולדה מאיר התפטרה כעבור מספר חודשים ב-1974. אמון הציבור בהנהגה התערער, והמהפך הפוליטי של 1977 נזקף בחלקו לטראומה של המלחמה. במצרים נתפסה המלחמה כניצחון שהשיב את הכבוד הלאומי, שנחגג עד עצם היום הזה ב-6 באוקטובר. התמורה הזאת סללה את הדרך לביקור סאדאת בירושלים ולהסכם השלום ב-1979.