רק היום - מבצע יתום

במהלך השבוע האחרון והקשה שעברנו, ראיתי ליד הקופה באחד מסניפי שופרסל בקשה של הרשת לתרום 10 שקלים עבור תלושי מזון לטובת יתומי השבעה באוקטובר. איזה יופי, איזה רגישות, איזו אחווה, לא? ממש לא. להפך.

בתחום הזה, ממשלות ישראל לדורותיהן נוהגות באופן מכובד ומכבד – קיים מערך זכויות ציבורי משמעותי שדואג ליתומי כוחות הביטחון ופעולות איבה.

בהתאם לנסיבות, בני משפחה זכאים להטבות ויש מענקים כספיים כאלו ואחרים. לימודים, כולל תואר. טיפול נפשי. טיפולי שיניים. הנחה בארנונה. השתתפות ברכישת דירה. המידע זמין בלחיצת כפתור, ורבים בישראל, רבים מדי, מכירים את המערכת מניסיון אישי שלהם ושל מקורביהם.

יכול להיות שלא כל צורך של כל יתום נענה, ובהחלט יש מקום שהחברה האזרחית תשלים את פעולות הממשלה. אבל עשרה שקלים של נדבה שנאספו בסופרמרקט אינם פותרים אף בעיה, ויוצרים בעיות אחרות.

יכול להיות שלא כל צורך של כל יתום נענה, ובהחלט יש מקום שהחברה האזרחית תשלים את פעולות הממשלה. אבל עשרה שקלים של נדבה שנאספו בסופרמרקט אינם פותרים אף בעיה, ויוצרים בעיות אחרות

תחשבו איך מרגיש יתום כאשר הוא מגיע לקופה, ומגלה שרשת המרכולים הגדולה במדינה מושיטה בשמו יד לנדבות זעירות. בכך היא מציגה אותו כסובל משתי לקויות, כמו בסיפורים עצובים: הוא גם יתום וגם אביון.

תחשבו גם על הקונה שמוציא מכיסו מטבע, משוכנע שהוא עושה חסד עם מי ששילם מחיר אישי כבד בגין המלחמה, ובטוח שסכום פעוט כזה יושיע אותו. דמיינו את היחס שלו ליתום שיפגוש בהמשך, בעודו מאמין שהוא סייע להאכיל את המסכן.

מילא, אם הבקשה לתרומות הייתה מסבירה על איזה צורך היא מבקשת לענות. מילא, אם הייתה מצביעה על היתומים אליהם התרומה מיועדת – בני שש? לקראת גיוס? גילאי ארבעים?

מילא, אילו הרשת הייתה מודיעה כמה היא מתכוונת לתת מרווחיה לטובת אותו פרויקט הזנה. אזי היה אפשר להתייחס לבקשה המשונה במעט יותר רצינות, במעט פחות חשדנות.

מהאתר של העמותה ששמה מופיע על הבקשה, למדתי שהיא הוקמה אחרי השבעה באוקטובר ועוסקת בליווי אלמנות ויתומים, לרבות בסיוע במיצוי זכויות. זהו תחום חשוב למי שחווה אובדן ובאותו זמן נדרש לתמרן בתוך מערכת בירוקרטית גדולה.

תחשבו איך מרגיש יתום כאשר הוא מגיע לקופה, ומגלה שרשת המרכולים הגדולה במדינה מושיטה בשמו יד לנדבות זעירות. בכך היא מציגה אותו כסובל משתי לקויות, כמו בסיפורים עצובים: הוא גם יתום וגם אביון

שמחתי לראות שיש לעמותה תוכנית ייעודית לכמעט מאה ילדים וצעירים בדואים, שאיבדו הורה בתקופה הזו. אבל אין עדות לאלו – ולפעולות אחרות – בבקשה המוצגת ליד הקופות. במקום זה, מהבקשה לסיוע ברכישת "תלושי מזון" משתמע שהמשפחות השכולות סובלות חרפת רעב, אות קלון למדינה.

קשה לא להסיק שמדובר בניצול ציני של טראומה לאומית כדי לקושש מעט יחסי ציבור – תראו את שופרסל, הם דואגים (בעזרת הלקוחות) ליתומי השבעה באוקטובר. כל הכבוד. 

כל זאת ללא שקיפות, תוך פגיעה ברגשות של יתומים, ניצול התמימות והמצפון של הלקוחות, והפניית אצבע מאשימה כלפי הרשויות, כאילו הן מתעלמות מהצרכים הכי הבסיסיים של אלו שישלמו במשך יתרת חייהם את מחיר המלחמה. הבקשה צורמת במיוחד כשהיא באה ממי שנחשבת לאחת הרשתות היקרות במדינה, וכאשר אין שום רמז שבדעתה לתרום.

אלא שאם שופרסל מעוניינת לשפר את תדמיתה, יש דרכם יותר אמינות. למשל, אפשר לזכות בכותרות באמצעות החלטה להוריד מחירים, וכך לסייע להורדת יוקר המחיה, גם אם במקביל הרווח ירד טיפה. למשל, אפשר לספק סלי מזון קבועים לנזקקים. להזמין צלמי עיתונות, למה לא.

הבקשה צורמת במיוחד כשהיא באה ממי שנחשבת לאחת הרשתות היקרות במדינה, וכאשר אין שום רמז שבדעתה לתרום. אלא שאם שופרסל מעוניינת לשפר את תדמיתה, יש דרכם יותר אמינות

אבל בבקשה, כמי שתורמת בקביעות את חלקה הצנוע לרווח של הרשת, אנא, אל תמציאו צורך שלא קיים כדי להפגין חמלה ואחווה, על חשבון הקונים שלכם, והרגשות של השארים.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.