תחי הפרוצדורה

רגע מכונן נרשם במהלך הדיון בבג"ץ בשלוש העתירות נגד השימוש בתקנות בשעת חירום כדי לעקוב אחרי מהלכיהם של "חשודים" בקורונה, כאשר נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, הקשתה על פרקליטי המדינה בשאלה מדוע יש צורך לעקוב באופן דיגיטלי אחרי אזרחים שנדבקו אם ממילא מכריזים על סגר כולל ומוחלט? הרי השהייה הכפויה בבית מייתרת ממילא את מרבית המגעים החוץ-משפחתיים של כלל אזרחי ישראל – בריאים וחולים, נשאים שקטים או נקיים מכל נגיף.

נציגי המדינה קצת התערערו בנקודה הזאת, ועל פי הדיווח של תומר גנון מ"כלכליסט" שישב בדיון (שהנוכחות בו צומצמה, מכורח הנסיבות), נציגת הממשלה השיבה כי "גם בסגר אנשים יצאו לקניות", ואילו נציגת משרד הבריאות פרופ' סיגל סדצקי ביקשה לענות רק בהמשך. חיות חשה כנראה שמורחים אותה: "איפה עומדות כרגע תקנות הסגר? כרגע אין להן תשובה".

נדמה שהרגע הזה היה אחד הזרזים להחלטת בג"ץ בסופו של יום הדיונים, שגרמה לרבים לשחרר אנחת רווחה: הוצאת צו ביניים המונע מהמשטרה לקבל את המידע שהושג באמצעות מעקב דיגיטלי, ומאפשר לשב"כ לאסוף מידע זה רק עד יום שלישי הקרוב. אם לאחריו לא תוקם ועדת המשנה של משרד החוץ והביטחון בכנסת, האמורה על פי חוק לפקח על הפעילות החריגה הזאת ולהסדיר אותו, אזי יפסק המעקב לאלתר.

בית המשפט העליון, דן בעתירה נגד השימוש באמצעי הריגול של השב"כ, ב-19 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

אבל ככל שהחלטת בג"ץ נחשבת ניצחון לאלו החרדים ממדרון חלקלק של שימוש דרקוני בתקנות לשעות חירום כדי להצדיק רמיסה של זכויות אדם בסיסיות (כמו הזכות לפרטיות) בשם "ביטחון הציבור", הרי שזהו ניצחון פירוס, ניצחון בנקודות טכניות בלבד, וגם זאת לזמן מוגבל. המדינה לא אמרה שזה "לא בסדר" לאכן ולעקוב אחר פעילותם של אזרחים – היא רק ביקשה להכשיר את השרץ באמצעות ועדה.

ההיאחזות של חיות ב"פרוצדורה" במקום דיון מעמיק (שאולי עוד יגיע בהמשך, ואולי לא) הפכה לתקווה האחרונה. אין עוד ציפייה ממשית להצבת קווים אדומים ברורים ובוהקים נגד פעולות אנטי-דמוקרטיות בעליל ההופכות את הקערה על פיה, רק אזהרה של העליון שצריך להסדיר את הפעולות הללו בוועדות המתאימות.

התהייה הפרוצדורלית היוותה רגע אפקטיבי גם בדיון הקצרצר והמגוחך למדי שהתקיים ביום שני שעבר, בשעות הדמדומים של וועדת המשנה הזמנית למודיעין של הכנסת היוצאת, שעה לפני שכיבו עליה את האור מבלי שתספיק לקבל החלטה או אפילו לשמוע את כל הצדדים. בשעה ארבע אחרי הצהריים עוד התחנן ח"כ יואב קיש שיתנו לו להגיד עוד משהו, אבל יו"ר הוועדה גבי אשכנזי הבהיר שידיו קשורות: הוועדה צריכה להתפזר מיד על פי הנחיות היועץ המשפטי של הכנסת.

רגע לפני כן עוד הספיק אשכנזי לשאול את נציגי משרד הבריאות על הפרוצדורה: "אם הולכים לסגר, למה צריך את האמצעי הזה? לכאורה אם כולם בבית, למה צריך את זה?"

רגע לפני כן עוד הספיק אשכנזי לשאול את נציגי משרד הבריאות על הפרוצדורה: "אם הולכים לסגר, למה צריך את האמצעי הזה? לכאורה אם כולם בבית, למה צריך את זה?"

פרופ' סדצקי, שהפכה בשבועות האחרונים לגורם המכריע בשרשרת הטיפול במגפת הקורונה, ומנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, התחמקו בתשובותיהם. הם דבקו בעמדתם שכדי להדביר את המחלה יש להגיע לכמה שיותר חולים ולצמצם את פוטנציאל ההדבקה הכללי, אבל לא הסבירו מדוע מוכרחים כבר כעת אמצעי קיצוני של מעקב דיגיטלי, פולשני וחסר תקדים, כדי לעקוב אחרי שרשרת מגעים של המוני אנשים הנמצאים ממילא בסגר כפוי, ומצמצמים מגע עד כמעט לאפס על פי הוראות מלמעלה.

הביטחוניסטים שותקים

בחסות המשבר שכפתה הקורונה על הממשלה ובעיקר על משרד הבריאות, משבר שמתאפיין בלוחמה מתגלגלת ובחוסר וודאות גובר לגבי היעדים, האסטרטגיות ובעיקר משך הלוחמה – הודו גם בכירים לשעבר במערכת הביטחון שהם במבוכה אל מול הדרישה לשימוש באיכון דיגיטלי לצורך מלחמה בטרור נגיפי.

גם ביטחוניסטים שבימים כתיקונם לא מהססים למתוח ביקורת נוקבת על נתניהו, ביקשו הפעם לשבת על הגדר. פניות לראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, לראש המוסד לשעבר תמיר פרדו ולרמטכ"ל וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, הושבו בינתיים ריקם.

יובל דיסקין ותמיר פרדו. בדרך כלל אינם מהססים למתוח ביקורת בפומבי על מהלכי ממשלת נתניהו (צילום: פלאש90)

דיסקין כתב מאמר חריף על ההתנהלות הפוליטית של מפלגת כחול-לבן – "המשת"פית של הנאשם" נתניהו כהגדרתו – ואף נאם בהפגנה הדיגיטלית שהתקיימה אמש (מוצאי שבת), אבל הוא נמנע מלהזכיר במילה את הדרישה לאיכונים.

גם ברק הופיע, בחמישי בערב, באולפני הטלוויזיה ותקף בבוטות את נתניהו, כהרגלו, אבל גם ראש הממשלה לשעבר עקף את הסוגיה הנפיצה של השימוש בשב"כ ובאמצעים הפולשניים שברשותם. גם קולם של שאר הביטחוניסטים התוקפים באופן תדיר את מדיניות ראש הממשלה נאלם.

לשתיקה הביטחוניסטית הזאת יכולות להיות כמה סיבות, אבל ההגיונית ביותר היא שאנשי הביטחון באמת נקרעים בתוכם. מחד, הם בוודאי לא ששים להרחיב את פעילות השב"כ נגד פצצות מתקתקות בקלקיליה ובג'נין אל מעקב נגד אזרחים חפים מכל פשע המסתובבים ברחובות פתח תקווה. מאידך, הם ככל הנראה השתכנעו שבעת חירום צריך לשחרר חסמים.

גורם בטחוני בכיר לשעבר, המכיר היטב את השימוש במערכות עיכוב ואיכון של השב"כ על כל צדדיהם, הסכים להביע את הסתייגותו הנחרצת בשיחה עם זמן ישראל – אך לא לייחוס.

"אנחנו לא הדמוקרטיה היחידה שיש לה קורונה ולא ראיתי שמדינה אחרת נוקטת באמצעים כאלה, ואנחנו לא היחידים שיש להם יכולות טכנולוגיות. טייוואן היא לא מופת כדמוקרטיה ליברלית מבחינתי. הדמוקרטיות הליברליות, בעיקר באירופה, לא נקטו ואף לא ביקשו לאשר צעדים כאלה. מדובר בצעד שנראה קיצוני כאשר אתה נותן יכולות כאלה ועושה אכיפה מאד משמעותית באמצעים מאד חודרניים יחסית. הכלי הזה הוא בעייתי, ולדעתי מדובר בצעד מוגזם. זאת חציה של גבול".

"אנחנו לא הדמוקרטיה היחידה שיש לה קורונה ולא ראיתי שמדינה אחרת נוקטת באמצעים כאלה. הדמוקרטיות הליברליות, בעיקר באירופה, לא נקטו ואף לא ביקשו לאשר צעדים כאלה"

לעומת זאת אילן לוטן, בכיר לשעבר בשב"כ, חושב שאנחנו נסחפים בדאגות שלנו ומוכן לומר זאת לציטוט. "צריך לזכור שאלו רק נתונים על מיקום ומספרי טלפון, לא נתונים של תוכן שיחה. לכן כל מה ששמעתי שמפחידים אותנו, למשל חשיפת סודות עסקיים, הוא קשקוש. אנחנו לא מדברים על מסירת תוכן לעבריינים. הדבר היחיד שמשתמשים בו אלו יכולת איכון, לצורך הצלת חיי אדם".

לוטן מאמין שהנתונים הללו יצמצמו באופן משמעותי את "מרכיב ההצקה" שמתאפיין עכשיו בחקירות האפידימיולוגיות, שאכן הופכות פחות ופחות יעילות. "איכון טלפוני יוכל להגביל מאד משמעותית את מספר האנשים שיוכנסו לבידוד כפוי, וייתר את הצורך בתשאול אובססיבי, שגם אינו יעיל".

ומה עם הסכנות שהחומר הזה יגיע לגורמים לא רצויים? נניח שאני יכול לסמוך על השב"כ שהוא ארגון מסודר שלא יסחר במידע. אני אמור לסמוך עכשיו על רופאים ושוטרים?

"אני חושב שזה קונספירטיבי. בוא נזכור שהרשימות הללו – עם מי דיברת ומתי – מסתובבות גם בחברות התקשורת. וכל חוקר פרטי יכול תמורת כמה אלפי שקלים לשלוף אותם. אנחנו מאד קלים בלמסור פרטים שלנו לחברות מסחריות, בלי בעיה בכלל. רק כשזה מגיע להצלת חיי אדם אנחנו נחרדים מאפשרות שינצלו אותם לרעה".

"כל מה ששמעתי שמפחידים אותנו, למשל חשיפת סודות עסקיים, הוא קשקוש. אנחנו לא מדברים על מסירת תוכן לעבריינים. הדבר היחיד שמשתמשים בו אלו יכולת איכון, לצורך הצלת חיי אדם"

לוטן, בניגוד לרבים מעמיתיו, חושב שהחשאיות שאפפה את המהלך היא הטעות הגדולה. "ברגע שהתחילו לדבר על 'מערכות מתוחכמות' כאילו מדובר בג'יימס בונד, בלי לפרט שמדובר בטכנולוגיה של איכון בסיסי, הגדילו את אפקט החרדה. הסיפור הזה הוא קודם כל כישלון של הסברה. לא הסבירו לציבור שמדובר במשהו שהוא בכלל לא ביג דיל, ולכן הציבור נלחץ שמאזינים לנו בכל פינה. זה רחוק מאד מהמציאות, ואפשר היה לתווך לציבור בדיוק מה רוצים לעשות".

אילן לוטן

לוטן צודק כנראה: בסיבוב הזה לא יופעלו מערכות איסוף המידע המתוחכמות ביותר שהשב"כ מפעיל למטרות איתור "פצצה מתקתקת" בשטחי יהודה ושומרון, מהסוג שאי אפשר לכתוב עליהן גם כאן. אבל כבר כאשר הכריז נתניהו במפתיע על מערכות "שהשתמשו בהן בטייוואן" במסגרת התידרוך היומי שלו ברשתות הטלוויזיה, נחרדו גורמים אשר נחשפו למערכות מתוחכמות אלה בדיונים סגורים וחשאיים, מהמחשבה שיאשרו להשתמש בהן נגד אזרחים.

"יש לשירות הבטחון הכללי גישה למאגרי מידע מתוחכמים שאין לאף גורם אחר, אולי בעולם כולו", אומר גורם פוליטי שמכיר את הנושא מקרוב. "עד היום לא דיברו על הסוגיה הזאת בפומבי, וגם ביו"ש השתמשו במערכות האלה במשורה, באמת רק לשם איתור מקדים של פצצה מתקתקת.

"המחשבה שלא ירחק היום שבו יסבירו לנו שהקורונה הוא פצצה מתקתקת ואפשר לעקוב אחרי אנשים היא מזעזעת. והאופן הפומבי שבו נתניהו רומז על כך מזעזעת אותי לא פחות. מעולם לא נתבקשו הוועדות הרלוונטיות לאשר שימוש באמצעים דיגיטליים כאלה נגד אזרחים, וכמעט תמיד השיח נעשה בחרדת קודש, מתוך הבנה לסכנות של טרור. בעל הבית השתגע, אם הגישה הזאת משתנה עכשיו".

בהקשר זה כדאי לזכור שהצעד הראשון הוא תמיד הקשה ביותר לביצוע ולאישור. אחר כך, כאשר הדלת נפתחת, יותר קל להסלים את הפגיעה בזכויות הפרט.

"מעולם לא נתבקשו הוועדות הרלוונטיות לאשר שימוש באמצעים דיגיטליים כאלה נגד אזרחים, וכמעט תמיד השיח נעשה בחרדת קודש, מתוך הבנה לסכנות של טרור. בעל הבית השתגע, אם הגישה הזאת משתנה עכשיו"

כך התברר כבר השבוע: בתחילה דובר על שימוש לחודש בפיקוח ועדת המשנה, אחר כך ויתרו על ועדת המשנה ועברו לתקנות שעת חירום, ובדיון בבג"ץ ובוועדה כבר הבהירו נציגי המדינה שמדובר בשימוש מתגלגל שעלול לקבל אישורים מתחדשים. מי ערב לנו שהאמצעים לא ישתכללו בהמשך, בחסות טרור הקורונה המשתולל ברחובות? כישלון עצירת השימוש באמצעים דיגיטליים נגד אזרחים כעת, יכול להתפרש ככרטיס פתוח לעתיד.

כך, למשל, קרה בארצוץ הברית בעשור הקודם. מה שהתחיל כמעין תקנות לשעת חירום, הפך לשערוריה של חדירה עסקית ופרטית מאסיבית. במסגרת תקנות ההגנה (Protect America Act), אישר ב-2007 ממשל בוש לסוכנות הבטחון הלאומית של ארה"ב (ה-NSA) לעשות שימוש ביטחוני במידע שנאסף על ידי חברות כמו גוגל, תחת פיקוח אדוק של רשויות המשפט.

אבל שנים אחרי שהחלו להפעיל את התוכנית, חשף סוכן ה-NSA אדוארד סנודן כי תחת מטריית האישור המוגבל לאסוף מידע לצורכי ביטחון, נאגר מידע רחב הרבה יותר מהנדרש. כמו כן, נחשף שבמסגרת איסוף המידע התבצעה פעילות פלילית של חדירה למערכות מיחשוב של גורמים עסקיים ואזרחיים.

יכולת החדירה כללה גישה לתכתובות אימייל, שיחות בווידיאו, ובעצם כל מגע טכנולוגי שאליו נחשפות חברות התקשורת המפעילות את הטכנולוגיה ומעבירות את המידע לרשויות הביטחון. אזרחי "המדינה החופשית בעולם" היו תחת מעקב מתמיד, ואפילו לא ידעו זאת.

פגיעה אפשרית בחופש העיתונות

בשולי הוויכוח הגדול התעוררה פגיעה פוטנציאלית חמורה גם בחופש העיתונות. כבר היום קשה יותר ויותר לשמור על חיסיון של חושפי שחיתויות הבוחרים להדליף לעיתונאים חוקרים. השב"כ כבר הוכיח בפרשת ענת קם שאפשר באמצעים טכנולוגיים פשוטים לאתר מקורות בנקל.

במקרה שבו עיתונאי או מקור יתגלו כנדבקים בנגיף, ניתן יהיה לחשוף את המגעים ביניהם. עצם המפגש של עיתונאי עם מקור יכול להעלות חשדות ולפגוע בחיסיון המקור. תארו לעצמכם שכתב בריאות נפגש עם גורם במשרד הבריאות שמתנגד למדיניות בכירי המשרד בימים אלה ממש. קיום הפגישה ביניהם נחשף במסגרת האיכון הדיגיטלי ועובר ישר לעיון בכירים במשרד הבריאות. הפוטנציאל לפגוע ולנקום במקור הסורר, באמצעות קיומה של הראיה להדלפת חומרים לעיתונות מתרחב.

במקרה שבו עיתונאי או מקור יתגלו כנדבקים בנגיף, ניתן יהיה לחשוף את המגעים ביניהם. עצם המפגש של עיתונאי עם מקור יכול להעלות חשדות ולפגוע בחיסיון המקור

לחשש הממשי הזה אפשר להוסיף את "אפקט הפחד" הרגיל: כל עיתונאי יודע שמקורות מפתחים פראנויה כאשר הם נאלצים להלשין על הממונים עליהם. הפראנויה הזאת מתעצמת גם מאווירה כללית. כאשר מקורות יודעים שהאופציה לאכן טלפונים של אזרחים קיימת, חששם לקיים מגע ישיר עם עיתונאים יקטן. אם קודם חשבו פעמיים לפני שפנו לעיתונות, עכשיו יש להם סיבות נוספות להסס.

על הרקע הזה פנו בארגון העיתונאים (שהח"מ חבר בו) במכתב ליועץ המשפטי לממשלה וקבלו על העדר כל התייחסות לפגיעה האפשרית בחופש העיתונות במסגרת התקנות לשעת חירום. "חופש העיתונות חשוב וחיוני גם אם וככל שיש הצדקה לצמצם את פרטיות האזרחים", כתבה היועצת המשפטית של הארגון עו"ד מורן סבוראי.

"בנסיבות העניין, וחרף חשיבותו של חופש העיתונות לא נעשה כל ניסיון שהוא לאזן את חופש העיתונות אל מול האינטרסים שהתבקשה הגנתם בתקנות".

הבוקר (ראשון), עתר הארגון לבג"ץ כדי שיתערב גם בסוגיה זו.

להיות כמו טייוואן

כבר מהודעתו הראשונה של ראש הממשלה, הפכה טייוואן למודל הדיגיטלי – הדוגמה המוצלחת שהניעה את ראש הממשלה וראשי משרד הבריאות להפעיל את הכלים החריגים של איכון דיגיטלי לאיתור "חשודים" בהדבקה במחלה.

אבל מהדיונים בכנסת ובבית המשפט עולה שכלל לא בטוח שמדובר בדוגמה זהה. שוב ושוב ניסה אשכנזי לעמת את נציגי משרד הבריאות עם העובדות סביב טייואן, ובכל פעם קיבל תשובות מתחמקות או חלקיות.

אשכנזי: "שמענו באיזה שהוא מקום שהמודל הזה הופעל בטייוואן. מצד שני, אני קורא שבטייוואן יש חוק פרטיות וזה היה בכלל עניין של GPS, כמו אזיקים אלקטרוניים, לבדוק שהחולה לא זז. לא עסקו בזה כדי להבין עם מי הוא בא במגע".

משה בר סימן טוב: "יש שלוש תכליות…"

אשכנזי: "האם אני צודק בתיאור הזה? אנחנו הראשונים בעולם שעושים את זה – לא טייוואן".

בר סימן-טוב: "לא, אנחנו יודעים על סינגפור וטייוואן".

גבי אשכנזי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בהמשך שוב מדגיש אשכנזי: "טייוואן לא עשתה את זה במובן הזה".

ואז פתאום נכנסת לתמונה מדינה נוספת, עוד פחות דמוקרטית:

בר סימן טוב: "בסוף כל מדינה משתמשת ביכולות שיש לה. גם סין עושה דברים דומים, אבל שוב, סין לא בהכרח צריכה להיות מדינת המודל שלנו לשום דבר…".

גם כאשר השופטים תהו האם יש תקדים לבקשה כזאת בעולם, הם קיבלו תשובות לא-החלטיות:

השופטת חיות: "את מכירה עוד מדינות שעושות את זה? את מה שהשב"כ עושים?"

סדצקי: "אני לא יודעת ומוסמכת לענות. בדקנו חברות אזרחיות. אף אחד לא יכול לעשות את מה שהשב"כ יודע לעשות".

ואכן, אשכנזי כנראה מדייק: בטייוואן השתמשו בטקטיקות גלויות דוגמת אזיקים אלקטרוניים העוקבים באמצעים טכנולוגיים אחרי התנועה של הנדבקים, ומדווחים למערכת על תזוזה של חולים מהבידוד – בדומה לאלה המשמשים משטרה למעקב אחרי עבריינים הנמצאים במעצר בית.

אשכנזי כנראה מדייק: בטייוואן השתמשו בטקטיקות גלויות דוגמת אזיקים אלקטרוניים העוקבים באמצעים טכנולוגיים אחרי התנועה של הנדבקים, ומדווחים למערכת על תזוזה של חולים מהבידוד

גם אמצעים אלה זכו לביקורת על פגיעה בפרטיות, אך בניגוד לטכנולוגיית המעקבים של השב"כ, השימוש בהם מוגבל לנדבקים בלבד, ולכן שקוף יותר ופוגע בפרטיות של קבוצה מצומצמת בלבד באוכלוסיה.

לאחרונה פורסם כי גם בסין ובאיראן נעשה שימוש מסוים באמצעים אלקטרוניים למעקב, אבל לא מפתיע שנתניהו לא השתמש בדוגמאות אלו כאשר הציג את תוכניתו, גם בגלל שבסין ובאיראן התפשטות הקורונה חריפה בהרבה מאשר בישראל, וגם מכיוון שמדינות אלה רחוקות מלהוות מודל עבור דמוקרטיה כמו ישראל.

אם ביום שלישי תכשיר ועדת המשנה לשירותים חשאיים את השימוש במעקבים אחר אזרחים במסגרת המאבק בקורונה – ורוב הסיכויים שכך תעשה – תעמוד למבחן היכולת של המערכת לחזור בעוד חודש לאחור: לא להתפתות להארכות של ההיתר ולפקח על השמדת מיידית של כל המידע.

עד שזה יקרה, נצטרך להתרגל לעובדה שהאח הגדול באמת עוקב אחרינו.